Potaliya Sutta || פּוֹטַלִייַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בארץ בני האַנְגוּטַּרָאפַּן היכן שהיתה עיר בשם אָפַּנַה.
- אז כשהגיע הבוקר, התלבש המכובד, ולאחר שלקח את קערתו ואת גלימתו העליונה, יצא אל עבר אָפַּנַה לסבב נדבות מזון. לאחר ששב מסבב נדבות המזון באָפַּנַה, וסיים את ארוחתו, הוא הלך אל חורשה מסוימת לשהות בה את היום. משנכנס אל החורשה, הוא התיישב למרגלות עץ.
- בעל-הבית פּוֹטַלִייַה, בעודו מתהלך שם לשם פעילות גופנית, כשהוא בלבוש מלא עם שמשייה וסנדלים, גם הלך אל החורשה, ולאחר שנכנס לחורשה, ניגש אל המכובד והחליף עמו ברכות. משהסתיימה שיחת הנימוסין הנעימה, הוא נעמד במקום ראוי. והמכובד אמר לו: ״יש מושבים, בעל-בית, שב אם אתה חפץ בכך.״
כאשר הדבר נאמר, פּוֹטַלִייַה חשב: ׳הפרוש גוֹטַמַה פונה אלי בתואר ׳בעל-בית׳, והוא נותר שותק, כועס, ובלתי מרוצה.׳
בפעם השנייה המכובד אמר לו: ״יש מושבים, בעל-בית, אם אתה חפץ בכך.״ ופעם שניה בעל-הבית פּוֹטַלִייַה חשב: ׳הפרוש גוֹטַמַה פונה אלי כאל ׳בעל-בית׳. והוא נותר שותק, כועס, ובלתי מרוצה.׳
בפעם השלישית המכובד אמר לו: ״יש מושבים, בעל-בית, שב אם אתה חפץ בכך.״ כאשר הדבר נאמר, פּוֹטַלִייַה חשב: ׳הפרוש גוֹטַמַה פונה אלי כאל ׳בעל-בית׳. ואז בכעס ובחוסר שביעות רצון, הוא אמר למכובד: ״אדון גוֹטַמַה, לא יאה ולא נאה שתפנה אלי בכינוי ׳בעל-בית׳.״
״בעל-בית, יש לך את המאפיינים, הסימנים, והמראה של בעל-בית.״
״אף על פי כן, אדון גוֹטַמַה, ויתרתי על כל ענייני, והפסקתי את כל עיסוקיי.״
״באיזו דרך, בעל-בית, ויתרת על כל ענייניך והפסקת את כל עיסוקיך?״
״אדון גוֹטַמַה, ויתרתי על כל רכושי, תבואה, כסף וזהב למען ילדיי כירושה. אינני מייעץ להם או מוכיח אותם בעניינים אלו עוד אלא רק חי על לבוש ומזון. כך ויתרתי על כל ענייני, והפסקתי את כל עיסוקיי.״
״בעל-בית, ההפסקה של העניינים כפי שאתה מתאר אותה היא דבר אחד, אך בשיטת הלימוד של האציליים הפסקה של עיסוקים היא אחרת.״
״מהי ההפסקה של עיסוקים על פי שיטת הלימוד של האציליים, אדון נכבד? יהיה טוב, אדון נכבד, אם המכובד ילמד אותי את הדְהַמַּה, ויציג כיצד היא הפסקת העיסוקים על פי שיטת הלימוד של האציליים.״
״אם כך, הקשב, בעל-בית, ושים לב היטב לדבריי.״
״כן, אדון נכבד״, השיב בעל-הבית פּוֹטַלִייַה. והמכובד אמר: - ״בעל-בית, יש שמונה דברים בשיטת הלימוד של האציליים המובילים להפסקת העיסוקים. מה הם השמונה? (1) בתמיכת ההימנעות מהרג יצורים חיים, הרג יצורים חיים נזנח. (2) בתמיכת לקיחת רק מה שניתן, הלקיחה של מה שלא ניתן נזנחת. (3) בתמיכת דיבור אמת, דיבור כוזב נזנח. (4) בתמיכת דיבור לא פוגעני, דיבור פוגעני נזנח. (5) בתמיכת אי רדיפת בצע וחמדנות, רדיפת בצע וחמדנות נזנחים. (6) בתמיכת אי זדון ונזפנות, זדון ונזפנות נזנחים. (7) בתמיכת אי כעס ורוגז, כעס ורוגז נזנחים. (8) בתמיכת אי שחצנות, שחצנות נזנחת. אלו שמונת הדברים, המוזכרים בקצרה מבלי ביאור לפרטים, המובילים להפסקת העיסוקים על פי שיטת הלימוד של האציליים.״
