הדרך המתומנת
אַטְּהַנְגִיקַה-מַגַּה (aṭṭhaṅgikamagga)
הבּוּדְּהַה לימד את הדרך המובילה לקץ הסבל כדרך בעלת שמונה חלקים או שמונה היבטים. הדרך הזו מכונה 'הדרך המתומנת' ומתורגמת גם כ-'דרך האציליים המתומנת', 'דרך האציליים בעלת שמונת הנתיבים' או 'הדרך כפולת השמונה'. נהוג לחלק את הדרך לשלוש קבוצות:
1. קבוצת החוכמה הכוללת השקפה נכונה וכוונה נכונה.
2. קבוצת המוסר הכוללת דיבור נכון, פעולה נכונה ועיסוק נכון.
3. קבוצת הפיתוח המנטאלי הכוללת מאמץ נכון, קשב נכון וריכוז נכון.
שמונת החלקים של הדרך הם:
1. השקפה נכונה (סַמָּא-דִיטְּהִי, sammā-diṭṭhi) מיוחסת להבנה ברורה של הדברים כפי שהם, הן של התופעות הפיזיות והן של התופעות המנטאליות, ומתבטאת בהבנה וראייה נכוחה של ארבע אמיתות האציליים.
2. 'כוונה נכונה' (סַמָּא-סַנְקַפַּה, sammā-saṅkappa) כוללת כוונות פרישות מהעולם ומהנאות החושים, המנעות מאכזריות ופגיעה ביצורים חיים, וכן כוונות לפעול לטובת כל היצורים החיים מתוך חמלה, ללא כעס או איבה.
3. 'דיבור נכון' (סַמָּא-וָאצָ'א, sammā-vācā) כולל המנעות מדבר שקר והונאה, המנעות מרכילות והשמצות, המנעות מדיבור גס ופוגעני, וכן המנעות מדיבורי סרק טפלים וחסרי תועלת. על הדיבור לשקף את האמת, להיות מנוסח היטב ובבירור, להאמר בחביבות, בעדינות ומתוך אמפטיה.
4. 'פעולה נכונה' (סַמָּא-קַמַּנְטַה, sammā-kammanta) כוללת ארבעה כללי התנהגות בסיסיים: המנעות מפגיעה והרג יצורים חיים, המנעות מלקחת דבר שלא ניתן במפורש, המנעות מפגיעה באמצעות יחסי-מין (לדוגמא, קיום יחסי מין או ניסיונות שידול של נשים הנמצאות במסגרת חסות הורים, בעל או חוק המגן עליהן), והמנעות משימוש בסמים, אלכוהול ומשכרים. מצד שני יש לבצע מעשים שעוזרים להקטין את הסבל של היצורים החיים ותורמים לאושרם של רבים.
5. 'עיסוק נכון' (סַמָּא-אָגִ'יבַה, sammā-ājiva) משמעו שהעיסוק ממנו אדם בוחר להתפרנס הוא כזה שלא מוביל לפגיעה באחרים, שאינו נגד החוק ושהוא שליו באופיו. ככלל יש לשמור על העקרונות של 'פעולה נכונה' ו-'דיבור נכון'. על פי הפרשנות יש להמנע באופן מפורש ממסחר בנשק, מסחר בחיות או בבני אדם, מעיסוק בשחיטה, וממכירה של משכרים ורעלים כגון אלכוהול וסמים.
6. 'מאמץ נכון' (סַמָּא-וָאיָאמַה, sammā-vāyāma) כולל את 'ארבעת המאמצים הגדולים': העצמת המאמץ והרצון למניעת מצבים מזיקים, המאמץ לזניחת מצבים מזיקים שכבר נוצרו, המאמץ ליצירת מצבים מועילים, והמאמץ לשימור ופיתוח אותם מצבים מועילים שנוצרו.
7. 'קשב נכון' (סַמָּא-סַטִי, sammā-sati) מיוחס למודעות למה שקורה בכל רגע נתון. קשב נכון הוא בעצם פיתוח קשב ביחס לארבעה דברים – גוף, הרגשות, תודעה, ותכני תודעה. כאשר מודעים לתופעה או לתהליך כלשהו בזמן התהוותו, הפעולה העוקבת, כלומר התגובה, תהיה תמיד שקולה ומאוזנת. קשב הוא מודעות או תשומת לב פשוטה לפעילות הנעשית בין אם היא פיזית (לדוגמא, תנועת יד או חום) או מנטאלית (לדוגמא, מחשבה חולפת או רגש). ההתבוננות הזו בתהליכים הטבעיים של הגוף והתודעה הינה פעילות לא-מתערבת אלא צופה בלבד.
8. 'ריכוז נכון' (סַמָּא-סַמָאדְהִי, sammā-samādhi) מיוחס לאיסוף התודעה. תודעה אסופה היא תודעה ממושמעת, נוחה, שלווה, חדה, רגועה ועדינה. במצב מנטאלי כזה ניתן לחקור את התופעות הפיזיות והמנטאליות ולראותן בבהירות יתירה. הריכוז נוצר באמצעות התמקדות חוזרת ונשנית באובייקט מיקוד יחיד, עד שהתודעה "נענית" ונשארת עם אותו אובייקט. על פי הכתבים הבודהיסטים הרמה אליה מיוחס 'ריכוז נכון' היא הגְ'הָאנַה (jhāna) הרביעית בה המאפיין הדומיננטי הוא איזון-מנטאלי. על פי הפרשנות המסורתית קיימות שלוש דרגות של ריכוז: הראשונה היא 'ריכוז קבוע' (אַפַּנָא-סַמָאדְהִי, appaṇā-samādhi) המאפשר גְ'הָאנַה. השנייה היא 'ריכוז מקורב' (אוּפַּצָ'ארַה-סַמָאדְהִי, upacāra–samādhi), דרגה פחותה יותר מהריכוז הקבוע בה חסרה היציבות המנטאלית הקיימת בגְ'הָאנַה. השלישית היא 'ריכוז רגעי' (קְהַנִיקַה-סַמָאדְהִי, khaṇika-samādhi) המתרחש במסגרת תרגול מדיטציית וִיפַּסַּנָא ומתפתח מתוך התבוננות מתמדת בתהליכים החומריים-מנטאליים. כאשר ריכוז זה מגיע לבגרות הוא שווה בעוצמתו ל'ריכוז מקורב'. על פי מסורת התרגול של וִיפַּסַּנָא 'יבשה' (סוּדְּהַה-וִיפַּסַּנָא-יָאנִיקַה, suddha-vipassanā-yānika) ריכוז רגעי הוא 'ריכוז נכון' ומאפשר את התפתחות התובנות ברמות השונות.
כל שמונת ההיבטים של הדרך קשורים זה לזה ומזינים זה את זה וכך מתפתחים במקביל. התפתחות באחד מהנתיבים מקדמת גם באחרים – כוונה נכונה יוצרת עיסוק נכון, התנהגות ודיבור מוסרי אשר מובילים לשלווה ורוגע ואלו מאפשרים פיתוח ריכוז וקשב תוך מאמץ נכון שמובילים להבנה נכונה. כך לאדם יש הבנה וכוונה נכונה המזינים שוב את אורח חייו והתנהגותו ומובילים אותו בדרך ישירה בהדרגה אל השחרור מסבל, לשלווה ואושר.