Mahāsaccaka Sutta | מַהָא סַצַּ׳קַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בוֶסָאלִי, ביער הגדול, באולם בעל הגג המחודד.
- ובכן, באותה עת, כאשר הגיע הבוקר, הבּוּדְּהַה סיים להתלבש ולקח את קערתו ואת גלימתו החיצונית, בכוונה ללכת לוֶסָאלִי לסבב נדבות מזון.
- אז, לאחר שסַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה יצא להליכה לשם מתיחת הגוף, הוא הגיע לאולם בעל הגג המחודד שביער הגדול. המכובד אָנַנְדַה ראה אותו מגיע ממרחק ואמר למכובד: ״אדון נכבד, הנה מגיע סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה, פולמוסן ודובר פיקח הנחשב על ידי רבים כמורה רוחני. הוא רוצה להטיח ספק בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובסַנְגְהַה. יהיה טוב אם הבּוּדְּהַה יתיישב למספר רגעים מתוך חמלה.״ המכובד התיישב במושב שהוכן עבורו. ואז סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה הלך אל הבּוּדְּהַה והחליף עמו ברכות. לאחר שהסתיימה שיחת הנימוסין, הוא התיישב במקום ראוי ואמר למכובד:
- ״אדון גוֹטַמַה, ישנם פרושים וברהמינים החיים בחיפוש אחר פיתוח הגוף, אך לא פיתוח התודעה. הם באים במגע עם הרגשות כאב גופניות, ואז ירכיו של אדם הופכות נוקשות, הלב מתפקע, דם רותח יוצא מפיו, והוא משתגע ויוצא מדעתו. כך התודעה משועבדת לגוף, והגוף שולט בה. מדוע? מכיוון שהתודעה אינה מפותחת. אך ישנם פרושים וברהמינים החיים בחיפוש אחר פיתוח התודעה, אך לא פיתוח הגוף. הם באים במגע עם הרגשות מנטליות כואבות. בעבר כאשר האדם בא במגע עם הרגשה מנטלית כואבת, ירכיו של האדם הפכו נוקשות, הלב התפקע, דם רותח יצא מפיו של האדם, והוא השתגע ויצא מדעתו. כך הגוף משועבד לתודעה, והתודעה שולטת בו. מדוע? מכיוון שהגוף אינו מפותח דיו. אדון גוֹטַמַה, דבר זה עלה בדעתי: ׳לבטח תלמידיו של אדון גוֹטַמַה חיים בחיפוש אחר פיתוח התודעה, אך לא פיתוח הגוף.״
- ״אך מה, אַגִיבֶסַּנַה, למדת על פיתוח הגוף?״
״ובכן, ישנם לדוגמא את נַנְדַה וֵצְּ׳הַה, קִיסַה סַנְקִיצַּ׳ה, ומַקְּהַלִי גוֹסָאלַה. הם ערומים, דוחים כל מוסכמות חברתיות, מלקקים את ידיהם, לא באים כשמבקשים מהם, לא עוצרים כשמבקשים מהם. הם לא מקבלים מזון שמביאים להם או מזון שמוכן במיוחד עבורם, או הזמנה לארוחה. הם לא מקבלים דבר מתוך סיר, מקערה, מעבר למפתן בית, מעבר למקל, מעבר לעלי, משניים האוכלים יחד, מאישה הרה, מאישה מניקה, מאישה בין גברים, מהיכן שמפרסמים מזון לחלוקה, מהיכן שכלב ממתין, מהיכן שזבובים מזמזמים. הם לא מקבלים דג או בשר, הם לא שותים ליקר, יין, או שכר מותסס. הם שומרים על כלל של בית אחד, כף מזון אחת. הם שומרים על כלל של שני בתים, שתי כפות מזון… הם שומרים על כלל של שבעה בתים, שבע כפות מזון. הם חיים על קערת מזון אחת ביום, על שתי קערות מזון ביום… על שבע קערות מזון ביום. הם אוכלים מזון פעם ביום, פעם ביומיים… פעם בשבעה ימים. כך עד פעם בשבועיים, הם חיים במטרת תרגול של לאכול מזון במרווחי זמן קבועים.״
- ״אך האם הם באמת מתקיימים על מעט כל כך, אַגִיבֶסַּנַה?״
״לא, אדון גוֹטַמַה, לעיתים הם אוכלים אוכל קשה משובח, אוכלים אוכל רך משובח, טועמים מטעמים משובחים, שותים משקאות משובחים. וכך הם משיבים את כוחם, מחזקים את עצמם ומשמינים.״
״מה שזנחו קודם לכן, אַגִיבֶסַּנַה, הם משיבים לעצמם אחר כך. ובאופן זה יש הגדלה והקטנה של הגוף. אך מה למדת על פיתוח התודעה?״
כאשר סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה נשאל על ידי המכובד בעניין פיתוח התודעה, הוא לא היה מסוגל להשיב.