- ״אדון נכבד, יהיה טוב, אם מתוך חמלה, המכובד יסביר לי בפרטים את שמונת הדברים הללו המובילים להפסקת העיסוקים על פי שיטת הלימוד של האציליים אשר הוזכרו בקצרה על ידי המכובד מבלי לבאר לפרטים.״
״אם כך, בעל-בית, הקשב ושים לב לדבריי.״
״כן, אדון נכבד״, השיב פּוֹטַלִייַה בעל-הבית. והמכובד אמר: - ״׳עם התמיכה של אי הריגת יצורים חיים, יש לזנוח הריגת יצורים חיים.׳ כך נאמר. בהקשר למה זה נאמר? הנה תלמיד אצילי שוקל: ׳אני מתרגל את הדרך לזניחה ולהפסקת הגורמים השליליים הללו אשר כתוצאה מהם אני עלול להרוג יצורים חיים. אם הייתי הורג יצורים חיים, הייתי מאשים את עצמי על כך שעשיתי זאת. החכם, לאחר שהיה בודק, היה מוכיח על שעשיתי זאת. ועם התפרקות הגוף, לאחר המוות, בשל הרג יצורים חיים יש לצפות ליעד של אומללות. אך הרג זה של יצורים חיים לכשעצמו הוא כבל ומכשול. ובעוד שליליות, רוגז, ועצבנות, עלולים להופיע בעת שהורגים יצורים חיים, אין שליליות, רוגז, ועצבנות למי שנמנע מהרג יצורים חיים.׳ כך בהקשר לזה נאמר: ׳עם תמיכה של אי הריגת יצורים חיים, יש לזנוח הריגת יצורים חיים.׳
- ׳עם התמיכה של לקיחת רק מה שניתן, יש לזנוח את הלקיחה של מה שלא ניתן.׳ כך נאמר. בהקשר למה זה נאמר? הנה תלמיד אצילי שוקל: ׳אני מתרגל את הדרך לזניחה ולהפסקת הגורמים השליליים הללו אשר כתוצאה מהם אני עלול לקחת מה שלא ניתן. אם הייתי לוקח מה שלא ניתן, הייתי מאשים את עצמי על כך שעשיתי זאת. החכם, לאחר שהיה בודק, היה מוכיח על שעשיתי זאת. ועם התפרקות הגוף, לאחר המוות, בשל לקיחת מה שלא ניתן יש לצפות ליעד של אומללות. אך לקיחת מה שלא ניתן לכשעצמה היא כבל ומכשול. ובעוד שליליות, רוגז, ועצבנות, עלולים להופיע בעת שלוקחים מה שלא ניתן, אין שליליות, רוגז, ועצבנות למי שנמנע מלקיחת מה שלא ניתן.׳ כך בהקשר לזה נאמר: ׳עם תמיכה של לקיחת רק מה שניתן, יש לזנוח לקיחה של מה שלא ניתן.׳
- ׳עם התמיכה של דיבור אמת, יש לזנוח דיבור שקרי.׳ כך נאמר. בהקשר למה זה נאמר? הנה תלמיד אצילי שוקל: ׳אני מתרגל את הדרך לזניחה והפסקת הגורמים השליליים הללו אשר כתוצאה מהם אני עלול לומר דבר שקרי. אם הייתי אומר דבר שקרי, הייתי מאשים את עצמי על כך שעשיתי זאת. החכם, לאחר שהיה בודק, היה מוכיח על שעשיתי זאת. ועם התפרקות הגוף, לאחר המוות, בשל דיבור שקרי יש לצפות ליעד של אומללות. אך דיבור שקרי לכשעצמו הוא כבל ומכשול. ובעוד שליליות, רוגז, ועצבנות, עלולים להופיע בעת שאומרים דבר שקרי, אין שליליות, רוגז, ועצבנות למי שנמנע מאמירת דבר שקרי כך בהקשר לזה נאמר: ׳עם התמיכה של דיבור אמת, יש לזנוח דיבור שקרי.׳
