Sekha Sutta || סֶקְהַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בארץ בני הסַקְיָאן בפארק נִיגְרוֹדְהַרְמָה אשר בקַפִּילַבַטְּהוּ.
- באותה עת נבנה שם לא מזמן אולם אספות חדש של הסַקְיָאנִים מקַפִּילַבַטְּהוּ ועדיין לא נעשה בו שימוש על ידי פרוש, ברהמין או כל אדם אחר. וכך הסַקְיָאנִים מקַפִּילַבַטְּהוּ ניגשו אל המכובד, ולאחר שהביעו כלפיו כבוד, התיישבו במקום ראוי ואמרו לו: ״אדון נכבד, אולם אספות חדש של הסַקְיָאנִים מקַפִּילַבַטְּהוּ נבנה לא מזמן ועדיין לא נעשה בו שימוש על ידי פרוש, ברהמין או כל אדם אחר. אדון נכבד, אנא שהמכובד יהיה הראשון להשתמש בו, ולאחר מכן הסַקְיָאנִים מקַפִּילַבַטְּהוּ יחלו להשתמש בו. זה יוביל אותם לשגשוג ועושר לעתיד לבוא.״
- המכובד הסכים בשתיקה. וכך, לאחר שראו את הסכמתו לבקשתם, הסַקְיָאנִים מקַפִּילַבַטְּהוּ קמו ממקומותיהם, ולאחר שהביעו מחוות כבוד, עזבו בצורה מכובדת תוך שהם שומרים אותו לימינם. לאחר מכן הם הלכו אל אולם האספות החדש. שם הם כיסו את הרצפה, ארגנו מקומות ישיבה, הציבו קערת מים גדולה במקום והדליקו מנורת שמן. לאחר שסיימו, ניגשו אל המכובד, ולאחר שהביעו מחוות כבוד, נעמדו במקום ראוי ופנו אליו בדברים הבאים: ״אדון נכבד, רצפת אולם האספות מכוסה בשלמותה ומקומות הישיבה מוכנים, קערת מים גדולה הוצבה במקום ומנורת שמן הודלקה. אנא מהמכובד יגיע ברגע המתאים לו.״
- אז התלבש המכובד בהתאם, לקח את קערת-הנדבות ואת גלימתו העליונה, ופנה אל אולם האספות יחד עם קבוצת הנזירים. כאשר הגיע לשם, רחץ את כפות רגליו, נכנס לאולם האספות והתיישב מנגד לעמוד האמצעי כשפניו פונות למזרח. כך גם הנזירים רחצו את כפות רגליהם, נכנסו לאולם האספות והתיישבו לאורך הקיר המערבי, כשפניהם למזרח, והמכובד לפניהם. וכך גם הסַקְיָאנִים מקַפִּילַבַטְּהוּ רחצו את כפות רגליהם, נכנסו לאולם האספות והתיישבו לאורך הקיר המזרחי, כשפניהם מופנים מערבה, והמכובד מולם.
- חלק גדול של הלילה לימד המכובד את הדְהַמַּה לסַקְיָאנִים מקַפִּילַבַטְּהוּ, תוך שהוא מעורר בהם השראה ומעודד אותם [ליישם אותה בעצמם], מלהיב אותם ומשמח את ליבם. ואז אמר לאַנַנְדָה: ״אַנַנְדָה, אנא הסבר לסַקְיָאנִים מקַפִּילַבַטְּהוּ על הכניסה לדרך החניכות. גבי כואב, אתן לו מנוחה.״
״כן, אדון נכבד,״ השיב המכובד אָנַנְדַה למכובד.
ואז המכובד קיפל את גלימת הטלאים שלו לארבע ונשכב על צידו הימני בתנוחת האריה, כאשר הוא מניח את כף רגלו השמאלית על גבי הימנית, בקשב והבנה מלאה, כשהוא מציין בתודעתו את הזמן לקום. - לאחר מכן פנה המכובד אַנַנְדָה אל מַהָאנָאמַה בן הסַקְיָאן באופן הבא:
״הנה מהָאנָאמַה, תלמיד אצילי בעל התנהגות מוסרית נאותה, מאבטח את דלתות החושים שלו, אוכל במידה נאותה, מסור לערנות – בעל שבע המעלות, ומי שמשיג על פי רצונו, ללא קושי או בעיה, את ארבעת הגְ'הָאנות, המהוות בסיס לתודעה גבוהה ומאפשרות שהייה נעימה בחיים הללו.״ - כיצד תלמיד אצילי הוא בעל התנהגות מוסרית נאותה? הנה, מהָאנָאמַה, תלמיד אצילי הינו מוסרי, הוא חי מרוסן על פי עקרונות הפָּאטִימוֹקְהָה. הוא מושלם בהתנהגות ובמקום מגורים נאותים, הוא רואה סכנה גם במעידה הקטנה ביותר, והוא מתאמן בשמירת הכללים. כך, מהָאנָאמַה, התלמיד האצילי הוא בעל מוסריות נאותה.
- כיצד תלמיד אצילי שומר את דלתות החושים מאובטחות? הנה, מהָאנָאמַה, בכל פעם שהתלמיד האצילי רואה בעיניו דבר נראה, הוא אינו נאחז בתכונותיו או במאפייניו. אם חוש הראיה נשאר בלתי מאובטח, מצבי תודעה שליליים כגון חמדנות וצער עלולים להשתלט עליו, לכן הוא מתרגל ריסון, שומר על חוש הראייה שלו, ומצליח לרסן את חוש הראיה שלו. כאשר הוא שומע קול באמצעות האוזן… כאשר הוא חש ריח באמצעות האף… כאשר הוא חש טעם באמצעות הלשון… כאשר הוא חש תחושת מגע באמצעות הגוף… כאשר הוא תופס אובייקט מנטלי בתודעה, הוא לא נאחז בתכונותיו או במאפייניו. אם התודעה נשארת בלתי מאובטחת, מצבי תודעה שליליים כגון חמדנות וצער עלולים להשתלט עליו, לכן הוא מתרגל ריסון, שומר על חוש התודעה שלו ומצליח לרסן את התודעה שלו. מהָאנָאמַה, בדרך זו התלמיד האצילי שומר על דלתות חושיו מאובטחות.
- כיצד תלמיד אצילי אוכל במידה? הנה, מהָאנָאמַה, תלמיד אצילי זהיר בכוונתו ואוכל את המזון לא לשם שעשוע, לא מתוך הנאה, לא לשם התרברבות [בכוחו], לא לשם שיפור מראה הגוף, אלא רק לשם תמיכה בגוף הפיזי, על מנת שיהיה לו תזונה מספקת להמשך החיים, כדי להפיג את הרעב ולשאת את התרגול הרוחני. [וכך הוא מהרהר בדבר:] 'אסיר הרגשות ישנות מבלי לעורר הרגשות חדשות, אוכל רק כמות מזון מספקת להיות בריא, ללא אשמה, ולחיות בנוחות.' כך, מהָאנָאמַה, התלמיד האצילי אוכל במידה.
- כיצד התלמיד האצילי מסור לערנות? כאן, מהָאנָאמַה, התלמיד האצילי, תוך הליכה וישיבה במשך היום, מטהר את תודעתו מגורמים מפריעים. תוך הליכה וישיבה במהלך האשמורת הראשונה של הלילה, הוא מטהר את תודעתו מגורמים מזיקים. באשמורת האמצעית של הלילה, הוא נשכב על צידו הימני, בתנוחת האריה, כשהוא מניח את כף רגלו השמאלית מעט הלאה על גבי הימנית, בקשב והבנה מלאה, כשהוא מציין ברוחו את הזמן לקום. באשמורת האחרונה של הלילה, לאחר שהוא קם, תוך הליכה וישיבה הוא מטהר את תודעתו מגורמים מזיקים. כך מהָאנָאמַה, התלמיד האצילי מסור לערנות.
- כיצד התלמיד האצילי בעל שבע מעלות? כאן, מהָאנָאמַה, התלמיד האצילי הוא בעל אמון בהתעוררות של הטַטְהָאגַטַה כך: ״כך הוא המכובד, אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמיימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה.״
- הוא בעל בושה מלעשות רע. הוא מתבייש לעשות רע, במעשה, בדיבור או במחשבה. הוא מתבייש להיות מעורב בפעולות זדוניות ומושחתות.
- הוא ירא מעשיית רע. הוא נרתע מלעשות רע בפעולה, דיבור או מחשבה. הוא נרתע מלהיות מעורב בפעולות זדוניות ומושחתות.
