Cūḷagosinga Sutta | צ׳וּלַה גוֹסִינְגַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בבית האבן שבנָאדִיקָא.
- באותה עת המכובד אַנוּרוּדְּהַה, המכובד נַנְדִייַה, והמכובד קִימְבִּילַה, חיו בפארק חורשת עצי הסָאלַה של גוֹסִינְגַה.
- כאשר הגיע הערב, קם הבּוּדְּהַה ממדיטציה והלך אל פארק חורשת עצי הסָאלַה של גוֹסִינְגַה. שומר היער ראה את המכובד מגיע ממרחק ואמר לו: ״פרוש, אל תכנס אל תוך הפארק הזה, ישנם שלושה אנשים המחפשים את טובתם כאן. אל נא תפריע להם.״
- המכובד אַנוּרוּדְּהַה שמע את שומר היער מדבר עם הבּוּדְּהַה ואמר לו: ״שומר יער יקר, אל תעצור את המכובד מלהיכנס. זהו המורה שלנו שהגיע, הבּוּדְּהַה״. ואז, המכובד אַנוּרוּדְּהַה הלך אל המכובד נַנְדִייַה ואל המכובד קִימְבִּילַה ואמר: ״צאו החוצה, מכובדי, צאו החוצה! המורה שלנו, הבּוּדְּהַה הגיע״.
- וכך שלושתם הלכו לפגוש את הבּוּדְּהַה. אחד מהם לקח את קערת הנדבות ואת הגלימה החיצונית שלו, שני הכין מקום ישיבה, ושלישי הכין מים לרחיצת כפות הרגליים. הבּוּדְּהַה התיישב במושב שהוכן עבורו ורחץ את רגליו, ואז שלושת המכובדים הללו הביעו כבוד כלפי הבּוּדְּהַה והתיישבו במקום ראוי. לאחר שהתיישבו, אמר להם המכובד: ״אני מקווה שכולכם שומרים על עצמכם, אַנוּרוּדְּהַה, אני מקווה שכולכם חיים בנוחות, אני מקווה שאין לכם קושי להשיג נדבות מזון.״
״אנו שומרים על עצמנו, המכובד, אנו חיים בנוחות, ואין לנו קושי להשיג נדבות מזון.״
- ״אַנוּרוּדְּהַה, אני מקווה שכולכם חיים באחווה, בהערכה הדדית, ללא מריבות, מתמזגים כמו חלב ומים, מביטים זה בזה בעיניים מלאות טוב לב״.
״בוודאי, אדון נכבד, אנו חיים באחווה, בהערכה הדדית, ללא מריבות, מתמזגים כמו חלב ומים, מביטים זה בזה בעיניים מלאות טוב לב״.
״אך, אַנוּרוּדְּהַה, כיצד אתם חיים כך?״
- ״אדון נכבד, בהקשר זה, כך אני חושב: ׳זוהי זכות עבורי, זהו רווח אדיר בשבילי, שאני חי בחברת כאלה עמיתים לחיים הרוחניים.׳ אדון נכבד, אני פועל בגוף מלא אהבה כלפי עמיתיי בפרטי ובפומבי, אני פועל בדיבור מלא אהבה כלפי עמיתיי בפרטי ובפומבי, אני פועל במחשבה מלאת אהבה כלפי עמיתיי בפרטי ובפומבי. כך אנו חיים, אדון נכבד: ׳אני חושב לעצמי מדוע שלא אשים את רצונותיי האישיים בצד, ואעשה את מה שהמכובדים האחרים רוצים.׳ וכך, אדון נכבד, אני שם את רצונותיי האישיים בצד ועושה את מה שהמכובדים האחרים חפצים. אדון נכבד, אנו אמנם נפרדים בגוף אך מאוחדים בליבנו.״
והמכובד נַנְדִיַה אמר: ״אני חושב שזוהי זכות עבורי, זהו רווח גדול בשבילי, שאני חי בחברת כאלה נזירים עמיתים לחיים הרוחניים… אדון נכבד, אנו אמנם נפרדים בגוף אך מאוחדים בליבנו.״
והמכובד קִימִילַה אמר: ״אני חושב שזוהי זכות עבורי, זהו רווח גדול בשבילי, שאני חי בחברת כאלה נזירים עמיתים לחיים הרוחניים… אדון נכבד, אנו אמנם נפרדים בגוף אך מאוחדים בליבנו.״ ועוד הוסיף: ״אכן, אנו חיים באחווה, עם הערכה הדדית, ללא מריבות, מתמזגים כמו חלב ומים, מביטים זה בזה בעיניים מלאות טוב לב״.
