Cūlasaccaka Sutta | צ׳וּלַה סַצַּ׳קַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בוֶסָאלִי, ביער הגדול, באולם בעל הגג המחודד.
- ובכן, באותה עת התגורר בוֶסָאלִי סַצַּ׳קַה, בנו של הנִיגַנְטְהַה, פולמוסן ונואם פיקח שרבים ראו בו אדם קדוש. הוא יצא באמירה הזו בפני האספה של וֶסָאלִי: ״אינני רואה אף פרוש או ברהמין, ראש מסדר, ראש קבוצה, מורה של קבוצה, או אף לא אחד אחר הטוען להיות בעל הגשמה וער בשלמות, אשר לא ירעד, ירטוט, יצטמרר, ויזיע בבתי השחי אם יתעמת עימי. אף אם הייתי מתעמת עם עמוד דומם, הוא היה רועד, רוטט, ומצטמרר, אז מה אומר על בן אדם?״
- לאחר מכן כאשר הגיע הבוקר, המכובד אַסַּגִ׳י התלבש, ולאחר שלקח את קערתו ואת גלימתו החיצונית הלך אל וֶסָאלִי לסבב נדבות מזון. בעוד סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה התהלך ושוטט לו בוֶסָאלִי כדי למתוח את הגוף, הוא ראה את המכובד אַסַּגִ׳י מגיע ממרחק, וכך ניגש אליו והחליף עמו ברכות נימוסין. לאחר שסיימו את שיחת הנימוסין, סַצַּ׳קַה, בנו של הנִיגַנְטְהַה, נעמד במקום ראוי ואמר לו:
- ״מאסטר אַסַּגִ׳י, כיצד הפרוש גוֹטַמַה ממשמע את תלמידיו? וכיצד הוראותיו של הפרוש גוֹטַמַה מוצגים לתלמידיו?״
״זוהי הדרך בה המכובד מלמד את תלמידיו, אַגִיבֶסַּנַה, וכך ההוראות של המכובד מוצגות בדרך כלל לתלמידיו: ׳נזירים, חומר הוא ארעי, הרגשה היא ארעית, זיהוי הוא ארעי, מצבים-מנטליים הם ארעיים, הכרה היא ארעית. נזירים, חומר הוא חסר עצמיות, הרגשה היא חסרת עצמיות, זיהוי הוא חסר עצמיות, מצבים-מנטליים הם חסרי עצמיות, הכרה היא חסרת עצמיות. כל התופעות ארעיות, כל הדברים חסרי עצמיות.׳ זוהי הדרך בה המכובד מלמד את תלמידיו, וכך ההוראות של המכובד מוצגות בדרך כלל לתלמידיו.״
״אם היינו שומעים מה שהפרוש גוֹטַמַה טוען, לבטח היינו שומעים דבר לא נעים. אם היינו פוגשים במקרה את המורה גוֹטַמַה והיינו עורכים עימו שיחה, יתכן שהיינו מצליחים לנתק אותו מההשקפות המרושעות הללו.״
- באותה עת חמש מאות בני לִיצְּ׳הַבִים ערכו פגישה באולם הכנסים בעניין כלשהו. ואז סַצַּ׳קַה בן הנִיגַנְטְהַה ניגש אליהם ואמר: ״בואו הנה, בני הלִיצְּ׳הַבִים הטובים, קדימה בואו! היום תערך שיחה ביני ובין הפרוש גוֹטַמַה. אם הפרוש גוֹטַמַה יטען מולי מה שנטען על ידי אחד מתלמידיו המפורסמים, נזיר בשם אַסַּגִ׳י, אז בדיוק כפי שאדם חזק יתפוס אייל ארוך שיער בשיער וינער אותו מצד לצד הנה והנה, כך בוויכוח אני אנער את הפרוש גוֹטַמַה מצד לצד הנה והנה. כפי שעובד במבשלת שיכר משליך נפה גדולה במיכל מים עמוק, ולאחר שהוא לוקח אותה מקצותיה, מנער אותה הלוך ושוב הנה והנה, כך, בוויכוח גם אני אנער את הפרוש גוֹטַמַה הלוך ושוב הנה והנה. כפי שבוחש במבשלת שיכר לוקח מסננת בקצותיה ומנער אותה מעלה ומטה וחובט בה מהלומות, כך, בוויכוח גם אני אנער את הפרוש גוֹטַמַה מעלה ומטה ואחבוט בו מהלומות. וכפי שפיל בן שישים יטבול בתוך בריכה עמוקה וייהנה לשחק במשחקי רחצה, כך גם אני איהנה לשחק במשחקי רחצה עם הפרוש גוֹטַמַה. בואו הנה, בני הלִיצְּ׳הַבִים הטובים, קדימה בואו! היום תערך שיחה ביני ובין הפרוש גוֹטַמַה.״
- לאחר מכן מספר אנשים מהלִיצְּ׳הַבִים אמרו: ״מי הוא הפרוש גוֹטַמַה שיוכל להפריך את טענותיו של סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה? ההיפך הוא הנכון – סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה יפריך את טענותיו של הפרוש גוֹטַמַה.״ וכמה לִיצְּ׳הַבִים אמרו: ״מי הוא סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה שיוכל להפריך את טענותיו של הבּוּדְּהַה? ההיפך הוא הנכון – הבּוּדְּהַה יפריך את טענותיו של סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה.״ וכך סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה הלך בליווי חמש מאות לִיצְּ׳הַבִים אל האולם בעל הגג המחודד ביער הגדול.
