16
השיחה המקיפה על
הנִיבָּאנַה הסופית
Mahāparinibāna Sutta
מַהָאפַּרִינִיבָּאנַה סוּטַּה
1.1 כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה ברָאגַ'גַהַה, על הר בשם פסגת הנשרים. באותה עת מלך מַגַדְהַה, אַגָ'אטַסַטּוּ וֵדֶהִיפּוּטַּה, רצה לתקוף את הוַגִּ'ינִים1 והכריז: "אני אכה את הוַגִּ'ינִים החזקים והעוצמתיים, אני אשבור ואשמיד אותם, אני אהרוס אותם ואביא לחורבנם!"
הברהמין וַסַּקָארַה
(vassakārabrāhmaṇo)
1.2 אז אמר המלך אַגָ'אטַסַטּוּ לראש שריו, הברהמין וַסַּקָארַה: "ברהמין, לך אל הבּוּדְּהַה המכובד, קוד בפניו בשמי עם ראשך לרגליו, שאל אותו אם הוא חש בטוב ואינו חולה, אם הוא חי בנוחות, בנמרצות וברוגע, ואמור לו כך: "אדוני, מלך מַגַדְהַה, אַגָ'אטַסַטּוּ וֵדֶהִיפּוּטַּה, מעוניין לתקוף את הוַגִּ'ינִים והוא הכריז: 'אני אכה את הוַגִּ'ינִים החזקים והעוצמתיים, אני אשבור ואשמיד אותם, אני אהרוס אותם ואביא לחורבנם!' ודווח לי בדיוק את כל מה שהבּוּדְּהַה ישיב, מאחר שטַטְהָאגַטוֹת לעולם אינם משקרים".
1.3 "כן, אדוני", אמר וַסַּקָארַה ולאחר שדאג שירתמו את הכרכרה המלכותית, הוא יצא ברכיבה מרָאגַ'גַהַה אל פסגת הנשרים, ולאחר שהגיע רחוק עד כמה שניתן ברכיבה, הוא המשיך ברגל אל המקום בו הבּוּדְּהַה היה נמצא. לאחר שהחליף ברכות עם הבּוּדְּהַה, הוא התיישב במקום ראוי, ואז מסר את הודעת המלך.
הגורמים המונעים את דעיכת המלכות
(rājāparihāniyadhammā)
1.4 באותה עת, עמד המכובד אַנַנְדַה מאחורי הבּוּדְּהַה ונופף במניפה. והבּוּדְּהַה אמר: "אַנַנְדַה, השמעת אם הוַגִּ'ינִים עורכים אסיפות בקביעות ובתדירות גבוהה?"
"אדוני, שמעתי שאכן הם עושים זאת."
"אַנַנְדַה, כל עוד הוַגִּ'ינִים עורכים אסיפות בקביעות ובתדירות גבוהה, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם.
אַנַנְדַה, השמעת אם הוַגִּ'ינִים נפגשים בהרמוניה, נפרדים בהרמוניה, ועורכים את עיסוקיהם בהרמוניה?"
"אדוני, שמעתי שאכן הם עושים זאת."
"אַנַנְדַה, כל עוד הוַגִּ'ינִים נפגשים בהרמוניה, נפרדים בהרמוניה, ועורכים את עיסוקיהם בהרמוניה, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם.
אַנַנְדַה, השמעת אם הוַגִּ'ינִים לא מאשרים את מה שלא אושר קודם, ולא מבטלים את מה שאושר, אלא פועלים בהתאם למה שאושר על פי המסורת הוותיקה שלהם?"
"אדוני, שמעתי שכך הדבר"…
"אַנַנְדַה, השמעת אם הם מכבדים, מוקירים, מעריכים ומברכים את זקני העדה שלהם ומקבלים אותם כבעלי דעה שיש להקשיב להם?… השמעת אם הם לא חוטפים באלימות נשים ובנות של אחרים ומכריחים אותן לחיות איתם?… השמעת אם הם מכבדים, מוקירים, מעריכים ומברכים את מקדשי הוַגִּ'ינִים באיזורם ומחוץ לאיזורם, מבלי להפסיק את התמיכה הראויה שניתנה קודם לכן?… השמעת אם אספקה ראויה ניתנת לבטחונם של אַרַהַנְטים, כך שהאַרַהַנְטים אשר יבואו בעתיד להתגורר כאן יחיו בנוחות, ואלה אשר כבר מתגוררים כאן חיים בנוחות?"
"אדוני, שמעתי שכך הדבר."
"אַנַנְדַה, כל עוד אספקה ראויה מעין זו… יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם."
1.5 לאחר מכן אמר הבּוּדְּהַה לברהמין וַסַּקָארַה: "ברהמין, פעם, כאשר הייתי במקדש סָארַנְדַדַה בוֵסָאלִי, לימדתי את הוַגִּ'ינִים את שבעת העקרונות האלה למניעת דעיכתם, וכל עוד הם ישמרו על שבעת העקרונות האלה, כל עוד יפעלו על פי העקרונות האלה, יש לצפות שהוַגִּ'ינִים ישגשגו ולא ידעכו." לשמע דבריו, השיב וַסַּקָארַה: "גוֹטַמַה המכובד, אף אם הוַגִּ'ינִים ישמרו על אחד מהכללים הללו, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם – על אחת כמה וכמה אם ישמרו על כל השבעה. ללא ספק, הוַגִּ'ינִים לעולם לא יוכלו להכבש על ידי המלך אַגָ'אטַסַטּוּ בכוח הזרוע אלא רק באמצעות תעמולה2 והפנייתם אחד כנגד השני. וכעת, גוֹטַמַה המכובד, עלי להפרד, אני עסוק ויש לי מטלות רבות."
"ברהמין, עשה כפי שאתה מוצא לנכון."
לאחר מכן וַסַּקָארַה, שמח ומרוצה מדברי הבּוּדְּהַה, קם ממקומו ונפרד לשלום.
הגורמים המונעים את דעיכת מסדר הנזירים
(bhikkhuaparihāniyadhammā)
1.6 זמן לא רב לאחר שוַסַּקָארַה הלך, אמר הבּוּדְּהַה: "אַנַנְדַה, לך אל הנזירים אשר נמצאים בסביבת רָאגַ'גַהַה וזמן אותם אל אולם האסיפות."
"טוב, אדוני", השיב אַנַנְדַה וכך עשה. לאחר מכן, הגיע אל המכובד, קד בפניו, עמד במקום ראוי ואמר: "אדוני, מסדר הנזירים מוכן ומזומן, כעת שהמכובד יעשה כפי שהוא מוצא לנכון." והבּוּדְּהַה קם ממקומו, הלך אל אולם האסיפות, התיישב על מושב שהוכן עבורו, ואמר: "נזירים, כעת אלמד אתכם שבעה דברים שיתרמו לשגשוגכם.3 הקשיבו, שימו לב, ואני אדבר."
"כן, אדוני", אמרו הנזירים והמכובד אמר:
"(1) כל עוד הנזירים עורכים אסיפות בקביעות ובתדירות גבוהה, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם. (2) כל עוד הם נפגשים בהרמוניה, נפרדים בהרמוניה, ועורכים את עיסוקיהם בהרמוניה, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם, (3) כל עוד הם אינם מאשרים את מה שלא אושר קודם, ואינם מבטלים את מה שאושר, אלא פועלים בהתאם למה שאושר בלימוד ובכללי המשמעת, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם. (4) כל עוד הם מכבדים, מוקירים, מעריכים ומברכים את המבוגרים והוותיקים בנזירות, האבות והמנהיגים של המסדר, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם. (5) כל עוד הם אינם נגררים אחר התשוקות העולות בהם, אשר מובילות ללידה מחדש, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם. (6) כל עוד הם מקדישים עצמם למגורים ביער, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם. (7) כל עוד הם שומרים על התבודדותם, כך שעמיתיהם אשר יבואו אליהם ואלה אשר כבר נמצאים בחברתם יחושו בנוח, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם.
כל עוד הנזירים ישמרו על שבעה דברים אלה ויראו שהם פועלים כך, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם.
1.7 כעת אלמד אתכם שבעה דברים נוספים שיתרמו לשגשוגכם. הקשיבו, שימו לב, אני אדבר."
"כן, אדוני", אמרו הנזירים והמכובד אמר:
"(1) כל עוד הנזירים לא ישמחו, יתענגו וישקעו במטלות…4 (2) בשיחות סרק… (3) בשינה… (4) בחברותא… (5) במאווים מושחתים… (6) בהתרועעות עם חברים מושחתים… (7) כל עוד לא יסתפקו בהישגים חלקיים…5 כל עוד הנזירים ישמרו על שבעה דברים אלה ויראו שהם פועלים כך, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם.
1.8 כעת אלמד אתכם שבעה דברים נוספים שיתרמו לשגשוגכם. הקשיבו, שימו לב, אני אדבר."
"כן, אדוני", אמרו הנזירים והמכובד אמר:
"כל עוד הנזירים יחיו (1) עם אמון… (2) עם ענווה… (3) עם מורא מעשיית רע… (4) עם למידה… (5) עם מרץ מרומם… (6) עם קשב מבוסס… (7) עם חוכמה… כל עוד הנזירים ישמרו על שבעה דברים אלה ויראו שהם פועלים כך, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם.
1.9 כעת אלמד אתכם שבעה דברים נוספים שיתרמו לשגשוגכם. הקשיבו, שימו לב, אני אדבר."
"כן, אדוני", אמרו הנזירים והמכובד אמר:
"כל עוד הנזירים יפתחו את גורמי ההתעוררות: (1) קשב… (2) חקר-תופעות… (3) מאמץ… (4) שמחה… (5) שלווה… (6) ריכוז… (7) איזון-מנטאלי… כל עוד הנזירים ישמרו על שבעה דברים אלה ויראו שהם פועלים כך, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם.
1.10 כעת אלמד אתכם שבעה דברים נוספים שיתרמו לשגשוגכם. הקשיבו, שימו לב, ואני אדבר."
"כן, אדוני", אמרו הנזירים והמכובד אמר:
"כל עוד הנזירים יפתחו את תפיסת (1) הארעיות… (2) חוסר העצמיות… (3) זיהום… (4) סכנה… (5) התגברות… (6) הינתקות… (7) חדלון… כל עוד הנזירים ישמרו על שבעה דברים אלה ויראו שהם פועלים כך, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם.
1.11 נזירים, כעת אלמד אתכם שישה דברים שתומכים לחיים משותפים. הקשיבו, שימו לב, אני אדבר."
"כן, אדוני", אמרו הנזירים והמכובד אמר:
"כל עוד הנזירים, ברשות וברבים, (1) מראים רצון טוב כלפי עמיתיהם במעשה, דיבור ומחשבה… (2) מתחלקים עם עמיתיהם המוסריים בכל מה שהם מקבלים כמתנה ראויה, כולל תוכן קערת הנדבות שלהם, ואינם שומרים זאת רק לעצמם… (3) שומרים על כללי ההתנהגות בעקביות, מבלי לשבור אותם, מבלי לשנות אותם, כללים חסרי דופי, המובילים לשחרור, אותם החכם משבח, התומכים בריכוז… (4) ומתמידים כך עם עמיתיהם הן ברשות והן ברבים… (5) מתמידים בהשקפה האצילית הזו המובילה לשחרור, להשמדת הסבל… (6) שוהים בערנות זו עם עמיתיהם הן ברשות והן ברבים… כל עוד הנזירים שומרים על שישה דברים אלה ויראו שהם עושים כך, יש לצפות לשגשוגם ולא לדעיכתם."
1.12 לאחר מכן הבּוּדְּהַה, בעת ששהה בפסגת הנשרים, נשא דרשה מקיפה: 'זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה. כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, היא מביאה תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשייה לחלוטין מהתחלואים המנטאליים, כלומר, מזיהומי החושים, ההתהוות, ההשקפות המוטעות והבורות.'
1.13 ולאחר שהבּוּדְּהַה שהה ברָאגַ'גַהַה ככל שחפץ, הוא אמר למכובד אַנַנְדַה: "בוא אַנַנְדַה, נלך אל אַמְבַּלַטְּהִיקָא."
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, והבּוּדְּהַה הלך לשם מלווה בקבוצה גדולה של נזירים.
1.14 הבּוּדְּהַה התגורר בפארק המלכותי באַמְבַּלַטְּהִיקָא, ושם נשא דרשה מקיפה: 'זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, הוא מביא תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשייה לחלוטין מהתחלואים המנטאליים, כלומר, מזיהומי החושים, ההתהוות, ההשקפות המוטעות והבורות.'
1.15 ולאחר שהבּוּדְּהַה שהה באַמְבַּלַטְּהִיקָא ככל שחפץ, הוא אמר למכובד אַנַנְדַה: "בוא אַנַנְדַה, נלך אל נָאלַנְדָא", וכך עשו. ובנָאלַנְדָא הבּוּדְּהַה התגורר בחורשת המנגו של פָּאבָארִיקַה.
שאגת האריה של סָארִיפּוּטַּה
(sāriputtasīhanādo)
1.16 אז הגיע המכובד סָארִיפּוּטַּה לראות את המכובד, ולאחר שקד בפניו, התיישב במקום ראוי ואמר: "הדבר ברור לי, אדוני, שמעולם לא היה, לעולם לא יהיה וכעת לא נמצא פרוש או ברהמין אחר הטוב או ער יותר מהבּוּדְּהַה."
"דיברת בעזות מצח בקול כשל שור, סָארִיפּוּטַּה, שאגת את שאגת האריה של הוודאות! הכיצד זאת? האם כל הבּוּדְּהוֹת האַרַהַנְטים של העבר הופיעו בפניך, וכל התודעות שלהם היו פתוחות בפניך, כך שתוכל לדעת: 'המכובדים האלה היו בעלי מוסר כזה, כך הייתה תורתם, כך הייתה חוכמתם, כך הייתה דרכם, כך היה שחרורם'?"
"לא, אדוני."
"והאם תפסת במחשבתך את כל הבּוּדְּהוֹת האַרַהַנְטים אשר יופיעו בעתיד…?"
"לא, אדוני."
"אם כך, סָארִיפּוּטַּה, אתה מכיר אותי כבּוּדְּהַה, אַרַהַנְט, והאם אתה יודע: 'המכובד הוא בעל מוסר כזה, כך היא תורתו, כך היא חוכמתו, כך היא דרכו, כך הוא שחרורו'?"
"לא, אדוני."
"כך, סָארִיפּוּטַּה, אין לך ידיעה של תודעות הבּוּדְּהוֹת של העבר, העתיד וההווה. אם כך, סָארִיפּוּטַּה, האם לא דיברת בעזות מצח בקול כשל שור ושאגת את שאגת האריה של הוודאות עם הכרזתך?"
1.17 "אדוני, תודעות הבּוּדְּהוֹת של העבר, העתיד וההווה אינן פתוחות בפני. אך אני מכיר את נתיב הדְהַמַּה.6 אדוני, הדבר דומה לעיר גבול מלכותית, עם צריחי ענק וחומה הקפית אדירה, בה יש שער אחד עליו מופקד שומר חכם, פיקח ומיומן, אשר מונע מזרים להכנס ומאפשר רק לאנשים מוכרים לו להיכנס. והוא מסייר בקביעות ועוקב אחר השביל, ובודק שאין סדקים בחיבורי הצריחים, אף לא כאלה בהם חתול יוכל לעבור וכל חיה גדולה ממנו הנכנסת או יוצאת מהעיר חייבת לעבור דרך השער הזה. ונראה לי, אדוני, שנתיב הדְהַמַּה הוא זהה. כל הבּוּדְּהוֹת האַרַהַנְטים של העבר הגשימו התעוררות שלמה בזניחת חמשת המכשולים, זיהומי התודעה המחלישים את ההבנה, לאחר שביססו בתודעתם ביציבות את הקשב מארבע בחינות והבינו את שבעת גורמי ההתעוררות כפי שהם באמת. כל הבּוּדְּהוֹת האַרַהַנְטים של העתיד יעשו בדיוק כך, ואתה, אדוני, אשר עכשיו האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה הער בשלמות, עשית בדיוק כך."
1.18 ובעת ששהה בנָאלַנְדָא, בחורשת המנגו של פָּאבָארִיקַה, נשא הבּוּדְּהַה דרשה מקיפה בפני הנזירים. 'זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה. כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, הוא מביא תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשייה לחלוטין מהתחלואים המנטאליים, כלומר, מזיהומי החושים, ההתהוות, השקפות המוטעות והבורות.'
הסכנות באי-מוסריות
(dussīlāadīnavā)
1.19 ולאחר שהבּוּדְּהַה שהה בנָאלַנְדָא ככל שחפץ, הוא אמר למכובד אַנַנְדַה: "בוא אַנַנְדַה, נלך אל פָּאטַלִיגָאמַה", וכך עשו.
1.20 בפָּאטַלִיגָאמַה נפוצה השמועה: 'הבּוּדְּהַה הגיע לכאן'. והתומכים מפָּאטַלִיגָאמַה הגיעו אל המכובד, קדו בפניו, התיישבו במקום ראוי ואמרו: "אנא מהמכובד שיסכים לשהות במקום במשכן המנוחה", והבּוּדְּהַה הסכים בשתיקה.
1.21 משראו את הסכמתו, קמו ממקומם, קדו בפניו, ומשעברו לימינו הלכו אל משכן המנוחה וכיסו את הרצפה, הכינו מקומות ישיבה, מילאו את קערת המים ואת מנורת השמן. ולאחר מכן הלכו אל הבּוּדְּהַה, קדו בפניו, עמדו במקום ראוי, ואמרו: "הכל מוכן במשכן המנוחה, אדוני. כעת, שהמכובד יעשה מה שהוא מוצא לנכון."
1.22 לאחר מכן התלבש הבּוּדְּהַה, לקח את גלימתו וקערתו, והלך עם הנזירים אל משכן המנוחה, שם רחץ את כפות רגליו, נכנס פנימה והתיישב כשפניו פונות מזרחה וכשגבו מנגד לעמוד המרכזי. והנזירים, לאחר שרחצו את כפות רגליהם, נכנסו פנימה והתיישבו כשגבם אל הקיר המערבי ופניהם פונות מזרחה, כשהבּוּדְּהַה מולם. והתומכים של פָּאטַלִיגָאמַה, לאחר שרחצו את כפות רגליהם נכנסו פנימה והתיישבו כשגבם מנגד לקיר המזרחי ופניהם מופנות מערבה כשהבּוּדְּהַה מולם.
1.23 לאחר מכן פנה המכובד אל התומכים מפָּאטַלִיגָאמַה ואמר: "בעלי-בית, ישנן חמש סכנות לאדם עם מוסר קלוקל, אשר נכשל במוסר. מה הן? (1) ראשית, הוא סובל מהפסד גדול של רכוש תוך הזנחה של ענייניו. (2) שנית, יוצא לו שם רע בשל אי מוסריותו והתנהגותו הבלתי הולמת. (3) שלישית, לכל אסיפה אליה הוא פונה, בין אם של בני-לוחמים, ברהמינים, בעלי-בית או פרושים, הוא עושה זאת בחוסר ביטחון ובביישנות. (4) רביעית, הוא מת מבולבל. (5) חמישית, לאחר המוות, עם התפרקות גופו, הוא מופיע בעולם רע, ביעד נורא, בסבל ובגיהינום. אלה חמש הסכנות לאדם עם מוסר קלוקל.
ההטבות במוסריות
(sīlavanttāanisaṃsā)
1.24 בעלי-בית, ישנן חמש הטבות לאדם עם מוסר טוב, המצליח במוסר, מה הן? (1) ראשית, דרך ערנות נכונה לענייניו הוא משיג רכוש רב. (2) שנית, יוצא לו שם טוב בשל מוסריותו והתנהגותו ההולמת. (3) שלישית, לכל אסיפה שהוא פונה אליה, בין אם של בני-לוחמים, ברהמינים, בעלי-בית או פרושים, הוא עושה זאת עם בטחון עצמי ותעוזה. (4) רביעית, הוא מת חסר בלבול. (5) חמישית, לאחר המוות, עם התפרקות גופו, הוא מופיע בעולם טוב, ביעד שמימי. אלה חמש ההטבות לאדם עם מוסר טוב, המצליח במוסר."
