דרך האמצע

דרך האמצע

מַגְּ'הִימָא פַּטִיפַּדָא (majjhimā-patipadā)

דרך האמצע היא הכינוי לדרך אותה גילה הבּוּדְּהַה במהלך חיפוש ממושך אחר קץ לסבל הקיומי. דרך זו מובילה לשלווה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה – היעד המוחלט.

סִידְּהַטְּהַה גוֹטַמַה (Siddhatha Gotama) היה פרוש משוטט ביער יחד עם המוני פרושים אחרים בהודו של אותה תקופה בה היו רבים שניסו והתנסו בחוויות מיסטיות שונות ומשונות. רובם ככולם ביקשו הנאות גופניות שונות, הנאות מנטאליות, תחושות אקסטטיות, התעלות נפש, שמחה, שלווה, כוחות על-אנושיים, חוכמה וידע מסוגים שונים. אחת המטרות הנעלות של הפרישות הייתה שחרור, 'מוֹקְשַה' (mokṣa). באמצעות השגת המוֹקְשַה האמינו שיגיע הקץ לתשוקה הבוערת בלב כל אדם, וכך יושג האושר המוחלט. לשם כך תרגלו אותם פרושים פרקטיקות קיצוניות של עינויים עצמיים מצד אחד או פרקטיקות של התענגות בתאוות חושים מצד שני. היו כאלו שהאמינו שבאמצעות עינוי עצמי והמנעות מהתאוות הגופניות והמנטאליות הם יביאו להן קץ, והיו כאלו שהאמינו שדרך מילוי אחר משאלות תשוקותיהם הבלתי פוסקות הם יביאו אותן לכדי מיצוי והכחדה. לעומתם בעלי-הבתים, הסוחרים וכוהני הדת שאפו לסיפוק המאווים הגשמיים ובקשו עושר חומרי ואושר 'ארצי'.

סִידְּהַטְּהַה גוֹטַמַה, הבּוּדְּהַה לעתיד, התנסה בשתי הדרכים הקיצוניות – הן בהתענגות רבה בהנאות חושים בארמונו עוד כשהיה נסיך, והן בעינויים קיצוניים כגון הרעבה עצמית עד כדי אובדן הכרה ופרקטיקות סגפניות אחרות במשך שש שנים בהן היה פרוש חסר-כל ביערות. אולם כאשר השיג התעוררות מושלמת והפך לבּוּדְּהַה, הוא הבין ששתי הדרכים הללו אינן מובילות לשלווה המיוחלת, לקץ הסבל – לנִיבָּאנַה. הוא פנה אל חמשת תלמידיו הראשונים והסביר להם כיצד על פרוש העוזב את ביתו, משפחתו ורכושו לפעול כדי להשיג את אותה נִיבָּאנַה:

נזירים, על היוצא לפרישות מחיי-בית לא לעסוק בשני קיצונים אלה, מהם השניים? מצד אחד ישנה ההתמסרות התאוותנית לרדיפת תענוגות חושים אשר היא נחותה, ארצית, המונית, לא-אצילית, ואינה מחוברת למה שמיטיב. ומצד שני ישנה ההתמסרות לסגפנות אשר היא מכאיבה, לא-אצילית, ואינה מחוברת למה שמיטיב.

הבּוּדְּהַה ראה את שתי הדרכים הללו כלא אציליות וחסרות מטרה. הן אינן מובילות ליעד המבוקש ולכן על הנזיר להמנע מהן. בהמנעות משתי דרכים קיצוניות אלו ניתן להשיג את ההבנה העמוקה, ההתפכחות מהבורות והידיעה של הנִיבָּאנַה:

בהמנעו מלפנות לשני קיצונים אלה הטַטְהָאגַטַה התעורר לידיעה הגבוהה של דרך-האמצע המולידה את העין הרואה, המולידה תובנה, המובילה להשקטה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה.

הבּוּדְּהַה הציג את דרך האמצע כדרך בעלת שמונה היבטים, כדרך ההטהרות, אשר בעקבותיה יוכל הנזיר להשיג את המטרה – נִיבָּאנַה:

ומהי דרך-האמצע הזו? זוהי דרך האציליים המתומנת, כלומר: הבנה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, ריכוז נכון. נזירים, זוהי דרך-האמצע שהושגה על ידי הטַטְהָאגַטַה המולידה את העין הרואה, המולידה תובנה, המובילה להשקטה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה.

דרך האמצע אינה דרך של פשרה בין שתי אפשרויות שונות אלא המנעות מפרקטיקות קיצוניות ומזיקות או לא מועילות והתמקדות בפרקטיקות מועילות, פיתוח התנהגות מועילה ותורמת לאדם המתרגל אותה ולסביבתו והמנעות מפגיעה בעצמו ובסובבים אותו. דרך זו, המכונה דרך האמצע, או הדרך המתומנת, מוצגת בפירוט בשיחות רבות של הבּוּדְּהַה וזו הדרך אותה לימד מרגע ההתעוררות ועד מותו. זוהי דרך ההטהרות המובילה לשלווה ואין היא מוגבלת לקבוצה מסויימת של בני אדם, אלא מתאימה לכל יצור חי שהוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *