Cūḷataṇhāsankhaya Sutta || צ׳וּלַה-טַנְהָא-סַנְקְהַיַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי, בפארק המזרחי, בארמונה של אמו של מִיגָארַה.
- אז הלך סַקַּה, שליט הישויות, אל המכובד, ולאחר שהביע כבוד בפניו, הוא נעמד במקום ראוי ושאל: ״אדון נכבד, כיצד בקצרה הנזיר משוחרר דרך הכחדת ההשתוקקות, מי שהגיע לסוף המוחלט, לביטחון המוחלט מכבילה, לחיים הרוחניים המוחלטים, למטרה המוחלטת, והוא ראש בין הישויות ובני האדם?״
- ״הנה, שליט הישויות, נזיר שמע שאין דבר אשר שווה לדבוק בו. כאשר נזיר שומע שאין דבר אשר שווה לדבוק בו, הוא יודע הכל באופן ישיר. לאחר שהבין את הכל באופן ישיר, הוא מבין הכל לחלוטין. לאחר שהבין הכל לחלוטין, כל הרגשה שהוא מרגיש, בין אם נעימה או מכאיבה, או לא נעימה ולא מכאיבה, הוא שוהה בהתבוננות בארעיות של ההרגשות הללו, מתבונן בהתפוגגות, מתבונן בחידלון, מתבונן בשחרור האחיזה. כאשר הוא מתבונן כך, הוא אינו נקשר לדבר בעולם. כאשר הוא אינו נקשר לדבר, הוא אינו מוטרד. כאשר אינו מוטרד, הוא מגשים נִיבָּאנַה באופן אישי. הוא מבין: ׳הלידה הגיעה אל קִצָּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצָּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין דבר נוסף מעבר לזה׳ בקצרה, בדרך זו, שליט הישויות, נזיר משוחרר באמצעות השמדת ההשתוקקות, מי שהשיג את הקץ המוחלט, הביטחון המוחלט מכבילה, החיים הרוחניים המוחלטים, המטרה המוחלטת, והוא ראש בין הישויות ובני האדם.״
- אז סַקַּה, שליט הישויות, נהנה ושמח מדבריו של הבּוּדְּהַה, הביע כבוד כלפי המכובד, וכשהוא שומר אותו לימינו, הוא נעלם כהרף עין.
- כעת, באותה עת המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה ישב לא רחוק מהמכובד. והוא תהה לעצמו: ״האם האַסוּרַה הזה חדר למשמעות דבריו של המכובד, או שלא? נניח שאברר האם הצליח או לא.״
- כך, בדיוק כפי שאדם חזק יכול ליישר את ידו הכפופה או לכופף את ידו הישרה, המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה נעלם מהארמון של אמו של מִיגָארַה בחלק המזרחי של הפארק והופיע בין ישויות השלושים-ושלושה.
- ובכן, באותה עת סַקַּה, שליט הישויות, היה מוצף ומוקף באלפי כיוונים בחמשת סוגי המוזיקה השמיימית, והוא נהנה ממנה בפארק התענוגות של הלוטוס היחיד. כאשר ראה את המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה מגיע ממרחק, הוא הפסיק את המוזיקה, הלך אל המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה, ואמר לו: ״בוא, מוֹגַּלָּאנַה אדוני הטוב! ברוך הבא אדוני הטוב מוֹגַּלָּאנַה! עבר זמן רב, אדוני הטוב מוֹגַּלָּאנַה, מאז שהזדמן לך להגיע לכאן. שב נא, מוֹגַּלָּאנַה אדוני הטוב, המושב הזה מוכן.״ המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה התיישב במקום המוכן, וסַקַּה התיישב במושב נמוך במקום ראוי. המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה אז שאל אותו:
- ״קוֹסִייַה כיצד הסביר לך הבּוּדְּהַה בקצרה את השחרור בהשמדת ההשתוקקות? יהיה טוב אם גם לנו יצא לשמוע את ההסבר הזה.״
״מוֹגַּלָּאנַה אדוני הטוב, אנחנו כל כך עסוקים, יש לנו עוד דברים רבים לעשות, לא רק עם עסקינו שלנו, אלא גם עם העניינים של ישויות השלושים-ושלושה. מעבר לכך, מוֹגַּלָּאנַה אדוני הטוב, מה שנשמע היטב, נלמד היטב, תוחזק היטב, ונזכר היטב, פתאום נעלם לנו. מוֹגַּלָּאנַה אדוני הטוב, קרה פעם שמלחמה פרצה בין הישויות השמיימיות ובין האַסוּרוֹת. במלחמה הזאת הישויות השמיימיות נצחו והאַסוּרוֹת הובסו. כאשר ניצחתי במלחמה הזו ושבתי ממנה כמנצח, הורתי לבנות את ארמון וֶגַ׳יַנְטַה. מוֹגַּלָּאנַה אדוני הטוב, ארמון וֶגַ׳יַנְטַה הוא בעל מאה מגדלים, ובכל מגדל יש שבע מאות חדרים עליונים, ובכל חדר עליון יש שבע מאות נימפות, ולכל נימפה יש שבע עוזרות. האם תרצה לראות את החינניות של ארמון וֶגַ׳יַנְטַה, מוֹגַּלָּאנַה אדוני הטוב?״ והמכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה הסכים בשתיקה.
- אז סַקַּה, שליט הישויות, והמלך השמיימי וֶסַבַנַה, הלכו אל ארמון וֶגַ׳יַנְטַה, ונתנו קדימות למכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה. כאשר המשרתות של סַקַּה ראו את המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה מגיע ממרחק, הן היו נבוכות ומבוישות והלכו כל אחת לחדרה. כפי שאחיינית צעירה מרגישה נבוכה ומבויישת בראותה את אב החתן של דודתה, כך גם, כאשר המשרתות של סַקַּה ראו את המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה מגיע ממרחק, הן היו נבוכות ומבוישות והלכו כל אחת לחדרה.
- אז סַקַּה, שליט הישויות, והמלך השמיימי וֶסַבַנַה, גרמו למכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה ללכת לכל עבר ולתור את ארמון וֶגַ׳יַנְטַה: ״ראה, אדוני הטוב מוֹגַּלָּאנַה, את הנעימות של ארמון וֶגַ׳יַנְטַה! ראה, אדוני הטוב מוֹגַּלָּאנַה, את הנעימות של ארמון וֶגַ׳יַנְטַה!״
״המכובד קוֹסִייַה מקבל הערכה כאחד שקודם לכן עשה מעשים טובים. ובכל פעם שבני אדם רואים משהו נעים, הם אומרים: ׳רבותיי, זה נותן הערכה לישויות השלושים ושלושה!׳ המכובד קוֹסִייַה מקבל הערכה כאחד שקודם לכן עשה מעשים טובים.״
- אז שקל המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה את העניין: ״האַסוּרַה חי בשאננות יתירה, מה אם אדחוק בו קצת ואעלה בו תחושת דחיפות?״ והמכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה ביצע מעשה מרשים של כוחות על-אנושיים ובעזרת בהונו הוא גרם לארמון וֶגַ׳יַנְטַה לשקשק, לרעוד, ולהטלטל. סַקַּה והמלך השמיימי וסבנה וישויות השלושים ושלוש התמלאו בפליאה ותדְהַמַּה, ואמרו: ״רבותיי, זה מדהים, זה נפלא, אילו כוחות ועוצמה יש לפרוש, שעם בהונותיו הוא גורם למשכן השמיימי לשקשק, לרעוד, ולהטלטל!״
- כאשר המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה ידע שסַקַּה, שליט הישויות, קיבל תחושת דחיפות ושערותיו עומדים בקצותיהן, הוא שאל אותו: ״קוֹסִייַה, כיצד הסביר לך המכובד בקצרה את השחרור בהשמדת ההשתוקקות? יהיה טוב אם גם אנו נוכל לשמוע את ההסבר הזה.״
״אדוני הטוב מוֹגַּלָּאנַה, הלכתי אל המכובד, ולאחר שהבעתי כבוד בפניו, נעמדתי במקום ראוי ואמרתי: ׳אדון נכבד, כיצד בקצרה הנזיר משוחרר דרך הכחדת ההשתוקקות, מי שהגיע לסוף המוחלט, לביטחון המוחלט מכבילה, לחיים הרוחניים המוחלטים, למטרה המוחלטת, והוא ראש בין הישויות ובני האדם?׳ כאשר הדבר נאמר, אדוני הטוב מוֹגַּלָּאנַה, אמר לי הבּוּדְּהַה: ׳הנה, שליט הישויות, נזיר שמע שאין דבר אשר שווה לדבוק בו. כאשר נזיר שומע שאין דבר אשר שווה לדבוק בו, הוא יודע הכל באופן ישיר. לאחר שהבין את הכל באופן ישיר, הוא מבין הכל לחלוטין. לאחר שהבין הכל לחלוטין, כל הרגשה שהוא מרגיש, בין אם נעימה או מכאיבה, או לא נעימה ולא מכאיבה, הוא שוהה בהתבוננות בארעיות של ההרגשות הללו, מתבונן בהתפוגגות, מתבונן בחידלון, מתבונן בשחרור האחיזה. כאשר הוא מתבונן כך, הוא אינו נקשר לדבר בעולם. כאשר הוא אינו נקשר לדבר, הוא אינו מוטרד. כאשר אינו מוטרד, הוא מגשים נִיבָּאנַה באופן אישי. הוא מבין: ׳הלידה הגיעה אל קִצָּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצָּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין דבר נוסף מעבר לזה׳ בקצרה, בדרך זו, שליט הישויות, נזיר משוחרר באמצעות השמדת ההשתוקקות, מי שהשיג את הקץ המוחלט, הביטחון המוחלט מכבילה, החיים הרוחניים המוחלטים, המטרה המוחלטת, והוא ראש בין הישויות ובני האדם.׳ כך הסביר לי המכובד בקצרה את השחרור באמצעות השמדת ההשתוקקות, אדוני הטוב מוֹגַּלָּאנַה.״
- והמכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה נהנה והיה מסופק מדבריו של סַקַּה, שליט הישויות. ואז, במהירות בה אדם חזק יכול למתוח את זרועו המכופפת או לכופף את זרועו המתוחה, הוא נעלם מבין הישויות השמיימיות של השלושים ושלוש והופיע בפארק המזרחי בארמונה של אמו של מִיגָארַה.
- אז, זמן קצר לאחר שהמכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה הלך, המלווים של סַקַּה, שליט הישויות, שאלו אותו: ״אדוני הנכבד, האם היה זה המורה שלך, הבּוּדְּהַה?״
״לא, רבותיי, לא היה זה המורה שלי, הבּוּדְּהַה. היה זה אחד מעמיתיי לחיים הרוחניים, המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה.״
״אדון נכבד, זהו הישג עבורך שעמיתך בחיים הרוחניים הוא כה אדיר ועוצמתי. אם כך ככל הנראה המורה שלך, הבּוּדְּהַה המכובד, הוא הרבה יותר מכך!״
- אז הלך המכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה אל המכובד, ולאחר שהביע כבוד בפניו, הוא התיישב במקום ראוי ושאל אותו: ״אדון נכבד, האם המכובד זוכר שאמר בקצרה – לאחד מהאַסוּרוֹת הידועים בעל העוקבים הרבים – על שחרור באמצעות השמדת ההשתוקקות?״
״אני אכן זוכר זאת, מוֹגַּלָּאנַה. הנה סַקַּה, שליט הישויות, בא אלי, ולאחר שהביע כלפיי כבוד, הוא התיישב במקום ראוי ושאל: ׳אדון נכבד, כיצד בקצרה נזיר משוחרר דרך הכחדת ההשתוקקות, מי שהגיע לסוף המוחלט, לביטחון המוחלט מכבילה, לחיים הרוחניים המוחלטים, למטרה המוחלטת, מי שהוא ראש בין הישויות ובני האדם?׳ כאשר הדבר נאמר, אמרתי לו: ׳הנה, שליט הישויות, נזיר שמע שאין דבר אשר שווה לדבוק בו. כאשר נזיר שומע שאין דבר אשר שווה לדבוק בו, הוא יודע הכל באופן ישיר. לאחר שהבין את הכל באופן ישיר, הוא מבין הכל לחלוטין. לאחר שהבין הכל לחלוטין, כל הרגשה שהוא מרגיש, בין אם נעימה או מכאיבה, או לא נעימה ולא מכאיבה, הוא שוהה בהתבוננות בארעיות של ההרגשות הללו, מתבונן בהתפוגגות, מתבונן בחידלון, מתבונן בשחרור האחיזה. כאשר הוא מתבונן כך, הוא אינו נקשר לדבר בעולם. כאשר הוא אינו נקשר לדבר, הוא אינו מוטרד. כאשר אינו מוטרד, הוא מגשים נִיבָּאנַה באופן אישי. הוא מבין: ׳הלידה הגיעה אל קִצָּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצָּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין דבר נוסף מעבר לזה׳. בקצרה, בדרך זו, שליט הישויות, נזיר משוחרר באמצעות השמדת ההשתוקקות, מי שהשיג את הקץ המוחלט, הביטחון המוחלט מכבילה, החיים הרוחניים המוחלטים, המטרה המוחלטת, והוא ראש בין הישויות ובני האדם.׳ כך אני זוכר שאמרתי בקצרה לסַקַּה, שליט הישויות, על השחרור באמצעות השמדת ההשתוקקות.״
כך אמר הבּוּדְּהַה. והמכובד מַהָא מוֹגַּלָּאנַה היה שמח ומרוצה מדבריו של המכובד.