1.25 לאחר מכן הדריך הבּוּדְּהַה, עורר השראה, עודד ושימח את התומכים מפָּאטַלִיגָאמַה עם שיחת דְהַמַּה אל תוך הלילה. ולאחר מכן שחרר אותם ללכת באומרו: "בעלי-בית, הלילה קרוב להסתיים. כעת עשו מה שאתם מוצאים לנכון."
"כן, אדוני", אמרו וקמו ממקומותיהם, קדו בפניו, ועזבו תוך שהם שומרים את צד ימינם כלפיו. והמכובד בילה את שארית הלילה במשכן המנוחה שנותר ריק לאחר שעזבו.
הקמת המבצר בפָּאטַלִיגָאמַה
(pāṭaliputtanagaramāpanaṃ)
1.26 באותה עת סוּנִידְהַה ווַסַּקָארַה, שרי מַגַדְהַה, בנו מבצר בפָּאטַלִיגָאמַה כהגנה בפני הוַגִּ'ינִים. ובאותה עת אלפים רבים של ישויות שמימיות שכנו בפָּאטַלִיגָאמַה. במקומות בהן ישויות שמיימות עוצמתיות התמקמו, הן גרמו לתודעתם של הפקידים המלכותיים החזקים לבחור את המקומות הללו כמקום מגוריהם, והיכן שישויות שמימיות ממעמד בינוני ונמוך יותר התמקמו, שם הם גרמו לתודעתם של הפקידים המלכותיים בעלי מעמד תואם לבחור את המקומות הללו כמקום מגוריהם.
1.27 והבּוּדְּהַה, עם העין השמימית שלו, העולה ביכולתה על זו האנושית, ראה את אלפי הישיות השמימיות ששכנו בפָּאטַלִיגָאמַה. ולאחר שקם עם עלות השחר, אמר למכובד אַנַנְדַה: "אַנַנְדַה, מי בונה את המבצר בפָּאטַלִיגָאמַה?"
"אדוני, סוּנִידְהַה ווַסַּקָארַה, שרי מַגַדְהַה, בונים את המבצר כנגד הוַגִּ'ינִים."
1.28 "אַנַנְדַה, סוּנִידְהַה ווַסַּקָארַה בונים את המבצר בפָּאטַלִיגָאמַה כאילו התייעצו עם ישויות השלושים ושלוש. ראיתי בעין השמימית שלי כיצד אלפי ישויות שמימיות השתכנו שם… אַנַנְדַה, עד כמה שממלכת האָרִיִים מגיעה, עד היכן שדרכי המסחר מגיעות, פָּאטַלִיגָאמַה תהיה העיר המרכזית, ותפיץ את זרעה למרחבים. ופָּאטַלִיגָאמַה תעמוד בשלוש סכנות: באש, במים ובעימותים פנימיים."
1.29 לאחר מכן, סוּנִידְהַה ווַסַּקָארַה קראו למכובד, ולאחר שהחליפו ברכות נימוסין, עמדו במקום ראוי, ואמרו: "אנא מהמכובד גוֹטַמַה שיקבל מאיתנו ארוחה מחר עם קהל נזיריו!" והמכובד הסכים בשתיקה.
1.30 משראו את הסכמתו, הלכו סוּנִידְהַה ווַסַּקָארַה אל ביתם ודאגו שיכינו ארוחה ממזון מובחר קשה ורך. וכאשר הכל היה מוכן, דיווחו למכובד: "אדון גוֹטַמַה, הארוחה מוכנה." לאחר שהבּוּדְּהַה התלבש בבוקר, לקח את גלימתו וקערתו, והלך עם קהל נזיריו אל משכנם של סוּנִידְהַה ווַסַּקָארַה, ושם התיישבו במקומות ישיבה שהוכנו לכבודם. סוּנִידְהַה ווַסַּקָארַה שרתו את הבּוּדְּהַה ואת קהל נזיריו עם מזון מובחר קשה ורך, עד שהיו מרוצים. וכאשר הבּוּדְּהַה הרחיק את ידו מהקערה, הם התיישבו על מושבים נמוכים במקום ראוי.
1.31 לאחר שהתיישבו, הודה להם הבּוּדְּהַה במילים אלה:
"בכל מקום בו החכם עושה את ביתו,
עליו להאכיל את המנהיגים הישרים של החיים הרוחניים.
כל הישויות השמימיות אשר ידעו על מנחה זו,
יכבדו ויעריכו אותו בשל כך.
הן ידאגו לו כמו אם לבנה,
והוא אשר למענו הישויות ידאגו, תמיד יהיה מאושר."
לאחר מכן קם המכובד ממקומו והלך לדרכו.
1.32 סוּנִידְהַה ווַסַּקָארַה הלכו בעקבותיו של הבּוּדְּהַה, ואמרו: "השער בו יעבור היום הפרוש גוֹטַמַה יקרא שער גוֹטַמַה, והמקום בו הוא יחצה היום את הגַנְגֶס, יקרא מעבר גוֹטַמַה." וכך השער בו המכובד יצא דרכו נקרא שער גוֹטַמַה.
1.33 לאחר מכן הגיע הבּוּדְּהַה לנהר הגַנְגֶס. באותה עת הנהר היה מלא כך שעורב היה יכול לשתות ממנו. מספר אנשים חיפשו סירה, אחרים חיפשו רפסודה, וכמה קשרו יחד קני סוף ובנו רפסודה על מנת להגיע אל הצד השני. אך הבּוּדְּהַה, בזריזות בה אדם חזק מותח או מקפל את זרועו, נעלם מצד אחד של הגַנְגֶס והופיע בגדה השנייה עם קהל נזיריו.
1.34 והמכובד ראה את האנשים שחיפשו סירה, את אלה שחיפשו רפסודה, ואת אלה שקשרו יחד קני סוף ובנו רפסודה כדי לעבור לצד השני. וכאשר ראה את כוונותיהם, אמר את הדברים הבאים:
"כאשר אנשים מעוניינים לצלוח
ים, אגם, או בריכה,
הם בונים גשר או רפסודה –
אותם החכם כבר עבר."
סוף קטע דיקלום ראשון
החלק על אמיתות האציליים
(ariyasaccakathā)
2.1 אז אמר הבּוּדְּהַה לאַנַנְדַה: "בוא אַנַנְדַה, נלך אל קוֹטִיגָאמַה".
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, והבּוּדְּהַה הלך אל קוֹטִיגָאמַה מלווה בקבוצה גדולה של נזירים, ושם שהה.
2.2 לאחר מכן פנה המכובד אל הנזירים ואמר: "נזירים, מתוך חוסר הבנה, חוסר היכולת לחדור את ארבע אמיתות האציליים, אני ואתם במשך זמן רב נדדנו וחגנו במעגל הלידות והמיתות. ומה הן? מתוך חוסר הבנה של אמת הסבל, מתוך חוסר הבנה של אמת מקור הסבל, מתוך חוסר הבנה של אמת קץ הסבל, ומתוך חוסר הבנה של הדרך המובילה לקץ הסבל, נדדנו במעגל הלידות והמיתות. ומתוך חדירה של בדיוק אותה אמת הסבל, של אמת מקור הסבל, של אמת קץ הסבל, של הדרך המובילה לקץ הסבל, ההשתוקקות להתהוות נגדעה, התמיכה להתהוות הושמדה, ואין עוד התהוות מחדש."
2.3 כך אמר המכובד, הוא שכך-הלך אמר, והמורה דיבר:
"מתוך ראיית ארבע אמיתות האציליים כפי שהן,
לאחר שנדדו זמן רב במעגל מחיים לחיים,
רואים היצורים האלה את תמיכת ההתהוות נעקרת,
גדיעת שורש הצער, חדלון הלידה מחדש."
2.4 לאחר מכן, הבּוּדְּהַה, בעת ששהה בקוֹטִיגָאמַה, נשא דרשה מקיפה: 'זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה. כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, היא מביאה תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשייה לחלוטין מהתחלואים המנטאליים, כלומר, מזיהומי החושים, ההתהוות, ההשקפות המוטעות והבורות.'
יעדם של הערים-לחלוטין והלא-חוזרים
(anāvattidhammasambodhiparāyaṇā)
2.5 ולאחר שהבּוּדְּהַה שהה בקוֹטִיגָאמַה ככל שחפץ, הוא אמר למכובד אַנַנְדַה: "בוא אַנַנְדַה, נלך אל נָאדִיקָא".
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, והבּוּדְּהַה הלך לנָאדִיקָא מלווה בקבוצה גדולה של נזירים, והתגורר שם בבית הלְבֵנִים.7
2.6 והמכובד אַנַנְדַה הגיע אל המכובד, קד בפניו, התיישב במקום ראוי, ואמר: "אדוני, הנזיר סָאלְהַה והנזירה נַנְדָא נפטרו בנָאדִיקָא. מה הייתה לידתם לאחר מותם? התומך סוּדַטַּה, והתומכת סוּגָ'אטָא, התומכים קַקוּדְהַה, קָאלִינְגַה, נִיקַטַה, קַטִיסַּבְּהַה, טוּטְּהַה, סַנְטוּטְּהַה, בְּהַדַּה, וסוּבְּהַדַּה כולם נפטרו בנָאדִיקָא. מה הייתה לידתם לאחר מותם?"
2.7 "אַנַנְדַה, הנזיר סָאלְהַה, בהשמדת התחלואים המנטאליים, הגשים בחיים אלה ממש, באמצעות תובנת-העל האישית שלו, את שחרור התודעה חסרת התחלואים המנטאליים, שחרור באמצעות חוכמה. הנזירה נַנְדָא, בהשמדת חמשת הכבלים הבסיסיים, נולדה ספונטנית, ותגשים נִיבָּאנַה ממצב זה מבלי לשוב לעולם הזה. התומך סוּדַטַּה, בהשמדת שלושה כבלים, והפחתת חמדנות, שנאה ואשליה, הפך ל-'חוזר-פעם-אחת' אשר ישוב לעולם זה פעם אחת נוספת בלבד, ואז ישים קץ לסבל. התומכת סוּגָ'אטָא, בהשמדת שלושה כבלים, הפכה ל'נכנסת לזרם', היא אינה יכולה ליפול לעולמות אפלים, והדרך לנִיבָּאנַה מובטחת לה. התומך קַקוּדְהַה, בהשמדת חמשת הכבלים הבסיסיים, נולד ספונטנית, ויגשים נִיבָּאנַה ממצב זה מבלי לשוב לעולם הזה. וכך גם קָאלִינְגַה, נִיקַטַה, קַטִיסַּבְּהַה, טוּטְּהַה, סַנְטוּטְּהַה, בְּהַדַּה, וסוּבְּהַדַּה. אַנַנְדַה, בנָאדִיקָא יותר מחמישים תומכים לאחר שהשמידו את חמשת הכבלים הבסיסיים, נולדו ספונטנית, ויגשימו נִיבָּאנַה ממצב זה מבלי לשוב לעולם הזה. יותר מתשעים אנשים, לאחר שהשמידו את שלושת הכבלים והפחיתו חמדנות, שנאה ואשליה, הם 'חוזרים-פעם-אחת' אשר ישובו לעולם זה פעם אחת נוספת בלבד ואז ישימו קץ לסבל. והרבה יותר מחמש מאות, לאחר שהשמידו את שלושת הכבלים, הם 'נכנסים לזרם', אשר אינם יכולים ליפול לעולמות אפלים, והדרך לנִיבָּאנַה מובטחת להם.
הצגת מראת הדְהַמַּה
(dhammādāsadhammapariyāyā)
2.8 אַנַנְדַה, אין זה דבר יוצא דופן שמי שנולד כאדם גם ימות, אך אם תבוא אל הטַטְהָאגַטַה לשאול את יעדם של כל אלה שמתו, הדבר עלול להתיש אותו.8 לכן, אַנַנְדַה, אלמד אותך שיטה לדעת את הדְהַמַּה, המכונה 'מראת הדְהַמַּה',9 על פיה התלמיד האצילי, אם הוא חפץ בכך, יוכל להסיק בעצמו: 'השמדתי גיהינום, לידה בממלכת החיות, ממלכת הרוחות, כל האופל, יעדים מרושעים ויעדים מצערים. אני 'נכנס לזרם', חסר יכולת ליפול לעולמות אפלים, והדרך לנִיבָּאנַה מובטחת לי.'
2.9 ומהי מראת הדְהַמַּה באמצעותה הוא יכול לדעת זאת? הנה, אַנַנְדַה, התלמיד האצילי הזה הוא בעל אמון בלתי ניתן לערעור10 בבּוּדְּהַה באופן זה: 'כך הוא הנעלה – אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה.' הוא בעל אמון בלתי ניתן לערעור בדְהַמַּה באופן זה: 'הדְהַמַּה מוצגת כראוי על ידי הבּוּדְּהַה, לראותה כאן ועכשיו, אל-זמנית, מזמינה לבוא ולראות, מובילה פנימה, להבנה על ידי החכם בעצמו.' הוא בעל אמון בלתי ניתן לערעור בסַנְגְהַה באופן זה: 'הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים כראוי, הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים ביושרה, הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים בחריצות, הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים בתבונה, כך הם ארבעת הצמדים, שמונת סוגי בני-האדם,11 קהילת תלמידיו האצליים של הבּוּדְּהַה, ראויים למתנות, ראויים לאירוח, ראויים לנדבות, ראויים לכבוד. הם מהווים שדה חסד בלתי ניתן לשיעור בעולם. והוא בעל מוסר היקר לאציליים, שלם, חסר דופי, בלתי מוכתם, ללא חוסר-עקביות,12 משחרר, חסר שחיתות, ותומך בריכוז ושלווה.
זו, אַנַנְדַה, היא מראת הדְהַמַּה, על פיה תלמיד אצילי, אם הוא חפץ בכך, יוכל להסיק בעצמו: 'השמדתי גיהינום, לידה בממלכת החיות, ממלכת הרוחות, כל האופל, יעדים מרושעים ויעדים מצערים. אני 'נכנס לזרם', חסר יכולת ליפול לעולמות אפלים, והדרך לנִיבָּאנַה מובטחת לי'.
2.10 לאחר מכן, הבּוּדְּהַה, בעת ששהה בנָאדִיקָא בבית הלבנים, נשא דרשה מקיפה: 'זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה. כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, היא מביאה תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשייה לחלוטין מהתחלואים המנטאליים, כלומר, מזיהומי החושים, ההתהוות, ההשקפות המוטעות והבורות.'
2.11 ולאחר שהבּוּדְּהַה שהה בנָאדִיקָא בבית הלבנים ככל שחפץ… הוא יצא מלווה בקבוצה גדולה של נזירים אל וֵסָאלִי והתגורר שם בחורשת אַמְבַּפָּאלִי.
2.12 אז פנה הבּוּדְּהַה אל הנזירים ואמר: "נזירים, על נזיר להיות בעל קשב והבנה מלאה, זהו דברנו אליכם! וכיצד על נזיר להיות קשוב?13 הנה, נזיר מתבונן בגוף כגוף, במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בתודעה כתודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בתכני-תודעה כתכני-תודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. כך נזיר בעל קשב.
2.13 וכיצד נזיר בעל הבנה מלאה? נזיר נוהג בהבנה מלאה כאשר הוא הולך לפנים ולאחור, כאשר הוא מביט לפנים או לאחור, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא מתכופף או מתמתח, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא לובש את גלימותיו החיצוניות והפנימיות, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא נושא את קערת הנדבות, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא אוכל, שותה, לועס ובולע, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא עושה את צרכיו ומטיל את מימיו, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא הולך, עומד, יושב, שוכב, קם, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא מדבר ושותק, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. זהו דברנו אליכם!"
אַמְבַּפָּאלִי היצאנית
(ambapālīgaṇikā)
2.14 באותה עת אַמְבַּפָּאלִי היצאנית14 שמעה כי המכובד הגיע לוֵסָאלִי והוא מתגורר בחורשתה. היא דאגה שיכינו את מיטב הכרכרות ונסעה מוֵסָאלִי אל הפארק. לאחר שנסעה עד כמה רחוק שניתן, היא המשיכה ברגל עד מקום המצאו של הבּוּדְּהַה. שם קדה בפניו והתיישבה במקום ראוי. לאחר שהתיישבה, המכובד הדריך, עורר השראה, עודד ושימח אותה בשיחת דְהַמַּה. וכאשר הייתה כך שמחה, אמרה אַמְבַּפָּאלִי: "אדוני, אנא מהמכובד שיקבל ממני ארוחה מחר יחד עם קהילת הנזירים שלו." והבּוּדְּהַה הסכים בשתיקה. משראתה את הסכמתו, קמה אַמְבַּפָּאלִי ממקומה, קדה בפניו, ועזבה תוך שהיא שומרת את ימינה כלפיו.
2.15 כאשר בני הלִיצְּ'הַבִים מוֵסָאלִי שמעו שהבּוּדְּהַה הגיע לוֵסָאלִי והוא מתגורר בחורשתה של אַמְבַּפָּאלִי, הם הכינו את מיטב הכרכרות ויצאו מוֵסָאלִי. חלק מצעירי וֵסָאלִי היו בכחול, עם איפור כחול, בגדים כחולים, וקישוטים כחולים, בעוד אחרים היו בצהוב, ואחרים בלבן, עם איפור לבן, בגדים לבנים, וקישוטים לבנים.
2.16 כאשר פגשה אַמְבַּפָּאלִי את צעירי הלִיצְּ'הַבִים ציר לציר, גלגל לגלגל, אסל לאסל, אמרו הלִיצְּ'הַבִים: "אַמְבַּפָּאלִי, מדוע את נוסעת כך מולנו?"
"בחורים צעירים, כיוון שהאדון המכובד הוזמן על ידי לארוחה יחד עם קהל נזיריו."
"אַמְבַּפָּאלִי, ותרי על ארוחה זו תמורת מאה אלף חתיכות!"
"בחורים צעירים, אף אם הייתם מעניקים לי את כל וֵסָאלִי על כל הכנסותיה,15 לא הייתי מוותרת על ארוחה חשובה שכזו!"
אז הלִיצְּ'הַבִים נקשו באצבעותיהם ואמרו "הוכשנו על ידי אשת המנגו,16 אשת המנגו הערימה עלינו!" והמשיכו אל חורשת אַמְבַּפָּאלִי.
2.17 משראה הבּוּדְּהַה את הלִיצְּ'הַבִים ממרחק, אמר: "נזירים, מי מביניכם שלא ראה את ישויות השלושים ושלוש, שיביט על להקת הלִיצְּ'הַבִים! הביטו היטב עליהם ותקבלו מושג לגבי ישויות השלושים ושלוש!"
2.18 כך הלִיצְּ'הַבִים נסעו בכרכרותיהם רחוק עד כמה שניתן והמשיכו ברגל עד מקום המצאו של הבּוּדְּהַה, ואז קדו בפניו והתיישבו במקום ראוי. לאחר שהתיישבו, המכובד הדריך, עורר השראה, עודד ושימח אותם בשיחת דְהַמַּה. וכאשר היו שמחים, אמרו: "אדוני, אנא מהמכובד שיקבל מאתנו ארוחה מחר יחד עם קהילת הנזירים שלו!"
"אך, לִיצְּ'הַבִים, כבר הסכמתי לקבל ארוחה מחר מהיצאנית אַמְבַּפָּאלִי!"
והלִיצְּ'הַבִים נקשו באצבעותיהם ואמרו "הוכשנו על ידי אשת המנגו, אשת המנגו הערימה עלינו!" ולאחר שהיו שמחים ומרוצים מהשיחה, קמו ממקומם, קדו בפני המכובד, ועזבו תוך ששמרו את ימינם כלפיו.
2.19 כאשר התקרב הלילה לסיומו, לאחר שדאגה להכנת ארוחה ממזון מובחר קשה ורך בביתה, בישרה אַמְבַּפָּאלִי למכובד שהארוחה מוכנה. והבּוּדְּהַה, לאחר שקם השכם בבוקר, התלבש ולקח את גלימתו וקערתו והלך עם קהל נזיריו אל משכנה של אַמְבַּפָּאלִי, שם התיישבו במקומות ישיבה שהוכנו לכבודם. והיא שרתה את הבּוּדְּהַה ואת קהל נזיריו עם מזון מובחר קשה ורך עד שהיו מרוצים. כאשר הבּוּדְּהַה הרחיק את ידו מהקערה, התיישבה אַמְבַּפָּאלִי על מושב נמוך במקום ראוי. ובעודה יושבת, אמרה: "אדוני, אני מעניקה את הפארק הזה לקהילת הנזירים עם הבּוּדְּהַה בראשם." הבּוּדְּהַה קיבל את הפארק, ולאחר מכן הדריך, עורר השראה, עודד ושימח אותה בשיחת דְהַמַּה, שבסיומה קם ממקומו ועזב.
2.20 ובעת ששהה בוֵסָאלִי, נשא הבּוּדְּהַה דרשה מקיפה בפני הנזירים. 'זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה. כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, היא מביאה תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשייה לחלוטין מהתחלואים המנטאליים, כלומר, מזיהומי החושים, ההתהוות, ההשקפות המוטעות והבורות.'
השהייה בכפר בֶלוּבַה בתקופת הגשמים
(veḷuvagāmavassūpagamanaṃ)
2.21 ולאחר שהבּוּדְּהַה שהה בחורשת אַמְבַּפָּאלִי ככל שחפץ, הוא אמר למכובד אַנַנְדַה: "בוא אַנַנְדַה, נלך אל בֶּלוּבַה!"
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, והבּוּדְּהַה הלך אל כפר קטן בשם בֶּלוּבַה מלווה בקבוצה גדולה של נזירים, ושם חנה.
2.22 אז אמר הבּוּדְּהַה לנזירים: "נזירים, לכו לוֵסָאלִי למקום בו יש לכם חברים, מכרים או תומכים, והישארו שם בתקופת הגשמים. אני אשהה כאן בבֶּלוּבַה בתקופת הגשמים."
"כן, אדוני", השיבו הנזירים וכך עשו, והמכובד נותר בתקופת הגשמים בבֶּלוּבַה.
2.23 בתקופת הגשמים תקפה את הבּוּדְּהַה מחלה קשה שגרמה לו כאבים חדים כאילו עמד למות, אך הוא עמד בהם בקשב ובהבנה מלאה מבלי להתלונן. הוא חשב: 'אין זה הולם שאגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי שאפנה אל תומכיי ואפרד מקהילת הנזירים שלי. עלי לעמוד במחלה זו באמצעות מאמץ ולשמור את עצמי בחיים', כך עשה והמחלה התפוגגה.
2.24 ולאחר שהמכובד השתקם ממחלתו וחש בטוב, הוא יצא החוצה והתיישב במקום שהוכן לכבודו מנגד למקום מגוריו. לאחר מכן בא אליו המכובד אַנַנְדַה, קד בפניו, התיישב במקום ראוי ואמר: "אדוני, ראיתי את המכובד נוהג בנוחות תוך שהוא עומד בכאבים בסובלנות. ואדוני, גופי היה כשל שיכור, איבדתי כיוון וחשתי מטושטש לגמרי בשל מחלתו של המכובד. הדבר היחיד שניחם אותי היא המחשבה: 'המכובד לא יגשים נִיבָּאנַה סופית עד שייצא בהצהרה לקהילת הנזירים.'"
2.25 "אך אַנַנְדַה, מה קהילת הנזירים מצפה ממני? אַנַנְדַה, לימדתי את הדְהַמַּה מבלי 'נסתר' או 'גלוי':17 לטַטְהָאגַטַה אין 'אגרוף המורה'18 בנוגע ללימוד. אם מישהו חושב: 'אקח אחריות על הקהילה',19 או 'הקהילה תפנה אלי', הבה נשמע אותו בעניין זה, אך הטַטְהָאגַטַה לא חושב במונחים כאלה. לכן מדוע שהטַטְהָאגַטַה יצא בהצהרות בנוגע לקהילה?
אַנַנְדַה, כעת אני זקן, תשוש, מבוגר, אחד שעשה דרך חיים, הגעתי לקצה החיים, שהוא גיל שמונים. כשם שעגלה ישנה סוחבת כשהיא מוחזקת קשורה ברצועות,20 כך גם גופו של הטַטְהָאגַטַה מוחזק קשור ברצועות. רק כאשר הטַטְהָאגַטַה לא מכוון את תודעתו לאף סימן,21 בהפסקת הרגשות מסויימות, ונכנס אל ריכוז תודעה חסר סימן, רק אז גופו חש בנוחות.
2.26 לכן, אַנַנְדַה, הֶיוּ אִיים22 לעצמכם, מיצאו מבטח בעצמכם ללא אף מבטח אחר. תנו לדְהַמַּה להיות אִייכם, תנו לדְהַמַּה להיות מבטחכם, ללא אף מבטח אחר. וכיצד נזיר חי כאִי לעצמו, כמבטח לעצמו ללא אף מבטח אחר, עם הדְהַמַּה כאי, עם הדְהַמַּה כמבטחו, ללא אף מבטח אחר? הנה, אַנַנְדַה, נזיר מתבונן בגוף כגוף, במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בתודעה כתודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בתכני-תודעה כתכני-תודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. כך אַנַנְדַה, נזיר הוא אי לעצמו, מוצא מבטח בעצמו, ללא אף מבטח אחר. ואלה כעת בתקופתי או לאחר מכן אשר ינהגו כך, אם הם חפצים בלמידה, יהפכו לנעלים מכל."23
סוף קטע דקלום שני
החלק על הסימנים והרמזים
(nimittobhāsakathā)
3.1 והבּוּדְּהַה, לאחר שהשכים קום, התלבש ולקח את גלימתו וקערת הנדבות שלו, נכנס אל וֵסָאלִי לסבב נדבות. לאחר שסיים לאכול בשובו מסבב הנדבות, אמר למכובד אַנַנְדַה: "הבא מחצלת, אַנַנְדַה. נלך אל מקדש קָאפָּאלַה למנוחת הצהרים."
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, ולאחר שהשיג מחצלת הלך בעקבותיו.
3.2 והבּוּדְּהַה הגיע למקדש קָאפָּאלַה והתיישב במושב המוכן. אַנַנְדַה קד בפני הבּוּדְּהַה, התיישב במקום ראוי, והמכובד אמר: "אַנַנְדַה, העיר וֵסָאלִי היא מקום נעים, מקדש אוּדֵנַה נעים, מקדש גוֹטַמַקַה נעים, מקדש סַטַּמְבַּקַה24 נעים, מקדש בַּהוּפּוּטַה25 נעים, מקדש קָאפָּאלַה נעים.
3.3 אַנַנְדַה, כל מי שמפתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה,26 מתרגל אותם בתדירות, הופך אותם לרכבו, עושה אותם בסיסו, מכונן אותם, מתוודע להם, ומאמץ אותם, יכול ללא ספק לחיות מאה שלמה27 או מה שנותר ממנה. הטַטְהָאגַטַה פיתח את ארבעת נתיבים אלה ותרגל אותם בתדירות, הפך אותם לרכבו, עשה אותם בסיסו, כונן אותם, התוודע להם ואימץ אותם. והוא יכול אַנַנְדַה, ללא ספק, לחיות מאה שלמה, או מה שנותר ממנה."
3.4 אך אַנַנְדַה נכשל להבין את הרמז העבה הזה, הסימן הברור הזה, ולא ביקש מהבּוּדְּהַה: 'אנא אדוני, שהאדון המכובד ישאר מאה שלמה, אנא ממנו שהלך-מעבר שישאר מאה שלמה לטובתם ולאושרם של בני האדם והיצורים השמימיים רבים', עד כדי כך תודעתו הייתה אחוזה על ידי מָארַה.
3.5 ופעם שנייה אמר הבּוּדְּהַה: "אַנַנְדַה, כל מי שמפתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה… יכול ללא ספק לחיות מאה שלמה או מה שנותר ממנה." ופעם שלישית המכובד אמר: "אַנַנְדַה, כל מי שמפתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה… יכול ללא ספק לחיות מאה שלמה או מה שנותר ממנה."
3.6 לאחר מכן אמר הבּוּדְּהַה: "אַנַנְדַה, לך כעת ועשה מה שאתה מוצא לנכון."
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, ולאחר שקם ממקומו וקד בפני הבּוּדְּהַה, תוך שהוא שומר את ימינו כלפיו, הלך והתיישב תחת עץ במרחק מה.
בקשתו של מָארַה
(mārayācanakathā)
3.7 זמן לא רב לאחר שאַנַנְדַה עזב, הגיע מָארַה הרשע אל המכובד ואמר: "אדוני, אנא מהאדון המכובד שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו, אנא ממנו שהלך-מעבר שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו. הגיע הזמן שהמכובד יגשים נִיבָּאנַה סופית. כיוון שהמכובד אמר לי כך: 'רשע, לא אגשים נִיבָּאנַה סופית עד אשר יהיו נזירים ותלמידים מושלמים, מאומנים, מיומנים, מלומדים, יודעי הדְהַמַּה, מאומנים בהתאם לדְהַמַּה, אשר יוכלו להעביר הלאה את מה שלמדו ממורם, ויוכלו ללמד את זה, להסביר את זה, לבסס את זה, להרחיב על זה, לנתח את זה, ולהבהיר את זה, עד אשר יוכלו באמצעות הדְהַמַּה להפריך כל לימוד קלוקל שיופיע, וילמדו את הדְהַמַּה בעלת התוצאות המופלאות.'28
3.8 וכעת, אדוני, למכובד יש נזירים ותלמידים מעין אלו. אנא מהאדון המכובד שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו, אנא ממנו שהלך-מעבר שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו. הגיע הזמן שהמכובד יגשים נִיבָּאנַה סופית.
והמכובד אמר: 'רָשָע,29 לא אגשים נִיבָּאנַה סופית עד אשר יהיו נזירים ותלמידים מושלמים… עד אשר יהיו נזירות ותלמידות מושלמות… עד אשר יהיו תומכים… עד אשר יהיו תומכות… אנא מהאדון המכובד שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו…'
והמכובד אמר: 'רשע, לא אגשים נִיבָּאנַה סופית עד אשר החיים הרוחניים האלה יכוננו וישגשגו, יופצו ויגיעו לכל עבר, וידעו עליהם בכלל האנושות בכל מקום.' וכל זה התגשם. אנא מהאדון המכובד שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו, אנא ממנו שהלך-מעבר שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו. הגיע הזמן שהמכובד יגשים נִיבָּאנַה סופית."
3.9 בתגובה לכך אמר הבּוּדְּהַה למָארַה: "אל דאגה, רָשָע. פטירתו של הטַטְהָאגַטַה לא תתעכב עוד זמן רב. שלושה חודשים מעכשיו, הטַטְהָאגַטַה יגשים נִיבָּאנַה סופית."
זניחת כוח-החיים
(āyusaṅkhāraossajjanaṃ)
3.10 כך, במקדש קָאפָּאלַה הכריז המכובד בקשב ובהבנה מלאה על זניחת כוח-החיים, וכאשר הדבר אירע החלה רעידת אדמה אדירה, נוראית ומסמרת שיער מלווה ברעמים. ולמראה הדבר אמר המכובד:
"גדולים כקטנים, נזנחים הדברים על ידי החכם,
שליו ורגוע, הוא פורץ את קליפת ההתהוות."30
הסיבות לרעידת אדמה אדירה
(mahābhūmicālahetu)
3.11 והמכובד אַנַנְדַה חשב: 'כמה מופלא, כמה מדהים שארעה רעידת האדמה האדירה הזו, רעידת אדמה נוראית כזו, איומה, מסמרת שיער, ומלווה ברעמים! מה יכול היה לגרום לזה?'
3.12 הוא הלך אל המכובד, קד בפניו, ישב במקום ראוי ושאל אותו את השאלה הזו. והבּוּדְּהַה השיב:
3.13 "אַנַנְדַה, ישנן שמונה סיבות להופעת רעידת אדמה אדירה: במקרה הראשון רעידת האדמה מבוססת על אלמנט המים, מים על אוויר ואוויר על חלל. כאשר רוח עוצמתית נושבת, הדבר מעורר את המים ודרך עוררות המים האדמה רועדת. זוהי הסיבה הראשונה.
3.14 במקרה שני ישנו פרוש או ברהמין אשר פיתח כוחות על-אנושיים, או ישות שמימית עוצמתית אשר הכרת-האדמה מפותחת בה במידה מעטה והכרת-המים הינה חסרת גבולות והיא גורמת לאדמה לרעוד, להטלטל ולהתנער בפראות. זוהי הסיבה השניה.
3.15 גם כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה יורד מגן עדן טוּסִיטַה, בקשב ובהבנה מלאה, אז האדמה רועדת, מיטלטלת ומתנערת בפראות. זוהי הסיבה השלישית.
3.16 גם כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה יוצא מרחם אימו, בקשב ובהבנה מלאה, אז האדמה רועדת, מיטלטלת ומתנערת בפראות. זוהי הסיבה הרביעית.
3.17 גם כאשר טַטְהָאגַטַה מגשים התעוררות שלמה, אז האדמה רועדת, מיטלטלת ומתנערת בפראות. זוהי הסיבה החמישית.
3.18 גם כאשר טַטְהָאגַטַה מניע את גלגל הדְהַמַּה, אז האדמה רועדת, מיטלטלת ומתנערת בפראות. זוהי הסיבה השישית.
3.19 גם כאשר טַטְהָאגַטַה זונח את כוח החיים, אז האדמה רועדת, מיטלטלת ומתנערת בפראות. זוהי הסיבה השביעית.
3.20 גם כאשר טַטְהָאגַטַה מגשים נִיבָּאנַה ללא שארית,31 אז האדמה רועדת, מיטלטלת ומתנערת בפראות. זוהי הסיבה השמינית. אלו, אַנַנְדַה, הן שמונה הסיבות, שמונה הגורמים, להופעת רעידת אדמה אדירה.
שמונה האסיפות
(aṭṭha parisā)
3.21 אַנַנְדַה, ישנן שמונה האסיפות האלה. אילו הן? אסיפת בני-לוחמים, אסיפת הברהמינים, אסיפת בעלי-הבית, אסיפת הפרושים, אסיפת הישויות השמימיות מממלכת ארבעת המלכים הגדולים, אסיפת ישויות השלושים ושלוש, אסיפת המָארוֹת, אסיפת הבְּרַהְמוֹת.
3.22 אַנַנְדַה, אני זוכר היטב שהשתתפתי במאות רבות של אסיפות בני-לוחמים.32 ולפני שישבתי עימם, דיברתי או הצטרפתי לשיחתם, אימצתי את מראם ואת שפתם, בהתאם למה שהיה. ושם הדרכתי, עוררתי השראה, עודדתי ושימחתי אותם בשיחת דְהַמַּה. וכאשר דיברתי עימם הם לא הכירו אותי ותהו לעצמם: 'מי הוא שמדבר כך – ישות שמימית או בן-אנוש?' ולאחר שהדרכתי אותם כך, נעלמתי, ועדיין לא ידעו: 'מי שהיה פה כרגע ונעלם – האם היה ישות שמימית או בן-אנוש?'
3.23 אני זוכר היטב שהשתתפתי במאות רבות של אסיפות ברהמינים, בעלי-בית, פרושים, ישויות שמימיות מממלכת ארבעת המלכים, ישויות השלושים ושלוש, מארות, ובְּרַהְמוֹת… ולאחר שהדרכתי אותם כך, נעלמתי, ועדיין לא ידעו: 'מי שהיה פה כרגע ונעלם – האם הוא היה ישות שמימית או בן-אנוש?' אלו, אַנַנְדַה, הן שמונה האסיפות.
שמונה דרגות ההתמחות
(aṭṭha abhibhāyatanāni)
3.24 אַנַנְדַה, ישנן שמונה דרגות התמחות,33 אילו הן?
3.25 תוך שהוא תופס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, מוגבלות ויפות או מכוערות, וכאשר הוא מתמחה בהן, הוא מודע לכך שהוא יודע ורואה אותן. זוהי הדרגה הראשונה.
3.26 תוך שהוא תופס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, בלתי מוגבלות ויפות או מכוערות. וכאשר הוא מתמחה בהן, הוא מודע לכך שהוא יודע ורואה אותן. זוהי הדרגה השניה.
3.27 מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, מוגבלות ויפות או מכוערות. וכאשר הוא מתמחה בהן, הוא מודע לכך שהוא יודע ורואה אותן. זוהי הדרגה השלישית.
3.28 מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, בלתי-מוגבלות ויפות או מכוערות, וכאשר הוא מתמחה בהן, הוא מודע לכך שהוא יודע ורואה אותן. זוהי הדרגה הרביעית.
3.29 מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית כחולות, בצבע כחול, עם זוהר כחול. כמו פרח פשתן כחול, בצבע כחול, עם זוהר כחול. או בגד מבֶּנַרֵס כחול המוחלק משני צדדיו, בצבע כחול, עם זוהר כחול, כך גם אדם תופס צורות חיצונית כחולות, בצבע כחול, עם זוהר כחול. וכאשר הוא מתמחה בהן, הוא מודע לכך שהוא יודע ורואה אותן. זוהי הדרגה החמישית.
3.30 מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית צהובות… כמו פרח הקַנִּיקָארַה34 בצבע צהוב עם זוהר צהוב או בגד מבֶּנַרֵס צהוב המוחלק משני צדדיו בצבע צהוב עם זוהר צהוב כך גם אדם תופס צורות חיצונית צהובות, בצבע צהוב, עם זוהר צהוב. וכאשר הוא מתמחה בהן, הוא מודע לכך שהוא יודע ורואה אותן. זוהי הדרגה השישית.
3.31 מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, אדומות בצבע אדום עם זוהר אדום, כמו פרח הִיבִּיסְקוּס אדום בצבע אדום עם זוהר אדום, או בגד מבֶּנַרֵס אדום המוחלק משני צדדיו בצבע אדום עם זוהר אדום. כך גם אדם תופס צורות חיצונית אדומות, בצבע אדום, עם זוהר אדום. וכאשר הוא מתמחה בהן, הוא מודע לכך שהוא יודע ורואה אותן. זוהי הדרגה השביעית.
3.32 מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית לבנות, בצבע לבן, עם זוהר לבן. כפי שכוכב הבוקר אוֹסַדְהִי35 הוא לבן בצבע לבן עם זוהר לבן, או בגד מבֶּנַרֵס לבן המוחלק משני צדדיו, בצבע לבן, עם זוהר לבן, כך גם אדם תופס צורות חיצונית לבנות, בצבע לבן, עם זוהר לבן. וכאשר הוא מתמחה בהן, הוא מודע לכך שהוא יודע ורואה אותן. זוהי הדרגה השמינית. אַנַנְדַה, אלה שמונה דרגות ההתמחות.
שמונה החרויות
(aṭṭha vimokkhā)
3.33 אַנַנְדַה, ישנן שמונה חרויות. אילו הן? (1) בהיותו בעל צורה, אדם רואה צורות. זוהי הראשונה. (2) מבלי לתפוס צורה חומרית בעצמו, אדם רואה אותן חיצונית. זוהי השניה. (3) במחשבה: 'זה יפה', אדם ממוקד בזה. זוהי השלישית. (4) בהתעלות מעבר לכל תפיסה של חומר… במחשבה: 'המרחב אינסופי', אדם נכנס ושוהה בספירת אינסופיות המרחב. זוהי הרביעית. (5) בהתעלות מעבר לספירת אינסופיות המרחב, במחשבה 'ההכרה אינסופית', אדם נכנס ושוהה בספירת אינסופיות ההכרה. זוהי החמישית. (6) בהתעלות מעבר לספירת אינסופיות ההכרה, במחשבה 'אין דבר', אדם נכנס ושוהה בספירת האין-דבר. זוהי השישית. (7) בהתעלות מעבר לספירת האין-דבר, אדם נכנס ושוהה בספירת הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה. זוהי השביעית. (8) בהתעלות מעבר לספירת הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה, אדם נכנס ושוהה בספירת חדלון-התפיסה-וההרגשה. זוהי החרות השמינית.
3.34 אַנַנְדַה, פעם הייתי באוּרוּבֵלָא על גדות הנהר נֵרַנְגַ'רָא, תחת עץ הפיקוס של רועי העיזים, זמן קצר לאחר שהגשמתי התעוררות שלמה. ומָארַה, הרשע, בא אלי, עמד במקום ראוי ואמר: "אדוני, אנא מהאדון המכובד שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו, אנא ממנו שהלך-מעבר שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו. הגיע הזמן שהמכובד יגשים נִיבָּאנַה סופית."
3.35 לשמע דבריו אמרתי למָארַה: "רשע, לא אגשים נִיבָּאנַה סופית עד אשר יהיו נזירים ותלמידים מושלמים… עד שיהיו נזירות… תומכים… ותומכות מאומנים, מיומנים, מלומדים, יודעי הדְהַמַּה, מאומנים בהתאם לדְהַמַּה, אשר יוכלו להעביר את מה שהשיגו ממורם, ויוכלו ללמד את זה, להסביר את זה, לבסס את זה, להרחיב על זה, לנתח את זה, ולהבהיר את זה, עד אשר יוכלו באמצעות הדְהַמַּה להפריך לימוד קלוקל שיופיע, וילמדו את הדְהַמַּה בעלת התוצאות המופלאות. לא אגשים נִיבָּאנַה סופית עד אשר החיים הרוחניים האלה יכוננו וישגשגו, יופצו ויגיעו לכל עבר, וידעו עליהם בכלל האנושות בכל מקום.
3.36 ובדיוק היום, אַנַנְדַה, במקדש קָאפָּאלַה, ניגש אלי מָארַה, עמד במקום ראוי ואמר: 'אדוני, אנא מהאדון המכובד שיגשים נִיבָּאנַה סופית עכשיו… הגיע הזמן שהמכובד יגשים נִיבָּאנַה סופית.'
3.37 ואני אמרתי: 'אל דאגה, רשע. פטירתו של הטַטְהָאגַטַה לא תתעכב עוד זמן רב. שלושה חודשים מעכשיו, הטַטְהָאגַטַה יגשים נִיבָּאנַה סופית.' כך היום, אַנַנְדַה, במקדש קָאפָּאלַה, הטַטְהָאגַטַה הצהיר בקשב ובהבנה מלאה על זניחת כוח-החיים."
בקשתו של אַנַנְדַה
(ānandayācanakathā)
3.38 לשמע דבריו, אמר המכובד אַנַנְדַה: "אנא אדוני, שהאדון המכובד ישאר מאה שלמה, אנא ממנו שהלך-מעבר שישאר מאה שלמה לטובתם ולאושרם של בני אדם ויצורים שמימיים רבים!"
"חדל, אַנַנְדַה! אל תבקש מהטַטְהָאגַטַה, אין זה הזמן המתאים!"
3.39 ובפעם השנייה והשלישית המכובד אַנַנְדַה הציג את אותה בקשה.
"אַנַנְדַה, האם יש לך אמון בהתעוררות של הטַטְהָאגַטַה?"
"כן, אדוני."
"אז מדוע אתה מטריד את הטַטְהָאגַטַה עם בקשתך שלוש פעמים?"
3.40 "אך אדוני, שמעתי משפתיו של המכובד עצמו, הבנתי משפתיו של המכובד עצמו: 'מי שפיתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה… יוכל ללא ספק לחיות מאה שלמה, או מה שנותר ממנה.'"
"האם יש לך אמון, אַנַנְדַה?"
"כן, אדוני"
"אז, אַנַנְדַה, זוהי אשמתך, זוהי טעותך, למרות שניתן לך רמז כה עבה, סימן כל כך ברור על ידי הטַטְהָאגַטַה, לא הבנת אותו ולא ביקשת מהטַטְהָאגַטַה להישאר מאה שלמה… אם, אַנַנְדַה, היית מבקש ממנו, הטַטְהָאגַטַה היה מסרב פעמיים, אך בפעם השלישית הוא היה מסכים. לכן, אַנַנְדַה, זוהי אשמתך, זוהי טעותך.
3.41 אַנַנְדַה, פעם התגוררתי ברָאגַ'גַהַה, בפסגת הנשרים. ושם אמרתי: 'אַנַנְדַה, רָאגַ'גַהַה היא מקום נעים, פסגת הנשרים היא מקום נעים, מי שפיתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה… יוכל ללא ספק לחיות מאה שלמה… אך אתה, אַנַנְדַה, למרות הרמז העבה הזה לא הבנת ולא ביקשת מהטַטְהָאגַטַה להשאר מאה שלמה…
3.42 פעם הייתי ברָאגַ'גַהַה, בפארק הפיקוסים… בצוק השודדים… במערת סַטַפַּנִי לצד הר וֵבְּהָארַה… בסלע השחור במדרון הר אִיסִיגִילִי… במרגלות ליד בריכת הנחשים ביער הקריר… בפארק טַפּוֹדָא… בשטח האכלת הסנאים בוֵלוּבַנַה… בחורשת המנגו של גִ'יבַקַה… וגם ברָאגַ'גַהַה בפארק הצבאים מַדַּקוּצְּהִ'י.
3.43 בכל המקומות האלה אמרתי לך: 'אַנַנְדַה, המקום הזה נעים…
3.44 מי שפיתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה… יוכל ללא ספק לחיות מאה שלמה…'
3.45 פעם הייתי בוֵסָאלִי במקדש אוּדֵנַה…
3.46 פעם הייתי בוֵסָאלִי במקדש גוֹטַמַקַה… במקדש סַטַּמְבַּקַה… במקדש בַּהוּפּוּטַה… במקדש סָארַנַדַדַה…
3.47 וגם היום במקדש קָאפָּאלַה אמרתי: 'המקומות האלה נעימים, אַנַנְדַה, מי שפיתח את ארבעת הנתיבים לעוצמה… יוכל ללא ספק לחיות מאה שלמה או מה שנותר ממנה. הטַטְהָאגַטַה פיתח את העוצמות האלה… והוא יוכל, אַנַנְדַה, ללא ספק לחיות מאה שלמה או מה שנותר ממנה.'
3.48 אַנַנְדַה, האם לא אמרתי לך קודם: כל הדברים היקרים והנעימים לנו חייבים לסבול שינוי, פרוד, ותמורה? אז כיצד הדבר אפשרי – מה שנולד, שנוצר, מורכב, נתון לדעיכה – שלא ידעך? דבר זה בלתי אפשרי. וכל זאת נזנח, ננטש, נדחה, ונעזב: הטַטְהָאגַטַה זנח את כוח-החיים. הטַטְהָאגַטַה אמר פעם אחת ויחידה: 'פטירתו של הטַטְהָאגַטַה לא תתעכב עוד זמן רב. שלושה חודשים מעכשיו, הטַטְהָאגַטַה יגשים נִיבָּאנַה סופית.' אין זה אפשרי שהטַטְהָאגַטַה יסוג מהצהרתו על מנת להמשיך לחיות. כעת, אַנַנְדַה, הבה נלך אל האולם בעל הגג המשופע ביער הגדול."
"כן, אדוני."
3.49 והבּוּדְּהַה הלך עם המכובד אַנַנְדַה אל האולם בעל הגג המשופע ביער הגדול וכאשר הגיע לשם, אמר: "אַנַנְדַה, לך ואסוף את כל הנזירים המתגוררים באזור וֵסָאלִי, וקרא להם להגיע לאולם האסיפות".
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, וכך עשה. לאחר מכן חזר אל המכובד, קד בפניו, עמד במקום ראוי ואמר: "אדוני, מסדר הנזירים התאסף. כעת שהמכובד יעשה מה שהוא מוצא לנכון."
3.50 הבּוּדְּהַה נכנס אל אולם האסיפות, התיישב במושב שהוכן ואמר: "נזירים, מהסיבה הזו עליכם ללמוד לעומק את הדברים האלה שגיליתי והכרזתי עליהם, לתרגל אותם, לפתח ולטפח, כך שהחיים הרוחניים ימשכו זמן רב, ושיהיו לטובת אושרם של רבים, מתוך חמלה לעולם, לטובת אושרם של הישויות השמימיות ובני האדם. ומהם הדברים האלה…? אלה הם ארבע הבחינות לפיתוח קשב,36 ארבעת המאמצים הנכונים,37 ארבעת הנתיבים לעוצמה,38 חמש היכולות הרוחניות,39 חמשת הכוחות המנטאליים,40 שבעת הגורמים להתעוררות, דרך האציליים המתומנת."41
3.51 לאחר מכן אמר המכובד לנזירים: "כעת נזירים הנני מכריז בפניכם: כל הדברים המותנים ארעיים – תרגלו בנחישות! פטירתו של הטַטְהָאגַטַה לא תתעכב עוד זמן רב. שלושה חודשים מהיום הטַטְהָאגַטַה יגשים נִיבָּאנַה סופית. כך אמר המכובד. ולאחר שהוא שהלך-מעבר דיבר כך, אמר המורה:
"מבוגר אני בשנים. תוחלת חיי נקבעה.
כעת אני הולך ממכם, לאחר שעשיתי את עצמי למבטחי.
נזירים, היו חסרי לאות, מודעים, ממושמעים,
שימרו על תודעתכם אסופה היטב.
הוא שאינו מתעייף, וחי בהתאם לדְהַמַּה ולמשמעת,
לאחר שעזב לידה אחריו, ישים קץ ליגון."
סוף קטע דקלום שלישי
מבט הפיל
(nāgāpalokitaṃ)
4.1 הבּוּדְּהַה התעורר מוקדם בבוקר והתלבש, לקח את גלימתו וקערתו והלך אל וֵסָאלִי לסבב נדבות. לאחר שחזר מסבב הנדבות ואכל, הוא הביט אחורה אל וֵסָאלִי במבט הפיל שלו42 ואמר: "אַנַנְדַה, זו הפעם האחרונה שהטַטְהָאגַטַה מביט בוֵסָאלִי. עתה נלך אל בְּהַנְדַגָאמַה."
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, והמכובד המשיך עם קהל רב של נזירים אל בְּהַנְדַגָאמַה ושם נשאר.
4.2 אז פנה הבּוּדְּהַה אל הנזירים ואמר: "נזירים, בשל חוסר הבנה, אי חדירה של ארבעה דברים, אני, כמותכם, נדדתי זמן רב במעגל הלידות. מהם הארבעה? בשל אי הבנה של המוסריות האצילית, בשל חוסר הבנה של הריכוז האצילי, בשל חוסר הבנה של החוכמה האצילית, בשל חוסר הבנה של השחרור האצילי, אני, כמותכם, נדדתי זמן רב במעגל הלידות. ובשל הבנה וחדירה של המוסריות האצילית, הריכוז האצילי, החוכמה האצילית והשחרור האצילי, שההשתוקקות להיות נגדעה, הנטייה להתהוות הוכחדה, ולא תהיה עוד לידה נוספת."
4.3 כך אמר המכובד. הוא שהלך-מעבר דיבר כך, המורה אמר:
"מוסריות, ריכוז, חוכמה ושחרור סופי,
אלה הדברים הדגולים שגוֹטַמַה גילה.
את הדְהַמַּה שהבין לימד את נזיריו:
הוא אשר הבנתו שמה קץ ליגון, הולך לנִיבָּאנַה."
4.4 לאחר מכן הבּוּדְּהַה, בעת ששהה בבְּהַנְדַגָאמַה, נשא דרשה מקיפה: "זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה. כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, הוא מביא תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשייה לחלוטין מהתחלואים המנטאליים, כלומר, מזיהומי החושים, ההתהוות, ההשקפות המוטעות והבורות."
הקטע על ארבע אמות המידה העיקריות
(catumahāpadesakathā)
4.5 ולאחר שהבּוּדְּהַה שהה בבְּהַנְדַגָאמַה ככל שחפץ, הוא אמר למכובד אַנַנְדַה: "בוא אַנַנְדַה, נלך אל הַטְּהִיגָאמַה… אַמְבַּגָאמַה… לגַ'מְבּוּגָאמַה…" והעביר את אותה דרשה בכל אחד מהמקומות האלה. ולאחר מכן אמר: "בוא אַנַנְדַה, נלך אל בְּהוֹגַנַגַרַה."
4.6 "כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, והבּוּדְּהַה הלך אל בְּהוֹגַנַגַרַה מלווה בקבוצה גדולה של נזירים.
4.7 בבְּהוֹגַנַגַרַה התגורר המכובד במקדש אַנַנְדַה ושם אמר לנזירים: "נזירים, אלמד אתכם ארבע אמות מידה. הקשיבו היטב, כעת אדבר."
"כן, אדוני", השיבו הנזירים.
4.8 "נניח ונזיר אומר: 'חברים, שמעתי וקיבלתי את הדברים הבאים מפיו של הבּוּדְּהַה המכובד: כך היא הדְהַמַּה, כך היא המשמעת, כך הוא לימוד המורה', במקרה זה נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו. מבלי לקבל או לדחות את דבריו, עליכם לבחון ולהשוות את מילותיו ואופן הביטוי עם הסוּטּוֹת ובהתאם לכללי המשמעת. אם תחת בחינה והשוואה דבריו אינם מתיישבים עם הסוּטּוֹת וכללי המשמעת, המסקנה תהיה: 'אלה אינם דברי הבּוּדְּהַה, הדברים הובנו שלא כראוי על ידי הנזיר', ויש לדחות את דבריו. אך אם תחת בחינה והשוואה דבריו מתיישבים עם הסוּטּוֹת וכללי המשמעת, המסקנה תהיה: 'אלה דברי הבּוּדְּהַה, הדברים הובנו כראוי על ידי הנזיר'. זוהי אמת המידה הראשונה.
4.9 נניח ונזיר אומר: 'במקום כזה וכזה יש קהילה עם נזירים בכירים ומורים טובים. שמעתי וקיבלתי את הדברים האלה מקהילה זו', במקרה זה נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו. מבלי לקבל או לדחות את דבריו עליכם לבחון ולהשוות את מילותיו ואופן הביטוי עם הסוּטּוֹת ובהתאם לכללי המשמעת… זוהי אמת המידה השנייה.
4.10 נניח ונזיר אומר: 'במקום כזה וכזה יש מספר נזירים בכירים ומלומדים, היודעים את המסורת, היודעים את הדְהַמַּה, המשמעת, וקוד הכללים.' במקרה זה נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו. מבלי לקבל או לדחות את דבריו עליכם לבחון ולהשוות את מילותיו ואופן הביטוי עם הסוּטּוֹת ובהתאם לכללי המשמעת… זוהי אמת המידה השלישית.
4.11 נניח ונזיר אומר: 'במקום כזה וכזה יש נזיר אחד בכיר ומלומד, היודע את המסורת, היודע את הדְהַמַּה, המשמעת, וקוד הכללים…' במקרה זה נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו. מבלי לקבל או לדחות את דבריו עליכם לבחון ולהשוות את מילותיו ואופן הביטוי עם הסוּטּוֹת ובהתאם לכללי המשמעת… זוהי אמת המידה הרביעית."
4.12 והבּוּדְּהַה, בעת ששהה בבְּהוֹגַנַגַרַה, נשא דרשה מקיפה: 'זהו מוסר, זהו ריכוז, זוהי חוכמה. כאשר מוטמע מוסר בריכוז, הוא מביא תועלת ופירות רבים. כאשר מוטמע ריכוז בחוכמה, הוא מביא תועלת ופירות רבים. תודעה בה מוטמעת חוכמה הופכת חופשייה לחלוטין מהתחלואים המנטאליים, כלומר, מזיהומי החושים, ההתהוות, ההשקפות המוטעות והבורות.'
סיפורו של קוּנְדַה בן הנפח
(kammāraputtacundavatthu)
4.13 ולאחר ששהה בבְּהוֹגַנַגַרַה ככל שחפץ, אמר הבּוּדְּהַה למכובד אַנַנְדַה: "בוא אַנַנְדַה, נלך אל פָּאבָא". ושם התגורר בחורשת המנגו של קוּנְדַה בן הנפח.
4.14 כאשר שמע קוּנְדַה שהבּוּדְּהַה מגיע אל פָּאבָא ומתגורר בחורשת המנגו, הוא הלך אל המכובד, קד בפניו והתיישב במקום ראוי. והמכובד הדריך, עורר השראה, עודד ושימח אותו בשיחת דְהַמַּה.
4.15 לאחר מכן אמר קוּנְדַה: "אנא מהמכובד שיקבל ממני ארוחה מחר יחד עם קהל נזיריו!" והמכובד הסכים בשתיקה.
4.16 משראה קוּנְדַה את הסכמתו, קם ממקומו, קד בפני הבּוּדְּהַה ותוך שהוא שומר את ימינו כלפיו הלך לדרכו.
4.17 משהסתיים הלילה דאג קוּנְדַה להכנת ארוחה טובה של מזון רך וקשה הכוללת את התבשיל 'חזיר מעודן',43 וכאשר הארוחה הייתה מוכנה הוא דיווח לבּוּדְּהַה: "אדוני, הארוחה מוכנה."
4.18 הבּוּדְּהַה התלבש בבוקר, לקח את גלימתו וקערתו, והלך עם קהל נזיריו אל משכנו של קוּנְדַה. שם התיישב שם במקום ישיבה שהוכן לכבודו ואמר: "הגש לי את התבשיל 'חזיר מעודן' שהוכן עבורי, והגש את שאר האוכל הרך והקשה לקהל הנזירים."
"כן, אדוני", אמר קוּנְדַה וכך עשה.
4.19 לאחר מכן אמר הבּוּדְּהַה לקוּנְדַה: "קבור בבור כל מה שנותר מהתבשיל 'חזיר מעודן', כיוון שקוּנְדַה, אינני יכול לראות אף אחד בעולם הזה מלבד הטַטְהָאגַטַה על הישויות השמימיות המָארוֹת והבְּרַהְמוֹת בדור הזה עם הפרושים והברהמינים עם השליטים ושאר האנשים, אשר היה יכול לאכול ממנו ולעכל אותו כראוי."
"כן, אדוני", השיב קוּנְדַה, ולאחר שקבר את שאריות התבשיל 'חזיר מעודן' בבור, בא אל המכובד, קד בפניו והתיישב במקום ראוי. אז לאחר שהמכובד הדריך, עורר השראה, עודד ושימח אותו בשיחת דְהַמַּה, הוא קם ממקומו ועזב.
4.20 לאחר שאכל את הארוחה שקוּנְדַה נתן, תקפה את הבּוּדְּהַה מחלה קשה שכללה צואה עם דם, וכאבים חדים כאילו עמד למות. אך הוא עמד בכל אלה בקשב ובהבנה מלאה, ומבלי להתלונן. לאחר מכן אמר המכובד: "אַנַנְדַה, נלך אל קוּסִינָארָא."
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה.
לאחר שאכל את ארוחת קוּנְדַה,
סבל המכובד ממחלה קשה, מכאיבה וממיתה,
מאכילת התבשיל 'חזיר מעודן'.
מחלה חמורה תקפה את המורה.
לאחר שטוהר, אמר המכובד:
'כעת אלך אל העיר קוּסִינָארָא.'44
הבאת המים לשתייה
(pānīyāharaṇaṃ)
4.21 לאחר שסטה מהדרך, הלך הבּוּדְּהַה אל מרגלות עץ ואמר: "בוא, אַנַנְדַה, קפל למעני גלימה לארבע, אני עייף וברצוני לשבת."
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, וכך עשה.
4.22 הבּוּדְּהַה התיישב על המושב המוכן ואמר: "אַנַנְדַה, הבא לי מעט מים, אני צמא וברצוני לשתות."