- ואז הבּוּדְּהַה אמר לו: ״מה שאמרת הרגע על פיתוח הגוף, אַגִיבֶסַּנַה, אינו פיתוח הגוף על פי הדְהַמַּה של התלמידים האציליים. מאחר ואינך יודע מהו פיתוח הגוף, כיצד תוכל לדעת מהו פיתוח התודעה? אף על פי כן, אַגִיבֶסַּנַה, בעניין של כיצד מישהו מפותח בגוף ומפותח בתודעה, הקשב ושים לב היטב למה שאומר.״
״כן, אדוני״ השיב סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה. והמכובד דיבר:
- ״אַגִיבֶסַּנַה, כיצד אדם אינו מפותח בגוף ואינו מפותח בתודעה? הנה, אַגִיבֶסַּנַה, הרגשה נעימה מופיעה באדם רגיל ולא מלומד. כאשר הוא מרגיש את ההרגשה הנעימה הזו, הוא מתאווה לעונג וממשיך להתאוות אחר הנאה. ההרגשה הנעימה הזו חדלה לבסוף. עם הפסקת ההרגשה הנעימה, הרגשה לא נעימה מופיעה. כאשר הוא מרגיש את ההרגשה הלא נעימה הזו, הוא מתמלא צער, מתעצב, ומתאבל, הוא בוכה ומכה את חזהו עד אובדן עשתונות. כאשר ההרגשה הנעימה הזו מופיעה בו, היא חודרת את תודעתו ושוהה בה מכיוון שהגוף אינו מפותח. וכאשר ההרגשה הלא נעימה הזו מופיעה בו, היא חודרת את תודעתו ושוהה בה מכיוון שהתודעה אינה מפותחת. כל מי שבו, במובן הכפול הזה, מופיעה הרגשה נעימה שחודרת את תודעתו ושוהה בה מכיוון שהגוף אינו מפותח, והרגשה לא נעימה חודרת את תודעתו ושוהה בה מכיוון שהתודעה אינה מפותחת, הינו לא מפותח בגוף מכיוון שהתודעה אינה מפותחת, הינו לא מפותח בגוף ולא מפותח בתודעה.
- וכיצד, אַגִיבֶסַּנַה, אדם מפותח בגוף ומפותח בתודעה? הנה, אַגִיבֶסַּנַה, הרגשה נעימה מופיעה בתלמיד אצילי מלומד היטב. כאשר הוא מרגיש את ההרגשה הנעימה הזו, הוא אינו מתאווה אחר עונג או ממשיך להתאוות אחר הנאה. ההרגשה הנעימה הזו חדלה לבסוף. עם הפסקת ההרגשה הנעימה, הרגשה לא נעימה מופיעה. כאשר הוא מרגיש את ההרגשה הלא נעימה הזו, הוא אינו מתמלא צער, אינו מתעצב, ואינו מתאבל, הוא אינו בוכה ואינו מכה את חזהו עד אובדן עשתונות. כאשר ההרגשה הנעימה הזו מופיעה בו, היא אינה חודרת את תודעתו ואינה שוהה בה מכיוון שהגוף הינו מפותח. וכאשר ההרגשה הלא נעימה הזו מופיעה בו, היא אינה חודרת את תודעתו ואינה שוהה בה מכיוון שהתודעה הינה מפותחת. כל מי שבו, במובן הכפול הזה, מופיעה הרגשה נעימה שאינה חודרת את תודעתו ואינה שוהה בה מכיוון שהגוף הינו מפותח, והרגשה לא נעימה אינה חודרת את תודעתו ואינה שוהה בה מכיוון שהתודעה הינה מפותחת, הוא הינו מפותח בגוף ומפותח בתודעה.״
- ״יש לי אמון באדון גוֹטַמַה כך: ׳האדון גוֹטַמַה מפותח בגוף ומפותח בתודעה.׳״
״כמובן, אַגִיבֶסַּנַה, מילותיך פוגעות ומזלזלות, אך עם זאת אשיב לך. מאז שגילחתי את ראשי וזקני, לבשתי גלימות צהובות, ויצאתי מחיי-בית אל חיי חסרי-בית, לא היה זה אפשרי להרגשות נעימות לחדור לתודעתי ולשהות בה או להרגשות לא נעימות לחדור לתודעתי ולשהות בה.״
- ״האם מעולם לא עלתה באדון גוֹטַמַה הרגשה כה נעימה שיכלה לחדור לתודעתו ולשהות בה? האם מעולם לא עלתה באדון גוֹטַמַה הרגשה כה לא נעימה שיכלה לחדור לתודעתו ולשהות בה?
- ״מדוע לא, אַגִיבֶסַּנַה? הנה, אַגִיבֶסַּנַה, טרם התעוררותי, כאשר הייתי רק בּוֹדְהִיסַטַּה לא ער, חשבתי: ׳חיי-בית הינם צפופים ומאובקים, יציאה לחיים חסרי-בית היא מרחב פתוח. אין זה קל, בעוד חיים חיי-בית, להוביל חיים רוחניים טהורים ומושלמים לחלוטין כצדפה ממורקת. נניח ואגלח את שערי וזקני, אלבש גלימה צהובה, ואצא קדימה מחיי-בית אל חיים חסרי-בית.׳
- לאחר מכן, בעודי צעיר, בחור שחור-שיער הניחן בחיוניות הנעורים, בראשית חיי, למרות שאימי ואבי ביקשו אחרת ובכו בפנים מלאות דמעות, גילחתי את שערי וזקני, לבשתי את הגלימה הכתומה, ופרשתי מחיי-בית אל חיי חסר-בית.
- נזירים, לאחר שיצאתי לפרישות, בחיפוש אחר מה שמיטיב, כשאני מחפש את המצב העילאי של השלווה הנשגבת, הלכתי אל אָלָארַה קָאלָאמַהואמרתי לו: 'החבר אָלָארַה, ברצוני להוביל את החיים הרוחניים בדְהַמַּה ובשיטת המוסר והתרגול הזו.' ואָלָארַה קָאלָאמַה השיב:
'האדון הנכבד יכול להישאר כאן. הדְהַמַּה הזו הינה כזו שאדם חכם יוכל במהרה להיכנס ולשהות בה תוך שהוא חווה בעצמו בידיעה ישירה את תורתו של מורו.' תוך זמן קצר למדתי את הדְהַמַּה ההיא. עד כמה שנוגע לדקלום ושינון תורתו, יכולתי לדבר בידיעה ובביטחון, ועל כך הצהרתי 'אני יודע ורואה' – והיו גם אחרים שעשו כך.
הרהרתי בדבר: 'לא על פי אמונה בלבד שאָלָארַה קָאלָאמַה מצהיר: דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה, אני נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו. ללא ספק אָלָארַה קָאלָאמַה חי כשהוא יודע ורואה את הדְהַמַּה הזו.' אז הלכתי אל אָלָארַה קָאלָאמַה ושאלתי אותו: 'החבר קָאלָאמַה, באיזה מובן אתה מצהיר שדרך חוויה עצמית בידיעה ישירה, אתה נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו?' כתשובה הוא הכריז על בסיס ה׳אין-דבר׳.
הרהרתי בדבר: 'לא רק אָלָארַה קָאלָאמַה בעל אמון, מרץ, קשב, ריכוז, וחוכמה. גם אני בעל אמון, מרץ, קשב, ריכוז וחוכמה. נניח ואעשה מאמץ להשיג את הדְהַמַּה בה אָלָארַה קָאלָאמַה מצהיר שהוא נכנס ושוהה בה דרך חוויה עצמית עם ידיעה ישירה?'
תוך זמן קצר נכנסתי ושהיתי בדְהַמַּה הזו דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה. אז הלכתי אל אָלָארַה קָאלָאמַה ושאלתי אותו: 'החבר קָאלָאמַה, האם זו הדרך בה אתה מכריז שאתה נכנס ושוהה בדְהַמַּה דרך חוויה עצמית עם ידיעה ישירה?'
'זו הדרך, חבר'.
'במובן הזה, חבר, גם אני נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו דרך חוויה עצמית עם ידיעה ישירה'.
'זוהי זכות עבורנו, חבר, זוהי זכות גדולה עבורנו שיש עמנו אדם מכובד כמוך כשותף לחיים הרוחניים. אותה הדְהַמַּה שאני מצהיר עליה שאני נכנס בה ושוהה בה דרך חוויה עצמית עם ידיעה ישירה, כך היא הדְהַמַּה שאתה נכנס ושוהה בה כשאתה חווה בעצמך בידיעה ישירה. ואותה הדְהַמַּה שאתה מצהיר שאתה נכנס בה ושוהה תוך שאתה חווה בעצמך בידיעה ישירה, כך היא הדְהַמַּה שאני נכנס ושוהה בה בחוויה עצמית עם ידיעה ישירה. כך אתה יודע את הדְהַמַּה שאני יודע ואני יודע את הדְהַמַּה שאתה יודע. כפי שאני, כך אתה, כפי שאתה, כך אני. בוא, חבר, הבה ננהיג את הקהילה הזו יחד.'
כך אָלָארַה קָאלָאמַה, מורי, הציב אותי, תלמידו, בעמדה שווה לו והקנה לי את הכבוד הגדול ביותר. אך עלה בדעתי הדבר הזה: 'הדְהַמַּה הזו אינה מובילה להתפכחות, לאי-תשוקה, לחידלון, לשלווה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה, אלא רק להופעה מחודשת בבסיס האין-דבר.' מאחר ולא הייתי מסופק מהדְהַמַּה הזו, אלא מאוכזב ממנה, עזבתי והלכתי לדרכי.
- נזירים, עדיין בחיפוש אחר מה שמיטיב, בחיפוש אחר המצב העילאי של השלווה הנשגבת, הלכתי אל אוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה ואמרתי לו: ״חבר, ברצוני להוביל את החיים הרוחניים בדְהַמַּה ובשיטת המוסר והתרגול הזו.״ ואוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה השיב: ״האדון הנכבד יכול להישאר כאן. הדְהַמַּה הזו הינה כזו שאדם חכם יוכל במהרה להיכנס ולשהות בה תוך שהוא חווה בעצמו בידיעה ישירה את תורתו של מורו.״ תוך זמן קצר למדתי את הדְהַמַּה ההיא. עד כמה שנוגע לדקלום ושינון תורתו, יכולתי לדבר בידיעה וביטחון, ועל כך הצהרתי 'אני יודע ורואה' – והיו גם אחרים שעשו כך.
״הרהרתי בדבר: 'לא על פי אמונה בלבד שרָאמַה הצהיר: ״דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה, אני נכנס ושוהה בדְהַמַּה זו.״ ללא ספק רָאמַה חי בידיעה וראייה של הדְהַמַּה הזו.' אז הלכתי לאוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה ושאלתי אותו: ״חבר, באיזה מובן רָאמַה הצהיר שדרך חוויה עצמית בידיעה ישירה, הוא נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו?״ כתשובה אוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה הכריז על ׳בסיס הלא-תפיסה- ולא-חוסר-תפיסה׳.
הרהרתי בדבר: 'לא רק רָאמַה היה בעל אמון, מרץ, קשב, ריכוז וחוכמה. גם אני בעל אמון, מרץ, קשב, ריכוז וחוכמה. נניח והייתי עושה מאמץ להשיג את הדְהַמַּה אותה רָאמַה הצהיר שהוא נכנס ושוהה בה וחווה בעצמו בידיעה ישירה?'
תוך זמן קצר נכנסתי ושהיתי בדְהַמַּה הזו דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה. אז הלכתי לאוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה ושאלתי אותו: 'חבר, האם בדרך זו רָאמַה הצהיר שהוא נכנס ושוהה בדְהַמַּה דרך חוויה עצמית בידיעה ישירה?'
'זו הדרך, חבר.'
'במובן הזה, חבר, גם אני נכנס ושוהה בדְהַמַּה הזו בחוויה עצמית בידיעה ישירה.'