- ׳עם התמיכה של דיבור לא פוגעני, יש לזנוח דיבור פוגעני.׳ כך נאמר. בהקשר למה זה נאמר? הנה תלמיד אצילי שוקל: ׳אני מתרגל את הדרך לזניחה והפסקת הגורמים השליליים הללו אשר כתוצאה מהם אני עלול לומר דבר פוגעני. אם הייתי אומר דבר פוגעני, הייתי מאשים את עצמי על כך שעשיתי זאת. החכם, לאחר שהיה בודק, היה מוכיח על שעשיתי זאת. ועם התפרקות הגוף, לאחר המוות, בשל דיבור פוגעני יש לצפות ליעד של אומללות. אך דיבור פוגעני לכשעצמו הוא כבל ומכשול. ובעוד שליליות, רוגז, ועצבנות, עלולים להופיע בעת שאומרים דבר פוגעני, אין שליליות, רוגז, ועצבנות למי שנמנע מאמירת דבר פוגעני.׳ כך בהקשר לזה נאמר: ׳עם התמיכה של דיבור לא פוגעני, יש לזנוח דיבור פוגעני.׳
- ׳עם התמיכה של אי רדיפת-בצע וחמדנות, יש לזנוח רדיפת-בצע וחמדנות.׳ כך נאמר. בהקשר למה זה נאמר? הנה תלמיד אצילי שוקל: ׳אני מתרגל את הדרך לזניחה ולהפסקת הגורמים השליליים הללו אשר כתוצאה מהם אני עלול לרדוף בצע ולחמוד. אם הייתי רודף בצע וחומד, הייתי מאשים את עצמי על כך שעשיתי זאת. החכם, לאחר שהיה בודק, היה מוכיח על שעשיתי זאת. ועם התפרקות הגוף, לאחר המוות, בשל רדיפת בצע וחמדנות יש לצפות ליעד של אומללות. אך רדיפת בצע וחמדנות לכשעצמם הם כבל ומכשול. ובעוד שליליות, רוגז, ועצבנות, עלולים להופיע בעת רדיפת בצע וחמדנות, אין שליליות, רוגז, ועצבנות למי שנמנע מרדיפת בצע וחמדנות.׳ כך בהקשר לזה נאמר: ׳עם התמיכה של אי רדיפת בצע וחמדנות, יש לזנוח רדיפת בצע וחמדנות.׳
- ׳עם התמיכה של אי-זדון ונזפנות, יש לזנוח זדון ונזפנות.׳ כך נאמר. בהקשר למה זה נאמר? הנה תלמיד אצילי שוקל: ׳אני מתרגל את הדרך לזניחה והפסקת הגורמים השליליים הללו אשר כתוצאה מהם אני עלול להיות זדוני ולנזוף. אם הייתי בעל זדון ונוזף, הייתי מאשים את עצמי על כך שעשיתי זאת. החכם, לאחר שהיה בודק, היה מוכיח על שעשיתי זאת. ועם התפרקות הגוף, לאחר המוות, בשל זדון ונזפנות יש לצפות ליעד של אומללות. אך זדון ונזפנות לכשעצמם הם כבל ומכשול. ובעוד שליליות, רוגז, ועצבנות, עלולים להופיע בעת הרגשת זדון ונזפנות, אין שליליות, רוגז, ועצבנות למי שנמנע מזדון ונזפנות.׳ כך בהקשר לזה נאמר: ׳עם התמיכה של אי זדון ונזפנות, יש לזנוח זדון ונזפנות.׳