- באותה עת מספר נזירים התהלכו בחוץ הלוך ושוב. סַצַּ׳קַה בן הנִיגַנְטְהַה ניגש אליהם ושאל: ״רבותיי, היכן נמצא אדון גוֹטַמַה? ברצוננו לראות את אדון גוֹטַמַה.״
״הבּוּדְּהַה נכנס אל היער הגדול, אַגִיבֶסַּנַה, והוא יושב למרגלות עץ למשך היום.״
- וכך סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה, יחד עם מספר גדול של עוקבים מהלִיצְּ׳הַבִים, נכנס אל היער הגדול והלך אל המכובד. לאחר שהחליפו ברכות זה עם זה, ובתום שיחת הנימוסין, הוא התיישב במקום ראוי. חלק מהלִיצְּ׳הַבִים הביעו כבוד כלפי הבּוּדְּהַה והתיישבו, חלק החליפו עמו ברכות, ולאחר ששיחת הנימוסין הסתיימה, התיישבו במקום ראוי, חלק חלקו כבוד במחוות ידיים כלפי הבּוּדְּהַה והתיישבו, חלק הצהירו את שמם ושם השבט שלהם בנוכחות המכובד והתיישבו, וחלק שתקו והתיישבו במקום ראוי.
- כאשר סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה התיישב, הוא אמר למכובד: ״ברצוני לשאול את אדון גוֹטַמַה שאלה בעניין מסוים, אם האדון גוֹטַמַה ימצא לנכון להשיב לשאלתי.״
״שאל מה שתרצה, אַגִיבֶסַּנַה.״
״כיצד אדון גוֹטַמַה מלמד את תלמידיו, וכיצד ההוראות של האדון גוֹטַמַה מוצגות בדרך כלל לתלמידיו?״
״כך אני מלמד את תלמידיי, אַגִיבֶסַּנַה, וכך הוראתי בדרך כלל מוצגת לתלמידיי. ׳נזירים, חומר הוא ארעי, הרגשה היא ארעית, זיהוי הוא ארעי, מצבים-מנטליים הם ארעיים, הכרה היא ארעית. נזירים, חומר הוא חסר עצמיות, הרגשה היא חסרת עצמיות, זיהוי הוא חסר עצמיות, מצבים-מנטליים הם חסרי עצמיות, הכרה היא חסרת עצמיות. כל התופעות ארעיות, כל הדברים חסרי עצמיות.׳ זוהי הדרך בה אני מלמד את תלמידיי, וכך הוראתי מוצגת בדרך כלל לתלמידיי.״
- ״עלה בדעתי משל, אדון גוֹטַמַה״.
״הסבר אותו, אַגִיבֶסַּנַה״, אמר המכובד.
