28
השיחה המקיפה על
משל עקבות הפיל

Mahāhatthipadopama Sutta
מַהָאהַטְּהִיפַּדוֹפַּמַה סוּטַּה

1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי בחורשתו של גֵ'טַה, בפארק של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה. שם פנה המכובד סָארִיפּוּטַּה אל הנזירים ואמר: "חברים, נזירים".

"חבר", הם השיבו. והמכובד סָארִיפּוּטַּה דיבר:

2. "חברים, בדיוק כפי שטביעת הרגל של כל יצור חי הולך יכולה להכנס בטביעת רגל של פיל, כך טביעת הרגל של הפיל ידועה לכולם כמובילה בשל גודלה. כך גם, כל הגורמים המיטיבים יכולים להכלל בתוך ארבעת אמיתות האציליים. באילו ארבע? באמת האציליים של הסבל, באמת האציליים של מקור הסבל, באמת האציליים של קץ הסבל, באמת האציליים של הדרך המובילה לקץ הסבל.
3. ומהי אמת האציליים של הסבל? להיוולד זה סבל, להזדקן זה סבל, לחלות זה סבל, למות זה סבל, צער, בכי, כאב, עצב ויאוש הם סבל, להיות קשור למה שאינו אהוב זה סבל, להיות מופרד ממה שאהוב זה סבל, לא להשיג מה שרוצים זה סבל, בקצרה, חמשת מצרפי ההיקשרות הם סבל.
4. ומהם חמשת מצרפי ההיקשרות? הם מצרף ההיקשרות של חומר, מצרף ההיקשרות של הרגשה, מצרף ההיקשרות של זיהוי, מצרף ההיקשרות של מצבים-מנטליים, ומצרף ההיקשרות של הכרה.
5. ומהו מצרף ההיקשרות של חומר? הוא ארבעת היסודות העיקריים והחומר הנגזר מארבעת היסודות העיקריים. ומהם ארבעת היסודות העיקריים? הם יסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האש, ויסוד האוויר.

יסוד האדמה

6. מהו, חברים, יסוד האדמה? יסוד האדמה עשוי להיות פנימי או חיצוני. מהו יסוד האדמה הפנימי? כל דבר פנימי, השייך לאדם עצמו, שהוא מוצק, מגובש, וניתן לאחיזה.¹ כלומר, שערות-ראש, שערות-גוף, ציפורניים, שיניים, עור, בשר, גידים, עצמות, מח-עצמות, כליות, לב, כבד, סרעפת, טחול, ריאות, מעיים, מעי דק, תוכן הקיבה, צואה, או כל דבר אחר פנימי, השייך לאדם עצמו, שהוא מוצק, מגובש, וניתן לאחיזה – זה נקרא יסוד האדמה הפנימי. כעת, הן יסוד האדמה הפנימי והן יסוד האדמה החיצוני, הם פשוט יסוד אדמה.² ויש לראות אותם כפי שהם באמת, עם חוכמה נאותה: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא העצמי שלי.' כאשר אדם רואה זאת כך כפי שזה באמת, עם חוכמה נאותה, הוא הופך מפוכח מיסוד האדמה ועושה את התודעה חסרת-תשוקה כלפי יסוד האדמה.
7. כעת, מגיעה העת שבה יסוד המים מופרע ואז יסוד האדמה נעלם.³ כאשר אפילו יסוד האדמה החיצוני הזה, גדול ככל שיהיה, נצפה כארעי, נתון להכחדה, לחידלון, ולשינוי, מה ניתן לומר על הגוף הזה, אשר כבול בהשתוקקות ותאווה ומחזיק מעמד זמן כה קצר? לא יתכן שיתפס כ'אני', 'שלי', או 'כך אני'.⁴
8. כך גם, אם אחרים פוגעים, מגנים, גוערים, ומטרידים נזיר [שראה את היסוד הזה כפי שהוא], הוא מבין כך: 'ההרגשה הכואבת הזאת שנולדת ממגע-אוזן הופיעה בי. כלומר היא תלויה, לא בלתי-תלויה. תלויה במה? תלויה במגע.'⁵ אז הוא רואה שמגע הינו ארעי, שהרגשה הינה ארעית, שזיהוי הינו ארעי, שמצבים-מנטליים הינם ארעיים, ושהכרה הינה ארעית. ותודעתו, שעשתה את היסוד כמושא התמיכה שלה, נכנסת אל תוך [מושא התמיכה החדש הזה] וזוכה בביטחון, יציבות, והחלטיות.
9. כעת, אם אחרים תוקפים את הנזיר ההוא בדרכים לא מיוחלות, לא רצויות, ולא נעימות, בפגיעה באמצעות אגרופים, רגבי-עפר, מקלות, או סכינים, הוא מבין זאת כך: 'הגוף הזה הוא בעל טבע כזה שמגע עם אגרופים, רגבי-עפר, מקלות, וסכינים תוקפים אותו. אך זה מה שנאמר על ידי המכובד ב-'עצה על משל המסור': "נזירים, אפילו אם פושעים היו מבתרים אתכם באכזריות איבר אחר איבר עם מסור בעל שתי ידיות, מי שיתן מקום בתודעתו לשנאה כלפיהם, לא יהיה נושא תורתי.'⁶ אז מרץ בלתי נדלה יעלה בי ומודעות ללא הרף תבוסס, גופי יהיה שליו וחסר טרדות, תודעתי מרוכזת ומאוחדת. וכעת שמגע עם אגרופים, רגבי-עפר, מקלות, וסכינים יתקפו את הגוף הזה. מאחר שהלימוד הזה של הבּוּדְּהַה נעשה בפועל'.
10. כאשר הנזיר הזה מהרהר בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה ובסַנְגְהַה, במקרה בו איזון-מנטלי הנתמך במה שמיטיב לא מתבסס בו, אז עליו לעורר תחושת דחיפות כך: 'זהו הפסד עבורי, אין זה רווח בשבילי, זה רע עבורי, אין זה טוב בשבילי, שכאשר אני כך מהרהר בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובסַנְגְהַה, איזון-מנטלי הנתמך במה שמיטיב לא מתבסס בי'.⁷ בדיוק כפי שכאשר רעיה הרואה את אב בעלה, מתעוררת בה תחושת דחיפות [לרצות אותו], כך גם, כאשר הנזיר הזה מהרהר בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה ובסַנְגְהַה, אם איזון-מנטלי הנתמך במה שמיטיב לא מתבסס בו, אז עליו לעורר תחושת דחיפות. אך אם כאשר הוא מהרהר בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובסַנְגְהַה, איזון-מנטלי הנתמך במה שמיטיב מתבסס בו, אז עליו להיות מסופק בזה. בנקודה הזאת, חברים, כבר נעשה רבות על ידי הנזיר הזה.

יסוד המים

11. חברים, מהו יסוד המים? יסוד המים עשוי להיות פנימי או חיצוני. מהו יסוד המים הפנימי? כל מה שהוא פנימי, שייך לאדם עצמו, והוא נוזלי, מיימי, ונצמד – כלומר, מרה, ליחה, מוגלה, דם, זיעה, שומן, דמעות, חומר סיכה, רוק, נזלת,⁸ נוזל מפרקים, שתן, או כל דבר אחר פנימי, השייך לאדם עצמו, שהוא נוזלי, מיימי ונצמד – זה נקרא יסוד המים הפנימי. כעת, הן יסוד המים הפנימי והן יסוד המים החיצוני הם פשוט יסוד מים. ויש לראות זאת כפי שזה באמת עם חוכמה נאותה כך: 'זה אינו שלי, זה לא אני, זה אינו העצמי שלי.' כאשר אדם רואה זאת כך כפי שזה באמת עם חוכמה נאותה, הוא הופך מפוכח ביחס ליסוד המים ועושה את תודעתו חסרת תשוקה כלפי יסוד המים.
12. כעת, מגיעה העת בה יסוד המים החיצוני מופרע. הוא סוחף כפרים, עיירות, ערים, מחוזות, וארצות. מגיעה העת בה המים באוקיאנוס הגדול שוקעים מאה ליגות,⁹ מאתיים ליגות, שלוש מאות ליגות, ארבע מאות ליגות, חמש מאות ליגות, שש מאות ליגות, שבע מאות ליגות. מגיעה העת בה המים באוקיאנוס הגדול בעומק של שבעה דקלים, שישה דקלים, חמישה דקלים, ארבעה דקלים, שלושה דקלים, שני דקלים, בעומק דקל אחד בלבד. מגיעה העת בה המים באוקיאנוס הגדול בעומק שבעה פאטומים,¹⁰ בעומק שישה פאטומים, בעומק חמישה פאטומים, בעומק ארבעה פאטומים, בעומק שלושה פאטומים, בעומק שני פאטומים, בעומק של פאטום אחד בלבד. מגיעה העת בה המים באוקיאנוס הגדול מגיעים לחצי פאטום בלבד, בעומק המותניים בלבד, בעומק ברך בלבד, בעומק עקב בלבד. מגיעה העת בה המים באוקיאנוס הגדול לא מספיקים אפילו להרטיב מפרק אצבע אחד. כאשר אפילו יסוד המים החיצוני הזה, גדול ככל שיהיה, נצפה כארעי, נתון להרס, העלמות, ושינוי, מה ניתן לומר על הגוף הזה, אשר כבול בהשתוקקות ותאווה ומחזיק מעמד זמן כה קצר? לא יתכן שיתפס כ'אני', 'שלי' או 'עצמי'.
13. – 15. ולכן, אם אחרים פוגעים, מגנים, גוערים, ומטרידים נזיר [שראה את היסוד הזה כפי שהוא], הוא מבין כך: 'ההרגשה הכואבת הזאת שנולדת ממגע-אוזן הופיעה בי. כלומר היא תלויה, לא בלתי-תלויה. תלויה במה? תלויה במגע… (פסקאות 8-10)… בנקודה הזאת, חברים, כבר נעשה רבות על ידי הנזיר הזה.

