השיחה עם גִ'יבָאקַה (MN 55)

Jīvaka Sutta || גִ'יבָאקַה סוּטַּה

  1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בחורשת המנגו של גִ'יבָאקַה קוֹמָארַבְּהַצַ'ה אשר ברָאגַ'גַהָא. 
  2. אז הלך גִ'יבָאקַה קוֹמָארַבְּהַצַ'ה אל המכובד ולאחר שסיים לברך את המכובד בכבוד, התיישב במקום ראוי. ולאחר שהתיישב, פנה אל המכובד במילים אלו: 
  3. ״אדון נכבד, הגיעה לאוזניי שמועה כי אנשים שוחטים בעלי חיים במיוחד לכבוד הפרוש גוֹטַמַה והפרוש גוֹטַמַה אוכל ביודעין בשר חיות אשר נשחטו במיוחד לכבודו ולמענו. אדון נכבד, האם אלו האומרים, 'אנשים שוחטים בעלי חיים במיוחד לכבוד הפרוש גוֹטַמַה והפרוש גוֹטַמַה אוכל ביודעין בשר חיות אשר נשחטו במיוחד לכבודו ולמענו.' אומרים זאת בהסתמך על מה שהמכובד אומר? האין הם מעלים האשמות שווא כנגד המכובד? האם מה שהם טוענים תואם למה שהמכובד הסביר? במקרה זה, האם לא תהיה סיבה מוצדקת לגנאי, עד כמה קטנה שתהיה, בנוגע למה שהמכובד אומר ועל ביצוע המעשים האלו על ידי אנשים אחרים?״ 
  4. גִ'יבָאקַה, אלו האומרים 'אנשים שוחטים בעלי חיים במיוחד לכבוד הפרוש גוֹטַמַה והפרוש גוֹטַמַה אוכל ביודעין בשר חיות אשר נשחטו במיוחד לכבודו ולמענו.' לא אומרים זאת בהסתמך על מה שאמרתי. הם מציגים אותי שלא כראוי. 
  5. גִ'יבָאקַה, אני מצהיר שבשר לא צריך להיאכל בשלוש הנסיבות הבאות: כאשר נראה, נשמע או יש חשד [שבעל חיים נשחט בכוונה לכבודו של הסועד]; אלו, גִ'יבָאקַה הן שלוש הנסיבות בהן בשר לא צריך להיאכל. גִ'יבָאקַה, אני מצהיר על שלוש הנסיבות הבאות בהן ניתן לאכול בשר: כאשר לא נראה, לא נשמע ואין חשד [שבעל חיים נשחט בכוונה לכבודו של הסועד]; גִ'יבָאקַה, אני אומר שאלו שלוש הנסיבות בהן ניתן לאכול בשר.
  6. הנה, גִ'יבָאקַה, נזיר שוהה בסמוך לכפר או לעיר כלשהם. הוא שוהה עם תודעה [מלאה] באהבה המתפרשת לכיוון צפון, וכך גם לכיוון דרום, מזרח ומערב; באותו אופן, למעלה, למטה ומסביב ולכל כיוון, לעצמו כמו לכל האחרים ולעולם. הוא שוהה עם תודעה [מלאה] באהבה כלפי כל היצורים החיים בעולם, אהבה נרחבת ומקיפה, נשגבת, ללא גבולות, שלווה וחסרת זדון.
    אל הנזיר מגיע בעל-בית או בן בעל-בית ומזמין אותו לארוחה ליום שלמחרת. גִ'יבָאקַה, הנזיר מקבל את ההזמנה אם הוא רוצה בכך. בבוקר, לאחר שחלף הלילה, הוא מסדר את גלימותיו, לוקח את קערת הנדבות ואת הגלימה העליונה, והולך אל מקום משכנו של אותו בעל-בית או בן בעל-בית ומתיישב במקום שהוכן עבורו. אז, בעל-הבית או בן בעל-הבית מגישים לו נדבות מזון משובח. אך הנזיר אינו חושב באופן זה: 'כמה טוב שבעל-הבית או בן בעל-הבית מגישים לי נדבות מזון מעולה, הלוואי שבעל-הבית או בן בעל-הבית הזה יגיש לי נדבות מזון משובח כזה בעתיד.' אכן, אין הוא חושב באופן זה. הוא אוכל את מזון הנדבות מבלי להיות חמדן כלפיו, מבלי להיות מוקסם ממנו, ומבלי להשתוקק אליו, אלא מתוך שהוא רואה סכנה בדבר, ומתוך הבנה כיצד להימלט ממנה.
    ״גִ'יבָאקַה, מה דעתך: האם במקרה כזה הנזיר הוא בעל כוונה לפגוע בעצמו או באחרים או בשניהם גם בעצמו וגם באחרים?״
    ״לא, אדון נכבד.״
    ״גִ'יבָאקַה, במקרה זה האין זאת שהנזיר מזין את עצמו בתזונה חסרת אשמה?״
  7. ״אכן כך הדבר, אדון נכבד. שמעתי שכך אומרים: 'הבְּרַהְמָא שוהה באהבה.' כעת אני רואה במו עיניי שהמכובד הוא זה אשר שוהה באהבה. אכן, אדון נכבד, המכובד שוהה באהבה.״
    ״גִ'יבָאקַה, תיתכן עוינות כתוצאה מתשוקה חושית, שנאה ובורות. הטַטְהָאגַטַה נפטר מכל סוג של תשוקה חושית, שנאה ובורות, עקר אותם ועשה אותם כגזע דקל שנגדע, נפטר מהם כך שלא יוכלו להופיע עוד בעתיד. גִ'יבָאקַה, אם מה שאמרת מתייחס לזה, אני מקבל את דבריך.״
    ״אדון נכבד, מה שאמרתי מתייחס בדיוק לזה.״
  8. -10 ״במקרה אחר, גִ'יבָאקַה, נזיר שוהה בסמוך לכפר או עיר מסוימים. הוא שוהה עם תודעה [מלאה] בחמלה… בפירגון… בשוויון-נפש המתפרש לכיוון צפון, כך גם לכיוון דרום, כך גם לכיוון מזרח וכך גם לכיוון מערב, באותו אופן, למעלה ולמטה, מסביב ולכל כיוון, לעצמו כמו לכל האחרים ולעולם. הוא שוכן עם תודעה [מלאה] בשוויון-נפש אשר מתפרש כלפי כל היצורים החיים, נרחב ומקיף, נשגב, ללא גבולות, שליו וחסר זדון.״
    אל הנזיר מגיע בעל-בית או בן בעל-בית ומזמין אותו לארוחה ליום שלמחרת. גִ'יבָאקַה, הוא מקבל את ההזמנה אם הוא רוצה בכך. בבוקר, לאחר שחלף הלילה, הוא מסדר את גלימותיו, לוקח את קערת הנדבות ואת הגלימה העליונה, והולך אל מקום משכנו של אותו בעל-בית או בן בעל-בית ומתיישב במקום שהוכן עבורו. אז בעל-הבית או בן בעל-הבית מגישים לו נדבות מזון משובח. אך הנזיר אינו חושב באופן זה: 'כמה טוב שבעל-הבית או בן בעל-הבית מגישים לי נדבות מזון מעולה. הלוואי שבעל-הבית או בן בעל-הבית יגישו לי נדבות מזון משובח כזה בעתיד.' אכן אין הוא חושב באופן זה. הוא אוכל את מזון הנדבות מבלי להיות חמדן כלפיו, מבלי להיות מוקסם ממנו, ומבלי להשתוקק אליו, אלא מתוך שהוא רואה סכנה בדבר, ומתוך הבנה כיצד להימלט ממנה.
    ״גִ'יבָאקַה, מה דעתך: האם במקרה כזה הנזיר הוא בעל כוונה לפגוע בעצמו או באחרים או בשניהם גם בעצמו וגם באחרים?״
    ״לא, אדון נכבד.״
    ״גִ‘יבָאקַה! במקרה זה האין זאת שהנזיר מזין את עצמו בתזונה חסרת אשמה?״
  1. ״אכן כך הדבר, אדון נכבד. שמעתי שכך אומרים: 'הבְּרַהְמָא שוהה בשוויון-נפש.‘ כעת אני רואה במו עיניי שהמכובד הוא זה אשר שוהה בשוויון-נפש. אכן, אדון נכבד, המכובד שוהה בשוויון-נפש.״
    ״גִ'יבָאקַה, יתכנו רוגז, תרעומת וכעס כתוצאה מתשוקה חושית, שנאה ובורות. הטַטְהָאגַטַה נפטר מכל סוג של תשוקה חושית, שנאה ובורות, עקר אותם ועשה אותם כגזע דקל שנגדע, נפטר מהם כך שלא יוכלו להופיע בעתיד. גִ'יבָאקַה, אם מה שאמרת מתייחס לזה, אני מקבל את דבריך.״
    ״אדון נכבד! מה שאמרתי מתייחס בדיוק לזה.״
  2. ״גִ'יבָאקַה, ישנם חמישה רגעים בהם אדם אשר שחט בעל חיים במיוחד לכבוד הטַטְהָאגַטַה או תלמיד שלו צובר מגרעות רבות: כאשר בעל-בית נותן את ההוראה, ׳לכוד את בעל החיים הזה!' זהו הרגע הראשון בו הוא צובר מגרעות רבות. כאשר בעל החיים הזה, מובל קשור בקולר, חווה כאב ומצוקה, זהו הרגע השני שבו הוא צובר מגרעות רבות. כאשר האדם מורה ’שחט את בעל החיים!׳ זהו הרגע השלישי בו הוא צובר מגרעות רבות. כאשר בעל החיים הזה חווה כאב ומצוקה בעת השחיטה, זהו הרגע הרביעי בו האדם צובר מגרעות רבות. כאשר האדם מבזה את הטַטְהָאגַטַה או תלמיד שלו בכך שהוא מציע ביודעין בשר שלא ראוי להציעו, זהו הרגע החמישי בו הוא צובר מגרעות רבות. גִ'יבָאקַה, מי ששוחט בעל חיים בכוונת תחילה לכבוד הטַטְהָאגַטַה או תלמיד שלו צובר מגרעות רבות בחמישה רגעים אלו.
  3. כאשר הדבר נאמר, גִ'יבָאקַה קוֹמָארַבְּהַצַ'ה אמר: ״מדהים, אדון נכבד! נפלא, אדון נכבד! הנזירים מזינים את עצמם רק במזון ראוי. אדון נכבד! הנזירים מזינים עצמם רק במזון חסר אשמה.
    מדהים אדון נכבד, מעולה! אדון גוֹטַמַה הפך את הדְהַמַּה לברורה בדרכים רבות, כאילו הוא יישר את מה שהיה הפוך, או גילה את מה שהיה חבוי, או הציג את הדרך למי שאבד, או החזיק מנורה באפילה עבור בעלי ראייה על מנת שיוכלו לראות צורות. אני שם את מבטחי באדון גוֹטַמַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. מהיום אנא שאדון גוֹטַמַה יזכור אותי כעוקב בעל-בית אשר שם בו את מבטחו לכל חייו.״