חלק I
הגישה הבודהיסטית

התורות הבסיסיות של גאוטמה (בודהה), כפי שכעת מסתבר לנו על ידי למידת מקורות ראשוניים, הן ברורות, פשוטות ותואמות להפליא רעיונות מודרניים. מעבר לכל מחלוקת, זהו הישג של אחת מהאינטליגנציות המעמיקות ביותר שהעולם ראה מעודו.
– ה.ג. וולס, היסטוריון וסופר בריטי

במהלך ההקדמה לקורס הבודהיזם הראשון שבו נכחתי, המורה אמר: "הבודהה הדריך את חסידיו, 'אל תקבלו את שיעורי רק מתוך כבוד אלי, אלא נתחו ובדקו אותם בדרך בה צורף זהב מנתח זהב – על ידי שפשוף, חיתוך והמסת החומר.' אתם אנשים אינטליגנטים, ומן הראוי שתחשבו על מה שאתם שומעים במהלך הקורס. אל תקבלו את דברי באופן עיוור."
נרגעתי. חשבתי, "יופי, אף אחד לא יכפה עלי להאמין לשום דבר, או ינדה אותי אם לא אאמין". במשך הקורס עודדו אותנו לדון ולהתדיין על הנושאים שנלמדו. הערכתי את הגישה הזאת, כיוון שהתאימה לנטייה שלי לנתח ולחקור נושאים מנקודות מבט שונות.
זוהי הגישה הבודהיסטית. מכבדים ומעודדים את האינטליגנציה שלנו. אין אף דוֹגמה אחריה אנחנו צריכים ללכת באופן עיוור. למעשה, אנחנו חופשיים לבחור את שיעורי הבודהה אשר מתאימים לנו עכשיו, ולעזוב את השאר לעת עתה, מבלי לבקר אותם. שיעורי הבודהה דומים לארוחת מזנון ענקית. אולי נאהב מנה אחת, מישהו אחר אולי יאהב אחרת. אין שום מחויבות לאכול הכול, וגם איננו חייבים לבחור את שבוחרים חברינו.
בדומה, נושא או שיטת מדיטציה מסוימת מתורת הבודהה אולי תמשוך אותנו, ובו בזמן אחרת תהיה חשובה לחברינו. כדאי לנו ללמוד ולתרגל בהתאם ליכולתנו האישית ברגע זה, כדי שנשפר את איכות חיינו. כך נוכל להגיע בהדרגה להבנה ולהערכה של שיעורים, אשר בהתחלה נראו לנו קשים או לא חשובים.
הגישה הפתוחה הזו אפשרית כיוון שהבודהה רק תיאר את החוויה האנושית שלנו ואת הדרך לשפרה. לא הוא יצר את מצבנו, ואף לא המציא את הדרך להארה. הוא דן בהתנסות שלנו, בדרך פעולתה של תודעתנו, ובדרכים מציאותיות ומעשיות להתמודד עם בעיות יומיומיות. בתארו את קשיינו והגורמים להם, הבודהה הסביר את הדרך להיפטר מהם. הוא סיפר על הפוטנציאל האנושי הנהדר שלנו, וכיצד לפתח אותו. אנחנו צריכים לבדוק באמצעות ההיגיון וההתנסות שלנו את אמיתות שיעוריו. בדרך זו, האמונות שלנו תהיינה מבוססות היטב ויציבות.
בודהיזם מתרכז פחות בבודהה כאדם או בהולכים בדרכו– הסנגהה, ויותר בדהרמה, השיעורים והתובנות. בודהה שקיימוני, אשר חי לפני 2,500 שנה בהודו, לא נולד כישות מוארת. הוא היה אדם רגיל כמונו, עם אותן הבעיות והספקות שיש לנו. הליכתו בדרך המובילה להארה הפכה אותו לבודהה.
בדומה, לכל אחד מאתנו יש את היכולת להיות בני-אדם חומלים, חכמים ומיומנים באופן מוחלט. הפער בין הבודהה לביננו אינו בלתי ניתן לגישור. גם אנחנו יכולים להיות לבודהות. בצברנו פוטנציאל חיובי וחכמה, הרינו יוצרים את הגורמים להארה, ואז באופן טבעי נהיה למוארים. בעלי תודעה רבים כבר עשו זאת. למרות שלעיתים אנו מדברים על הבודהה, בהתכוון לבודהה שקיימוני, למעשה יש הרבה בעלי תודעה מוארים.