'זוהי זכות עבורנו, חבר, זוהי זכות גדולה עבורנו שיש עמנו אדם מכובד כמוך כשותף לחיים הרוחניים. אותה הדְהַמַּה שרָאמַה הצהיר שהוא נכנס ושהה בה בחוויה עצמית בידיעה ישירה כך היא הדְהַמַּה שאתה נכנס ושוהה בה כשאתה חווה בעצמך בידיעה ישירה. ואותה הדְהַמַּה שאתה מצהיר שאתה נכנס בה ושוהה בה תוך שאתה חווה בעצמך בידיעה ישירה כך היא הדְהַמַּה שרָאמַה נכנס ושהה בה בחוויה עצמית בידיעה ישירה. כך אתה יודע את הדְהַמַּה שרָאמַה ידע ורָאמַה ידע את הדְהַמַּה שאתה יודע. כפי שרָאמַה היה, כך אתה, כפי שאתה, כך היה רָאמַה. בוא, חבר, היה מנהיג הקהילה הזו.'
כך אוּדַּקַה רָאמַפּוּטַּה, שותפי לחיים הרוחניים, הציב אותי בעמדה של מורה והקנה לי את הכבוד הגדול ביותר. אך עלה בדעתי הדבר הבא: 'דְהַמַּה זו אינה מובילה להתפכחות, לאי-תשוקה, לחידלון, לשלווה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לנִיבָּאנַה, אלא רק להופעה מחודשת בבסיס הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה.' מאחר ולא הייתי מסופק מהדְהַמַּה הזו, אלא מאוכזב ממנה, עזבתי והלכתי לדרכי.
- נזירים, עדיין בחיפוש אחר מה שמיטיב, בחיפוש אחר המצב העילאי של השלוה הנשגבת, נדדתי בשלבים דרך ארץ בני-מַגַדְהַה עד שלבסוף הגעתי לסֶנָאנִיגַמַה שעל יד אוּרוּבֶלָא. שם ראיתי חלקת אדמה נעימה, חורשה מקסימה עם נהר זורם צלול, גדות חלקות ונעימות בקרבת כפר בו ניתן לאסוף נדבות מזון. מקום זה יוכל לשרת אדם הנחוש בדעתו לעשות מאמצים.' ושם התמקמתי במחשבה: 'מקום זה ישמש לעשיית מאמצים.'
- ״ובכן, שלושת המשלים הבאים, אשר מעולם לא שמעתי קודם לכן, עלו ברוחי ספונטנית. נניח שהייתה פיסת עץ רטובה וספוגה צפה במים, ואדם היה מגיע עם מקל להצתת אש במחשבה ׳אני אצית אש, אני אפיק חום.׳ מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? האם האדם יוכל להצית אש ולהפיק חום באמצעות שפשוף מקל הצתת האש ופיסת העץ הרטובה והספוגה שצפה במים?״
״לא, אדון גוֹטַמַה, מדוע לא? מכיוון שהיא פיסת עץ ספוגה ורטובה, והיא צפה במים. בסופו של דבר האדם יותש ויתייאש.״
״אַגִיבֶסַּנַה, כך גם בנוגע לפרושים והברהמינים הללו שעדיין לא חיים בגופם הרחק מתענוגות החושים; ושתענוגות החושים, החיבה, ההתאהבות, הצמא, וקדחת תענוגות החושים שלהם לא נזנחו בשלמותן ונכחדו פנימית; אפילו אם הפרושים והברהמינים הטובים הללו ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת, בשל מאמץ, אין להם את היכולת של ידיעה וראייה והתעוררות נעלה. ואף אם הפרושים והברהמינים הטובים הללו לא ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת, וחודרת, בשל מאמץ, אין להם את היכולת לידיעה וראייה והתעוררות נעלה. זה היה המשל הראשון, אותו לא שמעתי קודם לכן, שעלה ברוחי ספונטנית.
- ובנוסף, אַגִיבֶסַּנַה, משל שני, שמעולם לא שמעתי קודם לכן, עלה ברוחי ספונטנית. נניח שהייתה פיסת עץ רטובה וספוגה מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים, ואדם היה מגיע עם מקל להצתת אש במחשבה ׳אני אצית אש, אני אפיק חום.׳ מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? האם האדם יוכל להצית אש ולהפיק חום באמצעות שפשוף מקל הצתת האש ופיסת העץ הרטובה והספוגה שמונחת על אדמה יבשה הרחק ממים?״
״לא, אדון גוֹטַמַה, מדוע לא? מכיוון שהיא פיסת עץ ספוגה ורטובה, אפילו אם היא מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים. בסופו של דבר האדם יותש ויתייאש.״
״אַגִיבֶסַּנַה, כך גם בנוגע לפרושים והברהמינים הללו שחיים בגופם הרחק מהנאות חושים, אך שתענוגות החושים, החיבה, ההתאהבות, הצמא, וקדחת תענוגות החושים שלהם לא נזנחו בשלמותן ונכחדו פנימית, אפילו אם הפרושים והברהמינים הטובים הללו ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת, וחודרת, בשל מאמץ, אין להם את היכולת של ידיעה וראייה והתעוררות נעלה. ואף אם הפרושים והברהמינים הטובים הללו לא ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת, בשל מאמץ, אין להם את היכולת לידיעה וראייה והתעוררות נעלה. זה היה המשל השני, אותו לא שמעתי קודם לכן, שעלה ברוחי ספונטנית.