ואַנַנְדַה השיב: "אדוני, חמש מאות כרכרות עברו בדרך זו. המים קוצפים מאבק גלגליהם ואינם טובים – הם מלוכלכים, עכורים ומזוהמים. אך, אדוני, הנהר קַקוּטְּהָא קרוב ויש בו מים נקיים, נעימים, קרירים, טהורים, עם גדות יפות למראה. שם יוכל האדון לשתות מים ולהרוות את צמאונו."
4.23 פעם שנייה אמר הבּוּדְּהַה: "אַנַנְדַה הבא לי מעט מים…" ואַנַנְדַה השיב כמקודם.
4.24 פעם שלישית אמר הבּוּדְּהַה: "אַנַנְדַה, הבא לי מעט מים, אני צמא וברצוני לשתות."
"כן, אדוני", אמר אַנַנְדַה, לקח את קערתו והלך אל זרם המים. וזרם המים הזה אשר מימיו היו קוצפים מאבק גלגלי הכרכרות והיו לא טובים, מלוכלכים, עכורים ומזוהמים, הפך טהור, בהיר ונקי, כאשר התקרב אליו אַנַנְדַה.
4.25 והמכובד אַנַנְדַה חשב: "כמה מדהימים ונפלאים הם כוחותיו העצומים של הטַטְהָאגַטַה! המים האלה היו קוצפים מאבק גלגלי הכרכרות… ובעת שהתקרבתי הפכו טהורים, בהירים ונקיים!". הוא לקח מים בקערתו הביא אותם למכובד, סיפר לו את מחשבותיו, ואמר: "אנא מהמכובד שישתה מהמים, שהוא שהלך-מעבר ישתה!", והמכובד שתה את המים.
סיפורו של פּוּקּוּסַה בן שבט המַלַּה
(pukkusamallaputtavatthu)
4.26 באותה העת פּוּקּוּסַה בן שבט המַלַּה, תלמידו של אָלָארַה קָאלָאמַה,45 היה בדרכו על הדרך הראשית מקוּסִינָארָא אל פָּאבָא. בראותו את הבּוּדְּהַה יושב תחת עץ, ניגש אליו, קד בפניו והתיישב במקום ראוי. ואז אמר: "כמה נפלא, כמה מדהים, אדוני, עד כמה הנוודים הרוחניים האלה רגועים!"
4.27 "אדוני, פעם אחת, אָלָארַה קָאלָאמַה היה בדרכו בדרך הראשית ולאחר שפנה לצד הדרך, הלך והתיישב תחת עץ בקרבת מקום למנוחת הצהריים שלו. וחמש מאות כרכרות חלפו ברעש גדול בקרבתו. אדם אשר הלך איתן מאחור ניגש אל אָלָארַה קָאלָאמַה ואמר: 'אדוני, האם לא ראית את חמש מאות הכרכרות עוברות כאן?'
'לא חבר, לא ראיתי.'
'אך, אדוני, האם לא שמעת אותם?'
'לא חבר, לא שמעתי.'
'אם כך, אדוני, האם ישנת?'
'לא חבר, לא ישנתי.'
'אם כך, אדוני, האם היית בהכרה?'
'כן, חבר.'
'אם כך, אדוני, בהיותך ער ובהכרה מלאה לא ראית ולא שמעת חמש מאות כרכרות שחלפו בסמוך אליך, אף על פי שגלימתך החיצונית מלאה באבק?'
'כך הדבר, חבר.'
והאיש הזה חשב לעצמו: 'כמה נפלא, כמה מדהים עד כמה הנוודים הרוחניים האלה רגועים – אף על פי שאדם בהכרה וער, הוא אינו רואה ואינו שומע חמש מאות כרכרות החולפות בסמוך אליו!' והלך לדרכו בהללו את כוחותיו הנשגבים של אָלָארַה קָאלָאמַה."
4.28 "אם כך, פּוּקּוּסַה, מה דעתך? מה אתה מחשיב כקשה יותר לעשות או להשיג – בעת שאדם בהכרה וער לא לראות ולא לשמוע חמש מאות כרכרות חולפות בסמוך, או בעת שאדם בהכרה וער, לא לראות ולא לשמוע דבר כאשר יורדים גשמים עזים וממטרים, ברקים מבהיקים, ורעמים רועמים?"
4.29 "אדוני, כיצד בכלל ניתן להשוות לא לראות ולא לשמוע חמש מאות כרכרות עם זה – או אפילו שש, שבע, שמונה תשע או עשר מאות, או מאות אלפים של כרכרות לזה? לא לראות ולא לשמוע דבר כאשר כזו סערה משתוללת קשה הרבה יותר…"
4.30 "פעם אחת, פּוּקּוּסַה, כאשר התגוררתי באָטוּמָא, בקומת החציר, ירדו גשמים עזים וממטרים, ברקים הבהיקו, ורעמים רעמו, ושני אחים איכרים וארבעה שוורים נהרגו. ואנשים רבים יצאו מאָטוּמָא להיכן ששני האחים וארבעת השוורים נהרגו.
4.31 ופּוּקּוּסַה, בדיוק באותה העת יצאתי מדלת קומת החציר, והלכתי הלוך ושוב בחוץ. ואדם אחד מההמון ניגש אלי, קד בפניי ונעמד במקום ראוי. ואני אמרתי לו:
4.32 'חבר, מדוע כל האנשים האלה נאספו כאן?'
'אדוני, הייתה סופה איומה ושני איכרים, אחים, וארבעה שוורים נהרגו. אך אתה, אדוני, היכן היית?'
'הייתי בדיוק כאן, חבר.'
'אך מה ראית, אדוני?'
'לא ראיתי דבר, חבר.'
'אז מה שמעת, אדוני?'
'לא שמעתי דבר, חבר.'
'האם ישנת, אדוני?'
'לא ישנתי, חבר.'
'אם כך, האם היית בהכרה?'
'כן, חבר.'
'אם כך, אדוני, היית ער ובהכרה מלאה ועדיין לא ראית ולא שמעת את הגשמים העזים והשטפונות ואת הרעמים וברקים?'
'כך הדבר, חבר.'
4.33 ופּוּקּוּסַה, האדם הזה חשב לעצמו: 'כמה נפלא, כמה מדהים עד כמה הנוודים הרוחניים האלה רגועים, שאף על פי שאדם ער ובהכרה מלאה, הוא לא ראה ולא שמע דבר בעת שהיו גשמים עזים וממטרים, ברקים מבהיקים ורעמים רועמים!' ולאחר ששיבח את כוחותי העצומים, קד בפניי, ועזב תוך שהוא שומר את ימינו כלפי."
4.34 לשמע הדברים, פּוּקּוּסַה בן שבט המַלַּה אמר: "אני מבטל את כוחותיו הנשגבים של אָלָארַה קָאלָאמַה כאילו פוזרו ברוח עצומה או נסחפו בזרם מהיר של נהר! מצוין, אדוני, מצוין אדוני! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אני שם את מבטחי בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. יקבל נא אותי המכובד כתומך מעתה ועד סוף חיי!"
4.35 לאחר מכן הורה פּוּקּוּסַה לאחד האנשים: "לך והבא לי שתי חבילות גלימות של בד-זהב, מבהיקות ומוכנות ללבישה."
"כן, אדוני", השיב האיש וכך עשה. ופּוּקּוּסַה העניק לבּוּדְּהַה את הגלימות ואמר: "הנה, אדוני, שתי חבילות גלימות משובחות של בד-זהב. אנא מהמכובד שיקבל אותן ברוב טובו!"
"אם כך, פּוּקּוּסַה, הלבישו אותי באחת מחבילת הגלימות ואת אַנַנְדַה באחרת."
"טוב, אדוני.", אמר פּוּקּוּסַה וכך עשה.
4.36 לאחר מכן הבּוּדְּהַה הדריך, עורר השראה, עודד ושימח את פּוּקּוּסַה בן שבט המַלַּה בשיחת דְהַמַּה. ואז פּוּקּוּסַה קם ממושבו, קד בפני הבּוּדְּהַה, ועזב תוך שהוא שומר את ימינו כלפיו.
4.37 זמן קצר לאחר שפּוּקּוּסַה עזב, אַנַנְדַה שם חבילה אחת של הגלימות המוזהבות על גופו של המכובד ואמר: "כמה מדהים, אדוני, כמה נפלא שעורו של המכובד נראה כה צח ומבהיק! הוא נראה אף מבריק יותר מהגלימות המוזהבות שהוא לבוש בהן!"
"בדיוק כך אַנַנְדַה. ישנם שני מקרים בהם עורו של הטַטְהָאגַטַה נראה צח ומבהיק באופן מיוחד. מה הם? המקרה הראשון הוא הלילה בו הטַטְהָאגַטַה מגשים התעוררות שלמה, והשני הוא הלילה בו הטַטְהָאגַטַה מגשים את אלמנט הנִיבָּאנַה ללא שארית ביום מותו האחרון. בשני מקרים אלה עורו של הטַטְהָאגַטַה נראה צח ומבהיק באופן מיוחד.
4.38 הלילה, אַנַנְדַה, באשמורת האחרונה של הלילה, בחורשת עצי הסאל של בני שבט המַלַּה בסמוך לקוּסִינָארָא, בין שני עצי סאל, הטַטְהָאגַטַה יגיע למותו הסופי. ועתה, אַנַנְדַה, הבה נלך אל הנהר קַקוּטְּהָא."
"טוב, אדוני", השיב אַנַנְדַה.
שתי גלימות מוזהבות היו מתנותיו של פּוּקּוּסַה:
בוהק גופו של המורה עלה על זה של לבושו.
4.39 והבּוּדְּהַה הלך מלווה במספר גדול של נזירים אל נהר קַקוּטְּהָא. שם נכנס לנהר, התרחץ ושתה, ומשיצא הלך אל חורשת המנגו, שם אמר למכובד צ'וּנְדַקַה: "בוא צ'וּנְדַקַה, קפל נא גלימה לארבע למעני. אני עייף ומעוניין לשכב לנוח."
"כן, אדוני.", אמר צ'וּנְדַקַה וכך עשה.
4.40 הבּוּדְּהַה אימץ את תנוחת האריה, נשכב לנוח על צידו הימני, בהניחו רגל אחת על גבי השניה, בקשב ובהבנה מלאה ובציון הזמן להתעורר. והמכובד צ'וּנְדַקַה התיישב אל מול המכובד.
4.41 הבּוּדְּהַה הלך אל הנהר קַקוּטְּהָא
עם מימיו הצלולים, הזכים והנעימים,
שם המורה טבל את גופו היגע.
טַטְהָאגַטַה – מבלי אחד השווה לו בכל העולם.
מוקף בנזיריו להם היה הראש.
המורה המכובד, שומר הדְהַמַּה,
אל חורשת המנגו הלך החכם הגדול,
ולצ'וּנְדַקַה הנזיר אמר:
'על גלימה מקופלת לארבע אשכב לנוח.'
וכך נעתר למומחה הגדול,
צ'וּנְדַקַה הניח את הגלימה המקופלת.
המורה הניח את גופו המותש,
בעוד צ'וּנְדַקַה נותר מתבונן לצידו.
4.42 לאחר מכן אמר הבּוּדְּהַה למכובד אַנַנְדַה: "יתכן, אַנַנְדַה, שקוּנְדַה הנפח יחוש חרטה, במחשבה: 'זוהי אשמתך, החבר קוּנְדַה, בגלל מעשיך שהטַטְהָאגַטַה הגשים נִיבָּאנַה סופית לאחר שקיבל את הארוחה האחרונה ממך!' אך יש להסיר את דאגתו של קוּנְדַה באופן הבא: 'זה עומד לזכותך, קוּנְדַה, זה מעשה טוב – הטַטְהָאגַטַה הגשים נִיבָּאנַה סופית לאחר שקיבל את הארוחה האחרונה ממך! החבר קוּנְדַה, זאת מאחר שכך שמעתי והבנתי מפיו של המכובד עצמו, ששתי נדבות המזון האלה הן בעלות חסד גדול מאוד, מניבות פירות גדולים, בעלות הטבות ותועלת גדולות יותר מכל אחת אחרת. מהן השתיים? האחת היא נדבת המזון שניתנת לאחר שהטַטְהָאגַטַה מגשים התעוררות שלמה, והשנייה היא לפני שהוא מגשים את אלמנט הנִיבָּאנַה ללא שארית במותו הסופי. שתי נדבות מזון אלה בעלות חסד גדול ופירות גדולים יותר מכל האחרות. מעשיו של קוּנְדַה תורמים לחיים ארוכים, ליופי, לאושר, לתהילה, ללידה בעולם טוב, ולכבוד מלכים.' בדרך זו, אַנַנְדַה, יש להפיג את דאגתו של קוּנְדַה."
4.43 לאחר שהבּוּדְּהַה הסדיר את העניין, הוא אמר את הדברים הבאים:
"באמצעות נתינה, גדלים חסדים,
דרך ריסון, נבלמת עוינות,46
הוא המיומן זונח התנהגות רעה.
כאשר חמדנות, שנאה, ואשליה מתפוגגות,
מתגשמת נִיבָּאנַה."
סוף קטע דקלום רביעי
עצי הסאל התאומים
(yamakasālā)
5.1. הבּוּדְּהַה אמר: "אַנַנְדַה, הבה נחצה את נהר ההִירַנְיַבַטִי ונלך אל אוּפַּבַטַנַה, חורשת הסאל של בני המַלַּה במחוז קוּסִינָארָא."
"כן, אדוני", אמר אַנַנְדַה והמכובד, מלווה בקבוצה גדולה של נזירים, חצה את הנהר והלך אל חורשת הסאל. שם אמר הבּוּדְּהַה לאַנַנְדַה: "אַנַנְדַה הכן למעני מיטה בין שני עצי הסאל התאומים האלה כשראשי פונה צפונה. אני עייף ומעוניין לשכב לנוח."
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה וכך עשה. והמכובד נשכב על צידו הימיני בתנוחת האריה, כשרגלו האחת מונחת על גבי השניה, בקשב ובהבנה מלאה.
5.2. ושני עצי הסאל התאומים הנצו לפתע שפע של פריחה, פרחים נפלו על גופו של הטַטְהָאגַטַה, התפזרו וכיסו אותו במחוות הוקרה. פרחי עץ אַלְגום ואבקת עץ אַלְגום שמימית נפלו מהשמים, התפזרו וכיסו את גופו של הטַטְהָאגַטַה במחוות הוקרה. מוזיקה שמימית וקולות שיר נשמעו מהשמים במחוות הוקרה לטַטְהָאגַטַה.
5.3. והבּוּדְּהַה אמר: "עצי הסאל האלה הנצו לפתע שפע של פריחה… מוזיקה שמימית וקולות נשמעו מהשמים במחוות הוקרה לטַטְהָאגַטַה. מעולם לא קיבל הטַטְהָאגַטַה הערכה, כבוד, הערצה, וסגידה כה גדולה. ועדיין, אַנַנְדַה, כל נזיר, נזירה, תומך או תומכת המתרגלים את הדְהַמַּה כראוי ומגשימים בשלמות את דרך הדְהַמַּה, הוא או היא מכבדים את הטַטְהָאגַטַה, מעריכים ומביעים לו כבוד והוקרה נעלים יותר. לכן, אַנַנְדַה, זו חייבת להיות סיסמתכם: 'אנו נחייה בתרגול הדְהַמַּה כראוי, ונגשים בשלמות את דרך הדְהַמַּה.'"
הנזיר הבכיר אוּפַּבָאנַה
(upavāṇatthero)
5.4. באותה עת עמד המכובד אוּפַּבָאנַה אל מול המכובד, ונופף במניפה. והמכובד הורה לו לזוז: "זוז הצידה, נזיר, אל תעמוד מולי." והמכובד אַנַנְדַה חשב לעצמו: 'המכובד אוּפַּבָאנַה הוא עוזרו האישי של הבּוּדְּהַה מזה זמן רב, תמיד לרשותו בכל דבר שהוא צריך. ועתה בשעתו האחרונה של המכובד הוא מורה לו לעמוד בצד ולא לעמוד אל מולו. מדוע הוא עושה זאת?'
5.5. והוא שאל את הבּוּדְּהַה בעניין הזה. "אַנַנְדַה, הישויות מעשרת מישורי העולמות התאספו לראות את הטַטְהָאגַטַה. במרחק של שתים עשרה יוֹגַ'נוֹת סביב חורשת הסאל של בני שבט המַלַּה סמוך לקוּסִינָארָא אין מקום שניתן לנגוע בו עם קצה שערה אשר אינו תפוס על ידי ישות עוצמתית, והן רוטנות: 'עשינו דרך ארוכה כדי לראות את הטַטְהָאגַטַה. זה נדיר שטַטְהָאגַטַה, בּוּדְּהַה ער בשלמות, מופיע בעולם, והלילה באשמורת האחרונה הטטהגטה יגשים נִיבָּאנַה סופית, והנזיר הגדול הזה עומד מול המכובד ומונע מאיתנו לתפוס מבט אחרון בטַטְהָאגַטַה!'"
5.6. "אך, המכובד, אילו מין ישויות שמימיות רואה המכובד?"
"אַנַנְדַה, ישנן ישויות-שמים אשר תודעותיהן כבולות לארץ, הן מתייפחות ומורטות את שערותיהן, מרימות את ידיהן, משליכות את עצמן אפיים, מתפתלות, מתהפכות וזועקות: 'זה מוקדם מידי שהבּוּדְּהַה המכובד ימות, מוקדם מידי שהוא שהלך-מעבר ימות, מוקדם מידי שעין העולם תעצם!' וישנן ישויות-ארץ אשר תודעותיהן כבולות לארץ, אשר נוהגות בדומה לאלו. אך הישויות הללו המשוחררות מהשתוקקות נוהגות בסובלנות ואומרות: 'כל הדברים המותנים ארעיים – מה הטעם בכל זה?'"47
ארבעת המקומות המכובדים
(catusaṃvejanīyaṭṭhānāni)
5.7. "אדוני, קודם לכן, נזירים אשר בילו את תקופת הגשמים במקומות שונים היו מגיעים לראות את הטַטְהָאגַטַה, והיינו מקבלים אותם בברכת שלום כך שנזירים מאומנים היטב אלה יראו אותך ויברכו אותך בכבוד. אך עם מותו של המכובד, לא תהיה לנו עוד את האפשרות הזו."
5.8. "אַנַנְדַה, ישנם את ארבעת המקומות האלה אשר למראיתם תתעורר תחושת דחיפות48 באדם בעל אמון. אילו מקומות? 'כאן הטַטְהָאגַטַה נולד', זהו הראשון.49 'כאן הטַטְהָאגַטַה הגשים התעוררות', זהו השני.50 'כאן הטַטְהָאגַטַה הניע את גלגל הדְהַמַּה', זהו השלישי.51 'כאן הטַטְהָאגַטַה הגשים את אלמנט הנִיבָּאנַה ללא שארית', זהו הרביעי.52 ואַנַנְדַה, הנזירים, הנזירות, התומכים והתומכות בעלי האמון יבקרו את המקומות האלה. וכל מי שימות בזמן המסעות הללו אל מקומות מכובדים אלה עם אמון מלא, בהתפרקות גופו, לאחר המוות הוא יוולד בעולם שמימי.
שאלותיו של אַנַנְדַה
(ānandapucchākathā)
5.9. "אדוני, כיצד עלינו לנהוג כלפי נשים?"
"אל תסתכלו עליהן, אַנַנְדַה."
"אך אם נראה אותן, כיצד עלינו לנהוג, אדוני?"
"אל תדברו אליהן, אַנַנְדַה."
"אך אם הן מדברות איתנו, אדוני, כיצד עלינו לנהוג?"
"שימרו על קשב, אַנַנְדַה."
5.10. "אדוני, מה עלינו לעשות עם שרידי הטַטְהָאגַטַה?"
"אל תעסיקו את עצמכם בהסדרי ההלוויה, אַנַנְדַה. עליכם לחתור אל המטרה העליונה,53 הקדישו עצמכם למטרה העליונה, והיו עם תודעה בלתי נלאית, נמרצת, ומסורה למטרה העליונה. ישנם חכמים מבני-הלוחמים, הברהמינים ובעלי-הבית, אשר מסורים לטַטְהָאגַטַה – הם ידאגו להלוויה."
5.11. "אך, אדוני, מה יש לעשות עם שרידיו של הטַטְהָאגַטַה?"
"אַנַנְדַה, יש לנהוג בהם כפי שנוהגים בשרידיו של שליט עולם מניע-גלגל".
"וכיצד יש לעשות זאת, אדוני?"
"אַנַנְדַה, שרידיו של שליט עולם 'מניע-גלגל' נעטפים בבד פשתן לבן. את אלה עוטפים בצמר כותנה מסורק, וכל זה בבד חדש. לאחר שעשו זאת חמש מאות פעמים כל אחד, סוגרים את גופתו של המלך במיכל ברזל54 מלא שמן אשר מכוסה בכלי ברזל נוסף. לאחר שמכינים את מדורת ההלוויה עם כל הבשמים מכל הסוגים, שורפים את גווית המלך, ומקימים סְטוּפַּה55 בצומת דרכים. אַנַנְדַה, כך נוהגים עם שרידיו של שליט עולם 'מניע-גלגל' וכך יש גם לנהוג בגופתו של הטַטְהָאגַטַה. יש להקים סְטוּפַּה בצומת דרכים כהוקרה לטַטְהָאגַטַה. וכל מי שיניח שם זרים, בשמים מתוקים וצבעים56 בלב מסור, יקצור חסדים ואושר לזמן רב.
אנשים הראויים לסְטוּפַּה
(thūpārahapuggalo)
5.12. אַנַנְדַה, ישנם ארבעה אנשים הראויים לסְטוּפַּה, מי הם? טַטְהָאגַטַה, אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות, זה אחד. בּוּדְּהַה שקט57 הוא אחד נוסף. תלמיד של הטַטְהָאגַטַה הוא אחד נוסף. ושליט עולם 'מניע-גלגל' הוא אחד נוסף. ומדוע כל אחד מאלה ראוי לסְטוּפַּה? כיוון, אַנַנְדַה, שבמחשבה: 'זוהי סְטוּפַּה של טַטְהָאגַטַה', 'זוהי סְטוּפַּה של בּוּדְּהַה שקט', 'זוהי סְטוּפַּה של תלמיד הטַטְהָאגַטַה', 'זוהי סְטוּפַּה של שליט-עולם מניע-גלגל', אנשים הופכים שלווים, ואז עם התפרקות הגוף לאחר המוות, הם מגיעים אל יעד טוב ומופיעים בעולמות שמימיים. זוהי הסיבה, ואלה הארבעה הראויים לסְטוּפַּה."
תכונותיו הנפלאות של אַנַנְדַה
(ānandācchariyadhammo)
5.13. לאחר מכן הלך המכובד אַנַנְדַה אל המנזר58 ושם בעודו נשען על פתח הכניסה, קונן:59 "אבוי, אני עדיין מתאמן60 ויש לי עוד דרך ארוכה לעשות! והמורה אשר היה כה מלא חמלה כלפי עומד למות!"
הבּוּדְּהַה שאל את הנזירים היכן אַנַנְדַה והם אמרו לו. אז הוא אמר לנזיר מסויים: 'נזיר, לך ואמור לאַנַנְדַה בשמי: 'החבר אַנַנְדַה, המורה קורא לך.'"
"כן, אדוני", השיב הנזיר, וכך עשה.
"טוב, חבר", השיב אַנַנְדַה לאותו נזיר, והלך אל המורה, קד בפניו והתיישב במקום ראוי.
5.14. והבּוּדְּהַה אמר: "מספיק אַנַנְדַה, אל נא תבכה ותיבב! האין לא אמרתי לך קודם שכל הדברים הנעימים והמהנים נתונים לשינוי, נתונים לפירוד ולתמורה? אז אַנַנְדַה – מאחר שכל דבר שנולד, נוצר ומורכב, נתון לדעיכה – כיצד ייתכן שלא יחדל? במשך תקופה ארוכה, אַנַנְדַה, חיית בנוכחות הטַטְהָאגַטַה, הראת אהבה חסרת גבולות במעשה, דיבור ומחשבה, בעלת ערך, מבורכת, מכל הלב וללא קמצנות. השגת חסדים רבים, אַנַנְדַה. עשה את המאמץ, ותוך זמן קצר תהיה חופשי מהתחלואים המנטאליים."
5.15. והבּוּדְּהַה פנה אל הנזירים: "נזירים, לכל מי שהיו בּוּדְּהוֹת אַרַהַנְטים ערים בשלמות בעבר, היו עוזרים אישיים כמו אַנַנְדַה, וכך גם לאדונים המכובדים שיבואו בעתיד. נזירים, אַנַנְדַה הוא חכם. הוא יודע את הזמנים המתאימים לנזירים להתראות עם הטַטְהָאגַטַה, ואת הזמנים הנכונים לנזירות, לתומכים, לתומכות, למלכים, לשרים מלכותיים, למנהיגים של קבוצות לימוד אחרות, ולתלמידיהם להתראות עם הטַטְהָאגַטַה.
5.16. לאַנַנְדַה ארבע תכונות נפלאות וראויות לציון. מה הן? אם קבוצת נזירים מגיעה לראות את אַנַנְדַה, הם שמחים לראותו, וכאשר אַנַנְדַה מדבר דְהַמַּה אליהם, הם מרוצים, וכאשר הוא שותק, הם מאוכזבים. וכך הדבר גם עם נזירות, עם תומכים ותומכות.61 וארבע תכונות אלה נכונות גם לגבי מלך עולם מניע-גלגל: כאשר מבקרים אותו קבוצת בני-לוחמים, ברהמינים, בעלי-בית, או פרושים, הם שמחים לראותו, וכך גם כאשר הוא מדבר אליהם, וכאשר הוא שותק, הם מאוכזבים. וכך הדבר גם עם אַנַנְדַה."
הלימוד מהשיחה על הזוהר הגדול
(mahāsudassanasuttadesanā)
5.17. לאחר מכן אמר המכובד אַנַנְדַה: "אדוני, אנא מהמכובד שלא ימות בעיירה הקטנה והאומללה הזו, באמצע הג'ונגל, באמצע שום מקום! אדון, ישנן ערים גדולות כמו קַמְפָּא, רָאגַ'גַהַה, סָאבַטְּהִי, סָאקֶטַה, קוֹסַמְבִּי או וָארָאנַסִי. במקומות אלה מתגוררים בני-לוחמים, ברהמינים ובעלי בית עשירים אשר שמו את מבטחם בטַטְהָאגַטַה, ואשר ידאגו שהלווית הטַטְהָאגַטַה תהיה ברמה נאותה."
"אַנַנְדַה, אל תכנה אותה עיירה קטנה ואומללה, באמצע הג'ונגל, באמצע שום מקום.
5.18. פעם, אַנַנְדַה, המלך מַהָאסוּדַסַּנַה היה שליט, מלך מניע גלגל, צדיק והוגן בחוקיו, כובש ארבע כנפות תבל, המכונן את ביטחון ממלכתו, ובעל שבעת האוצרות. ואַנַנְדַה, תחת שלטונו של המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, הייתה קוּסִינָארָא הזו, אשר נקראה קוּסָאבַטִי, עיר הבירה שלו. והיא הייתה באורך שניים עשר יוֹגַ'נוֹת ממזרח למערב, וברוחב שבע יוֹגַ'נוֹת מצפון לדרום. קוּסָאבַטִי הייתה עשירה, משגשגת, מאוכלסת בצפיפות ומלאה במזון מכל טוב. כפי שעיר הישויות השמימיות אָלַקַמַנְדָא62 עשירה משגשגת, מאוכלסת בצפיפות ביַקְהוֹת ומלאה במזון מכל טוב, כך הייתה העיר המלכותית קוּסָאבַטִי. ובעיר קוּסָאבַטִי לא חסרו עשרה קולות ביום או בלילה: קולות פילים, סוסים, מרכבות, תופי-דויד, תופי-צד, כלי מיתר, שירה, מצילתיים, גונגים, וקריאות 'אכול, שתה, והיה שמח!' כעשירי.63
5.19. וכעת, אַנַנְדַה, לך אל קוּסִינָארָא והודע לבני המַלַּה של קוּסִינָארָא: 'בני וָאסֶטְּהַה, הלילה, באשמורת האחרונה, הטַטְהָאגַטַה יגשים נִיבָּאנַה סופית. גשו אליו בני וָאסֵטְּהַה, גשו אליו, פן תתחרטו אחר כך ותגידו: 'הטַטְהָאגַטַה נפטר באזורינו, ולא ניצלנו את ההזדמנות לראותו בפעם האחרונה!'"
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה, ולאחר שלקח את הגלימה והקערה, הלך בליווי אל קוּסִינָארָא.
הבעת הכבוד של בני המַלַּה
(mallānaṃ vandanā)
5.20. באותה העת בני המַלַּה מקוּסִינָארָא התאספו באולם האסיפות שלהם לעניין מסויים. ואַנַנְדַה הגיע אליהם ומסר את דבריו של הבּוּדְּהַה.
5.21. כאשר שמעו את דבריו של אַנַנְדַה, בני המַלַּה על בניהם, נשות בניהם, ונשותיהם הוכו בצער ויגון, וליבם התמלא עצב והם כולם בכו ומרטו את שערותיהם, הרימו את ידיהם, זרקו את עצמם על הארץ התגלגלו והתפתלו, תוך זעקות: "הרבה יותר מידי מוקדם הבּוּדְּהַה המכובד נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם הוא שהלך-מעבר נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם עין-העולם נעצמה!" אך אלה שהיו חופשיים מהשתוקקות עמדו בקשב ובהבנה מלאה, ואמרו: "כל הדברים המותנים ארעיים – מה הטעם לכל זה?" לאחר מכן הלכו כולם אל חורשת הסאל היכן שהמכובד אַנַנְדַה היה.
5.22. אַנַנְדַה חשב לעצמו: 'אם ארשה לבני המַלַּה מקוּסִינָארָא לקוד בפני הבּוּדְּהַה אחד אחר השני, הלילה יחלוף עוד לפני שכולם יסיימו להביע את הוקרתם. עדיף שאתן להם לקוד בפניו משפחה אחר משפחה, באמירה: 'אדוני, בן המַלַּה בשם זה וזה עם ילדיו ואשתו, משרתיו וידידיו קדים לרגליו של המכובד." וכך הציג אותם בדרך זו, ואיפשר לכל בני המַלַּה של קוּסִינָארָא לקוד בפני הבּוּדְּהַה בכבוד באשמורת הראשונה של הלילה.
סיפורו של הנווד הרוחני סוּבְּהַדַּה
(subhaddaparibbājakavatthu)
5.23. באותה עת נווד רוחני בשם סוּבְּהַדַּה היה בקוּסִינָארָא. הוא שמע שהפרוש גוֹטַמַה התעתד להגשים נִיבָּאנַה סופית באשמורת האחרונה של הלילה וחשב לעצמו: 'שמעתי מנוודים רוחניים מכובדים, ותיקים בשנים, מורים של מורים, שטַטְהָאגַטַה, בּוּדְּהַה ער בשלמות, מופיע בעולם רק לעיתים רחוקות. והלילה באשמורת האחרונה הפרוש גוֹטַמַה יגשים נִיבָּאנַה סופית. כעת ספק כלשהו עלה בתודעתי, ואני בטוח שהפרוש גוֹטַמַה יוכל ללמד אותי שיעור כדי להסיר את הספק הזה.'
5.24. כך הלך סוּבְּהַדַּה אל חורשת הסאל של בני המַלַּה, להיכן שהמכובד אַנַנְדַה היה, וסיפר לו את מחשבותיו: "אַנַנְדַה המכובד, האם יורשה לי לראות את הפרוש גוֹטַמַה?" אך אַנַנְדַה השיב: "די, החבר סוּבְּהַדַּה, אל נא תפריע לטַטְהָאגַטַה, האדון מותש." וסוּבְּהַדַּה ביקש בשנית ובשלישית. ועדיין אַנַנְדַה סירב לבקשתו.
5.25. אך הבּוּדְּהַה שמע את השיחה בין אַנַנְדַה וסוּבְּהַדַּה, וקרא לאַנַנְדַה: "די, אַנַנְדַה, אל נא תמנע מסוּבְּהַדַּה, הנח לו לראות את הטַטְהָאגַטַה. כיוון שכל מה שסוּבְּהַדַּה ישאל אותי יהיה זה על מנת לחפש אחר הידיעה הגבוהה64 ולא על מנת להטריד אותי, ומה שאומר בתשובה לשאלותיו, הוא יבין במהרה." ואַנַנְדַה אמר: "היכנס, החבר סוּבְּהַדַּה, המכובד מאשר לך לבוא."
5.26. סוּבְּהַדַּה ניגש אל הבּוּדְּהַה, החליף איתו ברכות נימוסין, התיישב במקום ראוי, ואמר: "גוֹטַמַה המכובד, כל הפרושים והברהמינים האלה אשר יש להם קהילות ותומכים, והם מורים ידועים ומפורסמים, מקימי בתי-ספר למחשבה, ומיוחסים בעיני כל כקדושים, כמו פּוּרַנַה קַסַפַּה, מַקְּהַלִי גוֹסָאלַה, אַגִ'יטַה קַסַקַמְבַּלַי, פַּקוּדְהַה קַצָּ'איַנַה, סַנְגַ'יַה בֶּלַטְּהַפּוּטַּה, ונִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַה – האם כל אלה הבינו את האמת כפי שהם מכריזים, או שאף אחד מהם לא הבין אותה, או שחלקם הבינו וחלקם לא?"
"די, סוּבְּהַדַּה, לא משנה אם כולם, אף אחד מהם, או חלקם הבינו את האמת. אני אלמד אותך דְהַמַּה, סוּבְּהַדַּה. הקשב היטב, ושים לב לדברי."
"כן, אדוני", אמר סוּבְּהַדַּה, והמכובד אמר:
5.27. "בכל תורה ומשמעת בה לא נמצאת דרך האציליים המתומנת, לא ימצאו פרושים מהדרגה הראשונה, השניה, השלישית או הרביעית.65 אך ניתן למצוא פרושים כאלה מהדרגה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית בתורה ומשמעת בה נמצאת דרך האציליים המתומנת. סוּבְּהַדַּה, בתורה והמשמעת הזו נמצאת דרך האציליים המתומנת ובה ניתן למצוא פרושים מהדרגה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית. בתורות אחרות אין פרושים אמיתיים, אך כל עוד הנזירים יחיו כאן את החיים הרוחניים בשלמותם, לא יחסרו אַרַהַנְטים בעולם.
בן עשרים ותשע הייתי
כאשר יצאתי לחפש אחר הטוב.
כעת חלפו חמישים שנה
מהיום בו יצאתי לפרישות
לנדוד במרחבי חוכמת הדְהַמַּה
אשר מחוץ לה אין פרוש
מהדרגה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית.
תורות לימוד אחרות הן ריקות,
אך אם נזירים יחיו כאן בשלמות,
לעולם לא יחסרו אַרַהַנְטים."
5.28. כאשר שמע זאת הנווד הרוחני סוּבְּהַדַּה, הוא אמר: "מצוין, אדוני, מצוין אדוני! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אני שם את מבטחי בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. יקבל נא אותי המכובד כנזיר בנוכחותו, אנא שאתקבל לקהילת הנזירים!"
5.29. "סוּבְּהַדַּה, כל מי שמגיע מתורה אחרת ומעוניין להפוך לנזיר בתורה ומשמעת זו, עליו לעבור תקופת ניסיון על תנאי של ארבעה חודשים ובתום ארבעת החודשים, הנזירים האלה המבוססים בתודעותיהם66 יכולים לאפשר לו להתנזר ולהפוך לנזיר מן המניין. אך עדיין, יש אנשים שונים בהם ניתן לנהוג באופן שונה."
"אדוני, אם אלה המגיעים מתורות לימוד אחרות חייבים לעבור תקופת ניסיון על תנאי של ארבעה חודשים… אני אעבור תקופה של ארבע שנים, ורק אז שיאפשרו לי להתנזר ולהתקבל לקהילת הנזירים!" אך הבּוּדְּהַה אמר לאַנַנְדַה: "אפשר לסוּבְּהַדַּה להתנזר!"
"כן, אדוני", השיב אַנַנְדַה.
וסוּבְּהַדַּה אמר למכובד אַנַנְדַה: "החבר אַנַנְדַה, זוהי זכות גדולה עבור כולכם, זוהי הטבה עצומה בשבילכם, שקיבלתם את ההסמכה של הנזירות בנוכחותו של המורה."
סוּבְּהַדַּה הפך לנזיר בנוכחות המורה וקיבל את ההסמכה. ומרגע שהוסמך כנזיר, המכובד סוּבְּהַדַּה, מבודד, מרוחק, ללא לאות, במרץ ובנחישות, תוך זמן קצר השיג את מה שלמענו צעירים ממשפחות טובות יוצאים לפרישות מחיי-בית אל חיי חסר-בית, פסגת החיים הרוחניים שאין שווה לה, בהבינו כאן ועכשיו בכוחות עצמו ובתובנתו בה שהה: 'הלידה הגיעה אל קֵצַהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קֵצַם, מה שהיה לעשות נעשה, אין יותר מזה דבר.' והמכובד סוּבְּהַדַּה הפך לאחד האַרַהַנְטים. הוא היה הנזיר המתלמד האחרון שהוסמך באופן אישי על ידי הבּוּדְּהַה.67
סוף קטע דקלום חמישי
מילותיו האחרונות של הטַטְהָאגַטַה
(tathāgatapacchimavācā)
6.1. והבּוּדְּהַה אמר לאַנַנְדַה: "אַנַנְדַה, ייתכן ותחשוב: 'הוראותיו של המורה הופסקו, כעת אין לנו עוד מורה!' אך אל לך לראות זאת כך, אַנַנְדַה, מאחר שכל מה שלימדתי והסברתי לכם כדְהַמַּה ומשמעת, בלכתי יהיה המורה שלכם.
6.2. בעניין המנהג של נזירים לכנות אחד את השני 'חבר',68 יש לחדול ממנו לאחר פטירתי. נזירים בכירים יפנו אל נזירים צעירים מהם בשמם הפרטי, שם השבט שלהם או במילה 'חבר', בעוד נזירים צעירים יותר יפנו אל נזירים ותיקים מהם כ'אדון נכבד'69 או 'המכובד'.70
6.3. אם הם מעוניינים, הקהילה יכולה לזנוח את החוקים המשניים לאחר פטירתי.71
6.4. לאחר פטירתי הנזיר צְ'הַנַּה יקבל את עונש-הבְּרַהְמַה."72
"אך, אדוני, מה הוא עונש-הבְּרַהְמַה?"
"לא משנה מה הנזיר צְ'הַנַּה אומר, על הנזירים לא לדבר איתו, להוכיח אותו, או להנחות אותו."
6.5. לאחר מכן הנחה הבּוּדְּהַה את הנזירים ואמר: "יתכן ולאחד הנזירים כאן יש ספקות או חוסר ודאות ביחס לבּוּדְּהַה, לדְהַמַּה, לסַנְגְהַה, או ספקות ביחס לדרך או התרגול. שאלו, נזירים! שלא תחושו חרטה אחר כך, במחשבה: 'המורה היה מולנו, ונמנענו מלשאול את האדון פנים אל פנים!'". לשמע הדברים, הנזירים נותרו דוממים. הבּוּדְּהַה חזר על דבריו פעם שנייה ושלישית, ועדיין הנזירים נותרו דוממים. אז אמר הבּוּדְּהַה: "ייתכן ואינכם שואלים מתוך יראה וכבוד למורה. אם כך, נזירים, שאחד החברים יאמר זאת לאחר." אך עדיין הם נותרו דוממים.
6.6. והמכובד אַנַנְדַה אמר: "זה דבר נפלא, אדוני, זה מדהים! אני רואה בבהירות שבאסיפה הזו אין ולו נזיר אחד שיש לו ספקות או חוסר ודאות ביחס לבּוּדְּהַה, לדְהַמַּה, לסַנְגְהַה, או ספקות ביחס לדרך או לתרגול."
