השיחה על החקירה היסודית

השיחה על החקירה היסודית

Parivãmamsana Sutta
Saüyutta Nikàya, Nidàna Sa§yutta, Dukkha Vagga, 51, (S II 80)

כך שמעתי:

בפעם אחת הבודהה[i] שהה בְּסָאוַוטְהִי, בגֵ'טַוַואנָה, בגנו של אַנָאטְהַפִּינְדִיקָה. שם פנה הבהגווה אל הנזירים ואמר: "נזירים[ii]".

"אדון נכבד", הם השיבו. והבהגווה דיבר כך:

"נזירים, אם נזיר מעוניין לערוך חקירה יסודית כדי להביא קץ לכל הסבל, כיצד עליו לנהל את חקירתו?". "אדון נכבד, מקור התורות (הדהמות[iii]) שלנו בנַעַלֶה[iv]; הבהגווה מוביל אותן; הבהגווה אוֹצֶר אותן[v]. אדון נכבד, אנו מבקשים מהבהגווה להאיר את משמעות הדהמה אותה הוא מלמד. לאחר שישמעו הנזירים את הצגת הדהמה מפי הבהגווה, הם ינצרו אותה בליבם." "אם כך, נזירים, הקשיבו היטב; האזינו לדברי; כעת אדבר." "טוב מאוד, אדון נכבד", השיבו הנזירים. אז פנה אליהם הבהגווה בדברים הבאים:

"בשיטת לימוד זו, נזיר עורך את חקירתו היסודית באופן הבא: "סבל בצורות שונות ומגוונות [כמו] הזדקנות ומוות קורה בעולם הזה; מה התנאי להופעת הסבל הזה, מה המקור שלו, מה הראשית שלו, מה המוצא שלו? כאשר איזה גורם מתקיים, הזדקנות ומוות מופיעים? כאשר איזה גורם לא מתקיים, הזדקנות ומוות לא מופיעים' כאשר הוא חוקר באופן זה, הוא מבין: 'סבל בצורות שונות ומגוונות [כמו] הזדקנות ומוות קורה בעולם הזה; לידה היא התנאי להופעת הסבל הזה, היא המקור שלו, הראשית שלו, המוצא שלו. כאשר יש לידה, הזדקנות-ומוות מופיעים; כאשר אין לידה, הזדקנות ומוות לא מופיעים.

נזיר זה מבין הזדקנות ומוות; הוא גם מבין את המקור של הזדקנות ומוות; הוא גם מבין את הפסקת ההזדקנות ומוות; הוא גם מבין את זה בהתאם לדרך המובילה להפסקת ההזדקנות ומוות. לכן, הוא מכוון עצמו ומתרגל בהתאם לדהמה. נזירים, על הנזיר הזה ניתן לומר שהוא מכוון עצמו להפסקה מוחלטת של כל הסבל, להפסקת הזדקנות ומוות.

בנוסף, נזיר בחקירתו היסודית חוקר כך: "לידה זו, מה התנאי להופעתה, מה המקור שלה, מה הראשית שלה, מה המוצא שלה? כאשר איזה גורם מתקיים, לידה מופיעה? כאשר איזה גורם לא מתקיים, לידה אינה מופיעה?' כאשר הוא חוקר באופן זה, הוא מבין זאת: 'התהוות (bhava) היא התנאי ללידה, המקור שלה, הראשית שלה, המוצא שלה. כאשר יש התהוות,  יש לידה; כאשר אין התהוות, אין לידה.

נזיר זה מבין לידה; הוא גם מבין את המקור של לידה; הוא מבין גם את ההפסקה של לידה; הוא גם מבין את זה בהתאם לדרך המובילה להפסקה של לידה, לכן הוא מכוון את עצמו ומתרגל בהתאם לדהמה. נזירים, על הנזיר הזה ניתן לומר שהוא מכוון את עצמו להפסקה מוחלטת של כל הסבל, להפסקה של לידה.

