21
השיחה על
משל המסור

Kakacūpama Sutta
קַקַצ'וּפַּמַה סוּטַּה

1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי בחורשתו של גֵ'טַה, בפארק של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה.
2. כעת, באותה עת המכובד מוֹלִייַה פְּהַגּוּנַה¹ התחבר עם נזירות יתר על המידה. הוא שהה במחיצתן זמן רב כל כך שאם נזיר כלשהו היה מדבר בגנותן של הנזירות הללו בנוכחותו, הוא היה מתעצבן ומתרגז והיה עושה מזה עניין, ואם נזיר כלשהו היה מדבר בגנותו של המכובד מוֹלִייַה פְּהַגּוּנַה בנוכחותן של הנזירות הללו, הן היו מתעצבנות ומתרגזות ועושות מזה עניין. כה רבה הייתה מידת התחברותו של מוֹלִייַה פְּהַגּוּנַה עם נזירות.
3. אז נזיר מסויים הלך אל המכובד ולאחר שברך אותו בכבוד, הוא התיישב במקום ראוי וסיפר למכובד את מה שאירע.
4. אז אמר המכובד לנזיר מסויים: "בוא נזיר, אמור לנזיר מוֹלִייַה פְּהַגּוּנַה בשמי שהמורה קורא לו."

"כן, אדון נכבד", הוא השיב, והלך אל המכובד מוֹלִייַה פְּהַגּוּנַה ואמר לו:
"המורה קורא לך, החבר מוֹלִייַה פְּהַגּוּנַה."
"כן, חבר", הוא השיב והלך אל המכובד, ולאחר שברך אותו בכבוד, התיישב במקום ראוי. והמכובד שאל אותו:

5. "פְּהַגּוּנַה, האם זה נכון שאתה מתחבר יתר על המידה עם נזירות, שאתה שוהה במחיצת נזירות זמן רב כל כך שאם נזיר כלשהו מדבר בגנותן של הנזירות הללו בנוכחותך, אתה מתעצבן ומתרגז ועושה מזה עניין, ואם נזיר כלשהו מדבר בגנותך בנוכחותן של הנזירות הללו, הן מתעצבנות ומתרגזות ועושות מזה עניין? האם אתה מתחבר עם הנזירות במידה כה רבה כפי שזה נראה?"

"כן, אדון נכבד."
"פְּהַגּוּנַה, האין אתה בן-שבט אשר יצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית?"
"כן, אדון נכבד."

6. "פְּהַגּוּנַה, אין זה ראוי לך, בן-שבט אשר יצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, לחבור יתר על המידה עם הנזירות הללו, עליך לזנוח כל תשוקה וכל מחשבה שבסיסן בחיי-בית. וכך עליך לתרגל: 'תודעתי תהיה בלתי מושפעת, ולא אומר מילים רעות, אהיה בעל חמלה לרווחתו, עם תודעה מלאת אהבה, ללא שנאה פנימית.' כך עליך להתאמן, פְּהַגּוּנַה.

אם מישהו נותן לנזירות הללו חבטה עם ידו, עם רגב עפר, עם מקל, או עם סכין בנוכחותך, עליך לזנוח כל תשוקה וכל מחשבה שבסיסן בחיי-בית. וכך עליך לתרגל: 'תודעתי תהיה בלתי מושפעת…' אם מישהו מדבר בגנותן בנוכחותך, עליך לזנוח כל תשוקה וכל מחשבה שבסיסן בחיי-בית. וכך עליך לתרגל: 'תודעתי תהיה בלתי מושפעת…' אם מישהו נותן לך חבטה עם ידו, עם רגב עפר, עם מקל, או עם סכין, עליך לזנוח כל תשוקה וכל מחשבה שבסיסן בחיי-בית. וכך עליך לתרגל: 'תודעתי תהיה בלתי מושפעת, ולא אומר מילים רעות, אהיה בעל חמלה לרווחתו, עם תודעה מלאת אהבה, ללא שנאה פנימית.' כך עליך להתאמן, פְּהַגּוּנַה."

