כוח המֵטָּא
על מנת להבהיר את הנקודה, אני אמשיך להסביר את העניין. בסיפור הגָ׳אטַקַה על וֵסַּנְטַרַה (Vessantara), המלך וֵסַּנְטַרַה עזב את הארמון יום אחד והלך לגור בהר וֵבַּנַה (Vebana). במשך שהותו שם, הוא תרגל הרבה מדיטציית מֵטָּא. כתוצאה מהתרגול שלו, הרגשת המֵטָּא קרנה בשטח של שלוש יוֹגַ׳נוֹת, וכל היצורים החיים התייחסו זה לזה עם מֵטָּא. כשחיו עם מֵטָּא בליבם, הם לא פגעו זה בזה. תודעותיהם התמלאו בהרגשת חיבה וחברות ובמשאלה הכנה לרווחתם של יצורים חיים אחרים. אפילו לבבותיהם של חיות בר מאיימות כמו אריות ונמרים התמלאו במֵטָּא כלפי חיות בר אחרות. יוֹגַ׳נַה אחת היא בערך 12 קילומטרים, ולפי חלק מהמקורות אורכה מגיע גם ל-20 קילומטרים, נניח שנקבל את האורך של 12 קילומטרים. לכן כל היצורים החיים ברדיוס של 36 קילומטר היו שלווים ושמחים בשל הרגשת טוב-הלב והחברות של המלך וסנטרה והרצון הכנה שלו לבריאותם הטובה ורווחתם. כל אחד מהיצורים הללו היה ביחסים טובים עם האחרים. מאחר ונהגו בכבוד ובחברות זה בזה, הם חיו באושר ביחד. כאשר אריה פגש באייל, לא היה עוד רצון לטרוף אותו, רק המשאלה שיהיה מאושר. אפילו כאשר נמר פגש חיות אחרות כמו שווריי-בר, עיזים, או ארנבים, הייתה רק חיבה ומשאלה כנה לאושרם, לא היה רצון להרוג או לטרוף אותם. אלו ההטבות שכל היצורים החיים בקרבה יכולים לקבל ממתרגל מֵטָּא. כתוצאה מכך כל היצורים במרחק שטח של שלוש יוֹגַ׳נוֹת חיו באושר וחלקו בתודעה שתמיד הייתה מלאה ברוגע ושלווה.
אם כולם יאמצו את המֵטָּא ויתרגלו אותה בכנות, אז כוחה של מֵטָּא יגדל בעוצמתו ויהפוך חזק מאוד בשל מספר האנשים המתרגלים את המדיטציה הזו. וככל שהעוצמה של המֵטָּא תגדל ותתחזק, השטח אליו הכוח הזה יוקרן יתרחב אף הוא. כתוצאה מכך, כל העולם כולו לבטח יהיה מקום מאושר יותר. זה יהיה נהדר לראות את כל העולם מכוסה בשכבת מֵטָּא קרירה ורעננה, כך שכל היצורים החיים יהיו מאושרים ושלווים.
הסיפור על סוּבַנַּסַמַה
ניתן להמחיש זאת גם עם סיפור הגָ׳אטַקַה על סוּבַנַּסַמַה (Suvannasama). כאשר הוריו של סוּבָנַּסַמַה הלכו אל היער והפכו נוודים רוחניים, בנם טיפל בהם בחיפוש אחר פירות וסחיבת מים. כאשר שירת את הוריו בדרך הזו, סוּבָנַּסַמַה פיתח מֵטָּא רוב הזמן. בשל המֵטָּא של סוּבָנַּסַמַה, חיות פרא הרגישו מֵטָּא אחת כלפי השנייה, ואיחלו טוב זו לזו. כתוצאה כך, כולם חיו יחד בשלום. וכך, לסוּבָנַּסַמַה ולחיות היו ׳גופים שונים אך לב אחד׳, ובכל פעם שהיה עליו לעשות מטלה כלשהי החיות עזרו לו. כאשר היה צריך לשאת מים הוא הניח את שני דליי המים המלאים על גב אייל. העזרה והסיוע הללו היו האפקט של המֵטָּא החזקה של סוּבָנַּסַמַה, ובתמורה החיות גם הרגישו מֵטָּא כלפיו.
אחת מתוך אחת עשרה ההטבות של מֵטָּא היא שאדם המתרגל מדיטציית מֵטָּא וליבו מלא מֵטָּא יהיה אהוב על כל בני האדם.[1] ההטבה השנייה היא שהוא יהיה אהוב גם על יצורים חיים שאינם בני אדם,[2] ובכלל זה דַווֹת, בְּרַהְמוֹת, אוגרים, חיות בר, נחשים, ועקרבים. כל אלו יאהבו אדם שמתרגל מֵטָּא.
ההגנה של המֵטָּא מתקיימת כל עוד מפתחים ומטפחים מֵטָּא, כפי שניתן לראות מתשובתו של הנזיר נַגַסֶנַה למלך מִילִינִדַה על סיפורו של המלך סוּבָנַּסַמַה. השאלה שעולה היא: אם המֵטָּא של סוּבָנַּסַמַה הייתה כה עוצמתית, כיצד חיצו של המלך פּיטִי-יַקְּהַה (Pityyakkha) פגע בסוּבָנַּסַמַה? כפי שהזכרתי קודם, הבּוּדְּהַה אמר שנשקים אינם יכולים לפגוע באדם שמפתח מֵטָּא, כמו גם רעל או אש לא יכולים לגרוע לכל פגע. לכן כיצד חץ פגע בסוּבָנַּסַמַה? במִילִינִדַה פַנְהַה (Milinda Panha), המלך המשכיל מִילִינִדַה שאל את המכובד נַגַסֶנַה (Nagasena) את השאלה הזו. כעת, המלך מִילִינִדַה היה מלומד ביותר, ובכל פעם ששאל שאלה, שאלותיו היו תמיד מבוססות על ציטוטים מכתבים מוסמכים. מסיבה זו, נזירים שחיו בממלכתו לא שהו שם אם לא יכלו להשיב לשאלותיו המפורטות והמורכבות. הם עזבו מיד והלכו למקום אחר. כאשר המלך מִילִינִדַה פגש את המכובד נַגַסֶנַה, המלך שאל אותו את השאלה הבאה: ״המכובד נַגַסֶנַה, כתוצאה מעוצמת המֵטָּא של סוּבָנַּסַמַה כל היצורים החיים ביער התמלאו במֵטָּא וחיו יחד באושר. האם זה נכון או לא? בנוסף על פי הכתבים, אחת מאחת עשרה ההטבות של מֵטָּא היא שנשקים, רעל, או אש לא יכולים לפגוע באדם. אם כך הדבר, כיצד קרה שחץ פגע בסוּבָנַּסַמַה? אם אכן המֵטָּא שלו הייתה כה עוצמתית, בעצם לא הייתה כל סיבה שהחץ יפגע בו. אם הדבר נכון, מדוע הוא נפגע?״ והמכובד נַגַסֶנַה השיב: ״מלך נכבד, זה נכון שכוחה של המֵטָּא למנוע מחיצים, נשקים, רעלים, ואש לפגוע. אך, זכור שהכוח הזה נובע מהמֵטָּא ולא מכוחו של האדם. לאחר שסוּבָנַּסַמַה מילא את כדו במים, הוא הניף אותו ושם אותו על כתפיו. באותה עת, תודעתו הייתה ככל הנראה מרוכזת בכד המים. כתוצאה מכך, הייתה הפסקה בתרגול המֵטָּא שלו. בשל ההפסקה הזו במֵטָּא שלו, אותו רגע היה חסר מכוחה של המֵטָּא. לכן החץ יכול היה לפלח את עורו.
המֵטָּא של המכובד אוּ סִילַה
טרום המלחמה, הנזיר הידוע אוּ סִילַה (U Sila) שהה במנזרי יער שונים במחוז בַּגוֹ (Bago). כשקראתי את הביוגרפיה שלו, גיליתי שגם הסַיָאדוֹ הזה נתן משקל רב והדגיש במיוחד את התרגול של מדיטציית מֵטָּא. בעוד הסַיָאדוֹ הידוע הזה התגורר באחד ממנזרי היער הללו, טיגריס גדול הגיע כל ערב וישן תחת בקתתו, אך מעולם לא תקף את הסַיָאדוֹ. לסַיָאדוֹ היה גם עוזר שחי עמו. פעם, בעת העונה הקרה, העוזר הזה חימם את עצמו בעזרת אש בעוד הטיגריס החליט להתכרבל גם הוא ולהישאר שם. מאחר והיה זה אור יום, העוזר לא פחד. כאשר הטיגריס היה עייף הוא פיהק. ברגע שהעוזר ראה את הפה הענק שלו פעור, הוא דמיין מה יקרה אם יזרוק חתיכת עץ בוער אל תוך הפה העצום של הטיגריס. ברגע שהמחשבה המרושעת הזו עלתה בראשו, הטיגריס הענק שאג. חשוב לשים לב שהעץ הבוער מעולם לא נזרק אל תוך פיו של הטיגריס, הייתה זו רק מחשבה מרושעת. כאשר הסַיָאדוֹ שמע את שאגת הטיגריס בבקתתו, הוא אמר ״שים לב למה שאתה עושה עוזר יקר, מכיוון שנראה ועשית דבר מה רע כלפי הטיגריס.״ לאחר הנזיפה הזו, העוזר הבין מה הוא עשה, והוא החל לפתח מֵטָּא כלפי הטיגריס. כתוצאה מכך הטיגריס חזר לישון, ונרדם בשלווה כפי שנהג לעשות.
