Aṭṭhakanāgara Sutta || אַטְּהַקַנָאגַרַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר המכובד אָנַנְדַה בבֶּלוּבַה-גָאמַקַה בסמוך לוֶסָאלִי.
- ובכן, באותה עת בעל-הבית דַסַמַה מאַטְּהַקַנָאגַרַה הגיע אל פָּאטַלִיפּוּטַּה לשם עניין כלשהו. הוא הלך אל נזיר מסוים בפארק קוּקּוּטַה, ולאחר שהביע כלפיו כבוד, התיישב במקום ראוי ושאל: ״היכן המכובד אָנַנְדַה חי כעת, אדוני? אני מעוניין לראות את המכובד אָנַנְדַה.״
״בעל-בית, המכובד אָנַנְדַה חי בבֶּלוּבַה-גָאמַקַה בסמוך לוֶסָאלִי.״ - כאשר בעל-הבית דַסַמַה סיים את העניין שהיה לו בפָּאטַלִיפּוּטַּה, הוא הלך אל המכובד אָנַנְדַה בבֶּלוּבַה-גָאמַקַה בסמוך לוֶסָאלִי. ולאחר שהביע כבוד כלפיו, הוא התיישב במקום ראוי ושאל אותו: ״המכובד אָנַנְדַה, האם היה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם והער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, בלהט, ובנחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא-מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן?״
״יש כזה, בעל-בית, אכן דבר אחד כזה הוכרז על ידי הבּוּדְּהַה.״
״מהו הדבר האחד הזה, המכובד אָנַנְדַה?״ - ״הנה, בעל-בית, מבודד למדי מתשוקות חושים, מבודד ממצבי תודעה שליליים, נזיר נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הראשונה, המלווה בחשיבה-יזומה וחשיבה-לא-יזומה, המלווה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מבידוד. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳הגְ'הָאנַה הראשונה הזו הינה מותנית ונוצרת באופן רצוני. אך כל דבר מותנה הנוצר באופן רצוני הינו ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
זהו דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובנוסף, עם הרגעה והדממה פנימית של החשיבה-היזומה והחשיבה-הלא-יזומה, בהכוונה לחד-נקודתיות של התודעה, ללא חשיבה-יזומה וללא חשיבה-לא-יזומה, כתוצאה מריכוז התודעה, עם הנאה ונחת, הנזיר נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה השנייה. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳הגְ'הָאנַה השנייה הזו הינה מותנית ונוצרת באופן רצוני. אך כל דבר מותנה הנוצר באופן רצוני הינו ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובנוסף, עם התפוגגות תחושת ההתעלות, הנזיר נותר בשוויון-נפש, בקשב ובהבנה מלאה, וחווה בגופו את השמחה העילאית אשר עליה אומרים האציליים: 'מאושר הוא החי בקשב ובשוויון- נפש‘ ונכנס ושוהה בגְ'הָאנַה השלישית. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳הגְ'הָאנַה השלישית הזו הינה מותנית ונוצרת באופן רצוני. אך כל דבר מותנה הנוצר באופן רצוני הינו ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובנוסף, עם זניחת הנאה וכאב, ונטישת שמחה ועצב קודמים, הנזיר נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הרביעית, נטולת הנאה וכאב ומטוהרת בקשב ובשוויון-נפש. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳הגְ'הָאנַה הרביעית הזו הינה מותנית ונוצרת באופן רצוני. אך כל דבר מותנה הנוצר באופן רצוני הינו ארעי, נתון להיכחד.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובנוסף, נזיר חי עם תודעה קורנת אהבה כלפי כיוון אחד, ואז כלפי השני, ואז כלפי השלישי, ואז כלפי הרביעי, כך גם כלפי מעלה, מטה, וסביב ולכל עבר, כלפי כולם כמו גם לעצמו. הוא חי עם תודעה קורנת אהבה כלפי כולם בכל העולם – בשפע, ברוחב לב, ללא גבולות, בלי שנאה, ובלי טינה. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳שחרור התודעה הזה באמצעות אהבה הינו מותנה ונוצר באופן רצוני. אך כל דבר מותנה הנוצר באופן רצוני הינו ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובנוסף, נזיר חי עם תודעה קורנת חמלה כלפי כיוון אחד, ואז כלפי השני, ואז כלפי השלישי, ואז כלפי הרביעי, כך גם כלפי מעלה, מטה, וסביב ולכל עבר, כלפי כולם כמו גם לעצמו. הוא חי עם תודעה קורנת חמלה כלפי כולם בכל העולם – בשפע, ברוחב לב, ללא גבולות, בלי שנאה, ובלי טינה. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳שחרור התודעה הזה באמצעות חמלה הינו מותנה ונוצר באופן רצוני. אך כל דבר מותנה הנוצר באופן רצוני הינו ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובנוסף, נזיר חי עם תודעה קורנת פירגון כלפי כיוון אחד, ואז כלפי השני, ואז כלפי השלישי, ואז כלפי הרביעי, כך גם כלפי מעלה, מטה, וסביב ולכל עבר, כלפי כולם כמו גם לעצמו. הוא חי עם תודעה קורנת פירגון כלפי כולם בכל העולם – בשפע, ברוחב לב, ללא גבולות, בלי שנאה, ובלי טינה. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳שחרור התודעה הזה באמצעות פירגון הינו מותנה ונוצר באופן רצוני. אך כל דבר מותנה הנוצר באופן רצוני הינו ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובנוסף, נזיר חי עם תודעה קורנת שוויון-נפש כלפי כיוון אחד, ואז כלפי השני, ואז כלפי השלישי, ואז כלפי הרביעי, כך גם כלפי מעלה, מטה, וסביב ולכל עבר, כלפי כולם כמו גם לעצמו. הוא חי עם תודעה קורנת שוויון-נפש כלפי כולם בכל העולם – בשפע, ברוחב לב, ללא גבולות, בלי שנאה, ובלי טינה. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳שחרור התודעה הזה באמצעות שוויון-נפש הינו מותנה ונוצר באופן רצוני. אך כל דבר מותנה הנוצר באופן רצוני הינו ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובהמשך, עם התעלות מעבר לתפיסה של חומר, עם העלמות התפיסות החושיות, עם אי-תשומת-לב לתפיסת המגוון, במודעות של ׳החלל הוא אינסופי׳, נזיר נכנס ושוהה בבסיס החלל-האינסופי. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳ההישג הזה של בסיס החלל-האינסופי הינו מותנה ונוצר באופן רצוני והוא ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובהמשך, עם התעלות מעבר לבסיס החלל-האינסופי, במודעות של ׳ההכרה היא אינסופית׳, נזיר נכנס ושוהה בבסיס ההכרה- האינסופית. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳ההישג הזה של בסיס ההכרה-האינסופית הינו מותנה ונוצר באופן רצוני והוא ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן. - ובהמשך, עם התעלות מעבר לבסיס ההכרה האינסופית, במודעות של ׳אין-דבר׳, נזיר נכנס ושוהה בבסיס האין-דבר. הוא שוקל ומבין זאת כך: ׳ההישג הזה של בסיס האין-דבר הינו מותנה ונוצר באופן רצוני והוא ארעי, נתון לחידלון.׳ אם הוא עקבי בכך, הוא מגשים את השמדת התחלואים. אך אם הוא אינו מגשים את השמדת התחלואים בשל התשוקה הזו לדְהַמַּה, ההנאה הזו בדְהַמַּה, עם השמדת חמשת הזיהומים הנמוכים הוא הופך למי שמיועד להיוולד ספונטנית [במישור המשכנים הטהורים] ושם מגשים נִיבָּאנַה סופית מבלי לשוב לעולם הזה.
גם זה דבר אחד שהוכרז על ידי הבּוּדְּהַה היודע ורואה, המושלם וער בשלמות, אשר כאשר נזיר שוהה בו בנחישות, להט, ונחרצות, תודעתו הלא-משוחררת הופכת משוחררת, תחלואיו הלא- מושמדים הופכים מושמדים, והוא מגשים את הביטחון הנעלה מכבילה אשר לא השיג קודם לכן.״ - לאחר שהמכובד אָנַנְדַה דיבר, בעל-הבית דַסַמַה מאַטְּהַקַנָאגַרַה אמר לו: ״המכובד אָנַנְדַה, בדיוק כפי שאדם היה מחפש כניסה אחת לאוצר חבוי היה מגיע בבת אחת לאחת עשרה כניסות לאוצר חבוי, כך גם, כאשר חיפשתי דלת אחת לאלמוות, הצלחתי בבת אחת לשמוע אחת עשרה דלתות לאלמוות. בדיוק כמו שלאדם היה בית עם אחת עשרה דלתות וכאשר הבית היה עולה באש, הוא היה יכול להימלט אל מקום מבטחים דרך כל אחת מאחת עשר הדלתות הללו, כך גם אני יכול להימלט אל מקום מבטחים דרך כל אחת מאחת עשרה דלתות האלמוות הללו. אדון נכבד, אנשים העוקבים אחר מורים רוחניים בדרך כלל מבקשים להודות למורה עבור ההוראה שלו, מדוע שאני לא אציע תמורה למכובד אָנַנְדַה?״
- ולאחר מכן בעל-הבית דַסַמַה מאַטְּהַקַנָאגַרַה כינס את קהילת הנזירים שבפָּאטַלִיפּוּטַּה ווֶסָאלִי, ובמו ידיו שירת והשביע אותם במגוון סוגים של מזון טוב. הוא הגיש זוג מלבושים לכל נזיר, והציע גלימה בעלת שלושה חלקים למכובד אָנַנְדַה, והוא בנה מקום מגורים השווה חמש מאות חתיכות כסף עבור המכובד אָנַנְדַה.