״בדיוק כפי שזרעים וצמחים, מסוגים שונים, יגיעו לצמיחה, לגדילה, ולבגרות, כולם עושים זאת בתלות באדמה, בהתבסס על אדמה – כך גם, אדון גוֹטַמַה, לאדם יש חומריות כעצמי, ובהתבסס על חומריות הוא מייצר זכויות ומגרעות. לאדם יש הרגשה כעצמי, ובהתבסס על הרגשה הוא מייצר זכויות ומגרעות. לאדם יש זיהוי כעצמי, ובהתבסס על זיהוי הוא מייצר זכויות ומגרעות. לאדם יש מצבים-מנטליים כעצמי, ובהתבסס על מצבים-מנטליים הוא מייצר זכויות ומגרעות. לאדם יש הכרה כעצמי, ובהתבסס על הכרה הוא מייצר זכויות ומגרעות.״
- ״אַגִיבֶסַּנַה, האין אתה מסיק ש׳חומריות היא העצמי שלי, הרגשה היא העצמי שלי, זיהוי הוא העצמי שלי, מצבים-מנטליים הם העצמי שלי, הכרה היא העצמי שלי?׳״
״כך אני מסיק, האדון גוֹטַמַה: ׳חומריות היא העצמי שלי, הרגשה היא העצמי שלי, זיהוי הוא העצמי שלי, מצבים-מנטליים הם העצמי שלי, הכרה היא העצמי שלי.׳ וכך גם כל הקהל הזה.״
״מה לכל הקהל הזה ולך, אַגִיבֶסַּנַה? אנא תחום את עצמך לטענות האישיות שלך בלבד.״
״ובכן, אדון גוֹטַמַה, אני טוען כך: ׳חומריות היא העצמי שלי, הרגשה היא העצמי שלי, זיהוי הוא העצמי שלי, מצבים-מנטליים הם העצמי שלי, הכרה היא העצמי שלי׳.״
- ״במקרה זה, אַגִיבֶסַּנַה, אשאל אותך שאלה בתגובה, השב כפי שאתה מוצא לנכון. מה דעתך אַגִיבֶסַּנַה? האם מלך אצילי משוח-ראש – לדוגמא המלך פַּסֶנַדִי של קוֹסַלַה או המלך אַגָ׳אטַסַטּוּ וֶדֶהִיפּוּטַּה של מַגַדְהַה – משתמשים בכוח שליטתם במדינתם להוציא להורג את מי שיש להוציא להורג, לקנוס את מי שיש לקנוס, ולהגלות את מי שיש להגלות?״
״אדון גוֹטַמַה, מלך אצילי משוח-ראש – לדוגמא המלך פַּסֶנַדִי של קוֹסַלַה או המלך אַגָ׳אטַסַטּוּ וֶדֶהִיפּוּטַּה של מַגַדְהַה – משתמשים בכוח שליטתם במדינתם להוציא להורג את מי שיש להוציא להורג, לקנוס את מי שיש לקנוס, ולהגלות את מי שיש להגלות. מאחר ואף השבטים והקהילות הללו כגון הוַגִּ׳ינִים והמַלִיאַנִים משתמשים בכוח שליטתם במדינתם להוציא להורג את מי שיש להוציא להורג, לקנוס את מי שיש לקנוס, ולהגלות את מי שיש להגלות, כך שעל אחת כמה וכמה שמלך אצילי משוח-ראש כמו המלך פַּסֶנַדִי של קוֹסַלַה או המלך אַגָ׳אטַסַטּוּ וֶדֶהִיפּוּטַּה של מַגַדְהַה ישתמש בכוח שליטתו, אדון גוֹטַמַה, ויהיה זה ראוי שישתמש בכוח שליטתו.״
- ״מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? כאשר אתה אומר: ׳גוף הוא העצמי שלי׳, האם אתה משתמש בכוח שליטתך על הגוף באופן כזה: ׳אנא שגופי יהיה כך, או שגופי לא יהיה כך?׳״ כאשר הדבר נאמר, סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה שתק.