7. אז פנה המכובד אל הנזירים בדברים הבאים: "נזירים, היה מקרה בו הנזירים השביעו את דעתי. פניתי אל הנזירים ואמרתי כך: 'נזירים, אני אוכל פעם אחת ביום. בעשותי כך, אני נטול מחלה ומכאוב, ואני חווה קלילות, חוזק ונוחות בחיים. בואו נזירים, איכלו פעם אחת ביום. בעשותכם כך, תהיו נטולי מחלה ומכאוב, ותחוו קלילות, חוזק ונוחות בחיים.' ולא היה לי צורך להדריך עוד את הנזירים הללו. היה עלי רק לעורר בהם קשב.² נניח והייתה כרכרה על אדמה ישרה בצומת דרכים, רתומה לסוסים גזעיים, ממתינה עם מקל הדרבון מוכן, כך שמאלף מיומן, רכב סוסים לאילוף, יכול לרכב, ואם יקח את המושכות בידו השמאלית ואת מקל הדרבון בידו הימנית, יוכל לנהוג לפנים ולאחור בכל דרך שיחפוץ. כך גם לא היה לי עוד צורך להמשיך ולהדריך את הנזירים הללו, היה עלי רק לעורר בהם קשב.
8. לכן, נזירים, זינחו את מה שמזיק והקדישו את עצמכם למצבים מיטיבים, שכן כך תגיעו לצמיחה, גדילה, והגשמה בדְהַמַּה ובשיטת המוסר והתרגול הזאת. נניח והייתה חורשת עצי סָאלַה גדולה בסמוך לכפר או לעיירה, והיא הייתה חנוקה מעשבי שמן-קיק, ואדם כלשהו היה מופיע וחפץ בטובתה, רווחתה, ושמירתה. הוא היה חותך ומשליך את השתילים העקומים שפגעו במֹהַל, והיה מנקה את פנים החורשה ומכופף את השתילים הישרים בעלי הצורה הטובה, כך שחורשת עצי הסָאלַה תגיע אחר כך לצמיחה, גדילה והגשמה. כך גם, נזירים, זינחו את מה שמזיק והקדישו את עצמכם למצבים מיטיבים, שכן כך תגיעו לצמיחה, גדילה, והגשמה בדְהַמַּה ובשיטת המוסר והתרגול הזאת.
9. נזירים, בעבר בעיר סָאבַטְּהִי הזאת הייתה בעלת-בית בשם וֶדֶהִיקָא. ושמועות טובות הופצו אודות גברת וֶדֶהִיקָא: 'הגברת וֶדֶהִיקָא עדינה, הגברת וֶדֶהִיקָא ענווה, הגברת וֶדֶהִיקָא שלווה.' כעת לגברת וֶדֶהִיקָא הייתה עוזרת בית בשם קָאלִי, שהייתה פיקחית, חדה, ומאורגנת בעבודתה. עוזרת הבית קָאלִי חשבה: 'שמועות טובות הופצו אודות גבירתי כך: 'הגברת וֶדֶהִיקָא עדינה, הגברת וֶדֶהִיקָא ענווה, הגברת וֶדֶהִיקָא שלווה.' הכיצד זה, בעודה לא מראה את כעסה, האם הוא בכל זאת קיים בה או שאיננו? או האם זה רק בגלל שעבודתי מאורגנת שגבירתי לא מראה כל כעס אף על פי שהוא קיים בה? נניח ואבחן את גבירתי.'

אז עוזרת הבית קָאלִי קמה מאוחר. והגברת וֶדֶהִיקָא אמרה: 'הי, קָאלִי!'
'מה העניין, גברת?'
'מה העניין שאת קמה כל כך מאוחר?'
'אין שום עניין, גברת.'
'אין שום עניין, בחורה רעה, ועדיין את קמה כל כך מאוחר!' והיא הייתה כועסת ולא מרוצה, והזעיפה את פניה. אז חשבה העוזרת קָאלִי: 'עובדה היא שבעוד גבירתי לא מראה כעס, בעצם הוא קיים בה, לא שאינו נמצא. וזה רק בגלל שעבודתי מאורגנת שגבירתי לא מראה כעס כאשר בעצם הוא קיים בה, לא שאינו נמצא. נניח ואבחן את גבירתי עוד קצת.'
אז העוזרת קָאלִי קמה מאוחר יותר ביום. והגברת וֶדֶהִיקָא אמרה: 'הי, קָאלִי!'
'מה העניין, גברת?'
'מה העניין שאת קמה אפילו מאוחר יותר היום?'
'אין שום עניין, גברת.'
'אין שום עניין, בחורה רעה, ועדיין את קמה מאוחר יותר היום!' והיא הייתה כועסת ולא מרוצה, ודיברה במילים של מורת רוח. אז חשבה העוזרת קָאלִי: 'עובדה היא שבעוד גבירתי לא מראה כעס, בעצם הוא קיים בה, לא שאינו נמצא. וזה רק בגלל שעבודתי מאורגנת שגבירתי לא מראה כעס כאשר בעצם הוא קיים בה, לא שאינו נמצא. נניח ואבחן את גבירתי עוד קצת.'
אז העוזרת קָאלִי קמה מאוחר אף יותר ביום. והגברת וֶדֶהִיקָא אמרה: 'הי, קָאלִי!'
'מה העניין, גברת?'
'מה העניין שאת קמה אפילו מאוחר יותר היום?'
'אין שום עניין, גברת.'
'אין שום עניין, בחורה רעה, ועדיין את קמה מאוחר יותר היום!' והיא כעסה והייתה ולא מרוצה, ואז לקחה מערוך, הכתה אותה על ראשה וגרמה לה לשבר בראש.
אז העוזרת קָאלִי גינתה את גבירתה בפני השכנים, כשדם נוזל מראשה הפצוע: 'ראו, נשים, את עבודתה של הגברת העדינה! ראו, נשים, את עבודתה של הגברת הענווה! ראו, נשים, את עבודתה של הגברת השלווה! כיצד היא יכולה להפוך כעוסה ולא מרוצה מהעוזרת היחידה שלה רק בגלל שהיא קמה מאוחר? כיצד היא יכולה לקחת מערוך, להכות אותה בראש, ולשבור את ראשה?' לאחר מכן שמועות רעות הופצו אודות הגברת וֶדֶהִיקָא: 'הגברת וֶדֶהִיקָא היא קשוחה, הגברת וֶדֶהִיקָא אלימה, הגברת וֶדֶהִיקָא חסרת רחמים.'

