Mahātaṇhāsankhaya Sutta || מַהָא-טַנְהָא-סַנְקְהַיַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בסָאבַטְּהִי בחורשתו של גֶ׳טַה, בפארק אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה.
- ובכן, באותה עת ההשקפה הקלוקלת הבאה עלתה בדעתו של נזיר בשם סָאטִי, בן הדייג: ״כפי שאני מבין את הדְהַמַּה שמלמד הבּוּדְּהַה, אותה הכרה בדיוק ממשיכה ונודדת דרך מעגל הלידות, ולא אחרת.״
- מספר נזירים, כאשר שמעו זאת, הלכו אל הנזיר סָאטִי ושאלו אותו: ״החבר סָאטִי, האם זה נכון שהשקפה קלוקלת כזו עלתה בך?״
״בדיוק כך, חברים. כפי שאני מבין את הדְהַמַּה שלימד הבּוּדְּהַה, אותה הכרה בדיוק ממשיכה ונודדת דרך מעגל הלידות, ולא אחרת.״
אז הנזירים הללו, ברצונם לנתק אותו מההשקפה הקלוקלת הזו, לחצו, תחקרו אותו ותשאלו אותו כך: ״החבר סָאטִי, אל תאמר זאת. אל תייצג את המכובד שלא כהלכה. אין זה טוב לייצג את המכובד שלא כהלכה. הבּוּדְּהַה לא היה אומר זאת. מכיוון שבדרכים רבות המכובד אמר שהכרה מופיעה באופן מותנה, מאחר ומבלי תנאים אין יצירה של הכרה.״
ועדיין אף על פי שהוא נדחק, נלחץ ותושאל, על ידי הנזירים הללו בדרך זו, הנזיר סָאטִי, בן הדייג, עדיין דבק בעקשנות בהשקפה הקלוקלת הזו והמשיך לאחוז בה.
- מאחר והנזירים לא הצליחו לנתק אותו מההשקפה הקלוקלת הזו, הם הלכו אל הבּוּדְּהַה, ולאחר שהביעו כבוד כלפיו, הם התיישבו במקום ראוי וסיפרו לו כל מה שארע, והוסיפו: ׳אדון נכבד, מאחר ולא הצלחנו לנתק את הנזיר סָאטִי, בן הדייג, מההשקפה הקלוקלת הזו, אנו מדווחים על כך למכובד.״
- אז פנה המכובד אל נזיר מסוים ואמר: ״גש הנה נזיר, אמור בשמי לנזיר סָאטִי, בן הדייג, שהמורה קורא לו.״
״כן, אדון נכבד״, השיב, והלך אל הנזיר סָאטִי ואז אמר לו: ״החבר סָאטִי, המורה קורא לך.״
״כן, חבר״, הוא השיב, והלך אל המכובד, ולאחר שהביע כבוד כלפיו, התיישב במקום ראוי. ואז הבּוּדְּהַה שאל אותו: ״סָאטִי, האם זה נכון שההשקפה הקלוקלת הבאה עלתה בך: ׳כפי שאני מבין את הדְהַמַּה שלימד הבּוּדְּהַה, אותה הכרה בדיוק ממשיכה ונודדת דרך מעגל הלידות, ולא אחרת׳?״
״בדיוק כך, אדון נכבד. כפי שאני מבין את הדְהַמַּה שהבּוּדְּהַה מלמד, זוהי בדיוק אותה הכרה שמתרוצצת ומשוטטת דרך מעגל הלידות.״
״מהי ההכרה הזו, סָאטִי?״
״אדון נכבד, זהו מה שמדבר ומרגיש וחווה כאן ושם את התוצאות של פעולות טובות ורעות.״
״אדם שוטה, למי אי פעם שמעת אותי מלמד את הדְהַמַּה בצורה כזו? אדם שוטה, האין ציינתי בדרכים רבות שהכרה מופיעה בתלות, מאחר וללא תנאים [מתאימים] אין היווצרות של הכרה? אך אתה, אדם שוטה, מציג אותנו שלא כהלכה באמצעות התפיסה השגויה שלך, פוגע בעצמך וצובר מגרעות רבות. מאחר והדבר יוביל אותך לפגע ולסבל לטווח ארוך.״