פעם שניה הבּוּדְּהַה שאל את אותה שאלה ופעם שניה סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה שתק. ואז אמר לו הבּוּדְּהַה: ״אַגִיבֶסַּנַה, ענה עכשיו. אין זה הזמן לשתוק. אם מישהו לא משיב לשאלה סבירה שהטַטְהָאגַטַה שואל בפעם השלישית, ראשו יתפרק לשבעה חלקים בו ברגע.״
- ובכן, באותה עת יַקְּהַה שולט-ברק שהחזיק ברק ברזל עטוי להבות, בוער, ולוהט, הופיע באוויר מעל סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה, וחשב: ״אם סַצַּ׳קַה הזה בנו של הנִיגַנְטְהַה, כאשר יישאל שאלה סבירה בפעם השלישית על ידי המכובד, עדיין לא ישיב, אפצל את ראשו לשבעה חלקים כאן ועכשיו.״ הבּוּדְּהַה ראה את היַקְּהַה שולט-הברק וכך גם סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה. ואז סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה התמלא פחד, בהלה, וטרור, וחיפש אחר מחסה, מקלט, ומבטח בבּוּדְּהַה עצמו, והוא אמר: ״שאל אותי, אדון גוֹטַמַה, אני אשיב.״
- ״מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? כאשר אתה אומר: ׳גוף הוא העצמי שלי׳, האם אתה משתמש בכוח שליטתך על הגוף באופן כזה: ׳אנא שגופי יהיה כך, או שגופי לא יהיה כך?׳״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
- ״שים לב, אַגִיבֶסַּנַה, שים לב כיצד אתה משיב! מה שאמרת כעת אינו תואם את מה שאמרת קודם, וכך גם מה שאמרת קודם לא מתאים למה שאמרת כעת. מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? כאשר אתה אומר: ׳הרגשה היא העצמי שלי׳, האם אתה משתמש בכוח שליטתך על ההרגשה באופן כזה: ׳שהרגשתי תהיה כך, או שהרגשתי לא תהיה כך?׳״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
- ״שים לב, אַגִיבֶסַּנַה, שים לב כיצד אתה משיב! מה שאמרת כעת אינו תואם את מה שאמרת קודם, וכך גם מה שאמרת קודם לא מתאים את מה שאמרת כעת. מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? כאשר אתה אומר: ׳זיהוי הוא העצמי שלי׳, האם אתה משתמש בכוח שליטתך על הזיהוי באופן כזה: ׳שהזיהוי שלי יהיה כך, או שהזיהוי שלי לא יהיה כך?׳״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
- ״שים לב, אַגִיבֶסַּנַה, שים לב כיצד אתה משיב! מה שאמרת כעת אינו תואם את מה שאמרת קודם, וכך גם מה שאמרת קודם לא מתאים את מה שאמרת כעת. מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? כאשר אתה אומר: ׳מצבים-מנטליים הם העצמי שלי׳, האם אתה משתמש בכוח שליטתך על המצבים המנטליים באופן כזה: ׳שהמצבים המנטליים שלי יהיו כך, או שהמצבים המנטליים שלי לא יהיו כך?׳״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
- ״שים לב, אַגִיבֶסַּנַה, שים לב כיצד אתה משיב! מה שאמרת כעת אינו תואם את מה שאמרת קודם, וכך גם מה שאמרת קודם לא מתאים למה שאמרת כעת. מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? כאשר אתה אומר: ׳הכרה היא העצמי שלי׳, האם אתה משתמש בכוח שליטתך על הכרה באופן כזה: ׳שההכרה שלי תהיה כך, או שההכרה שלי לא תהיה כך?׳״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
- ״שים לב, אַגִיבֶסַּנַה, שים לב כיצד אתה משיב! מה שאמרת כעת אינו תואם את מה שאמרת קודם, וכך גם מה שאמרת קודם לא מתאים למה שאמרת כעת. מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה, האם הגוף קבוע או משתנה?״
״משתנה, אדון גוֹטַמַה״
״האם מה שמשתנה הוא סבל או אושר?״
״סבל, אדון גוֹטַמַה.״
״האם יש להתייחס למה שמשתנה, סבל, ונתון לשינוי כך: ׳זה שלי, זה אני, זה עצמי׳?״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
״מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה, האם הרגשה קבועה או משתנה?״
״משתנה, אדון גוֹטַמַה״
״האם מה שמשתנה הוא סבל או אושר?״
״סבל, אדון גוֹטַמַה.״
״האם יש להתייחס למה שמשתנה, סבל, ונתון כך: ׳זה שלי, זה אני, זה עצמי׳?״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
״מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה, האם זיהוי קבוע או משתנה?״
״משתנה, אדון גוֹטַמַה״
״האם מה שמשתנה הוא סבל או אושר?״
״סבל, אדון גוֹטַמַה.״
״האם יש להתייחס למה שמשתנה, סבל, ונתון כך: ׳זה שלי, זה אני, זה עצמי׳?״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
״מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה, האם מצבים-מנטליים קבועים או משתנים?״
״משתנים, אדון גוֹטַמַה״
״האם מה שמשתנה הוא סבל או אושר?״
״סבל, אדון גוֹטַמַה.״
״האם יש להתייחס למה שמשתנה, סבל, ונתון כך: ׳זה שלי, זה אני, זה עצמי׳?״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
״מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה, האם הכרה קבועה או משתנה?״
״משתנה, אדון גוֹטַמַה״
״האם מה שמשתנה הוא סבל או אושר?״
״סבל, אדון גוֹטַמַה.״
״האם יש להתייחס למה שמשתנה, סבל, ונתון כך: ׳זה שלי, זה אני, זה עצמי׳?״
״לא, אדון גוֹטַמַה.״
- ״מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? כאשר מישהו נצמד לסבל, נזקק לסבל, נאחז בסבל, ומתייחס לסבל באופן הבא: ׳זה שלי, זה אני, זה עצמי,׳ האם הוא יכול להבין לחלוטין את הסבל בעצמו או לחיות עם סבל מושמד לגמרי?״
״כיצד מישהו יכול, אדון גוֹטַמַה? לא, אדון גוֹטַמַה.״
״מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? אם כך הדבר, האם אתה נצמד לסבל, נזקק לסבל, נאחז בסבל, ומתייחס לסבל באופן זה: ׳זה שלי, זה אני, זה עצמי׳?״
״כיצד לא אוכל, אדון גוֹטַמַה? כן, אדון גוֹטַמַה.״
- ״זה כאילו שאדם שהיה רוצה ליבת עץ, מחפש ליבת עץ, משוטט בחיפושים אחר ליבת עץ, היה לוקח גרזן חד ונכנס אל יער, ושם היה רואה מטע גדול של גזעים, ישרים, צעירים, ללא ניצני פירות. ואז הוא היה כורת אותם מבסיסם, חותך את הכתר, מפרק את גלילת העלים, ובעודו מפרק את גלילת העלים, הוא לעולם לא היה מגיע אף לשכבה החיצונית של העצה, שלא נדבר על ליבת העץ. כך גם, אַגִיבֶסַּנַה, כאשר אתה נדחק, נשאל, ונחקר על טענותיך שלך, אתה מתגלה כריק, חלול, ושוגה. אבל היה זה אתה שיצא בהצהרה בפני האספה של וֶסָאלִי: ׳אינני רואה אף פרוש או ברהמין, ראש מסדר, ראש קבוצה, מורה של קבוצה, אף לא אחד אחר הטוען להיות בעל הגשמה וער בשלמות, אשר לא ירעד, ירטוט, יצטמרר, ויזיע בבתי השחי אם הוא יתעמת איתי. אף אם הייתי מתעמת עם עמוד דומם, הוא היה רועד, רוטט, ומצטמרר, אז מה אומר על בן אדם?׳ כעת זולגים אגלי זיעה על מצחך והם ספוגים בגלימתך העליונה ומטפטפים על האדמה. אך אין טיפת זיעה על גופי כעת.״ והמכובד חשף את גופו בגוון זהב בפני האספה. כאשר הדבר נאמר, סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה ישב שותק, מיואש, בראש וכתפיים נפולים, עגמומי, וחסר תגובה.
- אז דוּמּוּקְהַה, בנם של הלִיצְּ׳הַבִים, בראותו את סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה במצב כזה, אמר למכובד: ״עלה משל בדעתי, אדון גוֹטַמַה.״
״הסבר מה עלה בדעתך, דוּמּוּקְהַה.״
״נניח, אדון נכבד, לא רחוק מכפר או עיירה מסוימים הייתה בריכת מים עם סרטן בתוכה. ואז קבוצת ילדים או ילדות היו הולכים מהעיירה או מהכפר אל בריכת המים הזאת, והם היו נכנסים למים, ומוציאים את הסרטן הזה מחוץ למים ומניחים אותו על אדמה יבשה. ובכל פעם שהסרטן הזה היה מותח רגל, הם היו חותכים אותה, שוברים אותה, ומרסקים אותה עם מקלות ואבנים, כך שהסרטן עם כל רגליו קטועות, שבורות, ומרוסקות, לא היה מסוגל לשוב לבריכת המים כבעבר. כך גם כל ההתעוותויות, ההתפתלויות, וההתחבטויות של סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה נחתכו, נשברו, ורוסקו על ידי המכובד, וכעת הוא אינו יכול לשוב לקרבתו של הבּוּדְּהַה לשם עימות.״
- כאשר הדבר נאמר, סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה אמר לו: ״חכה, דוּמּוּקְהַה, חכה! איננו מדברים איתך, כאן אנחנו מדברים עם אדון גוֹטַמַה.
אדון גוֹטַמַה, הבה נאמר ששיחתנו עד כה הייתה כזו של פרושים וברהמינים רגילים אחרים. והיא הייתה בסך הכל פטפוט, כך אני רואה זאת. אך באיזה אופן תלמיד של אדון גוֹטַמַה הנושא את הוראותיו, המגיב לעצתו, אשר צלח מעבר לספק, הופך חופשי מתסבוכת, משיג עוז רוח, והופך עצמאי מתלות באחרים בלימודו של המורה?״
״כאן, אַגִיבֶסַּנַה, כל גוף חומרי שהוא, בין אם הוא בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימי או חיצוני, גס או מעודן, נחות או נעלה, רחוק או קרוב – תלמיד שלי רואה כל גוף חומרי כפי שהוא באמת עם חוכמה מתאימה כך: ׳זה אינו שלי, זה אינו אני, זה אינו עצמי.׳
כל הרגשה שהיא בין אם היא בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימית או חיצונית, גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, רחוקה או קרובה – תלמיד שלי רואה כל הרגשה כפי שהיא באמת עם חוכמה מתאימה כך: ׳זו אינה שלי, זו אינה אני, זו אינה עצמי.׳
כל זיהוי שהוא, בין אם הוא בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימי או חיצוני, גס או מעודן, נחות או נעלה, רחוק או קרוב – תלמיד שלי רואה כל זיהוי כפי שהוא באמת עם חוכמה מתאימה כך: ׳זה אינו שלי, זה אינו אני, זה אינו עצמי.׳
כל מצב מנטלי שהוא, בין אם הוא בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימי או חיצוני, גס או מעודן, נחות או נעלה, רחוק או קרוב – תלמיד שלי רואה כל מצב מנטלי כפי שהוא באמת עם חוכמה מתאימה כך: ׳זה אינו שלי, זה אינו אני, זה אינו עצמי.׳
כל הכרה שהיא בין אם היא בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימית או חיצונית, גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, רחוקה או קרובה – תלמיד שלי רואה כל הכרה כפי שהיא באמת עם חוכמה מתאימה כך: ׳זו אינה שלי, זו אינה אני, זו אינה עצמי.׳
זוהי הדרך שתלמיד שלי נושא את הוראותיי, שהוא מגיב לעצתי, צולח מעבר לספק, הופך חופשי מתסבוכת, משיג עוז רוח, והופך עצמאי מתלות באחרים בלימודו של המורה.״
- ״אדון גוֹטַמַה, באיזה אופן נזיר הוא אַרַהַנְט שתחלואיו מושמדים, מי שחי את החיים הרוחניים, עשה מה שיש לעשות, הוריד את העול, השיג את המטרה, השמיד את כבלי הקיום, והוא משוחרר לחלוטין באמצעות ידיעה סופית?״
״הנה, אַגִיבֶסַּנַה, כל גוף חומרי שהוא, בין אם בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימי או חיצוני, גס או מעודן, נחות או נעלה, רחוק או קרוב – נזיר רואה כל גוף חומרי כפי שהוא באמת בחוכמה תואמת: ׳זה אינו שלי, זה אינו אני, זה אינו עצמי׳, ובאמצעות אי אחיזה הוא משוחרר.
כל הרגשה שהיא, בין אם בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימי או חיצוני, גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, רחוקה או קרובה – נזיר רואה כל הרגשה כפי שהיא באמת בחוכמה תואמת: ׳זו אינה שלי, זו אינה אני, זו אינה עצמי׳, ובאמצעות אי אחיזה הוא משוחרר.
כל זיהוי שהוא, בין אם בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימי או חיצוני, גס או מעודן, נחות או נעלה, רחוק או קרוב – נזיר רואה כל זיהוי כפי שהוא באמת בחוכמה תואמת: ׳זה אינו שלי, זה אינו אני, זה אינו עצמי׳, ובאמצעות אי אחיזה הוא משוחרר.
כל מצב מנטלי שהוא, בין אם בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימי או חיצוני, גס או מעודן, נחות או נעלה, רחוק או קרוב – נזיר רואה כל מצב מנטלי כפי שהוא באמת בחוכמה תואמת: ׳זה אינו שלי, זה אינו אני, זה אינו עצמי׳, ובאמצעות אי אחיזה הוא משוחרר.
כל הכרה שהיא, בין אם בעבר, בעתיד, או בהווה, פנימי או חיצוני, גסה או מעודנת, נחותה או נעלה, רחוקה או קרובה – נזיר רואה כל הכרה כפי שהיא באמת בחוכמה תואמת: ׳זו אינה שלי, זו אינה אני, זו אינה עצמי׳, ובאמצעות אי אחיזה הוא משוחרר.
בדרך זו נזיר הוא אַרַהַנְט שתחלואיו מושמדים, מי שחי את החיים הרוחניים, עשה מה שיש לעשות, הוריד את העול, השיג את המטרה, השמיד את כבלי הקיום, והוא משוחרר לחלוטין באמצעות ידיעה סופית.
- כאשר תודעתו של נזיר משוחררת כך, הוא בעל שלוש איכויות שאין כמותן: ראייה שאין כמותה, תרגול שאין כמותו, ושחרור שאין כמותו. כאשר נזיר משוחרר כך, הוא עדיין מכבד, מוקיר, מעריץ ומביע כבוד כלפי הטַטְהָאגַטַה כך: ׳המכובד הוא ער והוא מלמד את הדְהַמַּה לשם התעוררות. המכובד מאולף והוא מלמד את הדְהַמַּה לשם אילוף עצמי. המכובד שליו והוא מלמד את הדְהַמַּה לשם שלווה. המכובד צלח מעבר והוא מלמד את הדְהַמַּה לשם צליחה מעבר. המכובד הגשים נִיבָּאנַה והוא מלמד את הדְהַמַּה לשם הגשמת נִיבָּאנַה.״
- כאשר הדבר נאמר, סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה השיב: ״אדון גוֹטַמַה, היינו עזי מצח וחצופים בחושבנו שנוכל להתקיף את אדון גוֹטַמַה בעימות. אדם יכול להתקיף פיל פראי ולהנצל, אך הוא לא יכול להתקיף את אדון גוֹטַמַה ולהינצל. אדם יכול להתקיף מדורת אש בוערת ולהינצל, ועדיין לא יוכל להתקיף את אדון גוֹטַמַה ולהינצל. אדם יכול לתקוף נחש ארסי נוראי ולהינצל, ועדיין לא יוכל להתקיף את אדון גוֹטַמַה ולהינצל. היינו עזי מצח וחצופים בחושבנו שנוכל להתקיף את אדון גוֹטַמַה בעימות.
אנא מהמכובד יחד עם קהילת הנזירים שיסכימו לקבל ממני ארוחה מחר.״ והבּוּדְּהַה הסכים בשתיקה.
- ואז, כאשר הבין שהמכובד הסכים, סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה פנה אל הלִיצְּ׳הַבִים: ״הקשיבו לי, לִיצְּ׳הַבִים. הפרוש גוֹטַמַה יחד עם הקהילה של נזירים טובים הוזמנו על ידי לארוחה מחר. תוכלו להביא לי כל מה שאתם מוצאים לנכון שיתאים לו.״
- ולאחר שהלילה הסתיים, הלִיצְּ׳הַבִים הביאו חמש מאות מנות מזון של אורז בחלב כמתנות. וסַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה דאג שיוכנו מינים שונים של אוכל טוב בפארק שלו והכריז על הזמן למכובד: ״הגיעה העת, אדון גוֹטַמַה, הארוחה מוכנה.״
- ואז, כאשר הגיע הבוקר, הבּוּדְּהַה התלבש, ולאחר שלקח את קערתו וגלימתו החיצונית, הוא הלך עם קהילת הנזירים אל הפארק של סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה והתיישב במקום שהוכן עבורו. לאחר מכן סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה שירת בשמחה במו ידיו את קהילת הנזירים שבראשם הבּוּדְּהַה, במינים שונים של אוכל טוב. לאחר שהמכובד סיים לאכול והניח את קערתו בצד, סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה התיישב במושב נמוך במקום ראוי, ואמר למכובד: ״אדון גוֹטַמַה, הלוואי שהזכויות והפירות של המעשים הטובים שנעשו בנתינה זו יהיו לאושרם של התורמים.״
- ״אַגִיבֶסַּנַה, מה שיתקבל מנתינה לאדם כמותך – מי שאינו חופשי מתאווה, אינו חופשי משנאה, אינו חופשי מאשליה – זה יהיה עבור התורמים. וכל מה שיתקבל מלתת לאדם כמותי – מי שחופשי מתאווה, חופשי משנאה, חופשי מאשליה – זה יהיה עבורך.״