10. נזירים, כך גם נזיר מסויים הוא עדין ביותר, עניו ביותר, ושליו ביותר, כל עוד שהלך דיבור לא נעים אינו נוגע בו. אך רק כאשר הלך דיבור לא נעים נוגע בו ניתן לראות האם הנזיר הזה הוא באמת טוב-לב, עדין, ושליו. אינני מכנה נזיר קל לתוכחה את מי שקל להוכיח אותו ועושה את עצמו קל לתוכחה רק לשם קבלת גלימות, מזון נדבות, מקום מגורים, וצרכים רפואיים. מדוע? מכיוון שהנזיר הזה אינו קל לתוכחה ולא עושה את עצמו קל לתוכחה כאשר אינו מקבל גלימות, מזון נדבות, מקום מגורים וצרכים רפואיים. אך כאשר הנזיר הוא קל לתוכחה ועושה את עצמו קל לתוכחה בגלל שהוא מכבד, מעריך ומוקיר את הדְהַמַּה אותו אני מכנה קל לתוכחה. לכן, נזירים, עליכם להתאמן כך: 'אנו נהיה קלים לתוכחה ונעשה את עצמנו קלים לתוכחה מכיוון שאנו מכבדים, מעריכים ומוקירים את הדְהַמַּה.' כך עליכם לאמן את עצמכם, נזירים.
11. נזירים, יש את חמשת אופני הדיבור בהם אחרים עשויים להשתמש כאשר הם פונים אליכם: דיבורם עשוי להיות מתוזמן או לא מתוזמן, אמת או לא אמת, עדין או גס, מחובר לטוב או מחובר לרע, נאמר עם תודעה מלאת אהבה או עם שנאה פנימית. כאשר אחרים פונים אליכם, דיבורם עשוי להיות מתוזמן או לא מתוזמן, כאשר אחרים פונים אליכם דיבורם עשוי להיות אמת או לא אמת, כאשר אחרים פונים אליכם דיבורם עשוי להיות עדין או גס, כאשר אחרים פונים אליכם דיבורם עשוי להיות מחובר לטוב או לרע, כאשר אחרים פונים אליכם דיבורם עשוי להיות נאמר עם תודעה מלאת אהבה או עם שנאה פנימית. על כן, נזירים, עליכם להתאמן כך: 'תודעותינו תשארנה לא מושפעות, ולא נאמר כל מילה רעה, אנו נחיה מלאי חמלה לרווחתם, עם תודעה מלאת אהבה, ללא שנאה פנימית. אנו נחיה תוך שאנו פורשים את תודעותינו כלפי האדם הזה בתודעה ספוגת אהבה, והחל בו³ אנו נפרוש את תודעותינו כלפי כל העולם הסובב בתודעה ספוגה באהבה, שופעת, מרוממת, ללא גבולות, ללא עוינות וללא זדון.' כך עליכם להתאמן, נזירים.
12. נזירים, נניח ואדם היה מגיע עם מעדר וסל והיה אומר: 'אני אגרום לארץ הענקית הזאת להיות בלי אדמה.' הוא יחפור פה ושם, יפזר את החול כאן ושם, יירק פה ושם, ישתין כאן ושם, ויאמר: 'הֲיִי ללא אדמה, 'הֲיִי ללא אדמה!' מה דעתכם, נזירים? האם האדם הזה יוכל לגרום לארץ הענקית הזאת להיות בלי אדמה?"

"לא, אדון נכבד."
"מדוע זאת?"
"אדון נכבד, כיוון שהארץ הענקית הזאת הינה עמוקה ללא גבול. אין זה קל לעשות אותה ללא אדמה. בסופו של דבר האיש יגמור בתשישות ואכזבה."

13. "נזירים, כך גם חמשת אופני הדיבור האלה… (כמו בפסקה 11) … ולכן, נזירים, עליכם להתאמן כך: 'תודעותינו תשארנה לא מושפעות… והחל בו אנו נפרוש את תודעותינו כלפי כל העולם הסובב בתודעה ספוגה באהבה, שופעת, מרוממת, ללא גבולות, ללא עוינות וללא זדון.' כך עליכם להתאמן, נזירים.
14. נזירים, נניח ואדם היה מגיע עם צבע ארגמן כורכום, אינדיגו, או שני, והיה אומר: 'אני אצייר ציורים ואגרום שיופיעו ציורים בחלל האוויר.' מה דעתכם, נזירים? האם האדם הזה יוכל לצייר ציורים ולגרום לציורים להופיע בחלל האוויר?"

"לא, אדון נכבד."
"מדוע זאת?"
"אדון נכבד, כיוון שחלל האוויר הוא חסר צורה ובלתי נראה. אין זה פשוט לצייר בו ציורים או לגרום לציורים להופיע שם. בסופו של דבר האיש יגמור בתשישות ואכזבה."

15. "נזירים, כך גם חמשת אופני הדיבור האלה… (כמו בפסקה 11) … ולכן, נזירים, עליכם להתאמן כך: 'תודעותינו תשארנה לא מושפעות… והחל בו אנו נפרוש את תודעותינו כלפי כל העולם הסובב בתודעה ספוגה באהבה, שופעת, מרוממת, ללא גבולות, ללא עוינות וללא זדון.' כך עליכם להתאמן, נזירים.
16. נזירים, נניח ואדם היה מגיע עם לפיד-עשב בוער והיה אומר: 'אני אבעיר ואשרוף כליל את נהר הגנגס עם לפיד-העשב הזה.' מה דעתכם, נזירים? האם האיש הזה היה יכול להבעיר ולשרוף כליל את נהר הגנגס עם לפיד-העשב הזה?"

"לא, אדון נכבד."
"מדוע זאת?"
"אדון נכבד, כיוון שנהר הגנגס הוא עמוק ועצום, אין זה פשוט להבעיר אותו ולשרוף אותו כליל עם לפיד-עשב בוער. בסופו של דבר האיש יגמור בתשישות ואכזבה."

17. "נזירים, כך גם חמשת אופני הדיבור האלה… (כמו בפסקה 11) … ולכן, נזירים, עליכם להתאמן כך: 'תודעותינו תשארנה לא מושפעות… והחל בו אנו נפרוש את תודעותינו כלפי כל העולם הסובב בתודעה ספוגה באהבה, שופעת, מרוממת, ללא גבולות, ללא עוינות וללא זדון.' כך עליכם להתאמן, נזירים.
18. נזירים, נניח והיה מפוח⁴ שבור, הרוס, מרוצץ לגמרי, עשוי כותנה רכה ללא יכולת לזמזם ולצפצף, ואדם היה בא עם חתיכת מקל, או שבר של כלי חרס, והיה אומר: 'יש את המפוח הזה שהוא שבור, הרוס, מרוצץ לגמרי, עשוי כותנה רכה, ללא יכולת לזמזם או לצפצף, ואני אגרום לו לזמזם ולצפצף.' מה דעתכם, נזירים? האם האדם הזה היה יכול לגרום לו לזמזם ולצפצף עם המקל הזה או שבר כלי החרס הזה?"

"לא, אדון נכבד."
"מדוע זאת?"
"אדון נכבד, מכיוון שהמפוח הזה הינו שבור, הרוס, מרוצץ לגמרי, עשוי כותנה רכה ואין זה קל לגרום לו לזמזם ולצפצף עם מקל או שבר כלי חרס. בסופו של דבר האדם יגמור בתשישות ואכזבה."

19. "כך גם, נזירים, יש את חמשת אופני הדיבור בהם אחרים עשויים להשתמש כאשר הם פונים אליכם: דיבורם עשוי להיות מתוזמן או לא מתוזמן, אמת או לא אמת, עדין או גס, מחובר לטוב או מחובר לרע, שנאמר עם תודעה מלאת אהבה או עם שנאה פנימית. כאשר אחרים פונים אליכם, דיבורם עשוי להיות מתוזמן או לא מתוזמן, כאשר אחרים פונים אליכם דיבורם עשוי להיות אמת או לא אמת, כאשר אחרים פונים אליכם דיבורם עשוי להיות עדין או גס, כאשר אחרים פונים אליכם דיבורם עשוי להיות מחובר לטוב או לרע, כאשר אחרים פונים אליכם דיבורם עשוי להיות נאמר עם תודעה מלאת אהבה או עם שנאה פנימית. על כן, נזירים, עליכם להתאמן כך: 'תודעותינו תשארנה לא מושפעות, ולא נאמר כל מילה רעה, אנו נחיה מלאי חמלה לרווחתם, עם תודעה מלאת אהבה, ללא שנאה פנימית. אנו נחיה תוך שאנו פורשים את תודעותינו כלפי האדם הזה בתודעה ספוגת אהבה, והחל בו אנו נפרוש את תודעותינו כלפי כל העולם הסובב, בתודעה שופעת, מרוממת, ללא גבולות, ללא עוינות וללא זדון.' כך עליכם להתאמן, נזירים.
20. נזירים, אף אם פושעים היו מנסרים אתכם בפראות איבר אחר איבר עם מסור בעל שתי ידיות, מי שנותן מקום בתודעתו לשנאה כלפיהם לא נושא את תורתי. על כן, נזירים, עליכם לאמן את עצמכם: 'תודעותינו תשארנה לא מושפעות, ולא נאמר כל מילה רעה, אנו נחיה מלאי חמלה לרווחתם, עם תודעה מלאת אהבה, ללא שנאה פנימית. אנו נחיה תוך שאנו פורשים את תודעותינו כלפיהם בתודעה ספוגת אהבה, והחל בהם אנו נפרוש את תודעותינו כלפי כל העולם הסובב בתודעה ספוגה באהבה, שופעת, מרוממת, ללא גבולות, ללא עוינות וללא זדון.' כך עליכם להתאמן, נזירים.
21. נזירים, אם תשמרו בדעתכם כל הזמן על עצת משל המסור הזו, האם אתם רואים איזשהו סוג של דיבור, פשוט או גס, שלא תוכלו לסבול?"

"לא, אדון נכבד."
"לכן, נזירים, עליכם לשמור בדעתכם כל הזמן על עצת משל המסור הזו. זה יוביל לרווחתכם ואושרכם לזמן רב."

כך אמר המכובד, והנזירים היו שמחים ומרוצים מדבריו.

¹. מוֹלִייַה פְּהַגּוּנַה: moḷiyaphagguno. בהזדמנות אחרת (סוּטַּה SN 12:12/ii.13) הנזיר פְּהַגּוּנַה מעלה סדרת שאלות בפני הבּוּדְּהַה, אשר דוחה אותן בטענה שהן מנוסחות באופן שגוי. מאוחר יותר מסופר שפְּהַגּוּנַה עזב את מסדר הנזירים ושב לחיים ארציים (SN 12:32/ii.50).

². על פי הפרשנות, הבּוּדְּהַה אמר זאת כיוון שפְּהַגּוּנַה לא התרצה לעצתו אלא המשיך להתנגד לו, וזה גרם לבּוּדְּהַה לדבר בשבחי הנזירים שהיו קשובים לו במקרה אחר. לגבי הפסקה על אודות אכילה פעם ביום ראו סוּטַּה 65 ו-70 בקובץ השיחות באורך בינוני.

³. 'והחל בו': טַדָארַמַּנַןֹ, tadārammaṇaṃ. מילולית: 'איתו כאובייקט'. הפרשנות מסבירה שראשית המתרגל מפתח אהבה כלפי אדם המיוחס לו באחד מחמשת אופני הדיבור, ורק אז הוא מכוון את התודעה המלאה אהבה כלפי כל היצורים החיים, ועושה את כל העולם למושא המטרה.

⁴. מפוח: בִּילָארַבְּהַסְטָא, biḷārabhastā. תרגום אפשרי נוסף הוא 'תיק מעור חתול' בִּילָארַה-בְּהַסְטָא biḷāra-bhastā, שנראה פחות מתאים במקרה הזה.