"אתה אַנַנְדַה, מדבר מתוך אמונה.73 אך הטַטְהָאגַטַה יודע שבאסיפה זו אין ולו נזיר אחד שיש בו ספקות או חוסר ודאות ביחס לבּוּדְּהַה לדְהַמַּה, לסַנְגְהַה או ביחס לדרך או לתרגול. אַנַנְדַה, הפַּחוּת ביותר מחמש מאות הנזירים שכאן הוא נכנס-לזרם, שאינו יכול ליפול לעולמות היגון, מובטח לנִיבָּאנַה."74
6.7. והבּוּדְּהַה אמר לנזירים: "כעת נזירים, אני מכריז בפניכם: כל הדברים המותנים ארעיים – תרגלו בנחישות."75 אלה היו מילותיו האחרונות של הטַטְהָאגַטַה.
המיתה הסופית
(parinibbutakathā)
6.8. לאחר מכן נכנס הבּוּדְּהַה לגְ'הָאנַה הראשונה. משעזב אותה נכנס לגְ'הָאנַה השניה, לשלישית ולרביעית. לאחר מכן עזב את הגְ'הָאנַה הרביעית ונכנס לגְ'הָאנַה של ספירת אינסופיות המרחב, אז לספירת אינסופיות ההכרה, אז לספירת האין-דבר, אז לספירת הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה, ומשעזב אותה הגיע לחדלון-ההרגשה-והתפיסה.
אז אמר המכובד אַנַנְדַה למכובד אַנוּרוּדְּהַה: "המכובד אַנוּרוּדְּהַה, האדון נפטר."
"לא, החבר אַנַנְדַה,76 האדון לא נפטר, הוא הגיע לחדלון-ההרגשה-והתפיסה."
6.9. לאחר מכן הבּוּדְּהַה, משעזב את ספירת החדלון-ההרגשה-והתפיסה, נכנס לספירת הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה, ממנה נכנס לספירת האין-דבר, לספירת אינסופיות ההכרה, ולספירת אינסופיות המרחב. מספירת אינסופיות המרחב הוא נכנס לגְ'הָאנַה הרביעית, משם לשלישית, משם לשנייה ומשם לגְ'הָאנַה הראשונה. משעזב את הגְ'הָאנַה הראשונה, הוא נכנס לשניה, לשלישית, ולגְ'הָאנַה הרביעית. ולאחר שעזב את הגְ'הָאנַה הרביעית, נפטר הבּוּדְּהַה לבסוף.
6.10. ברגע פטירתו של המכובד החלה רעידת אדמה אדירה, עוצמתית ומסמרת שיער, מלווה ברעם. והבְּרַהְמָא סַהַמְפַּטִי אמר את הדברים הבאים:
"כל היצורים בעולם, כל הגופים, חייבים להתפרק:
אפילו של המורה, שאין כמותו בעולם האנושי,
האדון האדיר, הבּוּדְּהַה המושלם נפטר."
וסָאקַה, שליט הישויות השמימיות אמר את הדברים הבאים:
"ארעיים הם הדברים המורכבים,
נתונים להתהוות וכיליון
לאחר שנוצרו, הם נהרסים,
חדלונם הוא הברכה האמיתית."77
והמכובד אַנוּרוּדְּהַה אמר את הדברים הבאים:
"ללא נשימה פנימה או החוצה – עם תודעה יציבה בלבד
החכם החופשי מתשוקה נפטר בשלווה.
עם תודעה חסרת רעד הוא עמד בכל הכאבים:
בנִיבָּאנַה התודעה הערה משתחררת."
והמכובד אַנַנְדַה אמר את הדברים הבאים:
"רעידת האדמה הייתה עצומה, שערותיהם של האנשים סמרו, כאשר הבּוּדְּהַה אשר מימש הכל נפטר."
והנזירים האלה אשר עדיין לא התגברו על תשוקותיהם בכו ומרטו את שערותיהם, הרימו את ידיהם, זרקו את עצמם על הארץ התגלגלו והתפתלו, תוך זעקות: "הרבה יותר מידי מוקדם שהבּוּדְּהַה המכובד נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם שהוא שהלך-מעבר נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם שעין-העולם נעצמה!" אך הנזירים האלה שהיו חופשיים מהשתוקקות עמדו בקשב ובהבנה מלאה, ואמרו: "כל הדברים המותנים ארעיים – מה הטעם לכל זה?"
6.11. אז אמר המכובד אַנוּרוּדְּהַה: "חברים, מספיק עם הבכי והיבבות שלכם! האין המכובד כבר אמר לכם שכל הדברים הנעימים והמהנים נתונים לשינוי, נתונים לפרידה ותמורה? אז לשם מה כל זה, חברים? כל מה שנולד, מתהווה, מורכב ונתון לדעיכה – לא ייתכן שלא ידעך. חברים, הישויות השמימיות מתלוננות."
6.12. המכובד אַנוּרוּדְּהַה והמכובד אַנַנְדַה העבירו את המשך הלילה בשיחות על דְהַמַּה. והמכובד אַנוּרוּדְּהַה אמר: "ועכשיו החבר אַנַנְדַה, לך אל קוּסִינָארָא והודע לבני המַלַּה: 'בני וָאסֵטְּהַה, המכובד נפטר. כעת עשו מה שאתם מוצאים לנכון.'"
"כן, אדוני", אמר אַנַנְדַה, ולאחר שהתלבש בבוקר ולקח את גלימתו וקערתו, הלך עם ליווי לקוּסִינָארָא. באותה העת בני המַלַּה של קוּסִינָארָא התאספו בחדר הפגישות בעניין מסויים. והמכובד אַנַנְדַה הגיע אליהם ומסר את הודעתו של המכובד אַנוּרוּדְּהַה. כאשר שמעו את דבריו של המכובד אַנַנְדַה, בני המַלַּה על בניהם, נשות בניהם, ונשותיהם הוכו בצער ויגון, ליבם התמלא בעצב והם בכו ומרטו את שערותיהם, הרימו את ידיהם, זרקו את עצמם על הארץ, התגלגלו והתפתלו, תוך זעקות: "הרבה יותר מידי מוקדם שהבּוּדְּהַה המכובד נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם שהוא שהלך-מעבר נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם שעין-העולם נעצמה!" אך אלה שהיו חופשיים מהשתוקקות עמדו בקשב ובהבנה מלאה, ואמרו: "כל הדברים המותנים ארעיים – מה הטעם לכל זה?"
פולחני גופתו של הבּוּדְּהַה
(buddhasarīrapūjā)
6.13. אז בני המַלַּה הורו לאנשיהם להביא בשמים וזרים, וכינסו את כל המוזיקאים. עם הבשמים, הזרים והמוזיקאים, ועם חמש מאות מערכות אריגים הלכו אל חורשת הסאל, היכן שגופתו של המכובד שכבה. שם כיבדו, הוקירו, ביצעו פולחנים וברכו את גופתו של המכובד בריקוד, שירה ומוזיקה, בזרים ובשמים, הקימו סככות ואוהלים מעגליים במטרה לבלות שם את היום וחשבו לעצמם: 'מאוחר מידי לשרוף את גוויתו של המכובד היום. נעשה זאת מחר.' וכך במתן הוקרה באותה דרך, הם המתינו יום, יומיים, שלושה, ארבעה, חמישה ושישה ימים נוספים.
6.14. וביום השביעי בני המַלַּה של קוּסִינָארָא חשבו: 'הרעפנו מספיק הוקרה בשירה וריקוד… לגופתו של המכובד, כעת נשרוף את גופתו לאחר שנישא אותה החוצה דרך השער הדרומי של העיר. לאחר מכן שמונה מנהיגים מבני המַלַּה, לאחר שרחצו את ראשיהם ולבשו בגדים חדשים, הכריזו: "כעת, נישא את גופתו של המכובד", אך גילו שאינם מסוגלים לעשות זאת. הם הלכו אל המכובד אַנוּרוּדְּהַה וסיפרו לו מה שקרה: "מדוע איננו יכולים להרים את גופתו של המכובד?"
"וָאסֵטְּהַה, רצונכם הוא דבר אחד, אך רצונן של הישויות השמימיות הוא אחר."
6.15. "אדוני, מהו רצונן של הישויות השמימיות?"
"וָאסֵטְּהַה, רצונכם הוא – לאחר שהבעתם הוקרה לגופתו של המכובד בשירה ובריקוד… לשרוף את גופתו לאחר שתשאו אותה החוצה דרך השער הדרומי של העיר. אך רצונן של הישויות השמימיות הוא, לאחר שהביעו מספיק הוקרה בשירה וריקוד שמימיים… לשאת אותו אל השער הצפוני של העיר, להביא אותו דרך השער הצפוני ולשאת אותו דרך אמצע העיר ומשם החוצה דרך השער המזרחי של מקדש מַקוּטַה-בַּנְדְהַנַה של בני המַלַּה ושם לשרוף את הגופה."
"אדוני, אם זהו רצונן של הישויות השמימיות, שיהיה כך!"
6.16. באותה עת אפילו בורי השופכין וערימות האשפה של קוּסִינָארָא היו מכוסים פרחי עץ-אלמוג עד גובה ברך. והישויות השמימיות כמו בני המַלַּה של קוּסִינָארָא כיבדו את גופתו של הבּוּדְּהַה בריקודים ושירה שמימית ואנושית… ונשאו את הגופה אל צפון העיר, עברו איתה דרך מרכז העיר, דרך השער הצפוני, ודרך השער המזרחי אל מקדש המַלַּה של מַקוּטַה-בַּנְדְהַנַה, ושם הניחו את הגופה.
6.17. לאחר מכן הם שאלו את המכובד אַנַנְדַה: "אדוני, כיצד עלינו לטפל בגופתו של הטַטְהָאגַטַה?"
"בני וָאסֵטְּהַה, עליכם לטפל בגופתו של הטַטְהָאגַטַה כפי שמטפלים בגופה של שליט מניע-גלגל."
"וכיצד מטפלים בה, אדוני?"
"בני וָאסֵטְּהַה, השרידים נעטפים בבד פשתן חדש. זאת עוטפים בצמר כותנה מסורק… לאחר שמכינים את מדורת ההלוויה עם כל הבשמים מכל הסוגים, שורפים את גווית המלך, ומקימים סְטוּפַּה בצומת דרכים…"
6.18. ובני המַלַּה הורו לאנשיהם להביא את צמר הכותנה המסורק. וטיפלו בגופתו של הטַטְהָאגַטַה בהתאם.
סיפורו של הנזיר הבכיר קַסַּפַּה הגדול
(mahākassapattheravatthu)
6.19. באותה עת המכובד קַסַּפַּה הגדול78 היה בדרכו על הדרך הראשית מפָּאבָא לקוּסִינָארָא מלווה בקבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים. ולאחר שירד מהדרך, התיישב תחת עץ. במקרה הזדמן לסגפן חסר-בית79 מסויים להיות על הדרך הראשית בכיוון פָּאבָא לאחר שקטף פרח עץ-אַלְגום בקוּסִינָארָא. והמכובד קַסַּפַּה ראה אותו מגיע ממרחק, ואמר לו: "חבר, האם אתה מכיר את מורנו?"
"כן חבר, אני מכיר. הפרוש גוֹטַמַה נפטר לפני שבוע. קטפתי את פרח עץ-האַלְגום שם."
והנזירים שעדיין לא התגברו על תשוקתיהם בכו ומרטו את שערותיהם, הרימו את ידיהם, זרקו את עצמם על הארץ התגלגלו והתפתלו, תוך זעקות: "הרבה יותר מידי מוקדם שהבּוּדְּהַה המכובד נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם שהוא שהלך-מעבר נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם שעין-העולם נעצמה!" אך הנזירים האלה שהיו חופשיים מהשתוקקות עמדו בקשב ובהבנה מלאה, ואמרו: "כל הדברים המותנים ארעיים – מה הטעם לכל זה?"
6.20. ובין חברי הקבוצה היה סוּבְּהַדַּה,80 אדם שיצא לפרישות בשלב מאוחר בחייו, והוא אמר לנזירים האלה: "די, חברים, הפסיקו לבכות ולילל! סוף סוף התפטרנו מהפרוש הגדול. תמיד היינו מוטרדים מדבריו: 'אין זה ראוי מצידכם לעשות כך, אין זה ראוי מצידכם לעשות כך!' כעת נוכל לעשות מה שנרצה, ולא נצטרך לעשות מה שלא נרצה!"
אך המכובד קַסַּפַּה הגדול אמר לנזירים: "חברים, הפסיקו לבכות ולילל! האין הבּוּדְּהַה לא אמר לכם שכל הדברים הנעימים והמהנים משתנים, נתונים לפירוד ולתמורה? מה הטעם לכל זה, חברים? כל דבר שנולד, נוצר, מורכב, הוא נתון לדעיכה ולא ייתכן שלא ידעך."
6.21. בינתיים, ארבעה מנהיגים מבני המַלַּה, לאחר שרחצו את ראשם ולבשו בגדים חדשים, אמרו: "אנו נצית את מדורת ההלוויה של הבּוּדְּהַה", אך הם לא היו מסוגלים לעשות זאת. הם הלכו אל המכובד אַנוּרוּדְּהַה ושאלו אותו לפשר הדבר.
"בני וָאסֵטְּהַה, רצונכם הוא דבר אחד, ורצונן של הישויות השמימיות הוא אחר."
"אם כך, אדוני, מהו רצונן של הישויות השמימיות?"
"בני וָאסֵטְּהַה, רצונן של הישויות השמימיות הוא זה – 'המכובד קַסַּפַּה הגדול נמצא בדרכו על הדרך הראשית מפָּאבָא אל קוּסִינָארָא בלווית קבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים. מדורת ההלוויה של הבּוּדְּהַה לא תדלק עד אשר המכובד קַסַּפַּה הגדול יקוד בכבוד עם ראשו לכפות רגליו של הבּוּדְּהַה."
"אדוני, אם זהו רצונן של הישויות השמימיות, שיהיה כך!"
6.22. לאחר מכן הלך המכובד קַסַּפַּה הגדול אל מקדשם של בני המַלַּה, מַקוּטַה-בַּנְדְהַנַה, היכן שהייתה מדורת ההלוויה של הבּוּדְּהַה, ולאחר שכיסה כתף אחת בגלימתו, עם כפות ידיים צמודות זו לזו בכבוד, הקיף את המדורה שלוש פעמים. ואז, לאחר שהסיר את הכיסוי מכפות רגליו של הבּוּדְּהַה, קד בראשו בפניהם, וכך גם עשו חמש מאות הנזירים. לאחר שכל זאת הסתיים, מדורת ההלוויה של הבּוּדְּהַה הוצתה מעצמה.
6.23. ולאחר שגופתו של הבּוּדְּהַה נשרפה, מה שהיה עור, העור המשני, הבשר, הגידים ונוזלי-המפרקים, כל אלה נעלמו ואף לא הותירו שאריות אפר או אבק, רק העצמות81 נותרו. וכל חמש מאות האריגים, אף אלה הפנימיים ביותר והחיצוניים ביותר נשרפו כליל. לאחר שגופתו של הבּוּדְּהַה נשרפה, החל לרדת מטר גשם אדיר מהשמים, ואחד נוסף שהגיע מעצי הסאל אשר כיבו את מדורת ההלוויה. ובני המַלַּה של קוּסִינָארָא שפכו מים מבושמים עליה לשם אותה מטרה. לאחר מכן בני המַלַּה כיבדו את השרידים במשך שבוע באולם האסיפות שלהם, בעשיית סבכת חניתות וחומה מוקפת קשתות, בריקודים, שירה, זרי פרחים ומוזיקה.
החלוקה של שרידי הבּוּדְּהַה
(sarīradhātuvibhājanaṃ)
6.24. המלך אַגָ'אטַסַטוּ וֵדֶהִיפּוּטַּה ממַגַדְהַה שמע שהבּוּדְּהַה נפטר בקוּסִינָארָא ושלח הודעה לבני המַלַּה מקוּסִינָארָא: 'הבּוּדְּהַה היה בן-לוחמים וגם אני בן-לוחמים. אני ראוי לקבל חלק משרידיו של הבּוּדְּהַה, ואבנה סְטוּפַּה גדולה לכבודם.' ובני הלִיצְּ'הַבִי מוֵסָאלִי שמעו שהבּוּדְּהַה נפטר ושלחו את ההודעה: 'הבּוּדְּהַה, היה בן-לוחמים וגם אנו בני-לוחמים. אנו ראויים לקבל חלק משרידיו של הבּוּדְּהַה, ונבנה סְטוּפַּה גדולה לכבודם.' ובני הסַקְיַה מקַפִּילַבַטְּהוּ שמעו שהבּוּדְּהַה נפטר ושלחו את ההודעה: 'הבּוּדְּהַה היה מנהיג השבט שלנו. אנו ראויים לקבל חלק משרידיו של הבּוּדְּהַה, ונבנה סְטוּפַּה גדולה לכבודם.' ובני הבּוּלַיַה מאַלַּקַפַּה ובני הקוֹלִיַה מרָאמַגָאמַה שלחו הודעות דומות. הברהמין של וֵטְהַדִיפַּה שמע שהבּוּדְּהַה נפטר ושלח את ההודעה: 'הבּוּדְּהַה היה בן-לוחמים, ואני ברהמין. אני ראוי לקבל חלק משרידיו של הבּוּדְּהַה, ואבנה סְטוּפַּה גדולה לכבודם.' ובני המַלַּה של פָּאבָא שלחו את ההודעה: 'הבּוּדְּהַה, היה בן-לוחמים וגם אנו בני-לוחמים. אנו ראויים לקבל חלק משרידיו של הבּוּדְּהַה, ונבנה סְטוּפַּה גדולה לכבודם.'
6.25. כאשר שמעו כל זאת, בני המַלַּה מקוּסִינָארָא פנו אל הקהל ואמרו: "הבּוּדְּהַה נפטר בקהילתנו. לא ניתן אף חלק משרידיו של המכובד." לשמע זאת הברהמין דוֹנַה פנה אל הקהל בדברים הבאים:
"רבותיי, הקשיבו להצעתי.
סובלנות היא תורתו של הבּוּדְּהַה.
אין זה נכון שיתחיל עימות
מחלוקת על שרידיו של הטוב באנשים.
הבה נתאחד באחווה ושלווה,
ובחברות נחלקם לשמונה חלקים:
מי יתן ויוקמו סְטוּפּוֹת בכל מקום,
שכולם יוכלו לראותן וימצאו אמון!"
"אם כך ברהמין, חלק את שרידיו של המכובד בדרך ההוגנת והטובה ביותר!"
"טוב, חברים", אמר דוֹנַה. והוא הכין חלוקה טובה והוגנת של שמונה חלקים, ואז אמר לאסיפה: "רבותיי, אנא תנו לי את כד האפר ואקים סְטוּפַּה גדולו לכבודו." והם העניקו לדוֹנַה את כד האפר.
6.26. כאשר בני המוֹרִיַה מפִּיפְהַלַבַנַה שמעו על פטירתו של הבּוּדְּהַה, הם שלחו את ההודעה: 'הבּוּדְּהַה, היה בן-לוחמים וגם אנו בני-לוחמים. אנו ראויים לקבל חלק משרידיו של הבּוּדְּהַה, ונבנה סְטוּפַּה גדולה לכבודם.'
"לא נותר חלק משרידיו של המכובד, כולם כבר חולקו וניתנו. על כן תוכלו לקחת את הגחלים." וכך הם לקחו את הגחלים.
