19
השיחה על
שני סוגים של מחשבות
Dvedhāvitakka Sutta
דְבֶדְהָא-וִיטַקַּה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי בחורשתו של גֵ'טַה, בפארק של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה. שם הוא פנה אל הנזירים ואמר: "נזירים."
- "נזירים, טרם התעוררותי, כאשר הייתי עוד בּוֹדְהִיסַטַּה לא-ער,1 עלה בדעתי: 'נניח שאחלק את מחשבותיי לשני סוגים. אז שמתי בצד אחד מחשבות תאוות חושים, מחשבות זדון, ומחשבות אכזריות, ובצד שני שמתי מחשבות של פרישות, מחשבות אי-זדון, ומחשבות אי-אכזריות.2
- בעודי חי כך, בשקדנות, בלהט ובנחישות, עלתה בי מחשבת תאוות חושים. כך הבנתי: 'מחשבה של תאוות חושים עלתה בי. זה מוביל לפגיעה בעצמי, לפגיעה באחרים, ולפגיעה בי ובאחרים גם יחד. זה חוסם חוכמה, גורם לקשיים, ומסיט מנִיבָּאנַה.' כאשר שקלתי: 'זה מוביל לפגיעה בעצמי', זה שָׁכַךְ בי. כאשר שקלתי: 'זה מוביל לפגיעה באחרים, זה שָׁכַךְ בי. כאשר שקלתי: 'זה מוביל לפגיעה בי ובאחרים יחד, זה שָׁכַךְ בי. כאשר שקלתי: 'זה חוסם חוכמה, גורם לקשיים, ומסיט מנִיבָּאנַה', זה שָׁכַךְ בי. בכל פעם שמחשבת תאוות חושים עלתה בי, זנחתי אותה, הסרתי אותה, וגמרתי איתה.
- בעודי חי כך, בשקדנות, בלהט ובנחישות, עלתה בי מחשבה זדונית. כך הבנתי: 'מחשבה זדונית עלתה בי. זה מוביל לפגיעה בעצמי, לפגיעה באחרים, ולפגיעה בי ובאחרים גם יחד. זה חוסם חוכמה, גורם לקשיים, ומסיט מנִיבָּאנַה.' כאשר שקלתי: 'זה מוביל לפגיעה בעצמי', זה שָׁכַךְ בי…. בכל פעם שמחשבה זדונית עלתה בי, זנחתי אותה, הסרתי אותה, וגמרתי איתה.
- בעודי חי כך, בשקדנות, בלהט ובנחישות, עלתה בי מחשבה אכזרית. כך הבנתי: 'מחשבה אכזרית עלתה בי. זה מוביל לפגיעה בעצמי, לפגיעה באחרים, ולפגיעה בי ובאחרים יחד. זה חוסם חוכמה, גורם לקשיים, ומסיט מנִיבָּאנַה.' כאשר שקלתי: 'זה מוביל לפגיעה בעצמי', זה שָׁכַךְ בי…. בכל פעם שמחשבה אכזרית עלתה בי, זנחתי אותה, הסרתי אותה, וגמרתי איתה.
- נזירים, כל מה שהנזיר חושב ומהרהר בו באופן תדיר, זו תהייה נטיית תודעתו. אם הוא חושב ומהרהר באופן תדיר במחשבות של תאוות חושים, הוא בפועל זנח את המחשבה של פרישות ומפתח את המחשבה של תאוות חושים, ואז תודעתו נוטה למחשבות של תאוות חושים. אם הוא חושב ומהרהר באופן תדיר במחשבות זדון… במחשבות אכזריות, הוא בפועל זנח את המחשבה של אי-אכזריות ומפתח את המחשבה של אכזריות, ואז תודעתו נוטה למחשבות של אכזריות.
- בדיוק כפי שבחודש האחרון של עונת הגשמים, בסתיו, כאשר הגידולים מתעבים, רועה בקר ישמור על הפרות שלו באמצעות טפיחות ונעיצות מקל בהן בצד זה או אחר על מנת לרסן ולבלום אותן. מדוע זאת? כיוון שהוא מבין שהוא עלול לקבל מלקות, להיכלא, להיקנס, או להאשם.3 כך גם אני ראיתי במצבי תודעה מזיקים סכנה, פגם, וזיהום, ובמצבי תודעה מיטיבים את ברכת הפרישות, את גורם הניקוי.
- בעודי חי כך, בשקדנות, בלהט ובנחישות, עלתה בי מחשבת פרישות. כך הבנתי: 'מחשבת פרישות עלתה בי. זה אינו מוביל לפגיעה בעצמי, לפגיעה באחרים, או לפגיעה בי ובאחרים גם יחד. זה מסייע לחוכמה, אינו גורם לקשיים, ומוביל לנִיבָּאנַה.' אם אחשוב ואהרהר במחשבה הזאת אף במשך לילה אחד, אף במשך יום אחד, אף במשך לילה ויום, אינני רואה דבר שיש לחשוש ממנו. אך עם חשיבה והרהור מוגזם, יתכן ואתיש את גופי, וכאשר הגוף מותש, התודעה נהיית מאומצת, וכאשר התודעה מאומצת, היא רחוקה מריכוז.' כך ייצבתי את תודעתי פנימית, השקטתי אותה, הבאתי אותה לאחדות, וריכזתי אותה. מדוע זאת? כך שתודעתי לא תהיה מאומצת.4
- – 10. בעודי חי כך, בשקדנות, בלהט ובנחישות, עלתה בי מחשבה לא זדונית… עלתה בי מחשבה לא אכזרית כך הבנתי: 'מחשבה לא אכזרית עלתה בי. זה אינו מוביל לפגיעה בעצמי, לפגיעה באחרים, או לפגיעה בי ובאחרים גם יחד. זה מסייע לחוכמה, אינו גורם לקשיים, ומוביל לנִיבָּאנַה.' אם אחשוב ואהרהר במחשבה הזאת אף במשך לילה אחד, אף במשך יום אחד, אף במשך לילה ויום, אינני רואה דבר שיש לחשוש ממנו. אך עם חשיבה והרהור מוגזם, יתכן ואתיש את גופי, וכאשר הגוף מותש, התודעה נהיית מאומצת, וכאשר התודעה מאומצת, היא רחוקה מריכוז.' כך ייצבתי את תודעתי פנימית, השקטתי אותה, הבאתי אותה לאחדות, וריכזתי אותה. מדוע זאת? כך שתודעתי לא תהיה מאומצת.
"אדון נכבד", הם השיבו. והבּוּדְּהַה דיבר:
- נזירים, כל מה שהנזיר חושב ומהרהר בו באופן תדיר, זאת תהייה נטיית תודעתו. אם הוא חושב ומהרהר באופן תדיר במחשבות של פרישות, הוא בפועל זנח את המחשבה של תאוות חושים ומפתח את המחשבה של פרישות, ואז תודעתו נוטה למחשבות של פרישות. אם הוא חושב ומהרהר באופן תדיר במחשבות לא זדוניות… במחשבות לא אכזריות, הוא בפועל זנח את המחשבה האכזרית ומפתח מחשבה לא אכזרית, ואז תודעתו נוטה למחשבות לא אכזריות.
- בדיוק כפי שבחודש האחרון של העונה החמה, כאשר כל הגידולים הובאו אל תוך הכפרים, רועה בקר ישמור על הפרות שלו כשהוא נשאר למרגלות עץ או במרחבים הפתוחים, מאחר וכל שעליו לעשות הוא להישאר קשוב לכך שהפרות נמצאות שם, כך גם לי היה רק צורך להיות קשוב לכך שהמצבים המנטליים הללו נמצאים שם.
- מרץ בלתי נלאה עלה בי וקשב בלתי נפסק התבסס, גופי היה שליו ולא מוטרד, ותודעתי מרוכזת ומאוחדת.
- מנותק מהנאות חושים, מנותק ממצבי תודעה מזיקים, נכנסתי ושהיתי בגְ'הָאנַה הראשונה, המלווה ביישום ראשוני והחזקת התודעה, עם תחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מהינתקות.
- עם התפוגגות היישום הראשוני והחזקת התודעה, נכנסתי ושהיתי בגְ'הָאנַה השנייה המלווה בשלווה פנימית וחד-נקודתיות, ובה התודעה חופשייה מיישום ראשוני והחזקת התודעה, ומכילה תחושות התעלות ושמחה עילאית הנולדות מריכוז.