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אנוּרוּדְּהַה, אני מקווה שאתם חיים מלאי נחישות, להט, ומרץ?״
״אכן, אדון נכבד, אנו חיים מלאי נחישות, להט ומרץ.״
״באיזה אופן, אנוּרוּדְּהַה, אתם חיים מלאי נחישות, להט ומרץ?״
- ״כך, אדון נכבד, מי מאיתנו השב ראשון מאיסוף נדבות מזון בכפר, מכין את המושבים, מכין מים טובים לשתייה ולרחצה, ומסדר את האשפה. ומי ששב אחרון מסבב נדבות מזון בכפר, אוכל את מה שנשאר אם הוא מעוניין בכך, או שהוא משליך את השאריות היכן שאין צמחייה, או במים שאין בהם יצורים חיים או שהן יכולות לשקוע בהם. ואז הוא מכין את המושבים, מכין מים ראויים לשתייה, מנקה את האשפה, ומטאטא את חדר האוכל. מי שרואה שמיכלי המים לשתייה, או מכלי השטיפה, ריקים או מכלי הצרכים מלאים, דואג לסדר את העניין. אם הוא מתקשה, אז הוא קורא לאדם נוסף במחוות יד, ויחד הם מזיזים אותם. אך אף לשם כך איננו שוברים את השתיקה. אדון נכבד, בכל חמישה ימים במשך כל הלילה אנו יושבים ומשוחחים על הדְהַמַּה ברוגע. כך אדון נכבד, אנו חיים מלאי נחישות, להט ומרץ.״
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אך בעת שאתם חיים כך מלאי נחישות, להט ומרץ, האם אתם משיגים מצבי תודעה על-גשמיים, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצבים של נחת?״
״מדוע לא, אדון נכבד. הנה, אדון נכבד, בכל פעם שאנו חפצים – מנותקים מהנאות חושים, מנותקים ממצבים מזיקים, בליווי חשיבה והרהור, בהתבודדות, עם הנאה ונחת, אנו נכנסים ושוהים בגְ׳הָאנַה הראשונה. אדון נכבד, זהו אכן מצב תודעה על-גשמי, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצב של נחת שהשגנו בעוד אנו פועלים מלאי נחישות, להט ומרץ״.
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אך אנוּרוּדְּהַה, האם יש מצב תודעה על-גשמי נוסף, הבחנה אצילית נוספת, או מצב של נחת נוסף אותו השגתם לאחר שהתעליתם מעבר למצב הזה, לאחר שהשקטתם את מצב התודעה הקודם?״
״מדוע לא, אדון נכבד. הנה, אדון נכבד, בכל פעם שאנו חפצים – עם הרגעה והדממה פנימית של חשיבה-יזומה וחשיבה לא-יזומה, בהכוונה לחד-נקודתיות של התודעה, ללא חשיבה וללא הרהור, כתוצאה מריכוז התודעה, עם הנאה ונחת, אנו נכנסים ושוהים בגְ׳הָאנַה השנייה. אדון נכבד, זהו אכן מצב תודעה על-גשמי, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצב של נחת שהשגנו בעוד אנו פועלים מלאי נחישות, להט ומרץ.״
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אך אנוּרוּדְּהַה, האם יש מצב תודעה על-גשמי נוסף, הבחנה אצילית נוספת, או מצב של נחת נוסף אותו השגתם לאחר שהתעליתם מעבר למצב הזה, לאחר שהשקטתם את מצב התודעה הקודם?״
״מדוע לא, אדון נכבד. הנה, אדון נכבד, בכל פעם שאנו חפצים – אנו שוהים בהנאה, אי-תשוקה, ושוויון-נפש, אנו חווים הבנה מלאה ונחת בגוף, עליהם אומרים האציליים: ׳הוא שוהה בשוויון-נפש ונחת׳, ואנו נכנסים ושוהים בגְ׳הָאנַה השלישית. אדון נכבד, זהו אכן מצב תודעה על-גשמי, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצב של נחת שהשגנו בעוד אנו פועלים מלאי נחישות, להט, ומרץ.״
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אך אנוּרוּדְּהַה, האם יש מצב תודעה על-גשמי נוסף, הבחנה אצילית נוספת, או מצב של נחת נוסף אותו השגתם לאחר שהתעליתם מעבר למצב הזה, לאחר שהשקטתם את מצב התודעה הקודם?״
״מדוע לא, אדון נכבד. הנה, אדון נכבד, בכל פעם שאנו חפצים – לאחר שנזנחו נחת ואי-נחת, ודעכו עצב ושמחה קודמים, ללא נחת ואי-נחת, בשוויון-נפש וקשב טהורים, אנו נכנסים ושוהים בגְ׳הָאנַה הרביעית. אדון נכבד, זהו אכן מצב תודעה על-גשמי, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצב של נחת שהשגנו בעוד אנו פועלים מלאי נחישות, להט ומרץ.״
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אך האם יש מצב תודעה על-גשמי נוסף, הבחנה אצילית נוספת, או מצב של נחת נוסף אותו השגתם לאחר שהתעליתם מעבר למצב הזה, לאחר שהשקטתם את מצב התודעה הקודם?״
״מדוע לא, אדון נכבד. הנה, אדון נכבד, בכל פעם שאנו חפצים – לאחר שהתעלינו מעבר לתפיסה של חומר, עם העלמות התפיסות החושיות, עם אי-תשומת-לב לתפיסת המגוון, במודעות של ׳החלל הוא אינסופי׳, אנו נכנסים ושוהים בבסיס החלל האינסופי. אדון נכבד, זהו אכן מצב תודעה על-גשמי, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצב של נחת שהשגנו בעוד אנו פועלים מלאי נחישות, להט ומרץ.״
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אך האם יש מצב תודעה על-גשמי נוסף, הבחנה אצילית נוספת, או מצב של נחת נוסף אותו השגתם לאחר שהתעלתם מעבר למצב הזה, לאחר שהשקטתם את מצב התודעה הקודם?״
״מדוע לא, אדון נכבד. הנה, אדון נכבד, בכל פעם שאנו חפצים – לאחר שהתעלינו מעבר לבסיס החלל האינסופי, במודעות של ׳ההכרה היא אינסופית׳, אנו נכנסים ושוהים בבסיס ההכרה האינסופית. אדון נכבד, זהו אכן מצב תודעה על-גשמי, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצב של נחת שהשגנו בעוד אנו פועלים מלאי נחישות, להט ומרץ.״
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אך האם יש מצב תודעה על-גשמי נוסף, הבחנה אצילית נוספת, או מצב של נחת נוסף אותו השגתם לאחר שהתעליתם מעבר למצב הזה, לאחר שהשקטתם את מצב התודעה הקודם?״
״מדוע לא, אדון נכבד. הנה, אדון נכבד, בכל פעם שאנו חפצים – לאחר שהתעלינו מעבר לבסיס ההכרה האינסופית, במודעות של ׳אין דבר׳, אנו נכנסים ושוהים בבסיס האין-דבר. אדון נכבד, זהו אכן מצב תודעה על-גשמי, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצב של נחת שהשגנו בעוד אנו פועלים מלאי נחישות, להט ומרץ.״
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אך האם יש מצב תודעה על-גשמי נוסף, הבחנה אצילית נוספת, או מצב של נחת נוסף אותו השגתם לאחר שהתעליתם מעבר למצב הזה, לאחר שהשקטתם את מצב התודעה הקודם?״
״מדוע לא, אדון נכבד. הנה, אדון נכבד, בכל פעם שאנו חפצים – לאחר שהתעלינו מעבר לבסיס האין-דבר, אנו נכנסים ושוהים בבסיס הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה. אדון נכבד, זהו אכן מצב תודעה על-גשמי, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצב של נחת שהשגנו בעוד אנו פועלים מלאי נחישות, להט ומרץ.״
- ״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אך האם יש מצב תודעה על-גשמי נוסף, הבחנה אצילית נוספת, או מצב של נחת נוסף אותו השגתם לאחר שהתעליתם מעבר למצב הזה, לאחר שהשקטתם את מצב התודעה הקודם?״
״מדוע לא, אדון נכבד. הנה, אדון נכבד, בכל פעם שאנו חפצים – לאחר שהתעלינו מעבר לבסיס הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה, אנו נכנסים ושוהים בבסיס חידלון התפיסה וההרגשות. והתחלואים שלנו מושמדים בזכות הראייה שלנו באמצעות חוכמה. אדון נכבד, זהו אכן מצב תודעה על-גשמי, ידיעה שלמה והבחנה אצילית, ומצב של נחת שהשגנו בעוד אנו פועלים מלאי נחישות, להט ומרץ. ואדון נכבד, איננו רואים כל מצב שהייה אחר של נחת גבוה או נעלה מזה״.
״טוב מאוד, טוב מאוד, אנוּרוּדְּהַה! אין מצב שהייה אחר גבוה או נעלה מזה״.
- ולאחר שהמכובד הדריך, דִרבן, נתן השראה, ושימח את המכובד אנוּרוּדְּהַה, המכובד נַנְדִייַה, והמכובד קִימְבִּילַה, בשיחה על הדְהַמַּה, הוא קם ממושבו ועזב.
- לאחר שהתלוו לבּוּדְּהַה דרך קצרה ושבו על דרכם, שאלו המכובד נַנְדִייַה והמכובד קִימְבִּילַה את המכובד אנוּרוּדְּהַה: ״האם אי פעם דיווחנו למכובד אנוּרוּדְּהַה שהגשמנו את המצבים וההישגים האלה שהמכובד אנוּרוּדְּהַה, בנוכחותו של הבּוּדְּהַה, ייחס לנו עד השמדת התחלואים?״
״המכובדים מעולם לא דיווחו לי שהם הגשימו את המצבים וההישגים האלה. ועדיין באמצעות תפיסת תודעותיהם של המכובדים בתודעתי שלי, אני יודע שהם הגשימו את המצבים וההישגים הללו.״ וכך הכרזתי על כך כאשר נשאלתי על ידי הבּוּדְּהַה.״
- אז הלך היַקְּהַה דִיגְהַה פַּרַגַ׳נַה אל הבּוּדְּהַה. ולאחר שקד בכבוד נעמד במקום ראוי ואמר: ״אדון נכבד, זוהי זכות לוַגִ׳ינִים, זכות גדולה לשבט הוַגִ׳ינִים שהטַטְהָאגַטַה, בעל ההישגים והער בשלמות, חי ביניהם עם שלושת האנשים האלה: המכובד אנוּרוּדְּהַה, המכובד נַנְדִייַה, והמכובד קִימְבִּילַה!״ כאשר נשמעה קריאתו של היַקְּהַה דִיגְהַה פַּרַגַ׳נַה, ישויות האדמה קראו: ״זוהי זכות לוַגִ׳ינִים, זכות גדולה לשבט הוַגִ׳ינִים שהטַטְהָאגַטַה, בעל ההישגים והער בשלמות, חי ביניהם עם שלושת האנשים האלה, המכובד אנוּרוּדְּהַה, המכובד נַנְדִייַה, והמכובד קִימְבִּילַה!״, לאחר שנשמעה קריאתם של ישויות האדמה, ישויות העולמות השמיימיים של ארבעת המלכים…. ישויות השלושים ושלוש מהעולמות השמיימיים… ישויות היָאמַה… ישויות הטוּסִיטַה מהעולמות השמיימיים, הישויות המוצאים הנאה ביצירה… הישויות בעלי היכולת לשלוט ביצירתם של אחרים… הישויות מפמלייתו של בְּרַהְמָא קראו: ״זוהי זכות לוַגִ׳ינִים, זכות גדולה לשבט הוַגִ׳ינִים שהטַטְהָאגַטַה, בעל ההישגים והער בשלמות, חי ביניהם עם שלושת האנשים האלה: המכובד אנוּרוּדְּהַה, המכובד נַנְדִייַה, והמכובד קִימְבִּילַה!״ כך באותו רגע ממש, המכובדים הללו הפכו ידועים עד עולמות הבְּרַהְמָא.
- [והבּוּדְּהַה אמר:] ״כך הדבר, דִיגְהַה, כך הדבר! ואם השבט ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית יזכור אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של השבט הזה לטווח ארוך.
ואם הפמליה של השבט הזה ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית תזכור אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של הפמליה הזו לטווח ארוך.
ואם הכפר של השבט הזה ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית יזכור אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של הכפר הזה לטווח ארוך.
ואם העיירה של השבט הזה ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית תזכור אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של העיירה הזו לטווח ארוך.
ואם העיר של השבט הזה ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית תזכור אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של העיר הזו לטווח ארוך.
ואם המדינה של השבט הזה ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית תזכור אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של המדינה הזו לטווח ארוך.
ואם כל האצילים של השבט הזה ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית יזכרו אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של האצילים האלה לטווח ארוך.
ואם כל הברהמינים של השבט הזה ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית יזכרו אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של הברהמינים האלה לטווח ארוך.
ואם כל הסוחרים של השבט הזה ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית יזכרו אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של הסוחרים האלה לטווח ארוך.
ואם כל הפועלים של השבט הזה ממנו יצאו שלושת האנשים האלה מחיי-בית לחיי חסרי-בית יזכרו אותם בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של הפועלים הזו לטווח ארוך.
ואם העולם עם הישויות השמיימיות שבו, המָארוֹת שבו, והבְּרַהְמוֹת שבו, הדור הזה עם הפרושים, הברהמינים, השליטים, ושאר האנשים, יזכור את שלושת האנשים האלה בלב מלא אמון, הדבר יוביל לשגשוג ואושר של העולם הזה לטווח ארוך.
ראה דִיגְהַה כיצד שלושת האנשים האלה פועלים לרווחתם ואושרם של רבים, מתוך חמלה כלפי העולם, בעד הטוב, האחווה והאושר של הישויות השמיימיות ובני האדם.״
כך אמר הבּוּדְּהַה, והיַקְּהַה דִיגְהַה פַּרַגַ׳נַה היה מרוצה ושמח מדבריו של המכובד.