29
השיחה המקיפה על
משל ליבת-העץ

Mahāsāropama Sutta
מַהָאסָארוֹפַּמַה סוּטַּה

1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי, ברָאגַ'גַהַה על הר פסגת הנשרים. היה זה זמן לא רב לאחר שדֶבַדַטַּה עזב.¹ שם, בהתייחסו לדֶבַדַטַּה פנה המכובד אל הנזירים כך:
2. "נזירים, הנה בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא משבח את עצמו ומזלזל באחרים כך: 'אני מי שמקבל זכויות, כבוד והוקרה, אך הנזירים האחרים האלה אינם ידועים, והינם חסרי חשיבות.' הוא הופך שיכור מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, מפתח פזיזות, נופל לפזיזות, ובהיותו פזיז, הוא חי בסבל.

נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית,² על הגזע הפנימי, ועל הגזע החיצוני, והיה חותך את הענפים הדקים והעלים ולוקח אותם בחושבו שהם ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה אינו מכיר את ליבת-העץ, את שכבת העֵצָה החיצונית, את הגזע הפנימי, את הגזע החיצוני, או את הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ, בעודו מחפש ליבת-עץ, בעודו משוטט ותר אחר ליבת-עץ, הוא הגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ ולאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, על הגזע הפנימי, ועל הגזע החיצוני, הוא חתך את הענפים הדקים והעלים ולקח אותם בחושבו שהם ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.' נזירים, כך גם כאן בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון… הוא חי בסבל. הנזיר הזה מכונה מי שלקח את הענפים הדקים והעלים של החיים הרוחניים ומייד עצר בזה.

3. הנה, נזירים, בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא אינו מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, הוא אינו מפתח פזיזות, נופל לפזיזות. בהיותו שקדן, הוא משיג התנהגות מוסרית. הוא מרוצה מהישג המוסריות הזה ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא משבח את עצמו ומזלזל באחרים כך: 'אני מוסרי, בעל אופי טוב, אך הנזירים האחרים האלה אינם מוסריים, בעלי אופי רע.' הוא הופך שיכור מהישג המוסריות הזה, מפתח פזיזות, נופל לפזיזות, ובהיותו פזיז, הוא חי בסבל.

נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, על הגזע הפנימי, היה חותך את הגזע החיצוני ולוקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה אינו מכיר את ליבת-העץ… או את הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ… הוא חתך את הגזע החיצוני ולקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.' נזירים, כך גם כאן בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון… הוא חי בסבל. הנזיר הזה מכונה מי שלקח את הגזע החיצוני של החיים הרוחניים ומייד עצר בזה.

4. הנה, נזירים, בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא אינו מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, הוא אינו מפתח פזיזות, נופל לפזיזות. בהיותו שקדן, הוא משיג התנהגות מוסרית. הוא מרוצה מהישג המוסריות הזה אך מטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהישג המוסריות הזה, הוא אינו מפתח פזיזות, נופל לפזיזות. בהיותו שקדן, הוא משיג ריכוז. הוא מרוצה מההישג הזה של ריכוז ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא משבח את עצמו ומזלזל באחרים כך: 'אני בעל ריכוז, תודעתי מאוחדת, אך הנזירים האחרים הללו חסרי ריכוז, ותודעתם מפוזרת.' הוא הופך שיכור מהישג הריכוז הזה, הוא מפתח פזיזות, נופל לפזיזות, ובהיותו פזיז, הוא חי בסבל.

נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, על שכבת העֵצָה החיצונית, והיה חותך את הגזע הפנימי ולוקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה אינו מכיר את ליבת-העץ… או את הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ… הוא חתך את הגזע הפנימי ולקח אותו בחושבו שהוא ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.' נזירים, כך גם כאן בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון… הוא חי בסבל. הנזיר הזה מכונה מי שלקח את הגזע הפנימי של החיים הרוחניים ומייד עצר בזה.

5. הנה, נזירים, בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא אינו מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, הוא אינו מפתח פזיזות, נופל לפזיזות. בהיותו שקדן, הוא משיג התנהגות מוסרית. הוא מרוצה מהישג המוסריות הזה אך מטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהישג המוסריות הזה, הוא אינו מפתח פזיזות, נופל לפזיזות. בהיותו שקדן, הוא משיג ריכוז. הוא מרוצה מההישג הזה של ריכוז אך מטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהישג הריכוז הזה, הוא אינו מפתח פזיזות, ואינו נופל לפזיזות, ובהיותו שקדן, הוא משיג ידיעה וראייה.³ הוא מרוצה מהידיעה והראייה הללו ומטרתו מתמלאת. בהסתמך על כך הוא משבח את עצמו ומזלזל באחרים: 'אני חי בידיעה וראייה, אך הנזירים האחרים הללו חיים ללא ידיעה וללא ראייה.' הוא הופך שיכור מהידיעה והראייה הללו, הוא מפתח פזיזות, הוא נופל לפזיזות, ובהיותו פזיז, הוא חי בסבל.

נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שפסח על ליבת-העץ שלו, היה חותך את שכבת העֵצָה החיצונית ולוקח אותה בחושבו שהיא ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה אינו מכיר את ליבת-העץ… או את הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ… הוא חתך את שכבת העֵצָה החיצונית ולקח אותה בחושבו שהיא ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה לא ישרת את תכליתו.' נזירים, כך גם כאן בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון… הוא חי בסבל. הנזיר הזה מכונה מי שלקח את שכבת העֵצָה החיצונית של החיים הרוחניים ומייד עצר בזה.

6. הנה, נזירים, בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון מחיי-בית אל חיי חסר-בית, כשהוא שוקל: 'אני קורבן של לידה, הזדקנות, ומוות, של צער, קינה, כאב, יגון, וייאוש. אני קורבן של סבל, טרף של סבל. לבטח ניתן למצוא קץ לכל מסת הסבל הזאת.' כאשר הוא כך יוצא לפרישות, הוא רוכש זכויות, כבוד והוקרה. הוא אינו מרוצה מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, ומטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהזכויות, הכבוד וההוקרה הללו, הוא אינו מפתח פזיזות, נופל לפזיזות. בהיותו שקדן, הוא משיג התנהגות מוסרית. הוא מרוצה מהישג המוסריות הזה אך מטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהישג המוסריות הזה, הוא אינו מפתח פזיזות, נופל לפזיזות. בהיותו שקדן, הוא משיג ריכוז. הוא מרוצה מההישג הזה של ריכוז אך מטרתו אינה מתמלאת. בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהישג הריכוז הזה, הוא אינו מפתח פזיזות, ואינו נופל לפזיזות, ובהיותו שקדן, הוא משיג ידיעה וראייה. הוא מרוצה מהידיעה והראייה הללו אך מטרתו אינה מתמלאת… בהסתמך על כך הוא אינו משבח את עצמו ומזלזל באחרים. הוא אינו הופך שיכור מהידיעה והראייה הללו, הוא אינו מפתח פזיזות, ואינו נופל לפזיזות, ובהיותו שקדן, הוא משיג שחרור סופי.⁴ ואין זה אפשרי לנזיר הזה להתדרדר מהשחרור הסופי הזה.

נניח ואדם היה זקוק לליבת-עץ, היה מחפש ליבת-עץ, משוטט ותר אחר ליבת-עץ, ואז היה מגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ. לאחר שחתך רק את ליבת-העץ שלו, הוא היה לוקח אותה איתו ביודעו שזוהי ליבת-העץ. אז אדם בעל ראייה טובה, בראותו את אותו אדם, היה אומר: 'האדם הטוב הזה מכיר את ליבת-העץ, את שכבת העֵצָה החיצונית, את הגזע הפנימי, את הגזע החיצוני, ואת הענפים הדקים והעלים. כך, בעודו זקוק לליבת-עץ, בעודו מחפש ליבת-עץ, בעודו משוטט ותר אחר ליבת-עץ, הוא הגיע לעץ זקוף עצום בעל ליבת-עץ ולאחר שחתך רק את ליבת-העץ שלו, הוא לקח אותה ביודעו שהיא ליבת-העץ. לא משנה מה הייתה כוונתו של האדם הטוב הזה לעשות בליבת-עץ, דבר זה ישרת את תכליתו.' נזירים, כך גם כאן בן-שבט כלשהו יוצא לפרישות מתוך אמון… בהיותו שקדן, הוא משיג שחרור מתמיד. ואין זה אפשרי לנזיר הזה להתדרדר מהשחרור המתמיד הזה.

7. כך בחיים הרוחניים האלה, נזירים, אין הזכויות, הכבוד וההוקרה הרווח שלהם, או הישג המוסריות הרווח שלהם, או הישג הריכוז הרווח שלהם, או ידיעה וראייה הרווח שלהם – אלא השחרור הבלתי ניתן לערעור⁵ הזה של התודעה הוא המטרה של החיים הרוחניים האלה, ליבת-העץ שלהם, והקץ שלהם."

כך אמר המכובד, והנזירים היו שמחים ומרוצים מדבריו.

¹. לאחר שדֶבַדַטַּה נכשל להתנקש בבּוּדְּהַה ולקחת שליטה על הסַנְגְהַה, הוא נפרד ממסדרו של הבּוּדְּהַה וניסה לייסד כת משלו כשהוא עומד בראשה.

². השכבה החיצונית של העֵצָה, בין הקליפה לליבת העץ. באנגלית sapwood.

³. ידיעה וראייה: נְיָנַדַסַּנַה, ñāṇdassana.

⁴. שחרור סופי: אַסַמַיַה-וִימוֹקְּהַה, asamayavimokkha. שחרור לא ארעי, שחרור תמידי. הפרשנות מזהה את המונח עם ארבעת הדרכים, הפירות ונִיבָּאנַה, ואת השחרור הזמני (סַמַיַה-וִימוֹקְּהַה, samayavimokkha) עם ארבע הגְ'הָאנוֹת וארבעת ההישגים המדיטטיביים הלא-חומריים. ראו גם סוּטַּה 122 פסקה 4 בקובץ השיחות באורך בינוני.

⁵. על פי פרשנות 'השחרור הבלתי ניתן לערעור' הוא פרי האַרַהַנְטִיוּת.