- ובנוסף, אַגִיבֶסַּנַה, משל שלישי, שמעולם לא שמעתי קודם לכן, עלה ברוחי ספונטנית. נניח שהייתה פיסת עץ יבשה מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים, ואדם היה מגיע עם מקל להצתת אש במחשבה ׳אני אצית אש, אני אפיק חום.׳ מה דעתך, אַגִיבֶסַּנַה? האם האדם יוכל להצית אש ולהפיק חום באמצעות שפשוף מקל הצתת האש בפיסת העץ היבשה שמונחת על אדמה יבשה הרחק ממים?״
״כן, אדון גוֹטַמַה, מדוע זאת? מכיוון שהיא פיסת עץ יבשה, והיא מונחת על אדמה יבשה הרחק ממים.״
״אַגִיבֶסַּנַה, כך גם בנוגע לפרושים והברהמינים הללו שחיים בגופם הרחק מהנאות חושים, ושתענוגות החושים, החיבה, ההתאהבות, הצמא, וקדחת תענוגות החושים שלהם נזנחו בשלמותן ונכחדו פנימית, אם הפרושים והברהמינים הטובים הללו ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת, בשל מאמץ, תהיה להם היכולת של ידיעה וראייה והתעוררות נעלה. ואף אם הפרושים והברהמינים הטובים הללו לא ירגישו הרגשה מכאיבה, מייסרת וחודרת, בשל מאמץ, עדיין תהיה להם את היכולת לידיעה וראייה והתעוררות נעלה. זה היה המשל השלישי, אותו לא שמעתי קודם לכן, שעלה ברוחי ספונטנית. אלו הם שלושת המשלים, שלא שמעתי קודם לכן, שעלו ברוחי ספונטנית.
- חשבתי: ׳נניח שאהדק את לסתותיי ואלחץ את לשוני כנגד חיכי העליונה, אדחק, אאלץ ואמחץ תודעה בעזרת תודעה. כאשר עשיתי זאת, זיעה נזלה מבתי השחי שלי. כפי שאדם חזק יכול לתפוס אדם חלש יותר בראשו או בכתפיו ולהטיח אותו מטה, לאלץ אותו, ולמחוץ אותו, כך גם, עם לסתותיי מהודקות ולשוני לחוצה כנגד חיכי העליונה, חשבתי שאוכל לדחוק, לאלץ, ולמחוץ תודעה בעזרת תודעה, וזיעה נזלה מבתי השחי שלי. אך אף על פי שייצרתי בי מרץ בלי הרף וקשב ללא הפסקה התבסס, גופי היה נסער וחסר שקט מכיוון שהייתי מותש בשל המאמצים הכואבים. אך הרגשה לא נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- חשבתי: ׳נניח ואתרגל מדיטציה ללא נשימה.׳ אז עצרתי את תהליך השאיפה והנשיפה דרך הפה והאף. כאשר עשיתי זאת, רעש חזק של רוחות יצא מחורי אוזניי. כפי שיש רעש חזק כאשר נפח משתמש במפוח, כך גם, כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך אפי ואוזניי, היה רעש חזק שיצא מחורי אוזניי. אך אפילו שעשיתי מאמצים ללא הפוגה וקשב ללא הפסקה התבסס, גופי היה נסער וחסר שקט מכיוון שהייתי מותש מהמאמצים הכואבים. אך הרגשה לא נעימה שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- חשבתי: ׳נניח ואמשיך בתרגול מדיטציה ללא נשימה.׳ כך הפסקתי את השאיפה והנשיפה דרך פי, אפי, ואוזניי. כאשר עשיתי זאת, רוחות אלימות עברו בראשי. כפי שאדם חזק היה מרסק את ראשי עם קצה של חרב חדה, כך גם, כאשר הפסקתי את השאיפה והנשיפה דרך פי, אפי, ואוזניי, רוחות אלימות עברו בראשי. אך אף על פי שייצרתי בי מרץ בלי הרף וקשב ללא הפסקה התבסס, גופי היה נסער וחסר שקט מכיוון שהייתי מותש בשל המאמצים הכואבים. אך הרגשה לא נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- חשבתי: ׳נניח ואמשיך בתרגול מדיטציה ללא נשימה.׳ אז הפסקתי את השאיפה והנשיפה דרך פי, אפי, ואוזניי. כאשר עשיתי זאת, נוצרו כאבים אלימים בראשי. כאשר עשיתי זאת, היו כאבים אלימים בראשי. כפי שאדם חזק היה מהדק רצועת עור סביב ראשי כרצועת עור, כך גם, כאשר עצרתי את השאיפה והנשיפה דרך פי, אפי ואוזניי, היו כאבים אלימים בראשי. אך אף על פי שייצרתי בי מרץ בלי הרף וקשב ללא הפסקה התבסס, גופי היה נסער וחסר שקט מכיוון שהייתי מותש בשל המאמצים הכואבים. אך הרגשה לא נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- חשבתי: ׳נניח ואמשיך בתרגול מדיטציה ללא נשימה.׳ אז הפסקתי את השאיפה והנשיפה דרך פי, אפי, ואוזניי. כאשר עשיתי זאת, רוחות אלימות קדחו במעלה בטני. כפי שאם קצב מיומן או שוליתו היו קודחים בבטנו של פר באמצעות סכין קצבים חדה, כך גם, כאשר הפסקתי את השאיפה והנשיפה דרך פי, אפי ואוזניי, רוחות אלימות קדחו במעלה בטני. אך אף על פי שייצרתי בי מרץ בלי הרף וקשב ללא הפסקה התבסס, גופי היה מותש וחסר שקט מכיוון שהייתי נסער בשל המאמצים הכואבים. אך הרגשה לא נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- חשבתי: ׳נניח ואמשיך בתרגול מדיטציה ללא נשימה.׳ אז הפסקתי את השאיפה והנשיפה דרך פי, אפי ואוזניי. כאשר עשיתי זאת, הייתה בעירה אלימה בגופי. כפי שאם שני אנשים חזקים היו תופסים אדם חלש יותר בזרועותיו וברגליו וצולים אותו מעל בור גחלים לוהטות, כך גם, כאשר הפסקתי את השאיפה והנשיפה דרך פי, אפי, ואוזניי, הייתה בעירה אלימה בגופי. אך אף על פי שייצרתי בי מרץ בלי הרף וקשב ללא הפסקה התבסס, גופי היה נסער וחסר שקט מכיוון שהייתי מותש בשל המאמצים הכואבים. אך הרגשה לא נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- ובכן, כאשר ישויות שמיימיות ראו אותי, חלקן אמרו: ׳הפרוש גוֹטַמַה מת.׳ ישויות שמיימיות אחרות אמרו: ׳הפרוש גוֹטַמַה אינו מת, הוא גוסס.׳ וישויות שמיימיות אחרות אמרו: ׳הפרוש גוֹטַמַה אינו מת ואינו גוסס, הוא אַרַהַנְט, שכן זוהי הדרך בה אַרַהַנְטים חיים.׳
- חשבתי: ׳נניח ואתרגל הימנעות מלאה מאכילה.׳ אז כמה ישויות שמיימיות באו ואמרו לי: ׳אדוני היקר, אל נא תתרגל הימנעות מלאה מאכילה. אם תעשה כן, אנו נחדיר מזון שמיימי לתוך נקבוביות עורך ואתה תחייה על כך.׳ שקלתי: ׳אם אטען שאני צם לחלוטין בעוד הישויות השמיימיות הללו מחדירות מזון שמיימי לנקבוביות עורי ואני חי על כך, אז אני אשקר.׳ וכך פטרתי את הישויות הללו באומרי: ׳אין צורך.׳
- חשבתי: ׳נניח ואוכל ממש מעט מזון, מנת כף יד אחת בכל פעם, בין אם זה מרק שעועית או מרק עדשים, או מרק כרישה, או מרק אפונה.׳ אז אכלתי ממש מעט מזון, מנת כף יד אחת בכל פעם, בין אם זה מרק שעועית או מרק עדשים, או מרק כרישה, או מרק אפונה. כאשר עשיתי זאת, גופי הגיע למצב של רזון קיצוני, מכיוון שאכלתי כה מעט, אבריי הפכו דומים לחלקים המחברים של שורשי גפן או שורשי במבוק. מכיוון שאכלתי כה מעט גבי דמה לפרסות גמל. מכיוון שאכלתי כה מעט הבליטות של עמוד השידרה שלי עמדו זקופות כמו חרוזים שזורים. מכיוון שאכלתי כה מעט צלעותיי בלטו מתוך כחישות כמו קורות שבורות של אסם ישן חסר גג. מכיוון שאכלתי כה מעט עיניי הבורקות שקעו בתוך הארובות, כמו בוהק המים השוקע הרחק בבאר עמוקה. מכיוון שאכלתי כה מעט גולגלתי הצטמקה וקמלה כדלעת ירוקה ומרה המצטמקת וקמלה ברוח ובשמש. מכיוון שאכלתי כה מעט עור בטני דבק לעמוד השדרה שלי, כך אם נגעתי בעור בטני הייתי מגיע לעמוד השדרה ואם הייתי נוגע בעמוד השדרה הייתי נוגע בעור בטני. מכיוון שאכלתי כה מעט, אם הייתי מטיל צואה או שתן, הייתי נופל על פני. מכיוון שאכלתי כה מעט, אם הייתי מנסה להקל על גופי בעיסוי איבריי עם כפות ידיי, השיער, הרקוב בשורשיו, היה נושר מגופי בעודי מעסה אותם.
- וכך, כאשר אנשים ראו אותי, חלקם היו אומרים: ׳הפרוש גוֹטַמַה הוא שחור.׳ אחרים היו אומרים: ׳הפרוש גוֹטַמַה אינו שחור, הוא חום.׳ ואנשים אחרים היו אומרים: ׳הפרוש גוֹטַמַה אינו שחור ואינו חום, הוא בעל עור בגוון זהב.׳ עד כדי כך צבעו הנקי והמבריק של עורי דעך בשל אכילה מועטה.
- חשבתי: ׳אי אילו פרושים או ברהמינים בעבר שחוו הרגשות כואבות, מייסרות וחודרות, כתוצאה ממאמצים, זה המירב שניתן לחוות, אין מעבר לזה דבר. ואי אילו פרושים וברהמינים כעת בהווה שחווים הרגשות כואבות, מייסרות וחודרות, כתוצאה ממאמצים, זה המירב שניתן לחוות, אין מעבר לזה דבר. אך באמצעות התרגולים הסגפניים המייסרים הללו לא השגתי ידיעה על-אנושית כלשהי, כל הבנה וראייה מובחנת הראויה להערכה מצד המכובדים. האם תיתכן דרך אחרת להתעוררות?׳
- חשבתי: ׳אני נזכר שכאשר אבי בן-הסַקְיַה היה עסוק, בעודי יושב בצל הקריר של עץ תפוח הוורד, מבודד למדי מתשוקות חושים, מבודד ממצבי תודעה שליליים, נכנסתי ושהיתי בגְ'הָאנַה הראשונה, המלווה במחשבה יזומה ובמחשבה לא-יזומה, המלווה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מבידוד. האם ייתכן שזו הדרך להתעוררות?׳ ואז, בעקבות הזיכרון הזה, הגעתי להבנה: ׳זו היא אכן הדרך להתעוררות.׳
- חשבתי: ׳מדוע אני ירא מההנאה הזו שאין לה דבר עם הנאות חושים ומצבים שליליים?׳ חשבתי: ׳אינני ירא מההנאה הזו מאחר ואין לה דבר עם הנאות חושים ומצבים שליליים.׳
- חשבתי: ׳אין זה קל להשיג את ההנאה הזו עם גוף כה כחוש בצורה קיצונית. נניח ואוכל קצת מזון מוצק – קצת אורז ודייסה רתוחים.׳ ואכלתי קצת אוכל מוצק – קצת אורז ודייסה רתוחים. כעת, באותה העת חמישה נזירים המתינו לי, בחושבם: ׳אם הפרוש גוֹטַמַה שלנו ישיג מצבים רוחניים גבוהים, הוא ידווח לנו.׳ אך כאשר אכלתי את האורז הרתוח והדייסה, חמשת הנזירים נדחו מכך ונטשו אותי, במחשבה – הפרוש גוֹטַמַה חי כעת בנוחות ובפאר, הוא וויתר על מאמציו ושב לחיי נוחות ופאר.׳
