פָּאלִית – שפת הכתבים
פָּאלִית (Pāli) היא השפה של הבודהיזם המוקדם המכונה תְהֵרַוָאדַה והיא קרובה באופיה לניבים ההודים מסביבות המאה הרביעית לפני הספירה, זמנו של הבּוּדְּהַה סַקְיָאמוּנִי. הבּוּדְּהַה לימד בשפה מדוברת, שפת העם, ודרשותיו לא נכתבו אלא שוננו והועברו בעל-פה מדור לדור. הדרשות הועלו על הכתב בסרי לנקה במאה הראשונה לפני הספירה והן מהוות חלק גדול מהטִיפִּיטַקַה, הקאנון הבודהיסטי. מבחינה בלשנית פָּאלִית קרובה לסנסקריט, השפה הקלאסית של הודו, והיא חולקת איתה הברות, כללים דקדוקיים ואוצר מילים חלקי. התעתיק של מונחים בפָּאלִית נעשה בדרך כלל באותיות לטיניות. כיוון שבכתיב העברי לא קיימים כל העיצורים והתנועות שבשפה הפָּאלִית, נעשה שימוש בניקוד האותיות העבריות לסימון התנועות ברמת דיוק מקורבת.
השוני בין הגיית פָּאלִית לעברית מתבטא בארבעה היבטים עיקריים: ההיבט הראשון הוא ההבדל בין תנועות קצרות לתנועות ארוכות. תנועות ארוכות מסומנות בקו אופקי מעל התנועה (ā, ī, ū). בכתיב העברי שבספר זה רק התנועה הארוכה 'אָ' מסומנת בקמץ ונוספת האות אלף לאחריה, ואילו האחרות אינן מובדלות.
ההיבט השני הוא העיצורים המנושפים אשר זרים לדובר העברית (לדוגמא: kh, gh, th, dh,) ויש להבדיל אותם מהגייה רפה כמו במקרה של 'th' האנגלי אשר אינה קיימת בפָּאלִית. בכתיב העברי הם מיוצגים באות ה' הנוספת לאחריהן.
ההיבט השלישי הוא העיצורים הרטרופלקסיים, המזוהים במיוחד עם המבטא ההודי ונהגים באמצעות לחיצת קצה הלשון אל החך העליון. בכתיב העברי אין לכך יצוג.
ההיבט הרביעי הוא עיצורים כפולים המיוצגים בלועזית באות כפולה ובכתיב העברי מיוצגים באות דגושה.
מאחר שהכתיב העברי לא כולל את כל הסימונים שאומצו בכתיב הלועזי, כתובים המונחים בשפת הפאלית בהערות השוליים.
האלפבית הפָּאלִי
תנועות | ||
תעתיק פָּאלִית | תעתיק עברי | דוגמא בעברית / פָּאלִית |
a | אַ (קצר) | אַבָּא / אַטְהַה (atha) |
ā | אָ (ארוך) | מְנוֹרָה / רָאגַ'ה (rāja) |
i | אִ, אִי (קצר) | אִמא / אִידְּהִי (iddhi) |
ī | אִי (ארוך) | יִשְׂרְאֵלִי / דִיפַּה (dīpa) |
u | אֻ, אוּ (קצר) | אֻמָּה / דְהַנוּ (dhanu) |
ū | אוּ (ארוך) | עֲמִימוּת / רוּפַּה (rūpa) |
e | אֶ | בֶּרֶךְ / אֶגָ'א (ejā) |
o | אוֹ | דּוֹמֶה / אוֹגָ'א (ojā) |
עיצורים | ||
חיכיות אחוריות (Gutterals): | ||
k | ק | קָרָה / קַמַּה (kamma) |
kh | קְה | קְהִלָּה / קְהַנְטִי (khanti) |
g | ג | גַּמָּד / גוּטַּה (gutta) |
gh | גְה | – / דִיגְהַה (dīgha) |
ṅ | נ | – / סַנְקַה (saṅkha) |
חיכיות אמצעיות (Palatals): | ||
c | צ' | צִ'ילֶה / צִ'יטַּה (citta) |
ch | צְ'ה | – / צְ'הַנְדַה (chanda) |
j | ג' | ג'וּק / גַ'רָא (jarā) |
jh | גְ'ה | – / גְ'הָאנַה (jhāna) |
ñ | נְי | נְיָר / נְיָאנַה (ñāṇa) |
רטרופלקס (Cerebrals): | ||
ṭ | ט | – / פַּטִיפַּדָא (paṭipadā) |
ṭh | טְה | – / פַּטְהַבִי (paṭhavī) |
ḍ | ד | – / פַּנְדִיטַה (paṇḍita) |
ḍh | דְה | – / ווּדְּהִי (vuḍḍhi) |
ṇ | נ | – / טַנְהָא (taṇhā) |
שיניות (Dentals): | ||
t | ט | טוֹב / טֵג'וֹ (tejo) |
th | טְה | תְּהִלָּה / טְהִינַה (thīna) |
d | ד | דֶּלֶת / דָאנַה (dāna) |
dh | דְה | דְּהָרָה / דְהָאטוּ (dhātu) |
n | נ | נָהָר / נָאמַה (nāma) |
שפתיות (Labials): | ||
p | פּ | פָּרָה / פִּיטִי (pīti) |
ph | פְּה | – / פְּהַסַה (phassa) |
b | בּ | בַּיִת / בָּאלוֹ (bālo) |
bh | בְּה | – / בְּהִיקְּהוּ (bhikkhu) |
m | מ | מָרָק / מַנוֹ (mano) |
שונות: | ||
y | י | יֶלֶד / אִינְדְרִיָא (indriyā) |
r | ר | רֹאשׁ / בְּרַהְמַה (brahma) |
ḷ | ל | – / צ'וּלַה (cūḷa) |
l | ל | לָמָּה / סִילַה (sīla) |
v | ו, ב | נֵבֶל / אַבִיגַּ'ה (avijja) |
s | ס | סוֹף / סַצַּ'ה (sacca) |
h | ה | הַר / הֵטוּ (hetu) |
ṃ | נֹ, נְג | מַנְגִּינָה/ סַנְֹסָארַה (saṃsāra) |
- התנועות e ו-o ארוכות לפני עיצור אחד וקצרות לפני עיצור כפול.
- המנושפות – kh, gh, ch, jh, ṭh, ḍh, th, dh, ph, bh הן עיצורים יחידים הנהגים עם מעט יותר עוצמה מהלא מנושפות, כמו במילה "קהילה". ה-h היא סימון לנישוף ואינה משנה את הגיית העיצור.
- עיצורים כפולים מבוטאים בדגש.
- ההגה האפי ṃ מבוטא כמו במילה "מנגינה".
- התנועות o ו-e תמיד מודגשות, הדגש נמצא בתנועה הארוכה – ā ,ī , ū, בעיצור כפול או בעיצור ṃ.
העיצור v נהגה בדרך כלל כ-ו' או ב' לא דגושה, אך במספר ארצות נוהגים להגות אותו דווקא כמו w האנגלית.
מעניין אשמח לקבל עוד חומר ללימוד
הי לניר. שלח לי הודעה לגבי אילו ספרים אתם מעוניין ואם נותרו לי עותקים אשלח לך או שתגיע לאסוף בשמחה