בנוסף, נזיר בחקירתו היסודית חוקר כך: "והתהוות זו, מה התנאי להופעתה, … . היאחזות זו, מה התנאי להופעתה, … השתוקקות זו, מה התנאי להופעתה, … הרגשה, … מגע, … ששת בסיסי החושים האלו, מה התנאי להופעתם, … התופעות המנטליות-חומריות, … ההכרה הזו, … הדחפים לפעולה האלו מה התנאי להופעתם, המקור שלהם, הראשית שלהם, המוצא שלהם? כאשר איזה גורם מתקיים, דחפים לפעולה מופיעים? כאשר איזה גורם לא מתקיים, דחפים לפעולה לא מופיעים?' כאשר הוא חוקר באופן זה, הוא מבין זאת: 'בורות היא התנאי להופעת הדחפים לפעולה האלה, היא המקור שלהם, הראשית שלהם, היא המוצא שלהם. כאשר יש בורות, יש דחפים לפעולה; כאשר אין בורות, דחפים לפעולה לא מופיעים.

הנזיר הזה מבין דחפים לפעולה; הוא גם מבין את המקור של דחפים לפעולה; הוא מבין גם את הפסקת הדחפים לפעולה; הוא גם מבין את זה בהתאם לדרך המובילה להפסקת הדחפים לפעולה. לכן הוא מכוון את עצמו ומתרגל בהתאם לדהמה.  נזירים, על הנזיר הזה ניתן לומר שהוא מכוון עצמו להפסקה מוחלטת של כל הסבל, להפסקת הדחפים לפעולה.

נזירים, אם אדם השרוי בבּוּרוּת, עושה פעולה רצונית ראויה [כתוצאה מכך] מופיעה הכרה ראויה, אם הוא עושה פעולה רצונית לא ראויה [כתוצאה מכך] מופיעה הכרה לא ראויה. אם הוא עושה פעולה רצונית "בלי תנועה"[vi]  כתוצאה מכך מופיעה הכרה חסרת תנועה.

נזירים, לאחר שהנזיר זנח בורות (avijjà), מופיעה ידיעה (vijja); כיוון שנעלמה הבורות והופיעה ידיעה, הנזיר לא עושה פעולות רצוניות ראויות, לא עושה פעולות רצוניות לא-ראויות, ולא עושה פעולות רצוניות חסרות תנועה. כאשר אין פעולה רצונית ואף לא דחף לעשותה, הוא הופך חסר היקשרות לכל דבר בעולם. בהעדר היקשרות אין חרדה. כאשר הוא אינו חרד, הוא בעצמו נכבה (משיג ניבאנה). והוא יודע: 'לא תהיה עוד לידה מחדש, התרגול הרוחני הסתיים, מה שהיה לעשות נעשה, לא נותר דבר ממצב הקיום הזה.'

כאשר הנזיר הזה חווה הרגשה נעימה, הוא מבין "היא ארעית", הוא מבין "אין השתוקקות אליה", הוא מבין "אין התענגות עליה". כאשר הוא חווה הרגשה לא נעימה, הוא מבין "היא ארעית", הוא מבין "אין השתוקקות אליה", הוא מבין "אין התענגות עליה". כאשר הוא חווה הרגשה לא נעימה ולא בלתי נעימה, הוא מבין "היא ארעית", הוא מבין "אין השתוקקות אליה", הוא מבין "אין התענגות עליה". כך, אם הנזיר הזה חווה הרגשה נעימה, הוא חווה אותה במנותק [מהשתוקקות]. אם הוא חווה הרגשה לא נעימה הוא חווה אותה במנותק. אם הוא חווה הרגשה לא נעימה ולא בלתי נעימה הוא חווה אותה במנותק.

כאשר הנזיר הזה חווה הרגשה המוגבלת לגוף, הוא מבין "הרגשתי הרגשה מוגבלת לגוף"; כאשר הוא חווה הרגשה המוגבלת לחיים[vii], הוא מבין "הרגשתי הרגשה מוגבלת לחיים". הוא מבין גם שעם התפרקות הגוף וסיום חיים אלו ממש, כל ההרגשות אשר לא היו מושא להנאה ידעכו, [ורק] שאריות הגוף יוותרו.[viii]

נזירים, נניח ואדם היה מוציא מן הכבשן חתיכה חמה של כלי חרס ומניח אותה על אדמה חלקה. אז החום יתפוגג ממנו בו במקום, ויותיר רק את חתיכות כלי החרס. בדיוק כך, כאשר הנזיר הזה חווה הרגשה המוגבלת לגוף, הוא מבין "הרגשתי הרגשה מוגבלת לגוף"; כאשר הוא חווה הרגשה המוגבלת לחיים, הוא מבין "הרגשתי הרגשה מוגבלת לחיים". הוא מבין גם שעם התפרקות המצרפים המנטליים והחומריים וסיום החיים, כל ההרגשות, אשר אף אחת מהן לא ראויה לטיפוח, יחדלו ממש בחיים אלו. [רק] שאריות הגוף יוותרו.