- עם התפוגגות השמחה העילאית, נותרתי באיזון-מנטלי, בקשב ובהבנה מלאה, וחוויתי בגופי את השמחה העילאית אשר עליה אומרים האציליים: 'מאושר הוא החי בקשב ובאיזון-מנטלי' ונכנסתי ושהיתי בגְ'הָאנַה השלישית.
- עם זניחת הנאה וכאב, ונטישת שמחה ועצב קודמים, נכנסתי ושהיתי בגְ'הָאנַה הרביעית, הנטולת הנאה וכאב ומטוהרת בקשב ובאיזון-מנטלי.
- כאשר תודעתי הייתה מטוהרת, צלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה, ושלווה, כיוונתי אותה לידיעת חיים קודמים. נזכרתי במספר רב של חיים קודמים שלי – לידה אחת, שתי לידות, שלוש, ארבע או חמש לידות, עשר, עשרים, שלושים, ארבעים או חמישים לידות, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות, תקופות רבות של התכווצות היקום, תקופות רבות של התפשטות היקום, תקופות רבות של התכווצות והתפשטות היקום, והוא נזכר: 'אז זה היה שמי, זה היה שבט המוצא שלי, זה היה המראה שלי, זה היה המזון שלי, אלה היו חוויותיי של שמחה וכאב, זו הייתה תוחלת חיי. ועם מותי במקום ההוא, הופעתי במקום אחר, שם זה היה שמי… ולאחר מותי במקום ההוא, נולדתי מחדש כאן.' כך הוא נזכר בכמה מחייו הקודמים על צורותיהם ופרטיהם. כך נזכרתי בחיים קודמים שונים ורבים על צורותיהם ופרטיהם.
- זה היה הידע הגבוה הראשון אותו השגתי באשמורת הלילה הראשונה. הבורות הושמדה והופיע ידע גבוה, האפלה הושמדה והופיע אור, כפי שקורה למי שפועל בשקדנות, במרץ, ובנחישות.
- כאשר תודעתי הייתה מטוהרת, צלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה, ושלווה, כיוונתי אותה לידיעת מוות ולידה של יצורים חיים. באמצעות העין השמיימית, הטהורה והעולה על היכולת האנושית, ראיתי יצורים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, ברי-מזל וחסרי-מזל. הבנתי כיצד יצורים ממשיכים להיוולד על פי פעולותיהם כך: 'היצורים הראויים האלה אשר היו בעלי התנהגות קלוקלת בגוף, בדיבור ובמחשבה, משמיצי האציליים, בעלי השקפות מוטעות, הנתונים להשפעת השקפותיהם השגויות על פעולותיהם – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הופיעו במישורי היגון, ביעדים רעים, בעולמות תחתונים, אפילו בגיהנום. אך היצורים הראויים האלה אשר היו בעלי התנהגות טובה בגוף, בדיבור ובמחשבה, שלא השמיצו את האציליים, בעלי השקפות נכונות, הנתונים להשפעת השקפותיהם הנכונות על פעולותיהם – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הופיעו ביעדים טובים, אפילו בעולמות שמיימיים.' כך באמצעות העין השמיימית, הטהורה והעולה על היכולת האנושית, ראיתי יצורים חיים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, ברי-מזל וחסרי-מזל. הבנתי כיצד יצורים ממשיכים להיוולד על פי פעולותיהם.
- זה היה הידע הגבוה השני אותו השגתי באשמורת הלילה האמצעית. הבורות הושמדה והופיע ידע גבוה, האפלה הושמדה והופיע אור, כפי שקורה למי שפועל בשקדנות, במרץ, ובנחישות.
- כאשר תודעתי הייתה מטוהרת, צלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה, ושלווה, כיוונתי אותה לחידלון התחלואים. ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו סבל', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו מקור הסבל', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו קץ הסבל', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זוהי הדרך המובילה לקץ הסבל'; ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'אלה התחלואים', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו מקור התחלואים', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו קץ התחלואים', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זוהי הדרך המובילה לקץ התחלואים.'
- כאשר ידעתי וראיתי זאת כך, תודעתי השתחררה מכבלי תאוות החושים, מכבלי ההתהוות, ומכבלי הבורות. כאשר הייתה משוחררת, הופיע הידע: 'זהו שחרור'. ידעתי ישירות: 'הלידה הגיעה אל קִצָּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצָּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין דבר נוסף מעבר לזה.'
- זה היה הידע הגבוה השלישי אותו השגתי באשמורת הלילה האחרונה הבורות הושמדה והופיע ידע גבוה, האפלה הושמדה והופיע אור, כפי שקורה למי שפועל בשקדנות, במרץ, ובנחישות.
- נזירים, נניח שבשטח מיוער הייתה ביצה גדולה ונמוכה שבקירבתה היה חי עדר איילים גדול. ואז היה מופיע שם אדם שחפץ בהכחדתם, בפגיעה בהם, ובכבילתם. והוא היה חוסם את השבילים הטובים והבטוחים למעבר בשמחה, והיה פותח שבילים שגויים, ושם היה שם מלכודת ומציב דמות מזוייפת, כך שעדר האיילים הגדול אחר כך יובל לפורענות, לאסון, ולהפסד. אך אדם אחר היה מגיע שחפץ בטובתם, רווחתם, והגנתם, והוא היה פותח מחדש את השבילים הטובים שהובילו לאושרם, והיה חוסם את השבילים השגויים, והיה מסיר את המלכודת ומשמיד את הדמות המזוייפת, כך שעדר האיילים הגדול היה מגיע אחר כך לצמיחה, גדילה, והגשמה.
- נזירים, הצגתי את המשל הזה במטרה להעביר משמעות. זוהי המשמעות: 'הביצה הגדולה והנמוכה' היא מונח להנאות חושים. 'עדר האיילים הגדול' הוא מונח ליצורים חיים. 'האדם החפץ בהכחדתם, בפגיעה בהם, ובכבילתם' הוא מונח למָארַה, הרשע. 'השביל השגוי' הוא מונח לדרך המתומנת השגויה, כלומר: השקפה שגויה, כוונה שגויה, דיבור שגוי, פעולה שגויה, עיסוק שגוי, מאמץ שגוי, קשב שגוי, וריכוז שגוי. 'המלכודת' הוא מונח להתענגות ותאווה. 'הדמות המזוייפת' הוא מונח לבורות. 'האדם החפץ בטובתם, רווחתם, והגנתם' הוא מונח לטַטְהָאגַטַה, הממומש והער לגמרי. 'השביל הטוב והבטוח למעבר בשמחה' הוא מונח לדרך האציליים המתומנת, כלומר: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, וריכוז נכון.
- נזירים, כל מה שעל מורה המחפש את רווחתם של תלמידיו לעשות עבורם מתוך חמלה, זאת עשיתי עבורכם. יש את מרגלות העצים הללו, את הבקתות הריקות הללו. תרגלו מדיטציה, נזירים, אל תתעכבו או שאחרת תתחרטו על כך אחר כך. אלו הוראותינו לכם."
כך, נזירים, השביל הטוב והבטוח למעבר בשמחה נפתח על ידי, השביל השגוי נחסם, המלכודת הוסרה, והדמות המזוייפת הושמדה.
כך אמר המכובד. והנזירים היו מרוצים ושמחים מדבריו.
1. התקופה של שש השנים בהן הפרוש גוֹטַמַה חי את החיים הרוחניים כנווד סגפן עד שהגשים התעוררות מלאה והפך לבּוּדְּהַה.
2. הניגוד החיובי של זדון ואכזריות הן אהבה (מֶטָּא, mettā) וחמלה (קַרוּנָא, karuṇā).
3. אם הוא יאפשר להן להכנס אל תוך שטחי הגידולים.
4. הפרשנות מסבירה שעודף חשיבה והרהור מוביל לסערת נפש וחוסר שקט. על מנת לאמן ולעדן את התודעה, הבּוֹדְהִיסַטַּה היה נכנס למצב ריכוז מדיטטיבי ולאחר שיצא ממנו היה מפתח תובנה.