בודהה שקיימוני זכה לכבוד כיוון שהוא טיהר את זרם-תודעתו מכל ערפול, ופיתח את תכונותיו הטובות במלואן. הבודהה עשה את שאנו שואפים לעשות, ושיעוריו, כפי שהם מתוארים בספר זה, מראים לנו את הדרך להתגבר על מגבלותינו ולפתח את הפוטנציאל המלא שלנו. הוא הציע לנו את חכמתו ואנו חופשיים לקבל אותה או לא. הבודהה אינו דורש את אמונתנו ונאמנותנו, וגם אם דעותינו תהיינה שונות, לא נגונה.
הבודהה יעץ לנו להיות מעשיים מאד וישירים, ולא לאפשר להשערות חסרות תכלית להסיח את דעתנו. הוא נתן את הדוגמה של אדם הנפצע על ידי חץ מורעל. אם, לפני שנתן את הסכמתו להוצאת החץ, אותו האדם היה מתעקש לדעת את השם והמקצוע של זה שירה את החץ, את סוג החץ, את האתר בו הוא מיוצר, ובאיזה סוג קשת השתמשו, הוא היה מת לפני שלמד את התשובות. הדבר המכריע בשבילו היה לטפל בפציעה הנוכחית ולמנוע סיבוכים נוספים.
בדומה, כל עוד אנו קשורים במעגל בעיותינו הפיזיות והמנטאליות, אם נסיח את דעתנו על ידי השערות אינטלקטואליות חסרות תכלית, על נושאים אשר אין כל אפשרות בידינו לענות עליהם עכשיו, אנחנו שוטים. הרבה יותר חכם להתמקד במה שחשוב.
כדי להתגבר על מגבלותינו ולפתח את יופיינו הפנימי, יש לקיים תהליך הדרגתי. קודם אנו מקשיבים או קוראים על מנת ללמוד נושא. אחר כך אנחנו שוקלים אותו ומהרהרים בו. אנו משתמשים בהגיון כדי לנתח אותו, ובוחנים כיצד הוא מתקשר להתנסויות שלנו בחיים ולחיי האנשים סביבנו. לבסוף, אנחנו מטמיעים הבנה חדשה זו לתוך ישותנו, כך שהיא הופכת להיות חלק מאתנו.
המהות של תורת הבודהה פשוטה, ויכולה להיות מתורגלת בחיינו היומיומיים: כדאי שנעזור לאחרים עד כמה שאפשר, וכשאין זה אפשרי, כדאי שנימנע מלהרע להם.
אלה הם חמלה וחכמה. זהו הגיון פשוט. אין זה מיסטי או קסום, וגם אין זה חסר הגיון או דוגמטי. כל שיעורי הבודהה מכוונים לסייע לנו לפתח חכמה וחמלה, ולשלב אותם בחיינו היומיומיים. שכל ישר אינו רק דיון אינטלקטואלי, הוא דרך חיים.
תורת הבודהה נקראת "דרך האמצע", מפני שהיא חופשיה מקיצוניות. באותו אופן שהתפנקות היא קיצונית, כך גם סגפנות. התכלית של הדהרמה היא לעזור לנו להירגע וליהנות מהחיים, אך לא במובן הרגיל של שינה ובילוי במסיבות. אנחנו לומדים איך להרגיע רגשות הרסניים וגישות אשר מונעות מאתנו להיות מאושרים. אנחנו לומדים איך ליהנות מהחיים ללא היאחזות, כפייתיות ודאגה.
קיים רעיון ישן האומר שכדי להיות דתי או "קדוש" אנחנו צריכים למנוע מעצמנו אושר. זה לא נכון. כולם רוצים להיות מאושרים, והיה נפלא אילו כולנו היינו מאושרים. אולם, ההבנה לגבי מהו אושר ומה אינו אושר, תסייע לנו.
בבודהיזם אנו לומדים על מגוון סוגים של אושר אותם אנו מסוגלים לחוות. לאחר מכן אנחנו מחפשים את הגורמים לאושר אמיתי, על מנת להבטיח שמאמצינו יישאו את הפירות המבוקשים. לבסוף, אנו יוצרים את הגורמים לאושר. אושר – ואומללות – אינם באים אלינו במקרה, ואף לא כתוצאה מכך שריצינו ישות גבוהה כלשהי. אושר מתעורר כתוצאה מגורמים מסוימים, כמו כל דבר ביקום. אם אנו יוצרים את הגורמים לאושר, תוצאת האושר תבוא. זהו תהליך שיטתי של סיבה ותוצאה אשר יוסבר בפרקים מאוחרים יותר.
המטרה בבודהיזם היא פשטות, צלילות וספונטאניות. אדם בעל תכונות אלו נדיר בייחודו. בהיותנו פשוטים, אנחנו משאירים מאחור צביעות ואנוכיות, ומאפשרים לחמלה ואהבה בלתי מותנית לגדול בתודעתנו. הצלילות מפיגה את הבלבול שבבורות, ויוצרת ראייה ישירה של המציאות. הספונטאניות משחררת מהשפעתן של מחשבות פזיזות, ואז אנו יודעים באופן טבעי, בכל מצב, מהן הדרכים ההולמות והיעילות ביותר להיות לתועלת לאחרים.
על ידי פיתוח חכמה וחמלה, נהיה מרוצים יותר ונדע מה חשוב בחיינו. במקום להיות בריב תמידי עם העולם, בעוד תודעתנו בלתי מסופקת ומתאווה תדיר לעוד וטוב יותר, נשנה את גישתנו, כך שבכל מצב נהיה מאושרים, ונוכל להעניק לחיינו משמעות.
יש אנשים אשר חושבים שבודהיזם מלמד סבילות ופרישה מאנשים אחרים. אין זו ההבנה הנכונה של תורת הבודהה. למרות שמועיל להרחיק את עצמנו מתפיסות ורגשות מוטעים, אין זה אומר שאנו חיים בלי מרץ ותכלית. למעשה, ההפך הוא הנכון! חופשיים מבלבול, נהיה צלולים וערניים יותר. באמת יהיה לנו אכפת מאחרים. למרות שנוכל לקבל כל מצב אליו נקלע, נפעל נמרצות להיטיב עם אלה סביבנו.

שלושה כלים פגומים

הבודהה השתמש בדימוי של שלושה כלים פגומים כדי להסביר כיצד לסלק מכשולים ללמידה. הכלי הראשון מונח הפוך. דבר אינו יכול להיכנס לתוכו. הדבר דומה לקריאת ספרי דהרמה בזמן צפייה בטלוויזיה. דעתנו כל כך מוסחת, שמעט מאד ממה שאנו קוראים נכנס לתודעתנו. בתחתית הכלי השני יש חור. משהו יכול לחדור לתוכו, אך אינו נשאר שם. אנחנו יכולים לקרוא את הספר בתשומת לב, אך אם מאוחר יותר חבר ישאל אותנו מה נאמר בפרק, לא נזכור. הכלי השלישי, מלוכלך. אפילו אם נמזוג לתוכו חלב טרי ונקי הוא יהפוך לבלתי ניתן לשתייה. הדבר דומה לסינון החומר שנקרא דרך רעיונותינו ודעותינו המגובשים מראש. לא נבין נכון את הנושא מפני שהוא זוהם על ידי פרשנותנו המוטעית.
יתכן שיהיה קשה להניח בצד את דעותינו המגובשות מראש, מפני שלפעמים אין אנו מודעים לכך שרעיונותינו הם בבחינת דעות קדומות. הצעה אחת היא לנסות להבין כל נושא בהקשרו, מבלי לפרש אותו על פי דרכים ושיטות שלמדנו בעבר. בדרך זו, נביט בו בעיניים רעננות, ובתודעה פתוחה. כאשר נבין היטב את הדהרמה בהקשרה שלה, אזי נצליח יותר לראות איך היא תואמת לפסיכולוגיה, למדע, לפילוסופיה או לדת אחרת.
ספר זה לא נכתב על ידי מלומדת עבור קבוצת אינטלקטואלים, אלא כאדם אחד המשתף אחר. נחקור לא רק את מה שהבודהה לימד, אלא גם את הדרך בה שיעוריו מתקשרים לחיינו. כדי לעשות זאת, איננו צריכים לקרוא לעצמנו "בודהיסטים", מפני שהחיפוש אחר האושר דרך חיים מלאי משמעות הוא אוניברסאלי. ננסה להסתכל על חיינו בהגיון פשוט ובבהירות, כבני אנוש המחפשים אושר וחכמה. זוהי הגישה הבודהיסטית.