- אז פנה הבּוּדְּהַה אל הנזירים כך: ״נזירים, מה דעתכם, האם הנזיר הזה סָאטִי, בן הדייג, ניחן אף בניצוץ חוכמה בודד בדְהַמַּה ובשיטת הלימוד הזו?״
״כיצד יוכל הדבר להיות, אדון נכבד? לא, אדון נכבד.״
כאשר נאמר הדבר, הנזיר סָאטִי, בן הדייג, ישב שותק, מאוכזב, עם כתפיים נפולות, בראש רכון, עגמומי וחסר תגובה. ואז, כשהמכובד ידע זאת, הוא אמר לו: ״אדם שוטה, אתה תוכח על ידי ההשקפה המרושעת של עצמך. אני אתשאל את הנזירים בעניין הזה.״
- ואז פנה המכובד אל הנזירים כך: ״נזירים, האם אתם מבינים את הדְהַמַּה שלימדתי כפי שהנזיר הזה סָאטִי, בן הדייג, כאשר הוא מציג אותנו שלא כהלכה באמצעות התפיסה השגויה שלו הוא פוגע בעצמו וצובר מגרעות רבות?״
״לא, אדון נכבד. מאחר ובשיחות רבות המכובד הסביר שהכרה מופיעה בתלות, מאחר וללא תנאים [מתאימים] אין היווצרות של הכרה.״
״טוב, נזירים. טוב שאתם מבינים את הדְהַמַּה שלימדתי כך. מאחר ובדרכים רבות הסברתי שהכרה מופיעה בתלות, מאחר וללא תנאים [מתאימים] אין היווצרות של הכרה. אך הנזיר הזה סָאטִי, בן הדייג, מציג אותנו שלא כהלכה באמצעות תפיסה שגויה ופוגע בעצמו וצובר מגרעות רבות. וכתוצאה מכך הדבר יוביל לנזק וסבל של האדם השוטה הזה לטווח ארוך.״
- ״נזירים, הכרה מוכרת על פי התנאים המסוימים שבתלותם היא מופיעה. כאשר הכרה מופיעה בתלות בעין ובמראות היא מוכרת כהכרת-עין. כאשר הכרה מופיעה בתלות באוזן ובצלילים, היא מוכרת כהכרת-אוזן. כאשר הכרה מופיעה בתלות באף ובריחות, היא מוכרת כהכרת-אף. כאשר הכרה מופיעה בתלות בלשון ובטעמים, היא מוכרת כהכרת-לשון. כאשר הכרה מופיעה בתלות בגוף ובתחושות-מגע, היא מוכרת כהכרת-גוף. כאשר הכרה מופיעה בתלות בתודעה ובמושאי-תודעה, היא מוכרת כהכרת-תודעה. כפי שאש מוכרת על פי התנאים המסוימים שבתלותם היא בוערת – כאשר אש בוערת בתלות בבולי עץ, היא מוכרת כאש בולי עץ. כאשר אש בוערת בתלות בצרור קש, היא מוכרת כאש צרור קש. כאשר אש בוערת בתלות בעשב, היא מוכרת כאש עשב. כאשר אש בוערת בתלות בגללי פרות, היא מוכרת כאש גללי פרות. כאשר אש בוערת בתלות במוץ, היא מוכרת כאש מוץ. כאשר אש בוערת בתלות באשפה, היא מוכרת כאש אשפה – כך גם הכרה מוכרת על פי התנאים המסוימים שבתלותם היא מופיעה. כאשר הכרה מופיעה בתלות בעין ובמראות היא מוכרת כהכרת-עין. כאשר הכרה מופיעה בתלות באוזן ובצלילים, היא מוכרת כהכרת-אוזן. כאשר הכרה מופיעה בתלות באף ובריחות, היא מוכרת כהכרת-אף. כאשר הכרה מופיעה בתלות בלשון ובטעמים, היא מוכרת כהכרת-לשון. כאשר הכרה מופיעה בתלות בגוף ובתחושות-מגע, היא מוכרת כהכרת-גוף. כאשר הכרה מופיעה בתלות בתודעה ובמצבי-תודעה, היא מוכרת כהכרת-תודעה.