- הוא למד הרבה, הוא זוכר את מה שלמד, הוראות לימוד אלו הנפלאות בתחילתן, נפלאות באמצען, ונפלאות בסופן, שלמות ברוחן ובלשונן. הוראות אלו מכוננות את החיים הרוחניים המושלמים בתכליתם והטהורים. הוא הקשיב פעמים רבות להוראות הלימוד האלו, זוכר אותן, משנן אותן ברהיטות, מהרהר בהן וחודר אותן בהבנה.
- הוא עושה מאמצים גדולים להיפטר ממצבי תודעה מזיקים ולהשיג מצבי תודעה מיטיבים. הוא מתמיד בנחישות. הוא עושה מאמצים אדירים. הוא אינו מזניח טיפוח מצבי תודעה מיטיבים.
- הוא בעל זיכרון. הוא בעל יכולת גבוהה להיזכר. הוא זוכר מה נעשה או נאמר לפני זמן רב ויכול להיזכר בכך שוב ושוב.
- הוא חכם. הוא בעל חוכמה המבינה את ההופעה וההיעלמות [של דברים], האצילית והחודרת, אשר מובילה להכחדה מוחלטת של הסבל. כך, מהָאנָאמַה, התלמיד האצילי הוא בעל שבע המעלות.
- וכיצד התלמיד האצילי משיג על פי רצונו, ללא קושי או בעיה, את ארבע הגְ‘הָאנוֹת שהן תוצרי טוהר נעלה של התודעה ואשר מספקות שהות נעימה בחיים האלה? כאן, מהָאנָאמַה, התלמיד האצילי, מבודד למדי מהנאות חושים, מבודד ממצבים-מנטליים מזיקים, נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה הראשונה… עם הרגעה והדממה פנימית של מחשבה יזומה ומחשבה לא-יזומה, הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה השנייה… עם התפוגגות של תחושת ההתעלות… הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה השלישית… עם זניחה של עונג וכאב… הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה הרביעית… אשר אין בה לא כאב ולא עונג וניחנת בקשב טהור בשל שוויון-נפש. כך, מהָאנָאמַה, התלמיד האצילי משיג על פי רצונו, ללא קושי או בעיה את ארבע הגְ‘הָאנוֹת שהן תוצרי טוהר נעלה של תודעה ואשר מספקות שהות נעימה בחיים האלה.
- מהָאנָאמַה, תלמיד אצילי אשר כך הוא בעל שליטה מלאה במוסר, בעל דלתות חושים מאובטחות, אוכל במידה, מסור לערנות, בעל שבע המעלות, אשר משיג על פי רצונו ללא קושי וללא בעיה את ארבע הגְ‘הָאנוֹת שהן תוצרי טוהר נעלה של התודעה ואשר מספקות שהות נעימה בחיים האלה, נאמר עליו שהוא תלמיד אצילי אשר נכנס לדרך התרגול הגבוה. ביצתו אינה מקולקלת והוא מסוגל לבקע [את קליפת הבורות]. יש בו את היכולת להתעוררות מושלמת, והוא מסוגל להשיג את הביטחון המושלם מכבילה.
נניח, מהָאנָאמַה, שתרנגולת הייתה מטילה שמונה או עשר ביצים, דוגרת עליהן היטב, מחממת אותן ומכסה אותן. גם מבלי שהתרנגולת הייתה מבקשת את המשאלה: ׳הלוואי שהאפרוחים הללו ישברו את הקליפה בעזרת המקורים והציפורניים שלהם ויבקעו בבטחה׳ היו האפרוחים הללו יכולים לבקוע בבטחה באמצעות שבירת הקליפה בעזרת המקורים והציפורניים שלהם. באותו אופן, מהָאנָאמַה, תלמיד אצילי אשר כך הוא בעל שליטה מלאה במוסר, בעל דלתות חושים מאובטחות, אוכל במידה, מסור לערנות, בעל שבע המעלות, אשר משיג על פי רצונו ללא קושי וללא בעיה את ארבע הגְ‘הָאנוֹת שהן תוצרי טוהר נעלה של התודעה ואשר מספקות שהות נעימה בחיים האלה, נאמר עליו שהוא תלמיד אצילי אשר נכנס לדרך התרגול הגבוה. ביצתו אינה מקולקלת והוא מסוגל לבקע [את קליפת הבורות]. יש בו את היכולת להתעוררות מושלמת, והוא מסוגל להשיג את הביטחון המושלם מכבילה. - מהָאנָאמַה, בהתבסס על אותה מודעות נעלה שטוהרתה מבוססת על שוויון-נפש, התלמיד האצילי הזה מסוגל להיזכר במספר גדול של חיים קודמים שלו. ובמה הוא נזכר? הוא נזכר בחיים קודמים, … (כמו בסוטה 51 פסקה 24) וכך הוא נזכר בחיים קודמים רבים ושונים שלו יחד עם האירועים, התנאים והעובדות השונות. וזוהי הבקיעה הראשונה שלו. כמו אפרוח השובר את קליפת הביצה ויוצא ממנה.
- בהתבסס על אותה מודעות נעלה שטוהרתה מבוססת על שוויון-נפש, התלמיד האצילי רואה באמצעות העין השמיימית, הטהורה והעולה על העין האנושית את היצורים המתים והנולדים מחיים ולחיים,… (כמו בסוטה 51 פסקה 25). הוא מבין כיצד יצורים נולדים על פי אופי הפעולות שלהם. זוהי הבקיעה השנייה שלו. כמו אפרוח השובר את קליפת הביצה ויוצא ממנה.
- בהתבסס על אותה מודעות נעלה שטוהרתה מבוססת על שוויון-נפש, עם השמדת התחלואים, לאחר שהוא חווה בעצמו בידיעה ישירה, התלמיד האצילי הזה כאן ועכשיו נכנס ושוהה בשחרור התודעה ובשחרור דרך חוכמה, חסרי הפגמים. זוהי הבקיעה השלישית, כמו אפרוח השובר את קליפת הביצה ויוצא ממנה.
- מהָאנָאמַה, כשתלמיד אצילי מקבל שליטה מלאה במוסר, זהו חלק מתהליך האימון שלו. כשתלמיד אצילי מאבטח את דלתות החושים, גם זה חלק מתהליך האימון שלו. כשתלמיד אצילי אוכל במידה, גם זה חלק מתהליך האימון שלו. כשתלמיד אצילי מסור לערנות, גם זה חלק מתהליך האימון שלו. כשתלמיד אצילי בעל שבע המעלות, גם זה חלק מתהליך האימון שלו. כשתלמיד אצילי משיג על פי רצונו, ללא קושי או בעיה, את ארבע הגְ‘הָאנוֹת שהן תוצרי טוהר נעלה של התודעה ואשר מספקות שהות נעימה בחיים האלה, גם זה חלק מתהליך האימון שלו.
- כאשר הוא נזכר בחיים קודמים רבים ושונים… יחד עם המאורעות, התנאים והעובדות השונות, גם זה חלק מהידיעה שלו. כאשר הוא רואה באמצעות העין השמיימית הטהורה והעולה על העין האנושית את היצורים המתים והנולדים מחיים לחיים… ומבין כיצד יצורים נולדים על פי אופי הפעולות שלהם, גם זה חלק מהידיעה שלו. כאשר תחלואיו מושמדים, הוא חווה בעצמו באמצעות ידיעה ישירה, כאן ועכשיו הוא נכנס ושוהה בשחרור התודעה ובשחרור דרך חוכמה, חסרי הפגמים, גם זה חלק מהידיעה שלו.
- מהָאנָאמַה, על תלמיד אצילי כזה נאמר שהידיעה שלו מושלמת, שהאימון שלו מושלם, שהן הידיעה והן האימון שלו מושלמים. מהָאנָאמַה, הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה הוסיף ואמר את שורות השיר הבאות:
׳בין אלו המסתמכים על שושלת,
מעמד השליטים הוא המצוין ביותר.
אך המושלם בידע ובאימון
הוא המצוין ביותר בין בני האדם והישויות השמיימיות.׳
מהָאנָאמַה, הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה ביטא את הפסקה כהלכה ובצורה הולמת. הוא אמר דבר נכון ולא בלתי נכון. הדברים בעלי משמעות ולא חסרי משמעות. והבּוּדְּהַה מאשר זאת. - אז קם הבּוּדְּהַה ואמר למכובד אָנַנְדַה: ״כל הכבוד, אָנַנְדַה! כל הכבוד! הסברת היטב לבני הסַקְיָאן מקַפִּילַבַטְּהוּ על דרך החניכות והכניסה לאימון הגבוה.״
כך אמר המכובד אָנַנְדַה. והמורה אישר את הדברים. ובני הסַקְיָאן מקַפִּילַבַטְּהוּ היו שמחים ומרוצים מדבריו של המכובד אָנַנְדַה.