חלק VII
חמלה מעשית

חמלה מעשית

עד כה דנו בגישות חדשות לחיים וליחסינו עם אנשים אחרים. על מנת שתהיה להן תועלת, עליהן להתקשר לחיי היומיום שלנו. ספר זה לא נכתב לטובת ידע אינטלקטואלי, אלא כדי להציע מספר רעיונות היכולים לסייע בהעשרת חיינו.
כפי שהוד קדושתו הדלאי לאמה חוזר ואומר, המפתח לחיים מאושרים ולחברה הרמונית הוא החמלה. כל דתות העולם מעודדות חמלה, שהיא המהות שבשיעורי הבודהה.
חמלה היא תקשורת כנה וישירה עם אחרים. זו היכולת להבין אחרים ולעזור להם באופן ספונטני כפי שאנו עוזרים לעצמנו. כיוון שתחושת ה"אני" וה"אחר" קְטֵנה, החמלה חדורת ענווה. כיוון שהמשאלה לשחרר אחרים מתנאים בלתי מספקים היא חזקה, החמלה אמיצה.
הוד קדושתו הדלאי לאמה מהווה דוגמה לתכונות אלה. במהלך כנס עם פסיכולוגיים ואחרים במקצועות הסיעודיים בשנת 1989, הוא הדהים את כולם בענוותו. לעיתים הוא ענה לשאלות קשות במשפט "אינני יודע. מה דעתך?" בעולם בו אישים מפורסמים לעיתים קרובות מציגים את עצמם כסמכות, הכבוד שהוד קדושתו הדגים כלפי הדעות של האחרים ונכונותו ללמוד מהם מעידה על חלופה נבונה.
בדומה, הוא חי חמלה אמיצה. מדינתו, טיבט, נמצאת תחת כיבוש על ידי הקומוניסטים הסינים מאז 1949. בשנת 1959, הוד קדושתו, יחד עם אלפי טיבטים, נאלץ לעבור לגלות. המהפכה התרבותית גרמה להרס עצום לחברה, לדת ולאנשים הטיבטיים. אף על פי כן, הוד קדושתו תמיד מייעץ לטיבטים "אל תכעסו על אלה שהרסו את מולדתנו. הם בעלי תודעה הרוצים להיות מאושרים בדיוק כמונו. התנגדות אלימה כלפיהם אינה פותרת את המצב".
בעודו חומל כלפי כובשי טיבט, הוד קדושתו אף אמיץ בעבודתו לתיקון צרת עמו. הוא מחפש באופן פעיל פתרון שישביע את רצונם של הסינים והטיבטיים. כך, אנו רואים בחייו את התערובת ההרמונית של החמלה, הענווה והאומץ.
ביכולתנו ליישם את הדוגמה של הדלאי לאמה בחיינו. כל מצב אליו אנו נקלעים הוא הזדמנות לתרגל חמלה מעשית. נתחיל עם האנשים סביבנו – משפחתנו וחברינו, האנשים בעבודה ובכיתה שלנו, אנשים במכולת ובכביש – ונפרוש את תשומת לבנו ודאגתנו כלפי כולם.
כשמישהו חותך אותנו בכביש המהיר, במקום לקלל בכעס, ננסה להיכנס לנעליו. לפעמים היינו נהגים חסרי התחשבות, בדרך כלל כיוון שהיינו שקועים במשהו חשוב. האדם השני דומה. בדיוק כפי שאנו רוצים שאחרים יסלחו לנו על הטעויות שלנו, כך נוכל אנחנו לסלוח להם.
נוכל ללמוד להתייחס גם לאחרים באותה החיבה שאנו חשים למשפחתנו ולחברינו. אנו רוצים שילדינו והורינו יהיו מאושרים. אחרים אמנם אינם קרובי המשפחה שלנו, אך גם הם ההורים והילדים של מישהו אחר. הם דומים בכך שהם הורים וילדים, פשוט כינויי-הקניין המתארים אותם שונה: "שלהם" במקום "שלי". כאשר נכיר בשרירות התוויות "שלי" ו"של אחרים", אהבתנו וחמלתנו תוכל להתפרש על כולם באופן שוויוני. כך נעלמות תחושות הניכור ונופלים המחסומים בין אנשים.
כיצד נאהב אנשים הנחשבים ל"רעים" בעיני החברה? אין אדם שהוא רע מטבעו וביסודו. לכולם יש את הפוטנציאל להיות לבודהה. ענני הבלבול והכעס האלים מערפלים את הטוב הבסיסי שלהם.
אהבתנו לפושע, לדוגמה, אין משמעה שנתיר לו להמשיך ולהרע לאחרים. נדרשת חמלה גם לקרבנות וגם לעבריין. מפני שאיננו רוצים שהעבריין יבצע מעשים הרסניים אשר יגרמו לו לסבל בעתיד, עלינו לעצור אותו. כך, ללא שנאה או נקמה, נציע בחמלה עזרה לכל הצדדים שנקלעו למצב גרוע.
אין המשמעות של חמלה לכל שאנו מזניחים את משפחתנו וחברינו. יש אנשים שכל כך מעורבים בשיפור החברה עד שילדיהם מפתחים בעיות בשל חסך במעורבות הורית. קל לקחת את אלה שאתם אנו חיים כמובן מאליו. אולם אל לנו לשכוח שמשפחתנו וחברינו הם גם אנשים שאנו יכולים להועיל להם.

סיוע לחמלתנו לגדול כל יום

בכך שרק נאמר לעצמנו להיות סבלניים או חומלים, הגישות האלה לא יתעוררו בתודעתנו. יש צורך לטפח אותן בכוונה תחילה. לכן חשוב להקצות מעט "זמן שקט" כל יום על מנת לעבוד על שלוותנו הפנימית.
מספר דקות של זמן שקט בבוקר מאפשרות לנו לקבוע את המוטיבציה לא להזיק לאחרים ולסייע להם ככל האפשר במשך היום. זמן שקט בערב נותן לנו את ההזדמנות לסקור "ולעכל" את מאורעות היום. התבוננות בתגובותינו לגבי מה שקורה במשך היום מסייע לנו להכיר את עצמנו. יתכן ונראה שאנו מאד רגישים לביקורת או מרגישים כפייה כאשר אחרים מבקשים את עזרתנו. לאחר מכן נוכל לשאול את עצמנו אם אנו רוצים שהגישות והרגשות האלה ימשיכו. אם לא, נוכל ליישם את השיטות שספר זה מציע על מנת לשנותם.
אין צורך בפיצול דואלי בין הפיתוח העצמי השקט שלנו לבין פעילותינו עם אחרים. לבד, נוכל להרהר על חיינו ומעשינו ולקבוע כיצד אנו רוצים להתנהג עם אחרים. בעבודה, נשלב ונתרגל זאת. לאחר מכן, נהרהר במה שקרה בעבודה, נלמד מהחוויות שלנו ונקבע דברים חדשים לעתיד. כך, זמננו השקט לתרגול הדהרמה ומעשינו ביומיום משלימים זה את זה. אנו גדלים מתוך כל היבט.
עקביות חשובה בפיתוח עצמי. הרבה יותר טוב להקדיש למדיטציה עשר דקות כל יום, מאשר למדוט במשך חמש שעות פעם בחודש. אולם, אם ביכולתנו לעשות זאת, יש ערך בשהות של מספר ימים או שבועות בשנה בריטריט מדיטציה. במשך זמן זה נוכל להעמיק בתהליך ההתפתחות האישית.
לאנשים בחברה המודרנית יש חיים עמוסים מאד, וקל להיות מוסח מטיפוח עצמי. אולם, אם נקבע את סדרי העדיפות שלנו באופן ברור, יהיה קל יותר להקצות זמן להתבוננות פנימית. למשל, נשקול את כל הפעילויות שבהן נוכל להיות מעורבים ונרשום אותן בסדר חשיבותן לגבינו. כך, נשיג את הבהירות ואת הכוח הנדרשים לארגון לוח הזמנים היומי שלנו באופן קל יותר לניהול.
חשוב לקבוע מטרות מציאותיות לתרגול הרוחני שלנו ולא לצפות שנשתנה מיד. התנאים החיצוניים בחברה המודרנית משתנים מהר, אך הגישות וההרגלים שלנו לא. נדרשת סבלנות כלפי עצמנו כמו גם כלפי אחרים. אם אנו ביקורתיים וקשים כלפי עצמנו, ברור שננהג כך גם עם אחרים. אך גישה זו אינה עוזרת לנו או לאחרים להשתנות. אם נאהב את עצמנו ונהיה סבלניים כלפינו, נשתפר בהדרגה. בדומה, אם נאמץ את הגישות האלה כלפי אחרים, לא נהיה תובעניים או חסרי-סבלנות.
האיזון חיוני. לעיתים עלינו למתוח את הגבולות שלנו. בפעמים אחרות עלינו להיות שקטים ולקלוט את שלמדנו. עלינו להיות רגישים לצרכינו בכל רגע נתון ולהתנהג בהתאם. מציאת דרך האמצע בין הקיצוניות של דחיפה עצמית לעשיית יותר משאנו מסוגלים לעשות ובין היותנו וותרנים ועצלנים היא אתגר תמידי.
ככל שנהיה מיומנים יותר באיזון פעילותינו, נוכל להימנע יותר מ"שחיקה". אנשים במקצועות הסיעודיים ואנשים עסוקים מאד מסתכנים בכך שהם מאמצים את עצמם יתר על המידה. לפעמים קשה להגיד "לא, אני מצטערת. למרות שהמיזם הזה בעל ערך רב, איני יכולה לעזור לך אתו כרגע". אנו עלולים להרגיש אשמים או עצלנים, כאילו אנו מאכזבים מישהו.
אולם, לקחת על עצמנו יותר ממה שאנו מסוגלים לא עוזר לנו או לאחרים. עלינו לאמוד את יכולתנו במדויק. לפעמים אנו יכולים להיות מעורבים במיזמים רבים. בפעמים אחרות נדרשים יותר זמנים שקטים להתבוננות ולמידה. אם ניקח זמן זה, נתרענן ואז נוכל לבלות יותר זמן איכות עם אחרים. כפי שאחד ממורי, לאמה יישה ייעץ:

חשוב להבין שתרגול אמיתי הוא משהו שאנו עושים מרגע לרגע, מיום ליום. אנו עושים כמיטב יכולתנו, עם החכמה שברשותנו, ומקדישים את כל התועלת לאחרים. אנו פשוט חיים את חיינו בפשטות, כמיטב יכולתנו. זה כשלעצמו יביא תועלת עצומה לאחרים; איננו צריכים לחכות שנהיה לבודהות לפני שנתחיל לפעול.