- ״נזירים, האם אתם רואים: ׳זה התהווה׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם אתם רואים: ׳המקור מתרחש עם זה כמזין׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם אתם רואים: ׳אם חידלון המזין, מה שהתהווה נתון לחידלון׳?״
״כן, אדון נכבד.״
- ״נזירים, האם ספק מופיע כאשר אדם אינו בטוח כך: ׳האם זה התהווה׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם מופיע ספק כאשר אדם חסר וודאות באופן הבא: ׳האם המקור שלו מופיע עם זה כמזין׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם מופיע ספק כאשר אדם חסר וודאות באופן הבא: ׳עם חידלון של המזין הזה, האין מה שהתהווה נתון לחידלון?׳״
״כן, אדון נכבד.״
- ״נזירים, האם נזנח הספק במי שרואה כפי שהדבר באמת בתבונה מתאימה כך: ׳זה התהווה׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם נזנח הספק במי שרואה כפי שהדבר באמת בתבונה מתאימה: ׳המקור שלו מתרחש עם זה כמזין׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם נזנח הספק במי שרואה כפי שהדבר באמת בתבונה מתאימה כך: ׳עם חידלון המזין הזה, מה שהתהווה נתון לחידלון׳?״
״כן, אדון נכבד.״
- ״נזירים, האם אתם כך חופשיים מספק כאן: ׳זה התהווה׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם אתם כך חופשיים מספק כאן: ׳המקור שלו מתרחש עם זה כמזין׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם אתם כך חופשיים מספק כאן: ׳עם חידלון המזין הזה, מה שהתהווה נתון לחידלון׳?״
״כן, אדון נכבד.״
- ״נזירים, האם הדבר נראה על ידיכם היטב כפי שהוא באמת בתבונה מתאימה כך: ׳זה התהווה׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם הדבר נראה על ידיכם היטב כפי שהוא באמת בתבונה מתאימה כך: ׳המקור שלו מתרחש עם זה כמזין׳?״
״כן, אדון נכבד.״
״נזירים, האם הדבר נראה על ידיכם היטב כפי שהוא באמת בתבונה מתאימה כך: ׳עם חידלון המזין הזה, מה שהתהווה נתון לחידלון׳?״
״כן, אדון נכבד.״
- ״נזירים, עד כמה שההשקפה הזו תהיה מטוהרת ובהירה, אם תדבקו בה, תוקירו אותה, תאמצו אותה, ותנהגו בה כרכוש, האם אז תבינו שהדְהַמַּה הוצגה בדומה לרפסודה, שתכליתה היא לחצות לעבר השני, לא כדי להיאחז בה?״
״לא, אדון נכבד.״
״נזירים, עד כמה שההשקפה הזו תהיה מטוהרת ובהירה, אם לא תדבקו בה, לא תוקירו אותה, לא תאמצו אותה, ולא תנהגו בה כרכוש, האם אז תבינו שהדְהַמַּה הוצגה בדומה לרפסודה, שתכליתה היא לחצות לעבר השני, לא כדי להאחז בה?״
״כן, אדון נכבד.״
- ״נזירים, ישנם ארבעת הסוגים הללו של מזינים לתחזוקת יצורים חיים שכבר נולדו, ולתמיכה באלו שעומדים להיוולד. מהם הארבעה? אוכל פיזי כמזין – גס או עדין, מגע הוא [מזין] שני, רצון הוא [מזין] שלישי, והכרה היא [מזין] רביעי.
- כעת, נזירים, לארבעה סוגים אלה של מזינים – מה יש להם כמקור, מה יש להם כמוצא, מתוך מה הם נולדים ונוצרים? לארבעה סוגים אלה של מזינים יש השתוקקות כמקור, השתוקקות כמוצא שלהם, הם נולדים ונוצרים מהשתוקקות. ולהשתוקקות הזו יש מה כמקור…? להשתוקקות יש הרגשה כמקור… ולהרגשה הזו יש מה כמקור…? להרגשה יש מגע כמקור שלה… ולמגע הזה יש מה כמקור שלו…? למגע יש את ששת בסיסי החושים הללו כמקור… ולששת בסיסי החושים הללו יש מה כמקור…? לששת בסיסי החושים האלה יש את המנטליות-פיזיות כמקור… ולמנטליות- פיזיות הזו יש מה כמקור…? למנטליות-פיזיות הזו יש את ההכרה כמקור… ולהכרה הזו יש מה כמקור…? להכרה יש את המצבים-מנטליים כמקור… ולמצבים-המנטליים הללו יש מה כמקור, מה יש להם כמוצא, מתוך מה הם נולדים ונוצרים? למצבים-מנטליים יש בורות כמקור שלהם, בורות כמוצא שלהם, הם נולדים ונוצרים מתוך בורות.
- כך, נזירים, עם בורות כתנאי, מצבים-מנטליים [מתהווים], עם הכרה כתנאי, מנטליות-פיזיות. עם מנטליות-פיזיות כתנאי, ששת בסיסי החושים. עם ששת בסיסי החושים כתנאי, מגע. עם מגע כתנאי, הרגשה. עם הרגשה כתנאי, היאחזות. עם היאחזות כתנאי, התהוות. עם התהוות כתנאי, לידה. עם לידה כתנאי, הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, יגון, וייאוש מתהווים. כך הוא המקור של כל מסת הסבל הזו.
- ׳עם לידה כתנאי, הזדקנות ומוות׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם להזדקנות ומוות יש את הלידה כתנאי או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״להזדקנות ומוות יש לידה כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם לידה כתנאי, הזדקנות ומוות׳״
׳עם התהוות כתנאי, לידה׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם ללידה יש את התהוות כתנאי או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״ללידה יש התהוות כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם התהוות כתנאי, לידה׳״
׳עם היאחזות כתנאי, התהוות׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם להתהוות יש את היאחזות כתנאי או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״להתהוות יש היאחזות כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם היאחזות כתנאי, התהוות׳.״
׳עם השתוקקות כתנאי, היאחזות׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם להיאחזות יש את השתוקקות כתנאי או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״להיאחזות יש השתוקקות כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם השתוקקות כתנאי, היאחזות׳״
׳עם הרגשה כתנאי, השתוקקות׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם להשתוקקות יש את הרגשה כתנאי או לא, כיצד אתם רואים את העניין?״
״להשתוקקות יש הרגשה כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם הרגשה כתנאי, השתוקקות׳״
׳עם מגע כתנאי, הרגשה׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם להרגשה יש את מגע כתנאי או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״להרגשה יש מגע כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם מגע כתנאי, הרגשה׳״
׳עם ששת בסיסי החושים כתנאי, מגע׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם למגע יש את ששת בסיסי החושים כתנאי או לא, כיצד אתם רואים את העניין?״
״למגע יש את ששת בסיסי החושים כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם ששת בסיסי החושים כתנאי, מגע׳״
׳עם מנטליות-פיזיות כתנאי, ששת בסיסי החושים׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם לששת בסיסי החושים יש מנטליות-פיזיות כתנאי או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״לששת בסיסי החושים יש מנטליות-פיזיות כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם מנטליות-פיזיות כתנאי, ששת בסיסי החושים׳״
׳עם הכרה כתנאי, מנטליות-פיזיות׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם למנטליות-פיזיות יש הכרה כתנאי או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״למנטליות-פיזיות יש הכרה כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם הכרה כתנאי, מנטליות-פיזיות׳״
׳עם מצבים-מנטליים כתנאי, הכרה׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם להכרה יש מצבים-מנטליים כתנאי או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״להכרה יש מצבים-מנטליים כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם מצבים-מנטליים כתנאי, הכרה׳״
׳עם בורות כתנאי, מצבים-מנטליים׳, כך נאמר. כעת נזירים, האם למצבים-מנטליים יש בורות כתנאי או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״למצבים-מנטליים יש בורות כתנאי, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם בורות כתנאי, מצבים-מנטליים׳״
- ״טוב, נזירים. כך אתם אומרים, וכך גם אני אומר: ׳כאשר זה קיים, זה נוצר. עם ההופעה של זה, הדבר הזה מופיע.׳ כלומר, עם בורות כתנאי, מצבים-מנטליים נוצרים. עם מצבים-מנטליים כתנאי, הכרה. עם הכרה כתנאי, מנטליות-פיזיות. עם מנטליות-פיזיות כתנאי, ששת בסיסי החושים. עם ששת בסיסי החושים כתנאי, מגע. עם מגע כתנאי, הרגשה. עם הרגשה כתנאי, השתוקקות. עם השתוקקות כתנאי, היאחזות. עם היאחזות כתנאי, התהוות. עם התהוות כתנאי, לידה. עם לידה כתנאי, הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב וייאוש נוצרים. כך הוא מקור כל מסת הסבל הזו.