בפעם אחרת, היה פיל פרא ענק ששוטט בחופשיות, והשמיד כל דבר בדרכו. הוא נהג ללכת בדיוק באותה דרך בה נהג סַיָאדוֹ ללכת לאיסוף נדבות מזון. אנשי הכפר היו כמובן מאוד מודאגים שפיל הפרא הענק הזה יפגע בסַיָאדוֹ. זמן קצר לאחר שהוא יצא לסבב הנדבות שלו, פגש הסַיָאדוֹ בחיית הפרא הענקית הזו. אך כאשר הם פגשו זה את זה הפיל לא עשה דבר, הוא רק עמד שם בעדינות והמתין שסַיָאדוֹ יעבור. סַיָאדוֹ גם המשיך בשקט ובשלווה לענייניו.
ישנם הרבה מורים כאלו החיים כך ביער ושמים דגש על תרגול מדיטציית מֵטָּא. כאשר הם מתרגלים מֵטָּא בכנות, הם חווים את ההטבות של התרגול. אם באמת נתרגל מֵטָּא בשקדנות, ההטבות הללו אכן יתממשו. זכרו שהבּוּדְּהַה הכריע את פיל הפרא נָלָגִירִי (Nalagiri) עם מֵטָּא בלבד ושום דבר מעבר לכך.
הרגשת רעננות עם מֵטָּא
כאשר אתם בסמוך לנהר או אגם או כאשר אתם מתקלחים, אתם חשים קרירים ורעננים. מצד שני, אם אתם עומדים בסמוך לאש חמה או נכווים ממשהו חם, אתם חשים חוסר נוחות קיצוני ומוטרדים. בדומה אם אתם נמצאים בנוכחותו של מישהו מאוד כועס, אז האדם הכועס גם משפיע עליכם, כך שכעסו מרגיש כמו צריבות של להבות או אש. כתוצאה מכך תרגישו אומללים ותסבלו. זה נכון גם כאשר אתם בחברת אדם חמור סבר שעוטה פנים נוקשות ומחמירות. אדם מחמיר שכזה מראה רק לעיתים נדירות את הצדדים הרכים יותר של אופיו. ליבו כמעט אף פעם לא רגוע ורגיש, וכאשר אתם מביטים באדם כזה, אתם מרגישים עייפים ולא שמחים. כפועל יוצא, ההתגלמות של מצב רוח לא נעים כזה גורמת לכם להרגיש אומללים. מצד שני, כאשר אתם מרגישים את קרינת המֵטָּא, אתם מרגישים מאושרים ושלווים. בשל הסיבה הזו צְ׳הַנְמְיָאי סַיָאדוֹ אומר ״התודעה האצילה של מֵטָּא הינה קרירה, הלוואי ותחלוש על כל העולם ותתפרש בו״. לכן, נסו לפתח מֵטָּא לעיתים קרובות. מֵטָּא היא קרירה ומרעננת כמו מי מעיין, ולכן אנו מדברים על ׳מי-מֵטָּא׳.
התגברות על פחד בעזרת מֵטָּא
מה הוא מתרגל מֵטָּא כשיר? למה ניתן להשוות מתרגל מֵטָּא? מתרגל מֵטָּא הוא כמו בית בטוח ומוגן היטב. לבית כזה קשה לפרוץ, ואותו לא קל לשודדים לתקוף. אולם, ברגע שהבית הזה לא מאובטח, קל מאוד לגנבים לפרוץ אליו.
בדומה, מפלצות, רוחות, ושאר יצורים משונים לא יכולים להטריד את התודעות של מי שמתרגלים מֵטָּא. אנשים שלא מתרגלים לעומת זאת יכולים להיות מוטרדים בקלות. כיצד מפלצות, רוחות, ושדים כמו פֶּטוֹת (petā) מתנהגים כאשר הם מנסים להפחיד מישהו שמתרגל מֵטָּא? כאשר מנסים להטריד מתרגל מֵטָּא, טוב הלב של בעל הרצון הטוב הוא כמו מישהו שמחזיק סכין עם שיניים חדות משני צדי הלהב. באחזו את הסכין איתן עם שתי ידיו, היצור הזה רק פוצע את עצמו ולא מפריע למתרגל המֵטָּא. אם יצורים עוצמתיים בלתי נראים כמו קַמַּה-סִידְּהִי (kammasiddhi) לא יכולים להפריע לתודעתו של מתרגל מֵטָּא, אז יצורים אנושיים וחיות שאנו יכולים לראות גם הם לא יוכלו לגרום לצרות כלשהן.
למען האמת, מי שמתרגל מֵטָּא באופן נכון לא יכול להיות מוטרד, אך אם מתרגל מפתח מֵטָּא באופן לא סדיר, עוצמת המֵטָּא נותרת חלשה, ואז התרגול יכול להיות מופרע בקלות. לכן יש לפתח מֵטָּא ברציפות ובהתמדה ותמיד להציף את התודעה והגוף בהרגשת המֵטָּא.
הבה נפתח כעת מֵטָּא בעזרת זימרת מֵטָּא מאת צְ׳הַנְמְיָאי סַיָאדוֹ:
הלוואי ולכל היצורים החיים יהיה טוב, שיהיו מאושרים ושלווים.
הלוואי שיהיו חופשיים מסבל נפשי ופיזי.
הלוואי שחייהם יתממשו כהלכה מכל הבחינות.
הלוואי שכל היצורים החיים יהיו חופשיים מסכנה ופגע.
הלוואי שיהיו חופשיים מדאגה ויגון.
הלוואי ויהיו צלולים, שמחים, ושלווים.
הלוואי שכל היצורים החיים יהיו חופשיים מכעס וגאווה.
הלוואי שהם יהיו חופשיים מהתשוקה לתקוף.
הלוואי שיהיו חופשיים מהתשוקה לענות ולהרוג.
הלוואי שיהיו חופשיים מטינה, הלוואי שיהיו חופשיים מקנאה.
הלוואי ויהיה להם לב מלא מֵטָּא. הלוואי שיהיו אוהבים ואדיבים.
הלוואי שכל היצורים החיים ימנעו מאמירת שקרים והונאה.
הלוואי שימנעו מלהיות לא ישרים וערמומיים.
הלוואי שימנעו מלהשמיץ אחרים. הלוואי שימנעו מדיבור קשה.
הלוואי שימנעו מלגעור באחרים. הלוואי שימנעו מלהיות וכחניים.
הלוואי שימנעו מדיבור סרק חסר משמעות. הלוואי שימנעו מדיבור פוגעני.
הלוואי שיאמרו דברי אמת, בעלי תועלת, בעלי משמעות, מתוקים לאוזן, אשר יאמרו בלב מלא מֵטָּא.
הלוואי שכל היצורים החיים יהיו חופשיים מהתשוקה לקחת רכושו של אחר.
הלוואי שיהיו חופשיים מהתשוקה להרוס את רווחיו של אחר.
הלוואי שיהיו חופשיים מהתשוקה לאחוז בהשקפות מוטעות.
הלוואי שיהיו חופשיים מהשקפות מוטעות. הלוואי שירסנו את חמדנותם ואת כעסם.
הלוואי שיהיו שלווים.
הלוואי שלכל היצורים החיים יהיה רכוש. הלוואי שיוכלו לתת נדבות.
הלוואי שיוכלו לשמור על אמות מוסר. הלוואי שיוכלו לשמור על כללי מוסר האמת.[3]
הלוואי שיוכלו לתרגל מדיטציית סַמַתְהַה ווִיפַּסַּנָא.
הלוואי שליבם יהיה שליו. הלוואי שגופם ותודעתם יתמלאו באושר.
הלוואי שכל משאלותיהם יתגשמו.
מספיק להיום, הבה נעצור כאן ונמשיך ביום האוּפּוֹסַטְהַה הבא. הלוואי שכולכם תוכלו לתרגל מדיטציית מֵטָּא על פי הוראותיי. הלוואי שלכולכם יהיה אושר פיזי ונפשי ותהיו חופשיים מסכנות הזקנה, המחלה והמוות. הלוואי שכולכם תגשימו בקרוב מַגַה, פְּהַלַה, ונִיבָּאנַה.[4]
[1] manussanam piyo hoti
[2] amanussanam piyo hoti
[3] כללי מוסר האמת: במקור כללי התנהגות באוּפּוֹסַטְהַה (uposatha).
[4] מַגַה (magga): ׳הדרך׳, תובנת הדרך. פְּהַלַה (phala): הפרי, תובנת הפרי. ונִיבָּאנַה (nibbana): שחרור סופי.