Cūḷa-Assapura Sutta || צ׳וּלַה-אַסַּפּוּרַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בארץ אַנְגַן בעיר האַנְגַנִים אַסַּפּוּרַה. שם פנה המכובד אל הנזירים ואמר: ״נזירים.״
״אדון נכבד״, הם השיבו. והמכובד דיבר:
- ״׳פרושים, פרושים׳, נזירים, כך אנשים רואים אתכם. וכאשר אתם נשאלים ׳מה אתם?׳, אתם טוענים שאתם פרושים. מאחר וכך אתם מתוארים וזה מה שאתם טוענים שאתם, עליכם לאמן את עצמכם כך: ׳אנו ניקח על עצמנו ונתרגל את הדרך הנאותה לפרוש, אשר עושה אדם ברהמין, כך שהתואר שלנו יהיה אמיתי ואותנטי, ושהתמיכה של אלו אשר מעניקים גלימות, נדבות מזון, מקומות מגורים וצרכי מרפא, שאנו משתמשים בהם יזכו אותם בפירות ובהטבות גדולים, ושהיציאה שלנו לפרישות לא תהיה לריק אלא מניבה פירות ופורה.׳
- ״וכיצד, נזירים, נזיר אינו מתרגל את הדרך הנאותה לפרוש? כל עוד שהנזיר חמדן ולא זנח חמדנות, שיש בתודעתו טינה ולא זנח טינה, שהוא כועס ולא זנח כעס, שהוא זועם ולא זנח זעם, שהוא בז ולא זנח בוז, שהוא מעליב ולא זנח עלבון, שהוא מקנא ולא זנח קנאה, שהוא רודף בצע ולא זנח תאוות בצע, שהוא מרמה ולא זנח רמאות, שהוא חורש-רע ולא זנח הונאה, שהוא מאחל לרע ולא זנח איחולים מרושעים, שהוא בעל השקפות שגויות ולא זנח השקפה שגויה, כל עוד הוא אינו מתרגל את הדרך הנאותה לפרוש – אני אומר, בשל כשלונו לזנוח את כתמי הפרוש הללו, את פגמי הפרוש הללו, את כשלי הפרוש הללו, המהווים את הבסיס ללידה מחדש במצב נחות ושתוצאותיהן נחוות ביעד של אומללות.
- נניח שהנשק המכונה מוּטַגַ׳ה, המושחז היטב משני קצותיו, היה סגור וארוז בנדן עטוי טלאים. אני אומר שניתן להשוות זאת ליציאה לפרישות של נזיר כזה.
- אינני אומר שמעמדו של פרוש נוצר מלבישת גלימה עשוית טלאים, רק בשל לבישת גלימה עשוית טלאים, כמו גם של סגפן עירום רק בשל עירום, כמו גם [סגפן] עטוי אבק ועפר רק בשל כיסוי אבק ועפר, כמו גם של רוחץ טקסי רק בשל רחיצה טקסית, כמו גם של שוכן למרגלות עץ רק בשל התגוררות למרגלות עץ, כמו גם של שוכן במרחב פתוח רק בשל התגוררות במרחב פתוח, כמו גם של מתרגל עמידה ממושכת רק בשל עמידה ממושכת, כמו גם של מי שאוכל במרווחי זמן מדודים רק בשל אכילה במרווחים זמן מדודים, כמו גם של מדקלם מנטרות רק בשל דקלום מנטרות, וכך גם אינני אומר שמעמדו של פרוש נוצר לסגפן סבוך-שיער רק בשל שיער סבוך.
- נזירים, אם באמצעות לבישת גלימת טלאים בלבד, פרוש לבוש גלימת טלאים חמדן היה זונח חמדנות, בעל תודעה עם טינה זונח טינה… בעל השקפות שגויות זונח השקפה שגויה – אז חבריו ועמיתיו משפחתו וקרוביו, היו עושים אותו לובש גלימת טלאים כבר בלידתו והיו גורמים לו להיות לובש גלימת טלאים כך: ׳בוא, יקירנו, היה לובש גלימת טלאים כך שבשל לבישת גלימת הטלאים בלבד, כאשר תהיה חמדן תזנח חמדנות, כאשר תהיה בתודעתך טינה תזנח טינה… כאשר יהיו לך השקפות שגויות תזנח השקפה שגויה.׳ אך אני רואה כאן לובש גלימות טלאים בעל חמדנות, שבתודעתו טינה… בעל השקפות שגויות. ולכן אינני אומר שמעמדו של פרוש נוצר בלובש גלימות טלאים דרך לבישת גלימת טלאים בלבד.
אם בשל עירום בלבד סגפן עירום בעל חמדנות היה זונח חמדנות… אם בשל עטית אבק ועפר בלבד… אם בשל רחיצה טקסית בלבד… אם התגוררות למרגלות עץ בלבד… אם התגוררות במרחב פתוח בלבד… אם בשל עמידה ממושכת בלבד… אם בשל אכילה במרווחי זמן מדודים בלבד… אם בשל דקלום מנטרות בלבד… אם בשל שיער סבוך בלבד… ולכן אינני אומר שמעמדו של סגפן בעל שיער סבוך נקבע בשל שיער סבוך בלבד.