יסוד האש

1. חברים, מהו יסוד האש? יסוד האש עשוי להיות פנימי או חיצוני. מהו יסוד האש הפנימי? כל מה שהוא פנימי, שייך לאדם עצמו, שהוא אש, בוער, ונצמד. כלומר, מה שבאמצעותו אדם מתחמם, מזקין, ומתכלה, ומה שבאמצעותו מתעכל לחלוטין מה שנאכל, נשתה, נצרך, ונטעם, או כל דבר אחר פנימי, שייך לאדם עצמו, שהוא אש, בוער, ונצמד. כעת, הן יסוד האש הפנימי והן יסוד האש החיצוני, שניהם פשוט יסוד אש. ויש לראות אותם כפי שהם באמת, עם חוכמה נאותה: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא העצמי שלי.' כאשר אדם רואה זאת כך כפי שזה באמת, עם חוכמה מתאימה, הוא הופך מפוכח מיסוד האש ועושה את התודעה חסרת-תשוקה כלפי יסוד האש.
2. כעת, מגיעה העת שבו יסוד האש מופרע. הוא מבעיר כפרים, עיירות, ערים, מחוזות, וארצות. הוא כבה רק כאשר הוא מגיע לעשב ירוק, לדרך לסלע, למים, או לשטח פתוח ריק. מגיעה עת בה הם מנסים לעשות אש אף עם נוצות תרנגול או שיירי-עור. כאשר אפילו יסוד האש החיצוני הזה, גדול ככל שיהיה, נצפה כארעי, נתון להרס, העלמות, ושינוי, מה ניתן לומר על הגוף הזה, אשר כבול בהשתוקקות ותאווה ומחזיק מעמד זמן כה קצר? לא יתכן שיתפס כ'אני', 'שלי' או 'עצמי'.
3. – 20. ולכן, אם אחרים פוגעים, מגנים, גוערים, ומטרידים נזיר [שראה את היסוד הזה כפי שהוא], הוא מבין כך: (פסקאות 8-10)… בנקודה הזאת, חברים, כבר נעשה רבות על ידי הנזיר הזה.

יסוד האוויר

1. חברים, מהו יסוד האוויר? יסוד האוויר עשוי להיות פנימי או חיצוני. מהו יסוד האוויר הפנימי? כל מה שהוא פנימי, שייך לאדם עצמו, שהוא גז, אווירי, ונדבק, כלומר, גזים העולים מעלה, גזים היורדים מטה, גזים בבטן, גזים במעי, גזים הזורמים דרך האיברים, שאיפה ונשיפה, או כל דבר אחר פנימי, השייך לאדם עצמו, שהוא גז, אווירי, ונדבק: זה נקרא יסוד האוויר הפנימי. כעת, הן יסוד האוויר הפנימי והן יסוד האוויר החיצוני, שניהם פשוט יסוד אוויר ויש לראות אותם כפי שהם באמת, עם חוכמה נאותה: 'זה לא שלי, זה לא אני, זה לא העצמי שלי.' כאשר אדם רואה זאת כך כפי שזה באמת, עם חוכמה נאותה, הוא הופך מפוכח מיסוד האוויר ועושה את התודעה חסרת-תשוקה כלפי יסוד האוויר.
2. כעת, מגיעה עת בו יסוד האוויר מופרע. הוא סוחף כפרים, עיירות, ערים, מחוזות, וארצות. מגיע זמן בחודש האחרון של העונה החמה בו תרים אחר רוח באמצעות מניפה או מפוחים ואפילו גבעולי הקש בקצוות הסכך לא נעים ולא זעים. כאשר אפילו יסוד האוויר החיצוני הזה, גדול ככל שיהיה, נצפה כארעי, נתון להכחדה, לחידלון, ולשינוי, מה ניתן לומר על הגוף הזה, אשר כבול בהשתוקקות ותאווה ומחזיק מעמד זמן כה קצר? לא יתכן שיתפס כ'אני', 'שלי' או 'עצמי'.
3. – 25. ולכן, אם אחרים פוגעים, מגנים, גוערים, ומטרידים נזיר [שראה את היסוד הזה כפי שהוא], הוא מבין כך: 'ההרגשה הכואבת הזאת שנולדת ממגע-אוזן הופיעה בי. כלומר היא תלויה, לא בלתי-תלויה. תלויה במה? תלויה במגע… (פסקאות 8-10)… בנקודה הזאת, חברים, כבר נעשה רבות על ידי הנזיר הזה.

1. חברים, בדיוק כפי שחלל מרחבי התחום באמצעות קורות עץ, צמחים מטפסים, עשב, וחימר, מכונה פשוט 'בית', כך גם כאשר חלל מרחבי תחום בעצמות וגידים, בשר ועור, הוא מכונה פשוט 'גוף חומרי'.¹¹
2. חברים, אם פנימית העין תקינה אך אין בנמצא צורות חיצוניות בתחום הראייה שלה, ואין פעילות מעורבות תואמת [של הכרה], אז אין היווצרות של היחידה התואמת בהכרה.¹² אם פנימית העין תקינה ויש צורות חיצוניות בתחום הראייה שלה, אך אין פעילות מעורבות תואמת [של הכרה], אז אין היווצרות של היחידה התואמת בהכרה. אך כאשר איבר העין תקין פנימית וצורות חיצוניות נמצאות בתחום הראייה שלה ויש פעילות מעורבות תואמת [של הכרה], אז יש את ההיווצרות של היחידה התואמת בהכרה.
3. הצורה החומרית שכך באה לידי קיום כלולה במצרף הצורה החומרית הכבול בהיקשרות.¹³ ההרגשה שכך באה לידי קיום כלולה במצרף ההרגשה הכבול בהיקשרות. הזיהוי שכך בא לידי קיום כלול במצרף הזיהוי הכבול בהיקשרות. המצבים המנטליים שכך באו לידי קיום כלולים במצרף המצבים המנטליים הכבול בהיקשרות. ההכרה שכך באה לידי קיום כלולה במצרף ההכרה הכבול בהיקשרות. הוא מבין כך: 'זו אכן היא הדרך בה נוצרים ההכללה, האיסוף, והצבירה של הדברים אל תוך חמשת המצרפים הכבולים בהיקשרות. כעת כך נאמר על ידי המכובד: 'מי שרואה התהוות מותנית רואה את הדְהַמַּה. מי שרואה את הדְהַמַּה רואה התהוות מותנית.'¹⁴ וחמשת המצרפים הללו הכבולים בהיקשרות מתהווים באופן מותנה. התשוקה, ההתענגות, הנטייה, וההאחזות בהתבסס על חמשת המצרפים הללו הכבולים בהיקשרות הם מקור הסבל.¹⁵ ההסרה של התשוקה והתאווה, הזניחה של התשוקה והתאווה ביחס לחמשת המצרפים הללו הכבולים בהיקשרות היא קץ הסבל.' בנקודה הזאת, חברים, נעשה רבות על ידי הנזיר הזה.¹⁶
4. – 30. חברים, אם איבר האוזן תקין פנימית אך אין בנמצא צלילים חיצוניים בתחום השמיעה שלה… (כמו בפסקאות 27-28)… בנקודה הזאת, חברים, נעשה רבות על ידי הנזיר הזה.

1. – 32. חברים, אם איבר האף תקין פנימית אך אין בנמצא ריחות חיצוניים בתחום הקליטה שלו… (כמו בפסקאות 27-28)… בנקודה הזאת, חברים, נעשה רבות על ידי הנזיר הזה.