"מה דעתכם על כך, נזירים? האם הנזיר הזה בו חדלו כל הזיהומים (àsava), יכול עדיין לעשות פעולות רצוניות ראויות? האם הוא יכול עדיין לעשות פעולות רצוניות לא ראויות? האם הוא יכול עדיין לעשות פעולות רצוניות 'בלי תנועה'?"

"לא, אדון נכבד."

"בהעדר כל [הסוגים של] הפעולות הרצוניות ועם הפסקת כל הפעילויות הרצוניות, האם ניתן לתפוס הכרה?"

"לא, אדון נכבד"

"בהעדר כל [הסוגים של] הכרה ועם הפסקת ההכרה, האם ניתן לתפוס תופעות מנטליות-חומריות?"

"לא, אדון נכבד"

"בהעדר כל [הסוגים של] התופעות המנטליות-חומריות ועם הפסקת התופעות המנטליות-חומריות, האם ניתן לתפוס את ששת בסיסי החושים?"

"לא, אדון נכבד"

" בהעדר כל ששת בסיסי החושים ועם הפסקת ששת בסיסי החושים, האם ניתן לתפוס מגע?"

"לא, אדון נכבד"

"בהעדר כל מגע ועם הפסקת המגע, האם ניתן לתפוס הרגשה?"

"לא, אדון נכבד"

"בהעדר כל הרגשה ועם הפסקת ההרגשה, האם ניתן לתפוס השתוקקות?"

"לא, אדון נכבד"

 "בהעדר כל השתוקקות ועם הפסקת ההשתוקקות, האם ניתן לתפוס היאחזות?"

"לא, אדון נכבד"

"בהעדר כל ההיאחזות ועם הפסקת ההיאחזות, האם ניתן לתפוס התהוות?"

"לא, אדון נכבד"

"בהעדר כל התהוות ועם הפסקת ההתהוות, האם ניתן לתפוס לידה?"

"לא, אדון נכבד"

"בהעדר כל לידה ועם הפסקת הלידה, האם ניתן לתפוס הזדקנות-ומוות?"

"לא, אדון נכבד."

"טוב, מאוד נזירים, טוב מאוד! נזירים, כך זה בדיוק ולא אחרת. בטחו בזה, נזירים, היו משוכנעים בזה; שחררו את עצמכם מכל ספקות או חוסר וודאות ביחס לזה. זה הקץ לסבל.



[i] בְּהַגַוָוה – כינוי לבודהה, מילולית: המכובד, הראוי לכבוד, המבורך, הנעלה.

[ii] נזירים – בְּהִיקְהוּ –  כינוי לנזיר, תלמיד הבודהה. מילולית: קבצן – מאחר והנזיר חי מנדבות מזון אשר ניתנים על ידי אנשים מקהילת בעלי הבית.

[iii] דהמות – Dhamma, מונח רב-משמעי – חוק, אמת, טבע הדברים. במקרה זה 'דהמות' מיוחס לתורתו של הבודהה אשר מסבירה את טבע הדברים.

[iv] נעלה – כינוי לבודהה.

[v] אוצר הדהמות – הבודהה מלמד את תורתו מתוך ידיעה אישית מושלמת, ולכן הוא מכונה זה בעל ידע התורה, כלומר, 'אוצר הדהמות'.

[vi] פעולה רצונית ראויה – (pu¤¤abhisaïkhàra); פעולה רצונית לא ראויה – (apu¤¤abhsanïkhàra); פעולה רצונית בלי תנועה –  (àne¤jabhisankhàra).

[vii] הרגשות המוגבלות לגוף מקורן בחמשת החושים. הרגשות מוגבלות לחיים מקורן בתודעה. גִ'יוִיטַפַּרִינְטִיקַה וֵודַנַה (Jivitapariyantika Vedana): הרגשה כבולה, מוגבלת, תחומה לחיים.

[viii] על פי הפרשנות – "עם התפרקות המצרפים המנטליים והחומריים וסיום החיים, כל ההרגשות, אשר אף אחת מהן לא ראויה לטיפוח, יחדלו ממש בחיים אלו. [רק] שאריות הגוף יוותרו."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *