מדיטציה
בְּהָאבַנָא (bhāvanā)
מדיטציה בהקשר הבודהיסטי הוא הכינוי לתרגול רוחני שעיקרו פיתוח התודעה. מדיטציה בודהיסטית היא משני סוגים: מדיטציית סַמַתְהַה (samatha) – מדיטציית ריכוז או שלווה, ומדיטציית וִיפַּסַּנָא (vipassanā) – מדיטציית תובנה. המטרה של מדיטציית סַמַתְהַה היא ליצור ריכוז ושלווה, לטהר את התודעה מגורמים שליליים, ובשלבים מתקדמים התרגול מוביל למצבי תודעה המנותקים מהחושים ומאופיינים בתופעות תפיסתיות שונות ומגוונות. מדיטציית סַמַתְהַה מתבצעת באמצעות התרכזות באובייקט אחד, לדוגמא, הכוונת התודעה לנשימה, לארבעת האלמנטים או לאובייקטים פיזיים ומנטאליים אחרים כמושגים מופשטים. כאשר מתמקדים באובייקט אחד, התודעה נוטה "לברוח" ממנו לאובייקטים אחרים הנעשים יותר דומיננטים, ועל כן התרגול דורש החזרה חוזרת ונשנית של התודעה לאובייקט הנבחר. ככל שהמדיטציה מתקדמת, התודעה נוטה פחות "לברוח" לאובייקטים אחרים ונשארת מרוכזת באובייקט הנבחר וכך מתקבעת עליו יותר ויותר. כאשר המדיטציה מתבססת והתודעה נותרת יציבה על האובייקט, תיתכן כניסה לדרגות שונות של מצבי תודעה גבוהים המכונים גְ'הָאנַה (jhāna).
מטרתה של מדיטציית סַמַתְהַה היא טיהור התודעה באמצעות מצבי תודעה גבוהים בהם יש שלווה, יציבות, ותחושות תענוג המנותקות מהחושים. ברמות גבוהות המדיטציה הזו יכולה להוות גם בסיס לפיתוח יכולות על-אנושיות. מדיטציית סַמַתְהַה אינה יחודית רק לתורת הבּוּדְּהַה – היא נפוצה במגוון צורות ומסורות בכל העולם לכל אורך ההיסטוריה האנושית. בהקשר הבודהיסטי היא מהווה מצד אחד דרך להשיג הנאות שאינן תלויות בחושים שאותן הבּוּדְּהַה מכנה 'הנאות ראויות בעולם הזה', ומצד שני היא מהווה בסיס איתן למדיטציית וִיפַּסַּנָא. מדיטציית סַמַתְהַה מכינה את התודעה – מפתחת, מייצבת, מאזנת, מחדדת, הופכת את התודעה לנוחה ובהירה וכך יוצרת כלי המתאים להתבוננות וחקירת התופעות הפיזיות והמנטאליות.
מטרתה של מדיטציית וִיפַּסַּנָא היא הבנה של שלושת מאפייני התופעות – השתנות מתמדת, סבל, וחוסר-עצמיות, והשגת ידיעת-תובנה (vipassanā-ñāna) ובסופו של דבר שחרור. במדיטציית וִיפַּסַּנָא המתרגל מתבונן בכל התופעות הפיזיות והמנטאליות בצורה שלווה ופשוטה מבלי לנסות להיות מעורב בהן או להגיב להן. כאשר המדיטציה מתקדמת, מאפיינים שונים של התופעות מתחדדים ומציגים את טבעם האמיתי. ככל שהמדיטציה מתבססת, מתפתחת חוכמה (פַּנְיָא, paññā) מתוך תובנות שונות, והמתרגל מבין את טבען של התופעות בבהירות גדולה יותר ויותר. היעד של מדיטציית וִיפַּסַּנָא הוא שחרור סופי מהגורם לסבל וממעגל הלידות והמיתות באמצעות ידיעת הדרך (maggañāna), ידיעת פירות הדרך (phalañāna), והגשמת נִיבָּאנַה.