סוטרת גִ'יוָאקַה

סוטרת גִ'יוָאקַה

Jãvaka Sutta

Majjhima Nikàya 55; Majjhimapaõõàsapàëi 5, (M I 365)

כך שמעתי:

בפעם אחת הבהגווה שהה בחורשת המנגו של גִ'יוָאקַה קוֹמָארַבְּהַצַ'ה אשר ברָאגַ'גַהָא. אז הלך ג'יואקה קומארבהצ'ה אל הבהגווה ולאחר שסיים לברך את הבהגווה בכבוד, התיישב במקום ראוי. לאחר שהתיישב, פנה אל הבהגווה במילים אלו: "אדון נכבד, הגיעה אל אוזני שמועה כי אנשים שוחטים בעלי חיים במיוחד לכבוד הפרוש גוטמה והפרוש גוטמה אוכל ביודעין בשר חיות אשר נשחטו במיוחד לכבודו ולמענו. אדון נכבד, האם אלו האומרים, 'אנשים שוחטים בעלי חיים במיוחד לכבוד הפרוש גוטמה והפרוש גוטמה אוכל ביודעין בשר חיות אשר נשחטו במיוחד לכבודו ולמענו.' אומרים זאת בהסתמך על מה שהבהגווה אומר? האין הם מעלים האשמות שווא כנגד הבהגווה? האם מה שהם טוענים תואם למה שהבהגווה הסביר? במקרה זה, האם לא תהיה סיבה מוצדקת לגנאי, עד כמה קטנה שתהיה, בנוגע למה שהבהגווה אומר ועל ביצוע המעשים האלו על ידי אנשים אחרים?"

ג'יואקה, אלו האומרים 'אנשים שוחטים בעלי חיים במיוחד לכבוד הפרוש גוטמה והפרוש גוטמה אוכל ביודעין בשר חיות אשר נשחטו במיוחד לכבודו ולמענו.' לא אומרים זאת בהסתמך על מה שאמרתי. הם מציגים אותי שלא כראוי. ג'יואקה, אני מצהיר שבשר לא צריך להיאכל בשלוש הנסיבות הבאות: כאשר נראה, נשמע או יש חשד [שבעל חיים נשחט בכוונה לכבודו של הסועד]; אלו, ג'יואקה הן שלוש הנסיבות בהן בשר לא צריך להיאכל. ג'יואקה, אני מצהיר על שלוש הנסיבות הבאות בהן ניתן לאכול בשר: כאשר לא נראה, לא נשמע ואין חשד [שבעל חיים נשחט בכוונה לכבודו של הסועד]; ג'יואקה, אני אומר שאלו שלוש הנסיבות בהן ניתן לאכול בשר.

במקרה אחד, ג'יואקה, נזיר שוהה בסמוך לכפר או עיר מסויימים. הוא שוהה עם תודעה [מלאה] ברצון טוב (מֶטָא) המתפשט לכיוון צפון, כך גם לכיוון דרום, מזרח ומערב; באותו אופן, למעלה, מלמטה ומסביב ולכל כיוון, לעצמו כמו לכל האחרים ולעולם. הוא שוהה עם תודעה [מלאה] ברצון טוב כלפי כל היצורים החיים בעולם, רצון טוב נרחב ומקיף, נשגב, ללא גבולות, שליו וחסר זדון.

אל הנזיר מגיע בעל-בית או בן בעל-בית ומזמין אותו לארוחה ליום שלמחרת. ג'יואקה, הוא מקבל את ההזמנה אם הוא רוצה בכך. בבוקר, לאחר שחלף הלילה, הוא מסדר את גלימותיו, לוקח את קערת הנדבות ואת הגלימה העליונה, והולך אל מקום משכנו של אותו בעל-בית או בן בעל-בית ומתיישב במקום שהכינו למענו. אז בעל הבית או בן בעל הבית מגישים לו מזון נדבות משובח. אך הנזיר אינו חושב באופן זה: 'כמה טוב שבעל הבית או בן בעל הבית מגישים לי מזון נדבות מעולה, הלוואי שבעל הבית או בן בעל הבית הזה יגיש לי מזון נדבות משובח כזה בעתיד.' אכן, אין הוא חושב באופן זה. הוא אוכל את מזון הנדבות מבלי להיות חמדן כלפיו, מבלי להיות מוקסם ממנו, ומבלי להשתוקק אליו, אלא מתוך שהוא רואה סכנה[i] בדבר, ומתוך הבנה כיצד להימלט ממנה.

"ג'יואקה, מה דעתך: האם במקרה כזה הנזיר הוא בעל כוונה לפגוע בעצמו או באחרים או בשניהם גם בעצמו וגם באחרים?"

"לא, אדון נכבד."

"ג'יואקה! במקרה זה האין זאת שהנזיר מזין את עצמו בתזונה חסרת אשמה?"

"אכן כך הדבר, אדון נכבד. שמעתי שכך אומרים: 'הברהמה שוהה ברצון טוב.' כעת אני רואה במו עיני שהבהגווה הוא זה אשר שוהה ברצון טוב. אכן, אדון נכבד, הבהגווה שוהה ברצון טוב."

"ג'יואקה! תיתכן עוינות כתוצאה מתשוקה חושית, שנאה ובורות. הטטהאגטה נפטר מכל סוג של תשוקה חושית, שנאה ובורות, עקר אותם ועשה אותם כגזע דקל שנגדע, נפטר מהם כך שלא יוכלו להופיע בעתיד. ג'יואקה, אם מה שאמרת מתייחס לזה, אני מקבל את דבריך."

"אדון נכבד! מה שאמרתי מתייחס בדיוק לזה."

במקרה אחד, ג'יואקה, נזיר שוהה בסמוך לכפר או עיר מסויימים. הוא שוהה עם תודעה [מלאה] בחמלה (karunà)… בשמחה אמפטית (mudità)…, באיזון נפשי (upekkhà) המתפשט לכיוון צפון, כך גם לכיוון דרום, כך גם לכיוון מזרח וכך גם לכיוון מערב; באותו אופן,  למעלה ולמטה, מסביב ולכל כיוון, לעצמו כמו לכל האחרים ולעולם הוא שוכן עם תודעה [מלאה] באיזון נפשי אשר משתרעת לכל היצורים החיים בעולם, רצון טוב נרחב ומקיף, נשגב, ללא גבולות, שליו וחסר זדון."

אל הנזיר מגיע בעל-בית או בן בעל-בית ומזמין אותו לארוחה ליום שלמחרת. ג'יואקה, הוא מקבל את ההזמנה אם הוא רוצה בכך. בבוקר, לאחר שחלף הלילה, הוא מסדר את גלימותיו, לוקח את קערת הנדבות ואת הגלימה העליונה, והולך אל מקום משכנו של אותו בעל-בית או בן בעל-בית ומתיישב במקום שהכינו למענו. אז בעל הבית או בן בעל הבית מגישים לו מזון נדבות משובח. אך הנזיר אינו חושב באופן זה: 'כמה טוב שבעל הבית או בן בעל הבית מגישים לי מזון נדבות מעולה. הלוואי שבעל הבית או בן בעל הבית יגישו לי מזון נדבות משובח כזה בעתיד.' אכן אין הוא חושב באופן זה. הוא אוכל את מזון הנדבות מבלי להיות חמדן כלפיו, מבלי להיות מוקסם ממנו, ומבלי להשתוקק אליו, אלא מתוך שהוא רואה סכנה בדבר, ומתוך הבנה כיצד להימלט ממנה.

"ג'יואקה, מה דעתך: האם במקרה כזה הנזיר הוא בעל כוונה לפגוע בעצמו או באחרים או בשניהם גם בעצמו וגם באחרים?"

– "לא, אדון נכבד."

"ג'יואקה! במקרה זה האין זאת שהנזיר מזין את עצמו בתזונה חסרת אשמה?"