- וכך, לאחר שאכלתי מזון מוצק והשבתי את כוחי, מבודד מהנאות חושים, מבודד ממצבי תודעה שליליים, נכנסתי ושהיתי בגְ‘הָאנַה הראשונה, המלווה במחשבה יזומה ובמחשבה לא-יזומה, עם תחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מהתבודדות. אך הרגשה נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- עם התפוגגות המחשבה היזומה והמחשבה הלא-יזומה, נכנסתי ושהיתי בגְ'הָאנַה השנייה המלווה בשלווה פנימית וחד-נקודתיות, ובה התודעה חופשיה ממחשבה יזומה וממחשבה לא-יזומה, ומכילה תחושות התעלות ושמחה עילאית הנולדות מריכוז. אך הרגשה נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- עם התפוגגות השמחה העילאית, נותרתי בשוויון-נפש, בקשב ובהבנה מלאה, וחוויתי בגופי את השמחה העילאית אשר עליה אומרים האציליים: 'מאושר הוא החי בקשב ובשוויון-נפש‘ ונכנסתי ושהיתי בגְ'הָאנַה השלישית. אך הרגשה נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- עם זניחת הנאה וכאב, ונטישת שמחה ועצב קודמים, נכנסתי ושהיתי בגְ'הָאנַה הרביעית, הנטולת ההנאה והכאב ומטוהרת בקשב ובשוויון-נפש. אך הרגשה נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- כאשר תודעתי הייתה מרוכזת, מטוהרת, צלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה, ושלווה, כיוונתי אותה לידיעת חיים קודמים. נזכרתי במספר רב של חיים קודמים שלי – לידה אחת, שתי לידות, שלוש, ארבע או חמש לידות, עשר, עשרים, שלושים, ארבעים או חמישים לידות, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות, תקופות רבות של התכווצות היקום, תקופות רבות של התפשטות היקום, תקופות רבות של התכווצות והתפשטות היקום, ונזכרתי: 'אז זה היה שמי, זה היה שבט המוצא שלי, זה היה המראה שלי, זה היה המזון שלי, אלה היו חוויותיי של שמחה וכאב, זו הייתה תוחלת חיי. ועם מותי במקום ההוא, הופעתי במקום אחר, שם זה היה שמי… ולאחר מותי במקום ההוא, נולדתי מחדש כאן.' כך נזכרתי בחיים קודמים שונים ורבים על צורותיהם ופרטיהם.
- זו הייתה הידיעה הגבוהה הראשונה אותה השגתי באשמורת הלילה הראשונה. הבורות הושמדה והופיעה ידיעה גבוהה, האפלה הושמדה והופיע אור, כפי שקורה למי שפועל בשקדנות, במרץ, ובנחישות. אך הרגשה נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- כאשר תודעתי הייתה מטוהרת, צלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה, ושלווה, כיוונתי אותה לידיעת מוות ולידה של יצורים חיים. באמצעות העין השמיימית, הטהורה והעולה על היכולת האנושית, ראיתי יצורים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, ברי-מזל וחסרי-מזל. הבנתי כיצד יצורים ממשיכים להיוולד על פי פעולותיהם כך: 'היצורים הראויים האלה אשר היו בעלי התנהגות קלוקלת בגוף, בדיבור ובמחשבה, משמיצי האציליים, בעלי השקפות מוטעות, הנתונים להשפעת השקפותיהם השגויות על פעולותיהם – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, מופיעים במישורי היגון, ביעדים רעים, בעולמות תחתונים, אפילו בגיהינום. אך היצורים הראויים האלה אשר היו בעלי התנהגות טובה בגוף, בדיבור ובמחשבה, שלא השמיצו את האציליים, בעלי השקפות נכונות, הנתונים להשפעת השקפותיהם הנכונות על פעולותיהם – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, מופיעים ביעדים טובים, אפילו בעולמות שמיימיים.' כך באמצעות העין השמיימית, הטהורה והעולה על היכולת האנושית, ראיתי יצורים חיים מתים ונולדים מחדש, נחותים ונעלים, יפים ומכוערים, ברי-מזל וחסרי-מזל. הבנתי כיצד יצורים ממשיכים להיוולד על פי פעולותיהם.
- זה היה הידע הגבוה השני אותו השגתי באשמורת הלילה האמצעית. הבורות הושמדה והופיעה ידיעה גבוהה, האפלה הושמדה והופיע אור, כפי שקורה למי שפועל בשקדנות, במרץ, ובנחישות. אך הרגשה נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- כאשר תודעתי הייתה מטוהרת, צלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה, ושלווה, כיוונתי אותה לחידלון התחלואים. ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו סבל', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו מקור הסבל', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו קץ הסבל', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זוהי הדרך המובילה לקץ הסבל'; ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'אלה התחלואים', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו מקור התחלואים', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זהו קץ התחלואים', ידעתי ישירות כפי שזה באמת: 'זוהי הדרך המובילה לקץ התחלואים.'
- כאשר ידעתי וראיתי זאת כך, תודעתי השתחררה מכבלי תאוות החושים, מכבלי ההתהוות, ומכבלי הבורות. כאשר תודעתי הייתה משוחררת, הופיעה הידיעה: 'זהו שחרור'. ידעתי ישירות: 'הלידה הגיעה אל קִצָּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצָּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין דבר נוסף מעבר לזה.'