- ׳עם התמיכה של אי כעס ורוגז, יש לזנוח כעס ורוגז.׳ כך נאמר. בהקשר למה זה נאמר? הנה תלמיד אצילי שוקל: ׳אני מתרגל את הדרך לזניחה והפסקת הגורמים השליליים הללו אשר כתוצאה מהם אני עלול להיות כועס ורגזן. אם הייתי כועס ורגזן, הייתי מאשים את עצמי על כך שעשיתי זאת. החכם, לאחר שהיה בודק, היה מוכיח על שעשיתי זאת. ועם התפרקות הגוף, לאחר המוות, בשל כעס ורוגז יש לצפות ליעד של אומללות. אך כעס ורוגז לכשעצמם הם כבל ומכשול. ובעוד שליליות, רוגז, ועצבנות, עלולים להופיע בעת כעס ורוגז, אין שליליות, רוגז, ועצבנות למי שנמנע מכעס ורוגז.׳ כך בהקשר לזה נאמר: ׳עם התמיכה של אי כעס ורוגז, יש לזנוח כעס ורוגז.׳
- ׳עם התמיכה של אי שחצנות, יש לזנוח שחצנות.׳ כך נאמר. בהקשר למה זה נאמר? הנה תלמיד אצילי שוקל: ׳אני מתרגל את הדרך לזניחה ולהפסקת הגורמים השליליים הללו אשר כתוצאה מהם אני עלול להשתחצן. אם הייתי משתחצן, הייתי מאשים את עצמי על כך שעשיתי זאת. החכם, לאחר שהיה בודק, היה מוכיח על שעשיתי זאת. ועם התפרקות הגוף, לאחר המוות, בשל שחצנות יש לצפות ליעד של אומללות. אך שחצנות לכשעצמה היא כבל ומכשול. ובעוד שליליות, רוגז, ועצבנות, עלולים להופיע בעת השתחצנות, אין שליליות, רוגז, ועצבנות למי שנמנע משחצנות.׳ כך בהקשר לזה נאמר: ׳עם התמיכה של אי שחצנות, יש לזנוח שחצנות.׳
- שמונת הדברים הללו המובילים להפסקת העיסוקים בשיטת הלימוד של האציליים הוצגה כעת מבוארת לפרטים. אך הפסקת העיסוקים בשיטת הלימוד של האציליים עדיין לא הושגה במלואה ובכל הדרכים.״
״אדון נכבד, כיצד היא הפסקת העיסוקים בשיטת הלימוד של האציליים מושגת במלואה ובכל הדרכים? יהיה טוב, אדון נכבד, אם המכובד ילמד אותי את הדְהַמַּה, ויציג בפניי כיצד היא הפסקת העיסוקים בשיטת הלימוד של האציליים מושגת במלואה ובכל הדרכים.״
״אם כך הקשב, בעל-בית, ושים לב היטב לדבריי.״
״כן, אדון נכבד״, השיב בעל-הבית פּוֹטַלִייַה. והמכובד אמר: - ״בעל-בית, נניח שכלב, שהוכרע מרעב וחולשה היה ממתין ליד חנות קצבים. ואז קצב מיומן או שולייתו היו משליכים לעבר הכלב שלד עצמות חסר בשר, חתוך היטב, מרוח בדם. מה דעתך, בעל-בית, האם הכלב הזה ייפטר מרעבונו ומחולשתו בכרסום שלד עצמות כזה חסר בשר, חתוך היטב, ומרוח בדם?״
״לא, אדון נכבד. מדוע? מכיוון שזה היה שלד עצמות חסר בשר, חתוך היטב, ומרוח בדם. בסופו של דבר הכלב יהיה מותש ומאוכזב ממנו.״
״כך גם, בעל-בית, תלמידי אצילי שוקל: ׳הנאות חושים הושוו לשלד על ידי המכובד, הם מספקים הרבה סבל והרבה יאוש, בעוד הסכנה בהם גדולה.׳ לאחר שראה זאת כך כפי שזה באמת עם חוכמה מתאימה, הוא נמנע משוויון-נפש שיש בו שניות, המבוסס על שניות, ומפתח את שוויון-הנפש שיש בו אחדות, המבוסס על אחדות. היכן שההיקשרות לדברים חומריים ארציים נעלמת ללא זכר. - בעל-בית, נניח שנשר, אנפה, או נץ, היו תופסים חתיכת בשר ועפים איתה, ואז נשרים, אנפות, וניצים אחרים היו רודפים אותה, ומנקרים ותופסים אותה בטופריהם. מה דעתך, בעל-בית, אם הנשר, האנפה, או הנץ הזה לא יעזוב אותה מייד האם זה לא יגרום למוות או כאבי תופת כתוצאה מכך?״
״כן, אדון נכבד.״
״כך גם, בעל-בית, תלמיד אצילי שוקל: ׳הנאות חושים הושוו לחתיכת בשר על ידי המכובד. הן מספקות הרבה סבל והרבה ייאוש, בעוד הסכנה בהן גדולה.׳ כאשר הוא רואה זאת כך כפי שזה באמת עם חוכמה מתאימה, הוא נמנע משוויון-נפש שיש בו שניות, המבוסס על שניות, ומפתח את שוויון-הנפש שיש בו אחדות, המבוסס על אחדות. היכן שההיקשרות לדברים חומריים ארציים נעלמת ללא זכר. - בעל-בית, נניח ואדם היה לוקח לפיד בוער והיה הולך נגד הרוח. מה דעתך, בעל-בית, אם האדם הזה לא היה נפטר במהירות מהלפיד הבוער הזה, האם הלפיד הבוער הזה לא היה שורף את ידו או חלק אחר של גופו, כך שהיה עלול לגרום למוות או כאבי תופת?״
״כן, אדון נכבד.״
״כך גם, בעל-בית, תלמיד אצילי שוקל: ׳הנאות חושים הושוו ללפיד בוער על ידי המכובד. הן מספקות הרבה סבל והרבה יאוש, בעוד הסכנה בהן גדולה.׳ כאשר הוא רואה זאת כך כפי שזה באמת עם חוכמה מתאימה, הוא נמנע משוויון-נפש שיש בו שניות, המבוסס על שניות, ומפתח את שוויון-הנפש שיש בו אחדות, המבוסס על אחדות. היכן שההקשרות לדברים חומריים ארציים נעלמת ללא זכר. - בעל-בית, נניח והיה פיר פחמים עמוק יותר מגובהו של אדם מלא בגחלים רושפים ללא להבה או עשן. ואז היה מגיע אדם אשר היה רוצה לחיות ולא למות, אשר היה רוצה הנאה ונמנע מכאב, ושני אנשים חסונים היו לופתים אותו בשתי זרועותיו וגוררים אותו לעבר פיר הפחמים. מה דעתך, בעל-בית, האם האדם הזה ינער את גופו הנה והנה [כדי להשתחרר]?״
״כן, אדון נכבד. מדוע? מכיוון שהאיש הזה יודע שאם ייפול לתוך פיר הפחמים, הוא ימות או יסבול כאבי תופת כתוצאה מכך.״
״כך גם, בעל-בית, תלמיד אצילי שוקל: ׳הנאות חושים הושוו לפיר פחמים על ידי המכובד. הן מספקות הרבה סבל והרבה ייאוש, בעוד הסכנה בהן גדולה.׳ כאשר הוא רואה זאת כך כפי שזה באמת עם חוכמה מתאימה, הוא נמנע משוויון-נפש שיש בו שניות, המבוסס על שניות, ומפתח את שוויון-הנפש שיש בו אחדות, המבוסס על אחדות. היכן שההקשרות לדברים חומריים ארציים נעלמת ללא זכר. - בעל-בית, נניח ואדם היה חולם על פארקים נפלאים, חורשות נפלאות, שדות מרעה נפלאים, ואגמים נפלאים, וכשהיה הולך לא היה רואה אף אחד מאלו. כך גם, בעל-בית, תלמיד אצילי שוקל: ׳הנאות חושים הושוו לחלום על ידי המכובד. הן מספקות הרבה סבל והרבה ייאוש, בעוד הסכנה בהן גדולה.׳ כאשר הוא רואה זאת כך כפי שזה באמת עם חוכמה מתאימה, הוא נמנע משוויון-נפש שיש בו שניות, המבוסס על שניות, ומפתח את שוויון-הנפש שיש בו אחדות, המבוסס על אחדות. היכן שההיקשרות לדברים חומריים ארציים נעלמת ללא זכר.