"אכן כך הדבר, אדון נכבד. שמעתי שכך אומרים: 'הברהמה שוהה באיזון נפשי.' כעת אני רואה במו עיני שהבהגווה הוא זה אשר שוהה באיזון נפשי. אכן, אדון נכבד, הבהגווה שוהה באיזון נפשי."

"ג'יואקה, יתכנו רוגז, תרעומת וכעס כתוצאה מתשוקה חושית, שנאה ובורות. הטטהאגטה נפטר מכל סוג של תשוקה חושית, שנאה ובורות, עקר אותם ועשה אותם כגזע דקל שנגדע, נפטר מהם כך שלא יוכלו להופיע בעתיד. ג'יואקה, אם מה שאמרת מתייחס לזה, אני מקבל את דבריך."

"אדון נכבד! מה שאמרתי מתייחס בדיוק לזה."

"ג'יואקה, ישנם חמישה רגעים בהם אדם אשר שחט בעל חיים במיוחד לכבוד הטטהאגטה או תלמיד שלו צובר מגרעות רבות. כאשר בעל בית נותן את ההוראה, "קדימה! לכוד את בעל החיים הזה!' זהו הרגע הראשון בו הוא צובר מגרעות רבות. כאשר בעל החיים הזה, מובל קשור בקולר, חווה כאב ומצוקה, זהו הרגע השני שבו הוא צובר מגרעות רבות. כאשר האדם מורה, 'קדימה! שחט את בעל החיים!' זהו הרגע השלישי בו הוא צובר מגרעות רבות. כאשר בעל החיים הזה חווה כאב ומצוקה בעת השחיטה, זהו הרגע הרביעי בו האדם צובר מגרעות רבות. כאשר האדם מבזה את הטטהאגטה או תלמיד שלו בכך שהוא מציע ביודעין בשר שלא ראוי להציעו[ii], זהו הרגע החמישי בו הוא צובר מגרעות רבות. ג'יואקה, מי ששוחט בעל חיים בכוונת תחילה לכבוד הטטהאטה או תלמיד שלו צובר מגרעות רבות בחמש דרכים אלו.

כאשר הדבר נאמר, ג'יואקה קומארבהצ'ה אמר: "נהדר, אדון נכבד! מעולה, אדון נכבד! הנזירים מזינים את עצמם רק במזון ראוי. אדון נכבד! הנזירים מזינים עצמם רק במזון חסר אשמה.

"מעולה אדון נכבד, מעולה! הדהמה הובהרה בדרכים רבות על ידי המכובד גוטמה כאילו מה שהונח הפוך יושר, כאילו מה שהוסתר נחשף, כאילו הוצגה הדרך הנכונה למי שאבד, כאילו הודלקה מנורה בעלטה כך שבעלי ראיה יוכלו לראות צורות. אני לוקח מחסה בבודהה, אני לוקח מחסה בדהמה, אני לוקח מחסה בסנגהה. יזכור נא אותי המבורך כתלמידו, בעל-בית שלוקח מחסה בו מעתה ועד סוף חייו.



[i] סכנה, àdãnava – כלומר, בהבנת הסכנה ביצירת השלכות רעות, באמצעות היקשרות להנאות חושים; המילה àdãnava מתורגמת גם כ'אשמה' או 'משגה' כלומר, הטעות הקיימת בדחייה ובעליבות הפנימית של הנאות החושים משום שהיקשרות מובילה ליצירת השלכות רעות.

[ii] בשר שאינו ראוי לקבל: עשרה סוגים של בשר אסורים למאכל על ידי הנזיר – בשר פיל, סוס, טיגריס, אדם, צבוע, כלב, נחש, דב, אריה, נמר. אדם יכול לדוגמא להציג לנזיר בשר דב ולומר שזהו בשר חזיר, ואז להאשים את הנזיר באכילה בשר לא ראוי. זה ביזוי של הבודהה או תלמיד שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *