Abhayarājakumāra Sutta || אַבְּהַיַהרָאגַ׳קוּמָארַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה ברָאגַ׳גַהַה, בחורשת הבמבוק, שמורת הסנאים.
- באותה עת הלך הנסיך אַבְּהַיַה אל הנִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה, ולאחר שבירך אותו בכבוד, התיישב במקום ראוי. ואז הנִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה אמר לו:
- ״בוא, נסיך, הפרך את התורה של הפרוש גוֹטַמַה, ויפיצו דיווחים טובים אודותיך בעקבות זאת: ׳הנסיך אַבְּהַיַה הפריך את התורה של הפרוש גוֹטַמַה החזק והעצום.׳״
״אך כיצד, אדון נכבד, אוכל להפריך את תורתו?״
״הנה, נסיך, לך אל הפרוש גוֹטַמַה ואמור לו: ׳אדון נכבד, האם הטַטְהָאגַטַה יבטא אמירה שתהיה בלתי רצויה ולא מקובלת על אחרים?׳ אם הפרוש גוֹטַמַה, כאשר ישאל כך, ישיב: ׳נסיך, הטַטְהָאגַטַה יבטא אמירה שתהיה בלתי רצויה ולא מקובלת על אחרים.׳ אז תאמר לו: ׳אם כך, אדון נכבד, מה ההבדל בינך ובין אדם רגיל? מאחר ואדם רגיל גם יבטא אמירה שתהיה בלתי רצויה ולא מקובלת על אחרים.׳ אך אם הפרוש גוֹטַמַה, לאחר שיישאל כך, ישיב: ׳נסיך, הטַטְהָאגַטַה לא יבטא אמירה שתהיה בלתי רצויה ולא מקובלת על אחרים.׳ אז תאמר לו: ׳אם כך, אדון נכבד, מדוע הכרזת בפני דֶוַודַטַּה: דֶוַודַטַּה מיועד למישור של אומללות, דֶוַודַטַּה מיועד למישור של גיהינום, דֶוַודַטַּה יישאר בגיהינום עד תום העידן הנוכחי, דֶוַודַטַּה הינו חסר תקנה׳? דֶוַודַטַּה כעס ולא היה מרוצה מדיבורך הזה.׳ כאשר תציב בפני הפרוש גוֹטַמַה את שאלת שתי הקרניים הזו, הוא לא יוכל להקיא אותה החוצה ולא לבלוע אותה פנימה. אם יתד ברזל היתה תקועה בגרונו של אדם, הוא לא היה יכול להקיא אותה החוצה ולא לבלוע אותה פנימה. כך גם, נסיך, כאשר תציב בפני הפרוש גוֹטַמַה את שאלת שתי הקרניים הזו, הוא לא יוכל להקיא אותה החוצה ולא לבלוע אותה פנימה.״ - ״כן, אדון נכבד״, השיב הנסיך אַבְּהַיַה. ואז קם ממושבו, ולאחר שביצע מחוות כבוד כלפי הנִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה, תוך שהוא שומר אותו לימינו, עזב והלך אל הבּוּדְּהַה. לאחר שהביע כבוד כלפי הבּוּדְּהַה, הוא התיישב במקום ראוי, הביט לעבר השמש וחשב: ׳מאוחר מדי היום להפריך את תורתו של הבּוּדְּהַה. אפריך את תורתו של הבּוּדְּהַה מחר בביתי שלי.״ ואז אמר למכובד: ״אדון נכבד, אנא מהמכובד יחד עם שלושה [נזירים] נוספים שיקבלו ממני ארוחה מחר.״ והמכובד הסכים בשתיקה.
- ואז, ביודעו שהמכובד הסכים, קם הנסיך אַבְּהַיַה ממקומו, ולאחר שהביע כלפיו כבוד, בעוד הוא שומר אותו לימינו, הלך לדרכו. אז, לאחר שהסתיים הלילה, והפציע היום, הבּוּדְּהַה התלבש, ולאחר שלקח את קערתו ואת גלימתו החיצונית, הלך אל ביתו של הנסיך אַבְּהַיַה ושם התיישב במושב שהוכן לכבודו. אז, הנסיך אַבְּהַיַה שירת במו ידיו את הבּוּדְּהַה וריצה אותו במגוון גדול של מאכלים. כאשר המכובד סיים לאכול ומשך את ידו מהקערה, הנסיך אַבְּהַיַה התיישב במושב נמוך, במקום ראוי, ואמר למכובד:
- ״אדון נכבד, האם הטַטְהָאגַטַה יבטא אמירה שתהיה בלתי רצויה ולא מקובלת על אחרים?׳
״אין לזה תשובה חד צדדית, נסיך.״
״אם כך, אדון נכבד, הנִיגַנְטְהים הפסידו בזה.״
״מדוע אתה אומר זאת, נסיך? ׳אם כך, אדון נכבד, הנִיגַנְטְהים הפסידו בזה׳?״
הנסיך אַבְּהַיַה סיפר אז למכובד את כל השיחה שהתרחשה עם הנִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה. - באותה עת תינוק צעיר שכב על ברכיו של הנסיך אַבְּהַיַה. ואז הבּוּדְּהַה אמר לנסיך אַבְּהַיַה: ״מה דעתך, נסיך, אם בזמן שאתה או המטפלת לא הייתם דואגים לו, הילד הזה היה שם מקל או חלוק אבן בפיו, מה היית עושה לו?״
״אדון נכבד, הייתי מוציא אותו החוצה. אם לא הייתי יכול להוציאו מייד, הייתי לוקח את ראשו בכף ידי השמאלית, ותוקע אצבע מכף ידי הימנית אל תוך פיו, והייתי מוציא אותו גם אם הדבר היה כרוך בחתך מדמם. מדוע זאת? מאחר ויש לי חמלה כלפי הילד.״ - ״כך גם, נסיך, (1) דיבור כזה אותו הטַטְהָאגַטַה יודע שהוא אינו אמת, אינו נכון, אינו מועיל, ושהוא גם בלתי רצוי ואינו מקובל על אחרים: אמירה כזו הטַטְהָאגַטַה אינו אומר. (2) דיבור כזה אותו הטַטְהָאגַטַה יודע שהוא אמת, נכון, אך אינו מועיל, ושהוא גם בלתי רצוי ואינו מקובל על אחרים: אמירה כזו הטַטְהָאגַטַה אינו אומר. (3) דיבור כזה אותו הטַטְהָאגַטַה יודע שהוא אמת, נכון, ומועיל, אך שהוא בלתי רצוי ואינו מקובל על אחרים: הטַטְהָאגַטַה יודע את הזמן הנכון לומר אותו. (4) דיבור כזה אותו הטַטְהָאגַטַה יודע שהוא אינו אמת, אינו נכון, ואינו מועיל, אך שהוא רצוי ומקובל על אחרים: אמירה כזו הטַטְהָאגַטַה אינו אומר. (5) דיבור כזה אותו הטַטְהָאגַטַה יודע שהוא אמת, נכון, אך אינו מועיל, אך שהוא רצוי ומקובל על אחרים: אמירה כזו הטַטְהָאגַטַה אינו אומר. (6) דיבור כזה אותו הטַטְהָאגַטַה יודע שהוא אמת, נכון, ומועיל, ושהוא רצוי ומקובל על אחרים: הטַטְהָאגַטַה יודע את הזמן הנכון לומר אותו. מדוע? מכיוון שלטַטְהָאגַטַה יש חמלה כלפי היצורים החיים.״
- ״אדון נכבד, כאשר אצילים מלומדים, ברהמינים מלומדים, בעלי-בית מלומדים, ופרושים מלומדים, לאחר שהם מנסחים במחשבתם שאלה, ואז באים אל המכובד ומעלים אותה בפניו, האם יש בדעתו של הבּוּדְּהַה כבר את המחשבה: ׳אם הם יבואו וישאלו אותי זאת, אשיב להם כך׳? או האם התשובה מתהווה לטַטְהָאגַטַה בו ברגע?״
- ״לעניין זה, נסיך, אשאל אותך שאלה בחזרה. השב כפי שתרצה. מה דעתך, נסיך, האם אתה מכיר היטב את מרכיביה של מרכבה?״
״כן, אדון נכבד, אני מכיר.״
״מה דעתך, נסיך, כאשר אנשים באים ושואלים אותך: ׳מה שמו של החלק הזה של המרכבה?׳ האם יש בדעתך כבר את המחשבה: ׳אם הם יבואו וישאלו אותי כך, אשיב להם כך׳? או האם התשובה מתהווה לך בו ברגע?״
״אדון נכבד, אני ידוע כמומחה למרכבות ולכל מרכיביהן. כל מרכיבי המרכבה ידועים לי היטב. התשובה תתהווה בי בו במקום.״ - ״באופן דומה, נסיך, כאשר אצילים מלומדים, ברהמינים מלומדים, בעלי-בית מלומדים, ופרושים מלומדים, לאחר שהם מנסחים במחשבתם שאלה, ואז באים אל הטַטְהָאגַטַה ומעלים אותה בפניו, התשובה מתהווה לטַטְהָאגַטַה בו במקום. מדוע זאת? מאחר והטַטְהָאגַטַה חדר בהבנתו למבנה הדברים, בשל ההבנה החודרת של הטַטְהָאגַטַה התשובה מתהווה לטַטְהָאגַטַה בו במקום.״
- כאשר הדבר נאמר, הנסיך אַבְּהַיַה אמר למכובד: ״מדהים, אדון נכבד! מדהים, אדון נכבד! המכובד הפך את הדְהַמַּה לברורה בדרכים רבות, כאילו הוא יישר את מה שהיה הפוך, או גילה את מה שהיה חבוי, או הציג את הדרך למי שאבד, או החזיק מנורה באפילה עבור בעלי ראייה על מנת שיוכלו לראות צורות. אני שם את מבטחי בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. מהיום אנא שהמכובד יזכור אותי כעוקב בעל-בית אשר שם בו את מבטחו לכל חייו.״