Kandaraka Sutta || קַנְדַרַקַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בקַמְפָּא על גדות אגם גַגַּרָא עם קבוצה גדולה של נזירים. אז פֶּסַּה, בנו של רכב-הפילים, וקַנְדַרַקַה המשוטט הלכו אל המכובד. לאחר שהביע כבוד בפני הבּוּדְּהַה, התיישב פֶּסַּה במקום ראוי, בעוד קַנְדַרַקַה החליף עמו ברכות, ולאחר מכן משהסתיימה שיחת הנימוסין הוא נעמד במקום ראוי. בעוד הוא עומד שם, הביט בקהילת הנזירים שישבה שם בדממה מוחלטת ואמר למכובד:
- ״זה נהדר, המורה גוֹטַמַה, זה נפלא, כיצד הדריך המורה גוֹטַמַה את קהילת הנזירים לאימון בדרך הטובה. המורים הרוחניים המכובדים שהיו בעבר, המושלמים וערים בשלמות, לכל היותר הדריכו את קהילת הנזירים לאימון בדרך הטובה, בדיוק כפי שנעשה כעת על ידי המורה גוֹטַמַה. והמורים הרוחניים המכובדים שיהיו בעתיד, לכל היותר ידריכו את קהילת הנזירים לאימון בדרך הטובה, כפי שנעשה כעת על ידי המורה גוֹטַמַה.״
- ״כך הדבר, קַנְדַרַקַה, כך הדבר! המורים הרוחניים המכובדים שהיו בעבר, המושלמים וערים בשלמות, לכל היותר הדריכו את קהילת הנזירים לאימון בדרך הטובה, כפי שנעשה כעת על ידי. והמורים הרוחניים המכובדים שיהיו בעתיד, לכל היותר ידריכו את קהילת הנזירים לאימון בדרך הטובה, כפי שנעשה כעת על ידי.
מאחר ובקהילת הנזירים הזו, קַנְדַרַקַה, ישנם נזירים שהם ארהנטים שתחלואיהם הושמדו, אשר חיו את החיים הרוחניים לתומם, עשו את שיש לעשות, הניחו את העול, הגיעו למטרה האמיתית, השמידו את כבלי הקיום, ומשוחררים לחלוטין באמצעות ידיעה סופית. ובקהילת הנזירים הזו ישנם נזירים באימון מתקדם, בעלי התנהגות מוסרית מתמדת, החיים עם התנהגות מוסרית באופן מתמיד, בעלי תבונה, החיים עם תבונה באופן מתמיד. הם שוהים עם תודעות מבוססות היטב בארבעת האופנים לביסוס הקשב. מהם הארבעה? הנה, קַנְדַרַקַה, נזיר מתבונן בגוף כגוף, במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בתודעה כתודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בגורמי-תודעה כגורמי-תודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם״. - כאשר הדבר נאמר, פֶּסַּה, בן רכב-הפילים אמר: ״זה נהדר, אדון נכבד, זה נפלא, כמה טוב לומדו ארבעת האופנים לביסוס קשב על ידי המכובד: לטיהור תודעת היצורים החיים, להתגברות על צער וייאוש, להעלמת כאב ועצב, להגעה אל הדרך הנכונה, להגשמת נִיבָּאנַה. מאחר וגם אנו, אדון נכבד, לובשי-הלבן מפעם לפעם שוהים עם תודעות מבוססות היטב בארבעת האופנים הללו לביסוס הקשב. הנה, אדון נכבד, אנו מתבוננים בגוף כגוף, במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהנחנו לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. אנו מתבוננים בהרגשות כהרגשות במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהנחנו לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. אנו מתבוננים בתודעה כתודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהנחנו לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. אנו מתבוננים בגורמי-תודעה כגורמי-תודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהנחנו לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. זה נהדר, אדון נכבד, זה נפלא כיצד בתוך סבך האדם, השחיתות, וההונאה, יודע המכובד את רווחתם ורעתם של היצורים החיים. שכן בני-האדם הינם מסובכים בעוד החיות נוהגות באופן די פתוח ושקוף. אדון נכבד, אני יכול לגרום לפיל להיות מאולף, ובזמן שלוקח לי לחצות את כל קַמְפָּא הלוך וחזור, הפיל הזה יספיק כבר לעשות את כל סוגי ההונאה, הולכת השולל, הרמייה, והתרמית. אך אלו המכונים ׳העבדים שלנו׳, ׳השליחים שלנו׳, ו-׳המשרתים שלנו׳, מתנהגים בדרך אחת בגופם ובדרך אחרת בלשונם, בעוד מחשבתם פועלת גם בדרך אחרת. זה נהדר, אדון נכבד, זה נפלא כיצד בתוך סבך האדם, השחיתות, וההונאה, יודע המכובד את רווחתם ורעתם של היצורים החיים. שכן בני-האדם הינם מסובכים בעוד החיות נוהגות באופן די פתוח ושקוף.״
- כך הדבר, פֶּסַּה, כך הדבר! האנושות היא תסבוכת אך החיות נוהגות באופן פתוח ושקוף. פֶּסַּה, יש ארבעה סוגים של אנשים הקיימים בעולם הזה. מה הם הארבעה? הנה סוג מסוים של אדם המענה את עצמו ותר אחר פרקטיקות של עינוי עצמי. הנה סוג מסוים של אדם המענה אחרים ותר אחר פרקטיקות של עינוי אחרים. הנה סוג מסוים של אדם המענה את עצמו ותר אחר פרקטיקות של עינוי עצמי ובנוסף הוא מענה אחרים ותר אחר פרקטיקות של עינוי אחרים. הנה סוג מסוים של אדם אשר אינו מענה את עצמו ואינו תר אחר פרקטיקות של עינוי עצמי ובנוסף הוא אינו מענה אחרים ואינו תר אחר פרקטיקות של עינוי אחרים. מאחר והוא אינו מענה את עצמו או אחרים, הוא כאן ועכשיו חסר-רעב, כבוי, וקר, והוא שוהה בחוויה של ברכה, לאחר שהפך מזוכך. מי מבין אלו משביע את דעתך, פֶּסַּה?״
״השלושה הראשונים אינם משביעים את דעתי, אדון נכבד, אך האחרון משביע את דעתי.״ - ״אך פֶּסַּה, מדוע השלושה הראשונים אינם משביעים את דעתם?״
״אדון נכבד, סוג האדם המענה את עצמו ותר אחר פרקטיקות לעינוי עצמו, מענה ומכאיב לעצמו על אף שהוא חושק בעונג ודוחה כאב, לכן סוג האדם הזה אינו משביע את דעתי. וסוג האדם המענה אחרים ותר אחר פרקטיקות לעינוי אחרים, מענה ומכאיב לאחרים החושקים בעונג ודוחים כאב, ולכן סוג האדם הזה אינו משביע את דעתי. וסוג האדם המענה את עצמו ותר אחר פרקטיקות של עינוי עצמי ובנוסף מענה אחרים ותר אחר פרקטיקות של עינוי אחרים, מענה ומכאיב לעצמו ולאחרים, ששניהם חושקים בעונג ודוחים כאב, ולכן הוא אינו משביע את דעתי. אך סוג האדם שאינו מענה את עצמו או תר אחר פרקטיקות של עינוי עצמי, ואשר אינו מענה אחרים ואינו תר אחר פרקטיקות לעינוי אחרים, אשר מאחר והוא אינו מענה את עצמו או אחרים, הוא כאן ועכשיו חסר-רעב, כבוי, וקר, ושוהה בחוויה של ברכה, לאחר שהפך מזוכך – הוא אינו מענה ומכאיב לעצמו או לאחרים, לשניהם החושקים בעונג ודוחים כאב. ולכן הסוג הזה של אדם משביע את דעתי. וכעת, אדון נכבד, אנו עוזבים. אנחנו עסוקים ויש לנו הרבה לעשות.״