- בעל-בית, נניח ואדם היה לווה חפצים על בסיס הלוואה – מרכבה מפוארת ותכשיטי עגילים יוקרתיים – והוא היה הולך אל כיכר השוק עם כל החפצים שלווה. אז אנשים אשר היו רואים אותו היו אומרים: ׳רבותיי, הנה, זהו אדם עשיר! כך אנשים עשירים נהנים מעושרם!׳ ואז כאשר היה האדם פוגש את הבעלים האמיתי, הם היו לוקחים בחזרה את חפציהם. מה דעתך, בעל-בית, האם היה די בכך שהאדם הזה יתאכזב ויתייאש?״
״כן, אדון נכבד. מדוע? מכיוון שהבעלים היה לוקחים את חפציהם בחזרה.״
״כך גם, בעל-בית, תלמיד אצילי שוקל: ׳הנאות חושים הושוו לחפצים מושאלים על ידי המכובד. הן מספקות הרבה סבל והרבה אכזבה וייאוש, בעוד הסכנה בהן גדולה.׳ כאשר הוא רואה זאת כך כפי שזה באמת עם חוכמה מתאימה, הוא נמנע משוויון-נפש שיש בו שניות, המבוסס על שניות, ומפתח את שוויון-הנפש שיש בו אחדות, המבוסס על אחדות. היכן שההקשרות לדברים חומריים ארציים נעלמת ללא זכר. - בעל-בית, נניח והייתה חורשה עבותה לא רחוק מכפר או עיירה מסוימת, אשר היה בה עץ עמוס בפירות אך אף אחד מהפירות לא היה נופל על האדמה. ואז היה מגיע אדם שהיה זקוק לפרי, מחפש פרי, תר בחיפוש אחר פרי, והוא היה נכנס לחורשה ורואה את העץ העמוס בפירות. והוא היה חושב: ׳העץ הזה עמוס בפרי אך אף אחד מפירותיו אינו נופל אל האדמה. אני יודע כיצד לטפס על עץ, אז הבה ואטפס על העץ, אוכל כמה פירות שאחפוץ ואמלא את תרמילי.׳ וכך היה עושה. ואז היה מגיע אדם שני שהיה זקוק לפרי, מחפש פרי, תר בחיפוש אחר פרי, והיה לוקח גרזן חד, וגם הוא היה נכנס אל החורשה והיה רואה את העץ העמוס בפרי אך אף אחד מפירותיו לא היה נופל על האדמה. ואז הוא היה חושב: ׳העץ הזה עמוס בפרי אך אף אחד מפירותיו לא נפל אל האדמה. אינני יודע כיצד לטפס על עץ, אז הבה ואכרות את העץ הזה בבסיסו, אוכל כמה פירות שאחפוץ, ואמלא את תרמילי.׳ וכך היה עושה. מה דעתך, בעל-בית, אם האיש הראשון הזה אשר טיפס על העץ לא יזדרז לרדת, כאשר העץ ייפול, האם הוא לא ישבור את ידו או רגלו או חלק אחר כלשהו של גופו, כך שהוא ימות או יסבול כאבי תופת?״
״כן, אדון נכבד.״
״כך גם, בעל-בית, תלמיד אצילי שוקל: ׳הנאות חושים הושוו לפירות על עץ על ידי המכובד. הן מספקות הרבה סבל והרבה ייאוש, בעוד הסכנה בהן גדולה.׳ כאשר הוא רואה זאת כך כפי שזה באמת עם חוכמה מתאימה, הוא נמנע משוויון-נפש שיש בו שניות, המבוסס על שניות, ומפתח את שוויון-הנפש שיש בו אחדות, המבוסס על אחדות. היכן שההיקשרות לדברים חומריים ארציים נעלמים ללא זכר. - בהתבסס על אותו קשב נעלה אשר טוהרתו תוצר של שוויון-נפש, התלמיד האצילי הזה נזכר במספר רב של חיים קודמים – לידה אחת, שתי לידות, שלוש, ארבע או חמש לידות, עשר, עשרים, שלושים, ארבעים או חמישים לידות, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות, תקופות רבות של התכווצות היקום, תקופות רבות של התפשטות היקום, תקופות רבות של התכווצות והתפשטות היקום, והוא נזכר: 'אז זה היה שמי, זה היה שבט המוצא שלי, זה היה המראה שלי, זה היה המזון שלי, אלה היו חוויותיי של שמחה וכאב, זו הייתה תוחלת חיי. ועם מותי במקום ההוא, הופעתי במקום אחר, שם זה היה שמי… ולאחר מותי במקום ההוא, נולדתי מחדש כאן.' כך הוא נזכר בחיים קודמים שונים ורבים על צורותיהם ופרטיהם.