פולחן הקמת הסטופות לשרידים
(dhātuthūpapūjā)
6.27. המלך אַגָ'אטַסַטּוּ ממַגַדְהַה בנה סְטוּפַּה גדולה לשרידיו של המכובד ברָאגַ'גַהַה. בני הלִיצְּ'הַבִי מוֵסָאלִי בנו אחת בוֵסָאלִי, בני הסַקְיַה מקַפִּילַבַטְּהוּ בנו אחת בקַפִּילַבַטְּהוּ, בני הבּוּלַיַה מאַלַּקַפַּה בנו אחת באַלַּקַפַּה, בני הקוֹלִיַה מרָאמַגָאמַה בנו אחת ברָאמַגָאמַה, הברהמין מוֵטְהַדִיפַּה בנה אחת בוֵטְהַדִיפַּה, בני המַלַּה מפָּאבָא בנו אחת בפָּאבָא, בני המַלַּה מקוּסִינָארָא בנו סְטוּפַּה גדולה לשרידיו של המכובד בקוּסִינָארָא, הברהמין דוֹנַה בנה סְטוּפַּה גדולה לכד האפר, ובני המוריה מפִּיפְהַלַבַנַה בנו סְטוּפַּה גדולה לגחלים בפִּיפְהַלַבַנַה. כך, שמונה סְטוּפּוֹת נבנו לשרידים, תשיעית לכד האפר, ועשירית לגחלים. כך היה בימים ההם.
6.28. שמונה חלקים של שרידים היו ממנו,
הכל-רואה. מאלו, שבעה נותרו
בגַ'מְבּוּדִיפַּה בכבוד. השמיני
ברָאמַגָאמַה נשמר בידי מלכי נָאגַה.
שן אחת נשמרה בידי שלושים הישויות,
אחת בידי מלכי הקַלִינְגַה, וגם בידי הנָאגוֹת.
הם הפיצו את תהילתם על הארץ השופעת.
כך החכם מכובד על ידי המכובדים.
ישויות ונָאגוֹת, מלכים והאנשים האציליים ביותר
מביעים את הוקרתם בכפות ידיהם, כיוון שקשה
למצוא אחד כמותו לעידנים אין ספור.82
1 הקונפדרציה של הוַגִ'ינִים שהשתרעה מצפון לארץ מַגַדְהַה לאורך נהר הגַנְגֶס, כללה את בני הלִיצְ'הַבִים של וֵסָאלִי ושל בני הוִידֵהַה, שבירתם הייתה מִיטְהִילָא.
2 תעמולה: אוּפַּלָאפַּנַה, upalāpana. דיפלומטיה, רמאות, נוכלות, הונאה, שידול, פיתוי.
3 דברים שיתרמו לשגשוגכם: אַפַּרִיהָאנִייָא דְהַמָּא, aparihāniyā dhammā. מילולית: גורמים לאי-דעיכה, גורמים שימנעו את דעיכתכם.
4 מטלות: קַמָּארַמָא, kammāramā הנאה בעשייה או מעשים מהנים.
5 הישגים חלקיים: הפסקת המאמצים טרם השגת ההתעוררות המלאה.
6 נתיב הדְהַמַּה: דְהַמַּנְבַיַה, dhamm-anvaya. 'הדרך בה הדְהַמַּה הולכת'.
7 הוא כונה 'בית הלבנים' מאחר שרוב המבנים באותה תקופה היו עשויים מעץ.
8 הפרשנות מציינת שבּוּדְּהוֹת יכולים לחוש תשישות פיזית אך לא תשישות מנטאלית.
9 מראת הדְהַמַּה: דְהַמָּאדָאסַה, dhammādāsa.
10 'אמון בלתי ניתן לערעור' – באמצעות 'כניסה לזרם' הוא התעלה מעבר לספק.
11 השמונה הם מי שהשיג את המצב של 'נכנס-לזרם' ומי שהשיג את 'הפרי' שלו, ובדומה גם שלושת המצבים הגבוהים יותר: 'חוזר-פעם-אחת', 'לא-חוזר' ו-'אַרַהַנְט'
12 'חוסר עקביות': וִינְיוּפּסַּטְהֵהִי viññupassaṭṭhehi. ללא הפרעה.
13 שיחה 22 בקובץ השיחות הארוכות מוקדשת לנושא הקשב. הפרשנות אומרת שקשב מודגש כאן בשל המפגש המתקרב עם אַמְבַּפָּאלִי היפה.
14 יצאנית: גַנִיקָא, gaṇikā. אַמְבַּפָּאלִי הייתה בעלת מעמד גבוה, עשירה ותרבותית עם מיומנויות כשל גיישה.
15 הכנסותיה: סָאהָארַה, sāhāra (sa+āhāra). מילולית: 'עם המזון שלה'.
16 יש כאן משחק מילים על המילה 'אַמְבַּה' (amba, מנגו) ו'אַמְבַּקָא' (ambakā, אישה). משמעות שמה היא 'שומרת-המנגו'.
17 אמירה מפורסמת שמשמעותה שאין 'תורת נסתר' בתורת הבּוּדְּהַה. ועדיין, במשל המפורסם על עלי הסִימְסַפָּא (simsapā) הצהיר הבּוּדְּהַה שידיעותיו נרחבות בהרבה מהלימוד אותו הוא הציג (ראו בסוּטַּה SN 56.31).
18 'אגרוף המורה': אָצַ'רִייַה-מוּטְּהִי, ācariyamuṭṭhi. ביטוי ליכולת מיוחדת של המורה במובן שלילי של אגרוף קפוץ המסתיר דבר. הבּוּדְּהַה מצהיר שהוא לימד את תורתו באופן גלוי וישיר מבלי להסתיר דבר מתלמידיו בין אם היו מתחילים או מתקדמים.
19 'אקח אחריות': פַּרִיהַרַסָּאמִי, pariharissāmi. 'אני אדאג לה'.
20 קשורה ברצועות: וֵגְהַה-מִיסַּקֵנַה, vegha-missakena. הבּוּדְּהַה מדמה את גופו לעגלה ישנה ורעועה שעל מנת שלא תתפרק, נדרש לקשור את חלקיה ברצועות.
21 'לא מכוון את תודעתו לאף סימן': סַבַּה-נִימִיטָּאנַם אַמַנַסִיקָארָא, sabba-nimittānaṁ amanasikārā. או מכוון את תודעתו הרחק מסימנים חיצוניים.
22 אי: דִיפַּה, dīpa. או מנורה. לא ידוע בוודאות מה הפירוש הנכון במקרה הזה.
23 הנעלים מכל: טַמַטַגֶּה, tamatagge. 'הגבוהים מכל', 'הטובים מכל' או 'הנעלים מכל'.
24 סַטַּמְבַּקַה: Sattambaka. מקדש 'שבעת המנגו'.
25 בַּהוּפּוּטַה: Bahuputta. מקדש 'הבנים הרבים', בו אנשים נהגו להתפלל אל עץ 'פיקוס קדוש' עתיק להולדת בנים זכרים.
26 ארבעת הנתיבים לעוצמה: אִידְהִיפָּאדַא, iddhipādā. ראה פסקה 22 בסוּטַּה 18.
27 'יכול ללא ספק לחיות מאה שלמה או מה שנותר ממנה': kappaṁ vā tiṭṭheyya kappāvasesaṁ vā. ביטוי שנוי במחלוקת. המשמעות השכיחה של קּפַּה (kappa) היא עידן, תקופה של התרחבות והתכווצות היקום. הפרשנות לעומת זאת מפרשת את המונח במקרה הזה כ'תוחלת חיים מלאה' (בימיו של הבּוּדְּהַה גוֹטַמַה היא הייתה מאה שנה, ראו סוּטַּה 14 פסקה 1.7) ומפרשת את המילה אַבַסֶסַה (avasesa) כ'עודף' (לעומת 'שארית'). בחרתי לתרגם את המונחים כאן כ'מאה' ו-'שארית' בהתאמה. 'שארית' המאה במקרה של הבּוּדְּהַה גוֹטַמַה היא עשרים שנה. האלטרנטיבה בה הבּוּדְּהַה ימשיך לחיות כאדם זקן מיליוני שנה נוספים עד קץ עידן היקום הנוכחי נראית לא סבירה הן מבחינה פזיולוגית והן מהבחינה של דעיכת הדְהַמַּה הצפויה והופעת בּוּדְּהַה נוסף כמובטח, שלא תיתכן ללא היעלמות מוקדמת של הדְהַמַּה מהעולם.
28 'הדְהַמַּה בעלת התוצאות המופלאות': sappāṭihāriyaṁ dhammaṁ. אין הכוונה כאן לפלא מופלא, אלא לשחרור המיוחל מהסבל כדבר מופלא.
29 רָשָע: פָּאפִּימַנְט, pāpimant. כינוי למָארַה. מתורגם גם 'המרושע'.
30 פורץ את קליפת ההתהוות: 'כפי שהלוחם שובר את השריון שלו בתום הקרב.'
31 מגשים נִיבָּאנַה ללא שארית: anupādisesāya nibbāna-dhātuya parinibbāyati. מילולית: 'נכנס לאלמנט-הנִיבָּאנַה ללא שאריות של המצרפים'.
32 או אסיפות של מאות רבות של בני-לוחמים.
33 דרגות התמחות: אַבְּהִיבְּהָאיַטַנָאנִי, abhibhu-ayatanāni. ראו סוּטַּה 77 בקובץ השיחות באורך בינוני.
34 פרח קַנִּיקָארַה: Kanikāra. פרח צהוב של העץ 'פטרוספרמון אדר'.
35 אוֹסַדְהִי: Osadhi. 'כוכב הריפוי', מזוהה עם ונוס (כוכב נוגה).
36 הבחינות לפיתוח קשב: סַטִיפַּטְּהָאנָא, satipaṭṭhānā: ארבע הבחינות לפיתוח קשב הן ביחס לגוף, להרגשות, למצבי תודעה, ולתגובות מנטאליות.
37 המאמצים הנכונים: סַמַּפַּדְהָאנָא, sammappadhānā: ארבעת המאמצים הנכונים הם מניעת הופעה של מצבים מנטאליים מזיקים שעדיין לא הופיעו, התגברות על מצבים מנטאליים מזיקים שכבר הופיעו, יצירת מצבים מנטאליים מטיבים שעדיין לא הופיעו, ושימור מצבים מנטאליים מטיבים שכבר הופיעו והבאתם לשלמות מלאה של התפתחות.
38 הנתיבים לעוצמה: אִידְהִיפָּאדָא, iddhipādā: ארבעת הנתיבים לעוצמה הם פיתוח ריכוז של כוונה המלווה במאמץ של רצון, ריכוז של אנרגיה המלווה במאמץ של רצון, ריכוז של הכרה המלווה במאמץ של רצון, וריכוז של חקירה מלווה במאמץ של רצון.
39 היכולות הרוחניות: אִינְדְרִיָאנִי, indriyāni. חמש היכולות הן: אמון (saddhā), מאמץ (viriya), קשב (sati), ריכוז (samādhi), וחוכמה (paññā). אמון צריך להיות מאוזן עם חוכמה ומאמץ צריך להיות מאוזן עם ריכוז, אך קשב מאוזן בעצמו.
40 הכוחות המנטאליים: בַּלָאנִי, balāni. שמות הכוחות האלה זהים לאלו של חמש היכולות שהוזכרו קודם. ההבדל הוא שלאחר כניסה לזרם הם הופכים לכוחות בלתי ניתנים לערעור על ידי ניגודיהם.
41 זוהי קבוצה של 37 דְהַמּוֹת הכוללות את הגורמים העיקריים של הלימוד הבודהיסטי אשר מכונה בּוֹדְהִיפַּקְּהִייַה-דְהַמָא, bodhipakkhiya-Dhammā: דברים המשתייכים להתעוררות או 'צרכי ההתעוררות’. ראו גם בקובץ השיחות באורך בינוני, סוּטַּה 77.
42 מבט הפיל: נָאגַה-אַפַּלוֹקִיטַןֹ, nāgāpalokitaṃ. בּוּדְּהוֹת, כמו פילים, מסובבים את כל גופם על מנת להביט אחורנית.
43 'חזיר מעודן': סוּקַרַה-מַדַּבַה, sūkara-maddava (סוּקַרַה – חזיר, מַדַּבַה – עדין). שם מאכל בעל משמעות מעורפלת, ניתן להבין זאת כחלקים העדינים של החזיר או 'מה שהחזיר נהנה ממנו'. הפרשנות מציעה שלושה פירושים: (1) בשר חזיר בר לא צעיר ולא מבוגר מידי שנמצא ללא שהרגו אותו. (2) אורז מבושל רך ומורתח עם 'חמש מוצרי הפרה'. (3) מאכל בעל תכונות מאריכות חיים (rasayāna). פרשנים מודרניים מצאו ראיות לפירוש 'כמהין', אך ייתכן שהרצון להציג דווקא מאכל צמחוני הוא שהוביל לכך. לגבי הסוגייה של אכילת בשר ובודהיזם ראו סוּטַּה 55 בקובץ השיחות באורך בינוני.
44 פסקה זו, וכך גם פסקאות 38 ו-41, חוברו על ידי נזירים בכירים שהשתתפו באסיפת הדיקלום לאחר מות הבּוּדְּהַה.
45 אָלָארַה קָאלָאמַה היה מורו הרוחני הראשון של הבּוּדְּהַה טרם התעוררותו (ראו סוּטַּה 26 בקובץ השיחות באורך בינוני).
46 עוינות: וֶרַה, vera. גם איבה, שנאה.
47 הפרשנות מציינת שהישויות האלה היו 'לא-חוזרים' וחלקן אף היו 'אַרַהַנְטים'.
48 תתעורר תחושת דחיפות: סַנְֹבֵגַ'נִייָאנִי, saṃvejanīyāni. תחושת דחיפות: סַנְֹבֵגַה, saṃvega. דחיפות לפעול להגשמת התעוררות.
49 הבּוּדְּהַה נולד בלוּמְבִּינִי (Lumbini). כיום רוּמִּינְדֶיי (Rummindei) אשר בנפאל.
50 הבּוּדְּהַה הגשים התעוררות באוּרוּבֵלָא (Uruvelā). כיום בּוּדְה-גַיָא (Buddh-Gaya) אשר בבִּיהַר (Bihar).
51 הבּוּדְּהַה נשא את הדרשה הראשונה על 'הנעת הגלגל' בפארק הצבאים באִיסִיפַּטַנַה, (Isipatana), כיום סַרַנַט (Saranath), לא רחוק מהעיר וָארָאנַסִי (Vārāṇasi), בֶּנַרֵס, Benares).
52 הבּוּדְּהַה הגשים נִיבָּאנַה סופית ומת בקוּסִינָארָא (Kusinārā). כיום קושִינָאגָאר (Kushināgār).
53 'לחתור למטרה העליונה', סָארַטְּהֶה, sāratthe. מילולית: 'לטובתכם', אך הפרשנות אומרת 'למטרה העליונה, כלומר אַרַהַנְטיות – שחרור סופי.'
54 ברזל: אָיַסַה, āyasa. עשוי ברזל. הפרשנות מפרשת זאת במקרה זה כ'זהב'.
55 סְטוּפַּה: stupa. מבנה מצבה שנבנה לכבוד אדם חשוב כגון בּוּדְּהַה, אַרַהַנְט או שליט מניע-גלגל. בדרך כלל צורתו כשל חרוט.
56 ככל הנראה משחה מעץ אַלְגוֹם (סוג של עץ ריחני הגדל בהודו) או אוֹכְרַה (אדמה צהובה או חומה-אדומה המשמשת כפיגמנט).
57 בּוּדְּהַה שקט: פַּצֶּ'קַה-בּוּדְּהַה, pacceka-buddha. בּוּדְּהַה שהתעורר בזכות עצמו אך למרות התעוררותו אין לו את היכולת ללמד ולהפיץ את התורה.
58 מנזר: וִיהָארַה, vihāra, ייתכן שבהקשר זה הכוונה היא לחדר מגוריו.
59 'פתח הכניסה': קַפִּיסִיסַם, kapisīsaṁ, מילולית: 'ראש קוף'. משקוף עליון של פתח הדלת. ייתכן שהכוונה כאן היא בריח הדלת.
60 מתאמן: סֵקְהָא, sekhā. כינוי למי שהשיג את אחד משלושת שלבי הדרך הראשונים ועדיין עליו להשלים את הדרך ולהגשים התעוררות.
61 התכונה הזו מיוחסת לכל אחת מארבע הקבוצות ולכן הן נספרות כארבע תכונות.
62 אָלַקַמַנְדָא: Āḷakamandā. עירו של קוּבֵרַה. ראו סוּטַּה 32 פסקה 7.40.
63 המשך הסיפור מתואר בסוּטַּה 17.
64 לחפש אחר הידיעה הגבוהה: אַנְיַה-פֵּקְהוֹ, aññā-pekho. אַנְיַה מיוחס לידיעה הגבוהה ביותר, כלומר התעוררות מלאה. פֵּקְהוֹ: השקפה או שאיפה.
65 הדרגות האלה הן: 'נכנס-לזרם' (סוֹטָאפַּנַּה), 'חוזר-פעם-אחת' (סַקַדָאגָאמִי), 'לא-חוזר' (אַנָאגָאמִי), 'אַרַהַנְט' (אַרַהַנְט).
66 המבוססים בתודעותיהם: אָרַדְּהַצִ'יטָּא, āraddhacittā. המוסמכים לכך.
67 על פי הפרשנות, המשפט האחרון נוסף באסיפה הגדולה על ידי הנזירים הבכירים.
68 חבר: אָבוּסוֹ, āvuso. פנייה לאדם בדרג זהה או נמוך.
69 'אדון נכבד': בְּהַנְטֵה, bhante. פנייה לאדם בדרג גבוה. באופן זה גם פונים אנשים בעלי-בית אל נזירים.
70 'המכובד': אָיַסְמָא, āyasmā. תואר כבוד, מופיע בדרך כלל כאשר מדובר בנזירים כדוגמת איזכור 'המכובד אָנַנְדַה'.
71 הסַנְגְהַה לא ניצלה את ההרשאה הזו מעולם מאחר שאָנַנְדַה לא שאל את הבּוּדְּהַה אילו כללים נחשבים כמשניים.
72 עונש-הבְּרַהְמַה: בְּרַהְמַדַנְדַה, brahmadaṇḍa. עונש בו מפסיקים כל סוג תקשורת עם הנענש. מוזכר במובן שונה בסוּטַּה 3 פסקה 1.23. צְ'הַנַּה היה הרכב של גוֹטַמַה טרום היתעוררותו ולאחר מכן הצטרף למסדר הנזירים, אך היה אדם עקשן. הטיפול בו על פי הוראת הבּוּדְּהַה גרם לו להתעשת.
73 אמונה: פַּסָאדָא, pasādā. גם בהירות, צלילות מנטאלית, שמחה. הכוונה כאן שהוא לא דיבר מתוך ידיעה ודאית.
74 על פי הפרשנות אָנַנְדַה היה בדרגת התעוררות הפחותה ביותר מבין הנזירים באסיפה.
75 כל הדברים המותנים ארעיים – תרגלו בנחישות:vayadhammā saṅkhārā appamādena sampādetha. האמירה הזו מוזכרת גם בסוּטַּה 16 פסקה 3.51.
76 אָנַנְדַה הצעיר יותר פונה אל אַנוּרוּדְּהַה כפי שהורה הבּוּדְּהַה ואַנוּרוּדְּהַה משיב לו בהתאם.
77 הכרזה חגיגית זו נאמרה גם בסיום סוּטַּה 17.
78 קַסַּפַּה הגדול: מַהָאקַסַּפַּה, mahākassapa. אחד התלמידים הבולטים ביותר של הבּוּדְּהַה. יש להבחין אותו מתלמידים אחרים בשם קַסַּפַּה. היו לו כוחות על-אנושיים גדולים, ונאמר שחי יותר ממאה ועשרים שנה. כמו כן, הוא ניהל את האסיפה הגדולה הראשונה.
79 סגפן חסר-בית: אַגִ'יבַקַה, agivaka.
80 זהו אינו אותו סוּבְּהַדַּה שמוזכר בסוּטַּה 5 פסקאות 23-30.
81 עצמות: סַרִירַה, sarīra. בתקופה מאוחרת יותר פורש כחומר שלא ניתן להרוס אותו הנמצא באפר השריפה של אַרַהַנְטים.
82 על פי הפרשנות, הפיוט הזה נוסף על ידי הנזירים הבכירים מסרי לנקה.