Cūḷadhammasamādāna Sutta || צ׳וּלַה-דְהַמַּה-סַמָאדָאנַה סוּטַּה

1. כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי בחורשת גֶ׳טַה, פארק אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה. שם הוא פנה אל הנזירים כך: ״נזירים״.

״אדון נכבד״, הם השיבו. והמכובד דיבר:

2. ״נזירים, יש ארבע דרכי פעולה. מהן הארבע? יש דרך פעולה הנעימה בהווה ומבשילה בעתיד בכאב. יש דרך פעולה הכואבת בהווה ומבשילה בעתיד בכאב. יש דרך פעולה הכואבת בהווה ומבשילה בעתיד בהנאה. יש דרך פעולה המהנה בהווה ומבשילה בעתיד בהנאה.
3. נזירים, מהי דרך הפעולה המהנה בהווה ומבשילה בעתיד בכאב? נזירים, ישנם פרושים וברהמינים שתורתם והשקפתם היא כזו: ׳אין נזק בתענוגות חושים׳. הם לא מפחיתים בתענוגות חושים ומשתעשעים עם נשים פרושות האוספות את השיער בקשירה מעל ראשן. כך הם אומרים: ׳איזה פחד מהעתיד רואים הפרושים והברהמינים הטובים הללו כאשר הם מדברים על זניחת תענוגות החושים ומתארים את ההבנה המלאה של תענוגות החושים? נעים הוא מגע זרועה הרכה והעדינה של האישה הפרושה הזו!׳ כך היא ההפחתה בתענוגות החושים שלהם, וכאשר הם עושים זאת, עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הם מופיעים בעולמות של אומללות, ביעדים של יגון, בתופת, ואף בגיהינום. שם הם חווים הרגשות כואבות, מייסרות, וחודרות. ואז כך הם אומרים: ׳זהו העתיד ממנו פחדו הפרושים והברהמינים הטובים הללו בשל תענוגות חושים כאשר הם דיברו על זניחה של תענוגות חושים ותיארו את ההבנה המלאה של תענוגות חושים. מאחר ובשל תענוגות חושים, בגלל תענוגות חושים, שכעת אנו חווים הרגשות כואבות, מייסרות, וחודרות.׳
4. נזירים, נניח שבחודש האחרון של העונה החמה מתפקע תרמיל של הצמח המטפס מאלובה, וזרע של הצמח נופל למרגלות עץ סָאלַה. אז, ישות שמיימית המתגוררת בעץ הזה נבהלת, פוחדת ודואגת. אך החברים, הידידים, העמיתים והקרובים של הישות השמיימית – ישויות [המתגוררות ב]גנים, ישויות [המתגוררות ב]פארקים, ישויות [המתגוררות ב]עצים, וישויות [המתגוררות ב]צמחי מרפא, עשב ועצי חורשות אצילים – כולם מתאספים ומרגיעים את הישות השמיימית כך: ׳אל פחד, אדוני, אל פחד. יתכן וטווס יבלע את זרע צמח המאלובה, או חיית בר תאכל אותו, או אש ביער תשרוף אותו, או איש יערות יישא אותו משם או נמלים לבנות יזללו אותו, או יתכן אף שהוא אינו מופרה.׳ אך אף טווס לא בולע את הזרע, אף חיית בר לא אוכלת אותו, אף אש ביער לא שורפת אותו, ואף איש יערות לא נושא אותו הרחק משם, ונמלים לבנות לא זוללות אותו, ולאמיתו של דבר הוא היה מופרה. וכך, לאחר שהזרע ספג לחות מגשם שירד מענני גשם, הזרע נבט לבסוף וצמח המאלובה המטפס כרך עצמו אט אט ברכות ובעדינות עם קנוקנותיו סביב עץ הסָאלַה. הישות השמיימית המתגוררת בעץ הסָאלַה חושבת לעצמה: ׳מהו הפחד מהעתיד אותו החברים והידידים, העמיתים והקרובים… ראו בזרע הצמח המטפס מאלובה כאשר הם התאספו יחד והרגיעו אותי כפי שעשו? נעים הוא מגע צמח המאלובה והקנוקנות הרכות והעדינות שלו!׳ ואז המטפס עטף את עץ הסָאלַה, מחפה אותו, ממסך אותו כווילון סביבו, ומפצל את הענפים הראשיים של העץ. ואז הישות השמיימית שחיה בו מבינה: ׳זהו הפחד מהעתיד שהם ראו בזרע הצמח המטפס מאלובה. בגלל הזרע הזה של צמח המטפס מאלובה שאני חווה כעת הרגשות כואבות, מייסרות, וחודרות.׳

כך גם, נזירים, ישנם פרושים וברהמינים מסוימים שתורתם והשקפתם היא כך: ׳אין נזק בתענוגות חושים.׳ …כך הם אומרים: ׳זהו הפחד מהעתיד שהפרושים והברהמינים הטובים הללו רואים בתענוגות חושים…. שאנו חווים כעת הרגשות כואבות, מייסרות, וחודרות.׳ זו מכונה דרך הפעולה המהנה בהווה אך מבשילה בעתיד בכאב.

5. ומהי, נזירים, דרך הפעולה הכואבת בהווה ומבשילה בעתיד בכאב? הנה, נזירים, אדם הולך עירום, דוחה מוסכמות, מלקק את כפות ידיו, לא בא כשמתבקש, לא עוצר כשמתבקש, לא מקבל מזון שמביאים עבורו, או אוכל שהוכן במיוחד, או הזמנה לארוחה. לא מקבל דבר מסיר, מקערה, על מפתן בית, על מקל, מעלי לכתישה, משניים האוכלים יחד, מאישה הרה, מאישה מניקה, מאישה הנמצאת בקרב גברים, מהיכן שפרסמו שמזון יחולק, מהיכן שכלב מחכה, מהיכן שזבובים מזמזמים. לא מקבל דגים או בשר, לא שותה כל ליקר, יין או משקה שיכר מותסס. שומר על הכלל של בית אחד, של מנה אחת. שומר על הכלל של שני בתים, של שתי מנות… על הכלל של שבעה בתים, של שבע מנות. מתקיים על מנת כף מזון אחת ליום, על שתי מנות כף מזון ביום, אוכל פעם אחת ביום, פעם אחת בכל שני ימים… פעם אחת בכל שבעה ימים, ואפילו פעם אחת בכל שבועיים – חי במטרה לתרגל אכילה במרווחי זמן קבועים. מתקיים ממאכלים ירוקים, דוחן, אורז-פרא, שאריות של קליפות, טחב, אורז-סובין, קרום-אורז, קמח סומסום, עשב, או גללי-בקר. מתקיים על פירות ושורשי יער. מתקיים על פירות שנפלו. לובש על גופו קנאביס, בגד מתערובת קנאביס, תכריכים, סחבות פסולת, פיסות מגזע עץ, עור ראם, רצועות של עור ראם, בד עשוי מעשב קוּסַה, בד עשוי גזע עץ, בד עשוי שברי עץ, צמר משיער ראש, צמר חיה, כנפי ינשוף. תולש שיער וזקן, מסור לתרגול תלישת שיער וזקן. מתרגל עמידה כל הזמן ודוחה קבלת מושבים. מסור לתרגול כריעה, מסור לתרגול תנוחת כריעה. משתמש במזרן יתדות, עושה את מיטתו ממזרן יתדות. נוהג לפי התרגול של רחצה במים שלוש פעמים ביום כולל בערב. כך בדרכים מגוונות אלה הוא חי על פי התרגול של עינוי ודיכוי הגוף. עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הם מופיעים בעולמות של אומללות, ביעדים של יגון, בתופת, ואף בגיהינום. זו מכונה דרך הפעולה הכואבת בהווה ומבשילה בעתיד בכאב.
6. ומהי, נזירים, דרך הפעולה הכואבת בהווה ומבשילה בעתיד בהנאה? הנה, נזירים, מישהו בטבעו בעל תאווה חזקה, והוא חווה בעקביות כאב וצער כתוצאה מתאווה. בטבעו הוא בעל שנאה חזקה, והוא חווה בעקביות כאב וצער כתוצאה משנאה. בטבעו הוא בעל אשליה חזקה, והוא חווה בעקביות כאב וצער כתוצאה מאשליה. עדיין בכאב וצער, בוכה בפנים מלאות דמעות, הוא מוביל את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים. עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הוא מופיע ביעד משמח, אפילו בעולמות השמיימיים. זו מכונה דרך הפעולה הכואבת בהווה ומבשילה בעתיד בהנאה.
7. ומהי, נזירים, דרך הפעולה המהנה בהווה ומבשילה בעתיד בהנאה? הנה, נזירים, מישהו בטבעו אינו בעל תאווה חזקה, והוא אינו חווה בעקביות כאב וצער כתוצאה מתאווה. בטבעו הוא אינו בעל שנאה חזקה, והוא אינו חווה בעקביות כאב וצער כתוצאה משנאה. בטבעו הוא אינו בעל אשליה חזקה, והוא אינו חווה בעקביות כאב וצער כתוצאה מאשליה. מבודד למדי מהנאות חושים, מבודד ממצבים-מנטליים מזיקים, הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה הראשונה… עם הרגעה והדממה פנימית של מחשבה יזומה ומחשבה לא-יזומה, הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה השנייה… עם התפוגגות של תחושת ההתעלות… הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה השלישית… עם זניחה של עונג וכאב… הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה הרביעית… אשר אין בה לא כאב ולא עונג וניחנת בקשב טהור בשל שוויון-נפש. עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הוא מופיע ביעד משמח, אפילו בעולמות השמיימיים. זוהי מכונה דרך הפעולה המהנה בהווה ומבשילה בעתיד בהנאה.
   נזירים, אלו הן ארבעת דרכי הפעולה.״

כך אמר הבּוּדְּהַה, והנזירים היו מרוצים ושמחו מדבריו.