- כיצד, נזירים, נזיר מתרגל את הדרך הראויה לפרוש? כאשר כל פרוש שהיה חמדן וזנח חמדנות, שהייתה בו טינה וזנח טינה, שהיה כועס וזנח כעס, שהיה זועם וזנח זעם, שהיה בז וזנח בוז, שהיה מעליב וזנח עלבון, שהיה מקנא וזנח קנאה, שהיה רודף בצע וזנח תאוות בצע, שהיה מרמה וזנח רמאות, שהיה חורש-רע וזנח הונאה, שהיה מאחל רע וזנח איחולים זדוניים, שהיה בעל השקפות שגויות וזנח השקפה שגויה, אזי הוא מתרגל את הדרך הנאותה לפרוש, אני אומר, מכיוון שהוא זנח את כתמי הפרוש הללו, את פגמי הפרוש הללו, את כשלי הפרוש הללו, המהווים את הבסיס ללידה מחדש במצב נחות ושתוצאותיהן נחוות ביעד של אומללות.
- הוא רואה את עצמו מטוהר מכל המצבים השליליים והמזיקים הללו, הוא רואה את עצמו משוחרר מהם. כאשר הוא רואה זאת, שמחה נולדת בו. כאשר הוא שמח, תחושת התעלות נולדת בו. מי שיש בו תחושת התעלות, גופו הופך שליו. מי שגופו שליו מרגיש עונג. מי שמרגיש עונג, תודעתו הופכת מרוכזת ויציבה.
- הוא חי עם תודעה קורנת אהבה כלפי כיוון אחד, ואז כלפי השני, ואז כלפי השלישי, ואז כלפי הרביעי, כך גם כלפי מעלה, מטה, וסביב ולכל עבר, כלפי כולם כמו גם לעצמו. הוא חי עם תודעה קורנת אהבה כלפי כולם בכל העולם – בשפע, ברוחב לב, ללא גבולות, בלי שנאה, ובלי טינה.
- הוא חי עם תודעה קורנת חמלה כלפי כיוון אחד, ואז כלפי השני, ואז כלפי השלישי, ואז כלפי הרביעי, כך גם כלפי מעלה, מטה, וסביב ולכל עבר, כלפי כולם כמו גם לעצמו. הוא חי עם תודעה קורנת חמלה כלפי כולם בכל העולם – בשפע, ברוחב לב, ללא גבולות, בלי שנאה, ובלי טינה.
- הוא חי עם תודעה קורנת פירגון כלפי כיוון אחד, ואז כלפי השני, ואז כלפי השלישי, ואז כלפי הרביעי, כך גם כלפי מעלה, מטה, וסביב ולכל עבר, כלפי כולם כמו גם לעצמו. הוא חי עם תודעה קורנת פירגון כלפי כולם בכל העולם – בשפע, ברוחב לב, ללא גבולות, בלי שנאה, ובלי טינה.
- הוא חי עם תודעה קורנת שוויון-נפש כלפי כיוון אחד, ואז כלפי השני, ואז כלפי השלישי, ואז כלפי הרביעי, כך גם כלפי מעלה, מטה, וסביב ולכל עבר, כלפי כולם כמו גם לעצמו. הוא חי עם תודעה קורנת שוויון-נפש כלפי כולם בכל העולם – בשפע, ברוחב לב, ללא גבולות, בלי שנאה, ובלי טינה.
- נניח והייתה בריכה עם מים צלולים, נעימים וקרירים, שקופים, עם גדות חלקות ויפות למראה. אם אדם צרוב ומותש משמש חמה, תשוש, מיובש, וצמא, היה מגיע ממזרח, או ממערב, או מצפון, או מדרום, מהיכן שהיה מגיע לבריכה הוא היה מרווה את צימאונו ואת חום גופו מהשמש הקופחת. כך גם, נזירים, אם מישהו משבט אצילים יוצא לפרישות מחיי-בית אל חיי חוסר בית, ולאחר שנפגש עם הדְהַמַּה והוִינָאיַה המוצגת על ידי הטַטְהָאגַטַה, הוא מפתח אהבה, חמלה, פירגון, ושוויון-נפש, וכך משיג שלווה, אז בשל השלווה הפנימית הזו הוא מתרגל את הדרך הנאותה לפרוש, אני אומר. ואם מישהו משבט ברהמינים יוצא לפרישות… ואם מישהו משבט סוחרים יוצא לפרישות… ואם מישהו משבט פועלים יוצא לפרישות… ואם מישהו מכל שבט שהוא יוצא לפרישות מחיי-בית אל חיי חוסר בית, ולאחר שנפגש עם הדְהַמַּה והוִינָאיַה המוצגת על ידי הטַטְהָאגַטַה, הוא מפתח אהבה, חמלה, פירגון, ושוויון-נפש, וכך משיג שלווה, אז בשל השלווה הפנימית הזו הוא מתרגל את הדרך הנאותה לפרוש, אני אומר.
- נזירים, אם מישהו משבט אציליים יוצא לפרישות מחיי-בית אל חיי חוסר בית, ובהגשמה בעצמו עם ידיעה ישירה כאן ועכשיו, הוא נכנס ושוהה בשחרור התודעה באמצעות חוכמה חסרת הדופי עם השמדת התחלואים. ואם מישהו משבט ברהמינים יוצא לפרישות… ואם מישהו משבט סוחרים יוצא לפרישות… ואם מישהו משבט פועלים יוצא לפרישות… ואם מישהו מכל שבט שהוא יוצא לפרישות מחיי-בית אל חיי חוסר בית, ובהגשמה בעצמו עם ידיעה ישירה כאן ועכשיו, הוא נכנס ושוהה בשחרור התודעה באמצעות חוכמה שהיא חסרת דופי עם השמדת התחלואים, אז הוא כבר פרוש בשל השמדת התחלואים.״
כך אמר הבּוּדְּהַה, והנזירים היו שמחים ומרוצים מדבריו של המכובד.