1. – 34. חברים, אם איבר הלשון תקין פנימית אך אין בנמצא טעמים חיצוניים בתחום הקליטה שלו… (כמו בפסקאות 27-28)… בנקודה הזאת, חברים, נעשה רבות על ידי הנזיר הזה.

1. – 36. חברים, אם הגוף תקין פנימית אך אין בנמצא תחושות חיצוניים בתחום הקליטה שלו… (כמו בפסקאות 27-28)… בנקודה הזאת, חברים, נעשה רבות על ידי הנזיר הזה.

1. חברים, אם התודעה תקינה פנימית אך אין בנמצא מושאי-תודעה חיצוניים בתחום התפיסה שלה, ואין פעילות מעורבות תואמת [של הכרה], אז אין היווצרות של היחידה התואמת בהכרה.¹⁷ אם פנימית התודעה תקינה ויש מושאי-תודעה חיצוניים בתחום התפיסה שלה, אך אין פעילות מעורבות תואמת [של הכרה], אז אין היווצרות של היחידה התואמת בהכרה.¹⁸ אך כאשר התודעה תקינה פנימית ומושאי-תודעה חיצוניים נמצאים בתחום התפיסה שלה ויש פעילות מעורבות תואמת [של הכרה], אז יש את ההיווצרות של היחידה התואמת בהכרה.
2. הצורה החומרית שכך באה לידי קיום כלולה במצרף הצורה החומרית הכבול בהיקשרות. ההרגשה שכך באה לידי קיום כלולה במצרף ההרגשה הכבול בהיקשרות. הזיהוי שכך בא לידי קיום כלול במצרף הזיהוי הכבול בהיקשרות. המצבים המנטליים שכך באו לידי קיום כלולים במצרף המצבים המנטליים הכבול בהיקשרות. ההכרה שכך באה לידי קיום כלולה במצרף ההכרה הכבול בהיקשרות. הוא מבין כך: 'זו אכן היא הדרך בה נוצרים ההכללה, האיסוף, והצבירה של הדברים אל תוך חמשת המצרפים הכבולים בהיקשרות. כעת, כך נאמר על ידי המכובד: 'מי שרואה התהוות מותנית רואה את הדְהַמַּה. מי שרואה את הדְהַמַּה רואה התהוות מותנית.' וחמשת המצרפים הללו הכבולים בהיקשרות מתהווים באופן מותנה. התשוקה, ההתענגות, הנטייה, וההאחזות בהתבסס על חמשת המצרפים הללו הכבולים בהיקשרות הם מקור הסבל. ההסרה של התשוקה והתאווה, הזניחה של התשוקה והתאווה ביחס לחמשת המצרפים הללו הכבולים בהיקשרות היא קץ הסבל.' בנקודה הזאת, חברים, נעשה רבות על ידי הנזיר הזה."

כך אמר המכובד סָארִיפּוּטַּה והנזירים היו שמחים ומרוצים מדבריו.

 

---

¹. ניתן לאחיזה: אוּפָּאדִינַּה, upādinna. מונח המיוחס לגוף הנתפס כ'שלי' או כ-'עצמי'.

². הפרשנות מסבירה שהאמירה הזאת באה להדגיש את הטבע הדומם (הלא תחושתי: אַצֶ'טַנָאבְּהָאבַה, acetanābhāva) של יסוד האדמה הפנימי (המרכיב את הגוף) ולהשוות אותו ליסוד האדמה החיצוני, אשר טבעו הדומם קל הרבה יותר לתפיסה.

³. על פי קוסמולוגיה הודית עתיקה מעגל ההרס של העולם יכול להתרחש באמצעות אסון מים, אש, או רוח. ראו גם בוִיסוּדְהִימַגַה (Vsm XIII, 30-65).

⁴. אלה מייצגות את שלוש האובססיות: 'אני' – השקפת עצמיות, 'שלי' – השתוקקות, ו'כך אני' – יוהרה.

⁵. הפרשנות מסבירה שהפסקה הזו מיוחסת לנזיר שמתרגל מדיטציה על היסודות, ומראה את כוחה של התודעה ביישום הבנת הדברים שלו לאובייקטים לא אהובים העולים בדלת חוש השמיעה. בעודו מהרהר בחוויה בהיבט הסיבתיות והארעיות, הוא הופך את המצב בעל הפוטנציאל לפגיעה בו להזדמנות להשגת תובנה.

⁶. ראו סוּטַּה 21 פסקה 20 בקובץ השיחות באורך בינוני.