- בהתבסס על אותו קשב נעלה אשר טוהרתו תוצר של שוויון-נפש, עם העין השמיימית, המטוהרת ונעלה על זו האנושית, התלמיד האצילי הזה רואה באמצעות העין השמיימית, הטהורה והעולה על היכולת האנושית, יצורים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, ברי-מזל וחסרי-מזל. הוא מבין כיצד יצורים ממשיכים להיוולד על פי פעולותיהם כך: 'היצורים האלה אשר היו בעלי התנהגות קלוקלת בגוף, בדיבור ובמחשבה, משמיצי האציליים, בעלי השקפות מוטעות, הנתונים להשפעת השקפותיהם השגויות על פעולותיהם – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הופיעו במישורי היגון, ביעדים רעים, בעולמות תחתונים, אפילו בגיהינום. אך היצורים האלה אשר היו בעלי התנהגות טובה בגוף, בדיבור ובמחשבה, שלא השמיצו את האציליים, בעלי השקפות נכונות, הנתונים להשפעת השקפותיהם הנכונות על פעולותיהם – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הופיעו ביעדים טובים, אפילו בעולמות שמיימיים.' כך באמצעות העין השמיימית, הטהורה והעולה על היכולת האנושית, הוא רואה יצורים חיים, מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, ברי-מזל וחסרי-מזל. והוא מבין כיצד יצורים ממשיכים להיוולד על פי פעולותיהם.
- בהתבסס על אותו קשב נעלה אשר טוהרתו תוצר של שוויון-נפש, כשהוא מגשים בעצמו באמצעות ידיעה ישירה, התלמיד האצילי הזה כאן ועכשיו נכנס ושוהה בשחרור התודעה ושחרור על ידי חוכמה חסרי זיהומים עם השמדת התחלואים.
- בנקודה זו, בעל-בית, ההפסקה של העיסוקים בשיטת הלימוד הושגה במלואה ובכל הדרכים. מה דעתך, בעל-בית, האם אתה רואה בעצמך הפסקה כלשהי של העיסוקים בדומה להפסקת העיסוקים הזו בשיטת הלימוד של המכובד כאשר היא הושגה במלואה ובכל הדרכים?״
״אדון נכבד, מי אני שתהיה בי הפסקה מלאה של העיסוקים בכל הדרכים כמו בלימוד האצילי של המכובד? אדון נכבד, אני אכן רחוק מההפסקה המלאה הזו של העיסוקים בלימוד האצילי של המכובד אשר הושגה במלואה בכל הדרכים. מאחר, ואדון נכבד, אף על פי שפרושים מאמונות אחרות אינם אמיתיים, דמיינו שהם אמיתיים. אף על פי שהם אינם אמיתיים, האכלנו אותם במזון של אמיתיים. אף על פי שהם אינם אמיתיים, הושבנו אותם במושבים של אמיתיים. אך אף על פי שהנזירים הינם אמיתיים, דמיינו שהם אינם אמיתיים. אף על פי שהם אמיתיים, האכלנו אותם במזון עבור לא אמיתיים. אף על פי שהם אמיתיים, הושבנו אותם במושבים עבור לא אמיתיים. אך עתה, אדון נכבד, מאחר והפרושים מאמונות אחרות אינם אמיתיים, אנו מבינים שהם אינם אמיתיים. מאחר והם אינם אמיתיים, אנו נאכיל אותם במזון עבור שאינם אמיתיים. מאחר והם אינם אמיתיים, אנו נושיב אותם במושבים עבור מי שאינם אמיתיים. אך מאחר והנזירים הינם אמיתיים, אנו נבין שהם אמיתיים. מאחר והם אמיתיים, אנו נאכיל אותם במזון עבור אמיתיים. מאחר והם אמיתיים, אנו נושיב אותם במושבים עבור מי שאמיתיים. אדון נכבד, המכובד נתן לי השראה לאהוב פרושים, לתת אמון בפרושים, לתת כבוד לפרושים. - מדהים, אדון גוֹטַמַה! מדהים, אדון גוֹטַמַה! אדון גוֹטַמַה הפך את הדְהַמַּה לברורה בדרכים רבות, כאילו הוא יישר את מה שהיה הפוך, או גילה את מה שהיה חבוי, או הציג את הדרך למי שאבד, או החזיק מנורה באפילה עבור בעלי ראייה על מנת שיוכלו לראות צורות. אני שם את מבטחי באדון גוֹטַמַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. מהיום אנא שאדון גוֹטַמַה יזכור אותי כעוקב בעל-בית אשר שם בו את מבטחו לכל חייו.״