״אתה רשאי ללכת, פֶּסַּה, פעל לפי ראות עיניך.״
ואז פֶּסַּה, בן רכב הפילים, לאחר שנהנה והיה מרוצה מדבריו של הבּוּדְּהַה, קם ממקומו, ולאחר שהביע כבוד כלפי המכובד, בעוד הוא שומר אותו לימינו, כך עזב. - זמן קצר לאחר שעזב, פנה המכובד אל הנזרים ואמר כך: ״נזירים, פֶּסַּה, בן רכב הפילים, חכם, הוא בעל חוכמה גדולה. אם היה יושב זמן נוסף עד שהייתי מציג בפניו לפרטים את ארבעת סוגי בני האדם הללו, הוא היה זוכה להטבה גדולה. ועדיין אפילו כבר עכשיו הוא זכה להטבה גדולה.״
״זה הזמן, המכובד, זו העת, הנעלה, שהמכובד יציג לפרטים את ארבעת סוגי האנשים. לאחר שנשמע מהמכובד, הנזירים יזכרו זאת.״
״אם כך, נזירים, הקשיבו ושימו לב היטב למה שאומר.״
״כן, אדון נכבד״, השיבו הנזירים. והמכובד דיבר: - ״נזירים, איזה סוג של אדם מענה את עצמו ותר אחר פרקטיקות לעינוי עצמי? הנה אדם מסוים הולך עירום, דוחה מוסכמות חברתיות, מלקק את כפות ידיו, לא בא כאשר הוא מתבקש, לא עוצר כאשר הוא מתבקש. הוא אינו מקבל מזון שמביאים לו או מזון שנעשה במיוחד עבורו או הזמנה לארוחה, הוא אינו מקבל דבר בסיר, מקערה, מעבר למפתן דלת, מעבר למקל, מעבר לעלי, משניים האוכלים יחד, מאישה הרה, מאישה מניקה, מאישה השוהה בקרב גברים, מהיכן שמפורסם שמחלקים מזון, מהיכן שממתין כלב, מהיכן שזבובים מזמזמים. הוא אינו מקבל דג או בשר, הוא אינו שותה ליקר, יין, או שיכר מותסס. הוא שומר על נוהג של בית אחד, של כף מזון אחת, הוא שומר על נוהג של שני בתים, של שתי כפות מזון… הוא שומר על נוהג של שבעה בתים, של שבע כפות מזון. הוא חי על קערת מזון אחת ביום… על שבע קערות מזון ביום. הוא אוכל פעם אחת ביום, פעם ביומיים… פעם בשבעה ימים. וכך עד לפעם בכל שבועיים. הוא פועל על פי פרקטיקות של אכילה במרווחי זמן קבועים. הוא אוכל ירק או דוחן, או אורז פראי, שאריות עור, או טחב, או סובין, או קליפות אורז, או קמח שומשום, או עשב, או גללי פרות. הוא חי על שורשי יער ופירות יער, הוא ניזון על פירות נופלים. הוא מלביש עצמו בקנבוס, בבגדי בד קנבוס מעורב, בתכריכים, בשקים שהושלכו, בקליפות גזעי עצים, בעור אנטילופה, ברצועות עור אנטילופה, בבד עשוי עשב-קוּסַה, בבד עשוי מגזעי עץ, מבד עשוי שברי עצים, מבד עשוי שיער-ראש, מצמר חיות, מכנפי ינשוף. הוא מי שתולש שערות וזקן, תר אחר פרקטיקות של תלישת שערות וזקן. הוא מי שעומד זמן ממושך, דוחה מושבים. הוא מי שנמצא בתנוחה שפופה זמן ממושך, מסור לשמירת תנוחה שפופה. הוא מי שמשתמש במזרני קוצים, הוא עושה מזרני קוצים למיטתו. הוא חי בחיפוש אחר פרקטיקות של רחצה במים שלוש פעמים ביום, כולל בערב. כך בדרכים שונות הוא חי בחיפוש אחר פרקטיקות של עינוי והכאבת הגוף. כך מכונה סוג האדם שמענה את עצמו ותר אחר פרקטיקות של עינוי עצמי.
- איזה סוג אדם, נזירים, מענה אחרים ותר אחר פרקטיקות של עינוי אחרים? הנה אדם מסוים הוא קצב כבשים, קצב חזירים, קצב עופות, לוכד חיות בר, צייד, דייג, שודד, מוציא להורג, סוהר בבית כלא, או מי שלוקח חלק בעיסוקים עקובים מדם כאלה. כך מכונה סוג האדם שמענה אחרים ותר אחר פרקטיקות לעינוי אחרים.
- איזה סוג אדם, נזירים, מענה את עצמו ותר אחר פרקטיקות לעינוי עצמי וכמו כן מענה אחרים ותר אחר פרקטיקות של עינוי אחרים? הנה אדם מסוים הוא מלך אציל משוח ראש. לאחר שדאג לבנות מקדש קורבנות במזרח העיר, ולאחר שגילח את ראשו וזקנו, והלביש את עצמו בבגד עור גס, משח את גופו בגהי ושמן, וגירד את גבו בקרן אייל – הוא נכנס אל מקדש הקורבנות מלווה במלכתו הראשית ובכהן הברהמין הראשי. שם הוא נשכב על הארץ העירומה עליה מפוזר עשב. המלך ניזון מחלב העטין הראשון של הפרה עם עגל בעל צבע זהה, בעוד המלכה ניזונה מחלב העטין השני, והברהמין הכהן הראשי ניזון מחלב העטין השלישי. את החלב מהעטין הרביעי הם שופכים אל תוך האש, והעגל ניזון ממה שנותר. הוא אומר: ׳כך וכך פרים יישחטו לטובת הקורבן, כך וכך שוורים יישחטו לטובת הקורבן, כך וכך עגלות יישחטו לטובת הקורבן, כך וכך עיזים יישחטו לטובת הקורבן, כך וכך כבשים יישחטו לטובת הקורבן, כך וכך עצים ייכרתו לטובת עמודי הקורבן, כך וכך עשב ייגזם לטובת עשב הקורבן.׳ ואז עבדיו, שליחיו, ומשרתיו, עושים הכנות, בבכי גדול עם פנים מלאי דמעות, מתוך איום ענישה ומפחד. כך נקרא אדם המענה את עצמו ותר אחר פרקטיקות לעינוי עצמי וכמו כן מענה אחרים ותר אחר פרקטיקות של עינוי אחרים.
- איזה מן אדם, נזירים, אינו מענה את עצמו או תר אחר פרקטיקות של עינוי עצמי ואינו מענה אחרים או תר אחר פרקטיקות לעינוי אחרים – מי שמאחר ואינו מענה את עצמו או אחרים, הוא כאן ועכשיו חסר-רעב, כבוי, וקר, והוא שוהה בחוויה של ברכה, לאחר שהפך מזוכך.
- הנה, נזירים, טַטְהָאגַטַה מופיע בעולם – אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמיימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבְּרַהְמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה. והוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין.
- בעל-בית, בן בעל-בית, אדם כלשהו, או בן-שבט שומע את הדְהַמַּה. לאחר ששמע את הדְהַמַּה, הוא רוכש אמון בטַטְהָאגַטַה. כאשר יש בו אמון, הוא חושב לעצמו: 'חיי הבית צפופים ומאובקים, חיי הפרישות חופשיים כמו מרחבים פתוחים. אין זה קל לאדם החי חיי-בית להוביל חיים רוחניים מושלמים לחלוטין, מטוהרים ומלוטשים כצִדְפַּת פנינים מבריקה. נניח שאגלח את ראשי וזקני, אלבש גלימות כתומות ואצא לפרישות מחיי-בית אל חיי חסר-בית.' ולאחר זמן מה הוא עוזב את מצבור רכושו, אם קטן ואם גדול, עוזב את מעגל מכריו, אם קטן ואם גדול, מגלח את ראשו וזקנו, לובש גלימות כתומות, ויוצא מחיי-בית אל חיי חסר-בית.
- לאחר שיצא לפרישות כך, הוא חי מרוסן על פי כללי הנזירים.
לאחר שזנח הרג יצורים חיים, הוא נמנע מלהרוג יצורים חיים. ללא מקל או חרב, בעל מצפון, מלא חמלה ואהבה לרווחת כל היצורים החיים.
לאחר שזנח לקיחת מה שלא ניתן, הוא נמנע מלקחת מה שלא ניתן, מקבל רק מה שניתן, מצפה רק למה שניתן לו, בכך שאינו גונב הוא חי בטוהר.
לאחר שזנח זוגיות, הוא שומר על חיי יחידות, חי בנפרד, נמנע מכל פעילות גסה של מיניות.
לאחר שזנח דיבור שגוי, הנזיר נמנע מלומר שקר, דובר אמת, אמין ומהימן. ניתן לסמוך על דבריו ולבטוח בהם, והוא אינו מטעה אף אחד בעולם.
לאחר שזנח דיבור מפלג, הוא אינו חוזר במקום אחר על מה ששמע במקום אחד כדי להפריד ולסכסך בין אלה, ואינו חוזר במקום אחד על מה ששמע במקום אחר כדי להפריד ולסכסך בין ההם. כך, הוא מפייס ומפשר בין המסוכסכים ומקדם אחווה בין המאוחדים, יוצר הרמוניה, שמחה, אהבה, נועם, ומדבר בזכות השלום והשלווה.
לאחר שזנח דיבור גס, הוא נמנע מלדבר בגסות. הוא מדבר במילים עדינות, נעימות לאוזן, חביבות, נוגעות ללב, אדיבות, ידידותיות ואהובות על רבים.
לאחר שזנח דיבור סרק, הנזיר נמנע משיחות סרק. הוא מדבר בזמן המתאים, על מה שנכון ומועיל, על הדְהַמַּה ועל שיטת המוסר והתרגול. את דבריו כדאי לזכור, הם מתוזמנים היטב, נתמכים בסיבות, מוגדרים היטב וקשורים למטרה.
הוא נמנע מפגיעה בזרעים ובצמחים.
הוא אוכל רק פעם ביום ונמנע מאכילה בלילה ובזמנים לא נאותים.
הוא נמנע מצפייה בריקודים, שירה, נגינה מוזיקה ומופעים.
הוא נמנע משימוש בזרים, בשמים, תכשיטים, קישוטים ועיטורים.
הוא נמנע משימוש במיטות ובמושבים גבוהים או מפוארים.
הוא נמנע מקבלת כסף וזהב.
הוא נמנע מקבלת תבואה או בשר לא מבושלים.
הוא נמנע מקבלת נשים ונערות,
הוא נמנע מקבלת עבדים ושפחות,
הוא נמנע מקבלת עזים וכבשים,
הוא נמנע מקבלת עופות וחזירים,
הוא נמנע מקבלת פילים, בקר, סוסים ואתונות.
הוא נמנע מקבלת שדות וקרקעות.
הוא נמנע מלשמש כשליח או כמעביר מסרים.
הוא נמנע מקנייה ומכירה, משימוש במאזני שקר ובמכשירי מדידה מזייפים, מלקיחת שוחד ומשחיתות, מעשי תרמית והונאה, מפציעה, הריגה, אסירה, מעשי שוד וביזת מזון.
- הוא הופך שבע רצון עם גלימות להגנה על גופו ועם נדבות מזון לתחזוק קיבתו, ולהיכן שהוא הולך, הוא לוקח רק את אלה עמו. בדיוק כמו ציפור, להיכן שהיא הולכת, היא עפה עם כנפיה כמשא היחיד שלה, כך גם הנזיר הופך שבע רצון עם גלימות להגנה על גופו ועם נדבות מזון לתחזוק קיבתו, ולהיכן שהוא הולך, הוא לוקח רק את אלה עמו. כשיש לו את הבסיס הזה של התנהגות מוסרית אצילית, הוא חווה בעצמו ברכה חסרת אשמה.
- כאשר הוא רואה צורה עם העיניים, הוא אינו נתפס בסימניה ובמאפייניה. מאחר ואם היה מותיר את חוש הראייה לא מאובטח, מצבים מזיקים של חמדנות וצער היו עלולים לפלוש אליו, הוא מתרגל את דרך הריסון, הוא מאבטח את חוש הראייה, הוא מקדיש את עצמו לריסון חוש הראייה. כאשר הוא שומע צליל עם האוזניים… כאשר הוא מריח ריח עם האף… כאשר הוא חש טעם בלשון… כאשר הוא חש תחושה בגוף… כאשר הוא תופס מחשבה בתודעתו, הוא אינו נתפס בסימניה ובמאפייניה. מאחר ואם היה מותיר את חוש החשיבה לא מאובטח, גורמים מזיקים של חמדנות וצער היו עלולים לפלוש אליו, הוא מתרגל את דרך הריסון, הוא מאבטח את חוש החשיבה, הוא מקדיש את עצמו לריסון חוש החשיבה. כשיש לו את הריסון האצילי הזה של החושים, הוא חווה בעצמו ברכה בלתי מוכתמת.
- הוא הופך למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא הולך קדימה או אחורה, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא מביט לפנים או לצדדים, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא מותח או מכופף את איבריו, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא לובש את גלימותיו ונושא את גלימתו החיצונית וקערתו, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא אוכל, שותה, בולע מזון, וטועם, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא מטיל צואה ושתן, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא הולך, עומד, יושב, נרדם, מתעורר, מדבר ושותק.
- כאשר יש לו את היכולת הזו של התנהגות מוסרית, הריסון האצילי של החושים, וכשיש לו את הקשב וההבנה המלאה של האציליים הללו, הוא מוצא מקום שהות מבודד: יער, מרגלות עץ, הר, עמק, מערה בצד גבעה, אדמות קבורה, מעבה הג'ונגל, מרחב פתוח, או ערמת קש.
- בשובו מסבב נדבות המזון, לאחר שסיים לאכול הוא יושב ברגליים משוכלות, ומכונן קשב לפניו. לאחר שזנח חמדנות ביחס לעולם, הוא שוהה עם תודעה חופשיה מחמדנות. הוא מטהר את תודעתו מחמדנות. לאחר שזנח זדון ושנאה, הוא שוהה עם תודעה חופשיה מזדון, בעל חמלה כלפי כל היצורים החיים. הוא מטהר את תודעתו מזדון ושנאה. לאחר שזנח עייפות ועצלות, תופס אור, קשוב ומודע לגמרי. הוא מטהר את תודעתו מעייפות ועצלות. לאחר שזנח חוסר-שקט וחרטה, הוא שוהה חסר טרדות עם תודעה שלווה מבפנים. הוא מטהר את תודעתו מחוסר-שקט וחרטה. לאחר שזנח ספק, הוא שוהה מעבר לספקות, חסר-בלבול ביחס למצבים מיטיבים. הוא מטהר את תודעתו מספק.
- לאחר שזנח כך את חמשת המכשולים הללו, פגמים של התודעה שמחלישים חוכמה, מבודד למדי מהנאות חושים, מבודד ממצבים-מנטליים מזיקים, הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה, המלווה בחשיבה-יזומה וחשיבה-לא-יזומה, המלווה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מבידוד.
- בהמשך, עם הרגעה והדממה פנימית של החשיבה-היזומה והחשיבה-הלא-יזומה, הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה השנייה, המאופיינת בביטחון עצמי ואחדות התודעה ללא חשיבה-יזומה וחשיבה-לא-יזומה, עם תחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מריכוז.
- בהמשך, עם התפוגגות של תחושת ההתעלות, הוא שוהה בשוויון-נפש, קשב והבנה מלאה, עדיין חווה הנאה בגוף, הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה השלישית, עליה אומרים האציליים: ׳הוא שוהה בשוויון-נפש וקשב׳.
- בהמשך, עם זניחה של עונג וכאב ועם העלמות של הנאה ועצב קודמים, הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה הרביעית, אשר אין בה לא כאב ולא עונג וניחנת בקשב טהור בשל שוויון-נפש.
- כאשר תודעתו מרוכזת, מטוהרת, צלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה, ושלווה, הוא מכוון אותה לידיעת חיים קודמים. והוא נזכר במספר רב של חיים קודמים – לידה אחת, שתי לידות, שלוש, ארבע או חמש לידות, עשר, עשרים, שלושים, ארבעים או חמישים לידות, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות, תקופות רבות של התכווצות היקום, תקופות רבות של התפשטות היקום, תקופות רבות של התכווצות והתפשטות היקום, והוא נזכר: 'אז זה היה שמי, זה היה שבט המוצא שלי, זה היה המראה שלי, זה היה המזון שלי, אלה היו חוויותיי של שמחה וכאב, זו הייתה תוחלת חיי. ועם מותי במקום ההוא, הופעתי במקום אחר, שם זה היה שמי… ולאחר מותי במקום ההוא, נולדתי מחדש כאן.' כך הוא נזכר בחיים קודמים שונים ורבים על צורותיהם ופרטיהם.
- כאשר תודעתו מטוהרת, צלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה, ושלווה, הוא מכוון אותה לידיעת מוות ולידה של יצורים חיים. באמצעות העין השמיימית, הטהורה והעולה על היכולת האנושית, הוא רואה יצורים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, ברי-מזל וחסרי-מזל. הוא מבין כיצד יצורים ממשיכים להיוולד על פי פעולותיהם כך: 'היצורים הראויים האלה אשר היו בעלי התנהגות קלוקלת בגוף, בדיבור ובמחשבה, משמיצי האציליים, בעלי השקפות מוטעות, הנתונים להשפעת השקפותיהם השגויות על פעולותיהם – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הופיעו במישורי היגון, ביעדים רעים, בעולמות תחתונים, אפילו בגיהינום. אך היצורים הראויים האלה אשר היו בעלי התנהגות טובה בגוף, בדיבור ובמחשבה, שלא השמיצו את האציליים, בעלי השקפות נכונות, הנתונים להשפעת השקפותיהם הנכונות על פעולותיהם – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הופיעו ביעדים טובים, אפילו בעולמות שמיימיים.' כך באמצעות העין השמיימית, הטהורה והעולה על היכולת האנושית, הוא רואה יצורים חיים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, ברי-מזל וחסרי-מזל. והוא מבין כיצד יצורים ממשיכים להיוולד על פי פעולותיהם.
- כאשר תודעתו מטוהרת, צלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה, ושלווה, הוא מכוון אותה לחידלון התחלואים. הוא יודע ישירות כפי שזה באמת: 'זהו סבל', הוא יודע ישירות כפי שזה באמת: 'זהו מקור הסבל', הוא יודע ישירות כפי שזה באמת: 'זהו קץ הסבל', הוא יודע ישירות כפי שזה באמת: 'זוהי הדרך המובילה לקץ הסבל'; הוא יודע ישירות כפי שזה באמת: 'אלה התחלואים', הוא יודע ישירות כפי שזה באמת: 'זהו מקור התחלואים', הוא יודע ישירות כפי שזה באמת: 'זהו קץ התחלואים', הוא יודע ישירות כפי שזה באמת: 'זוהי הדרך המובילה לקץ התחלואים.'
- כאשר הוא יודע ורואה זאת כך, תודעתו משתחררת מכבלי תאוות החושים, מכבלי ההתהוות, ומכבלי הבורות. כאשר תודעתו משוחררת, מופיעה הידיעה: 'זהו שחרור'. הוא יודע ישירות: 'הלידה הגיעה אל קִצָּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצָּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין דבר נוסף מעבר לזה.‘
- נזירים, זה מכונה סוג האדם שאינו מענה את עצמו או תר אחר פרקטיקות לעינוי עצמי ושאינו מענה אחרים או תר אחר פרקטיקות לעינוי אחרים – מי שמאחר ואינו מענה את עצמו ואינו מענה אחרים, הוא כאן ועכשיו חסר-רעב, כבוי, וקר, והוא שוהה בחוויה של ברכה, לאחר שהפך מזוכך.״
כך אמר המכובד, והנזירים היו שמחים ומרוצים ומדבריו.