⁷. הפרשנות מסבירה שהרהור במעלותיו של הבּוּדְּהַה כאן הוא בהתייחס לכך שנתן את המשל של המסור, ההרהור במעלות הדְהַמַּה הוא בהתייחס לעצה שניתנה במשל המסור, וההרהור במעלות הסַנְגְהַה הוא ביחס לנזירים שיכולים לעמוד בהתעללות כזאת מבלי לתת לשנאה לעלות בתודעותיהם.

⁸. נזלת או ריר.

⁹. לִיגָה: יחידת מידה שאינה נמצאת עוד בשימוש, בעלת אורך משתנה.

¹⁰. פאטום – אומדן של 6 רגל, כ-1.8 מטר. שבעה פאטומים הם כ-13 מטרים.

¹¹. ההשוואה הזאת באה להדגיש שוב את חוסר העצמיות של הגוף, כמורכב מארבעת היסודות בלבד ללא נפש, רוח, או נשמה כלשהי.

¹². הפרשנות מסבירה שכאן מוצג החומר הנגזר מארבעת היסודות העיקריים. החומר הנגזר מארבעת האלמנטים על פי ניתוח החומר של האַבְּהִידְהַמַּה כולל את חמשת החושים (פַּסָאדַאוּפַּה, pasādaūpa) ואת ארבעת הסוגים הראשונים של מושאי החושים, אובייקט החישה מזוהה עם היסודות העיקריים עצמם. 'היווצרות תואמת של הכרה' (טַגּ'וֹ סַמַנָאהָארוֹ, tajjo samannāhāro) מוסברת כתשומת לב (מַנַסִיקָארַה, manasikāra) המופיעה בתלות בעין וצורות חומריות, היא מזוהה עם 'חמש-דלתות ההכרה' (פַּנְצַ'ה-דְבָארָא-וַגַּ'נַה-צִ'יטַּה, pañcadvārāvajjanacitta), השוברת את זרם רוח-החיים (בְּהַבַנְגַה, bhavanga) ומאתחלת את תהליך ההכרה. גם כאשר נכנסות צורות חומריות לטווח הראיה, אם אין תשומת לב לאובייקט בשל עיסוק ההכרה במשהו אחר, עדיין לא נוצרת 'יחידה תואמת של הכרה', לדוגמא הכרת-עין.

¹³. החלק הזה מציג את ארבע אמיתות האציליים ביחס לחמש דלתות החושים. 'מה שכך בא לידי התהוות' (טַטְהָא-בְּהוּטַה, tathābhūta) הוא מכלול הגורמים המופיעים עם הכרת-עין. כאשר מנתחים את המכלול הזה לחמשת המצרפים, המכובד סָארִיפּוּטַּה מראה שכל אירוע חושי נכלל בתוך אמת הסבל.

¹⁴. האמירה הזאת לא נמצאה כמיוחסת לבּוּדְּהַה עצמו באף אחת מהשיחות הישירות שלו. הפרשנות מבארת את המושג 'דְהַמַּה' כ-'דְהַמָא', כלומר דברים או מצבים מותנים. ומסבירה את האמירה באופן הבא: 'מי שרואה התהוות מותנית רואה מצבים מותנים, מי שרואה מצבים מותנים רואה התהוות מותנית.'

¹⁵. ארבעת המונחים: תשוקה (צְ'הַנְדַה, chanda), התענגות (אָלַיַה, ālaya), נטייה (אַנוֹנַיַה, anunaya), והאחזות (אַגְּ'הוֹסָאנַה, ajjhosāna), הם מונחים נרדפים להשתוקקות (טַנְהָא, taṇhā).

¹⁶. אף על פי שמוצגות כאן רק שלוש מארבע האמיתות, הרביעית משתמעת בנאמר. על פי הפרשנות, החדירה של שלוש האמיתות הללו נעשית באמצעות פיתוח שמונת הגורמים של הדרך.

¹⁷. הפרשנות מזהה 'תודעה' (מַנוֹ, mano) בחלק הזה עם ההכרה של רוח-החיים (בְּהַבַנְגַה-צִ'יטַּה, bhavangacitta).

¹⁸. הפרשנות מתארת את המקרה הזה עם העיסוק של התודעה באובייקט מוכר, כאשר אינה מבחינה בפרטים מוכרים של האובייקט הזה. 'היחידה התואמת בהכרה' כאן היא הכרת-התודעה (מַנוֹ-וִינְּיָאנַה, manoviññāṇa), אשר תופסת מושאים לא חושיים כתחום ההכרה שלה.