- זו הייתה הידיעה הגבוהה השלישית אותה השגתי באשמורת הלילה האחרונה. הבורות הושמדה והופיע ידע גבוה, האפלה הושמדה והופיע אור, כפי שקורה למי שפועל בשקדנות, במרץ, ובנחישות. אך הרגשה נעימה זו שעלתה בי לא חדרה את תודעתי ולא שהתה בה.
- אַגִיבֶסַּנַה, אני זוכר שלימדתי את הדְהַמַּה לאספות של מאות רבות של אנשים, ואף אז כל אחד מהאנשים חשב עלי: ׳הפרוש גוֹטַמַה מלמד את הדְהַמַּה במיוחד עבורי.׳ אך אין להתייחס לזה כך. הטַטְהָאגַטַה מלמד את הדְהַמַּה לאחרים רק כדי להעניק להם הבנה. לאחר שהשיחה הסתיימה, אַגִיבֶסַּנַה אז ייצבתי את תודעתי פנימית, השקטתי אותה, הבאתי אותה לאחדות, וריכזתי אותה באותו סימן ריכוז כמו קודם לכן, בו אני שוהה בקביעות.״
״זהו עניין שבו ניתן לבטוח בפרוש גוֹטַמַה, כפי שניתן לצפות מבעל הישגים וער בשלמות. אך האם אדון גוֹטַמַה זוכר שישן במהלך היום?״
- ״אני זוכר, אַגִיבֶסַּנַה, שבחודש האחרון של העונה החמה, כאשר שבתי מסבב נדבות מזון, לאחר שסיימתי את ארוחתי, שכבתי על גבי גלימתי החיצונית המקופלת לארבע, וכשאני שוכב על צידי הימני, נרדמתי בקשב ובמודעות מלאה.״
״ישנם פרושים וברהמינים המכנים זאת לחיות בתעתוע, אדון גוֹטַמַה״
״אַגִיבֶסַּנַה, אין זה האופן שבו מישהו חי בתעתוע או לא בתעתוע. בהקשר לאופן בו מישהו חי בתעתוע או לא בתעתוע, הקשב ושים לב למה שאומר.״
״כן אדוני,״ השיב סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה. והבּוּדְּהַה דיבר:
- ״אותו אני מכנה חי בתעתוע, אַגִיבֶסַּנַה, מי שלא זנח את התחלואים המזהמים, המביאים לחידוש ההתהוות, גורמים צרות, מבשילים בסבל, ומובילים ללידה עתידית, להזדקנות, ולמוות. שכן בשל אי-זניחת התחלואים אדם בתעתוע.
אותו אני מכנה חי ללא תעתוע – מי שזנח את התחלואים המזהמים, המביאים לחידוש ההתהוות, גורמים צרות, מבשילים בסבל, ומובילים ללידה עתידית, להזדקנות, ולמוות. שכן בשל זניחת התחלואים אדם אינו בתעתוע. אַגִיבֶסַּנַה, הטַטְהָאגַטַה זנח את התחלואים המזהמים, המביאים לחידוש ההתהוות, גורמים צרות, מבשילים בסבל, ומובילים ללידה עתידית, להזדקנות, ולמוות. הוא גדע אותם בשורשם, הפך אותם כמו גזע דקל קטום, גמר איתם, כך שאין הם עוד נתונים להופעה עתידית. כפי שעץ דקל שכתרו נגדע אינו יכול להמשיך ולצמוח, כך גם הטַטְהָאגַטַה זנח את התחלואים המזהמים, המביאים לחידוש ההתהוות, גורמים צרות, מבשילים בסבל, ומובילים ללידה עתידית, להזדקנות, ולמוות. הוא גדע אותם בשורשם, הפך אותם כמו גזע דקל קטום, גמר איתם, כך שאין הם עוד נתונים להופעה עתידית.״
- כאשר הדבר נאמר, סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה אמר: ״זה נפלא, אדון גוֹטַמַה, זה מדהים כיצד כשמדברים אל אדון גוֹטַמַה בצורה פוגענית שוב ושוב, והוא מותקף בגסות רוח מילולית, צבע בהירות עור הגוף שלו, וצבע פניו מזדכך, כפי שיש לצפות ממי שבעל הישגים וער בשלמות. אני זוכר, אדון גוֹטַמַה, שלקחתי חלק בעימות עם פּוּרַנַה קַסַּפַּה, ואז הוא התחמק מלומר את האמת, הוליך שולל, והראה כעס, שנאה, ומרירות. אך כאשר מדברים אל אדון גוֹטַמַה בצורה פוגענית שוב ושוב, והוא מותקף בגסות רוח מילולית, צבע בהירות עור הגוף שלו, וצבע פניו מזדכך, כפי שיש לצפות ממי שבעל הישגים וער בשלמות. אני זוכר, אדון גוֹטַמַה, שלקחתי חלק בעימות עם מַקְּהַלִי גוֹסָאלַה… אַגִ׳יטַה קֶסַקַמְבַּלִי… פַּקוּדְהַה קַצָּ׳איַנַה… סַנְגַ׳יַה בֶּלַטְּהִיפּוּטַּה… הנִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה, ואז הוא התחמק מלומר את האמת, הוליך שולל, והראה כעס, שנאה, ומרירות. אך כאשר מדברים אל אדון גוֹטַמַה בצורה פוגענית שוב ושוב, והוא מותקף בגסות רוח מילולית, צבע בהירות עור הגוף שלו, וצבע פניו מזדכך, כפי שיש לצפות ממי שבעל הישגים וער בשלמות. וכעת אדון גוֹטַמַה, אנו הולכים לדרכנו. אנו עסוקים ויש עלינו מטלות רבות.״
״כעת זה הזמן, אַגִיבֶסַּנַה, לעשות כפי שאתה מוצא לנכון.״
ואז, סַצַּ׳קַה בנו של הנִיגַנְטְהַה, לאחר שנהנה ושמח מדבריו של המכובד, קם ממושבו ועזב.