- אך עם ההתפוגגות והחידלון ללא שארית של בורות מגיע חידלון המצבים-המנטליים. עם חידלון המצבים-המנטליים, חידלון ההכרה. עם חידלון ההכרה, חידלון המנטליות-פיזיות. עם חידלון המנטליות-פיזיות, חידלון ששת בסיסי החושים. עם חידלון ששת בסיסי החושים, חידלון המגע. עם חידלון המגע, חידלון ההרגשה. עם חידלון ההרגשה, חידלון ההשתוקקות. עם חידלון ההשתוקקות, חידלון ההיאחזות. עם חידלון ההיאחזות, חידלון ההתהוות. עם חידלון ההתהוות, חידלון הלידה. עם חידלון הלידה, הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב וייאוש חדלים. כך הוא החידלון של כל מסת הסבל הזו.
- ׳עם חידלון הלידה, חידלון ההזדקנות והמוות׳, כך נאמר. כעת, נזירים, האם הזדקנות ומוות חדלים עם חידלון הלידה או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״הזדקנות ומוות חדלים עם חידלון הלידה, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין. ׳עם חידלון הלידה, חדלים הזדקנות ומוות.״
״׳עם חידלון ההתהוות, חידלון הלידה׳… ׳עם חידלון ההיאחזות, חדלות ההתהווה׳… ׳עם חידלון ההשתוקקות, חידלון ההיאחזות׳… ׳עם חידלון ההרגשה, חידלון ההשתוקקות׳… ׳עם חידלון המגע, חידלון ההרגשה׳… ׳עם חידלון ששת בסיסי החושים, חידלון המגע׳… ׳עם חידלון המנטליות-פיזיות, חידלון ששת בסיסי החושים׳… ׳עם חידלון ההכרה, חידלון המנטליות-פיזיות׳… ׳עם חידלון המצבים-המנטליים, חידלון ההכרה׳… ׳עם חידלון הבורות, חידלון המצבים-המנטליים׳: כך נאמר. כעת, נזירים, האם המצבים-המנטליים חדלים עם חידלון הבורות או לא, או כיצד אתם רואים את העניין?״
״מצבים-מנטליים חדלים עם חידלון הבורות, אדון נכבד. כך אנו רואים את העניין: ׳עם חידלון הבורות, חידלון המצבים-המנטליים.׳״
- ״טוב, נזירים. אז אתם אומרים כך: ׳כאשר זה לא קיים, זה לא נוצר. עם חידלון של זה, זה חדל.׳ כלומר, עם חידלון הבורות מגיע חידלון המצבים-המנטליים. עם חידלון המצבים-המנטליים, חידלון ההכרה. עם חידלון ההכרה, חידלון המנטליות-פיזיות, עם חידלון המנטליות-פיזיות, חידלון ששת בסיסי החושים. עם חידלון ששת בסיסי החושים, חידלון המגע. עם חידלון המגע, חידלון ההרגשה. עם חידלון ההרגשה, חידלון ההשתוקקות. עם חידלון ההשתוקקות, חידלון ההיאחזות. עם חידלון ההיאחזות, חידלון ההתהוות. עם חידלון ההתהוות, חידלון הלידה. עם חידלון הלידה, הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב וייאוש חדלים. כך הוא החידלון של כל מסת הסבל הזו.
- נזירים, עם הידיעה והראייה באופן הזה, האם תתהו לגבי העבר: ׳האם היינו בעבר? האם לא היינו בעבר? מה היינו בעבר? כיצד היינו בעבר? כשהיינו מה, למה הפכנו בעבר?׳?״
״לא, אדון נכבד.״
״עם הידיעה והראייה באופן הזה, האם תתהו לגבי העתיד כך: ׳האם נהיה בעתיד? האם לא נהיה בעתיד? מה נהיה בעתיד? כיצד נהיה בעתיד? כאשר נהיה מה, למה נהפוך בעתיד?׳?״
״לא, אדון נכבד.״
״עם הידיעה והראייה באופן הזה, האם תהיו כעת מבולבלים פנימית בקשר להווה כך: ׳האם אני? האם אינני? מה אני? כיצד אני? מהיכן האדם הזה הגיע? לאן האדם הזה ילך?׳?״
״לא, אדון נכבד.״
- ״נזירים, עם הידיעה והראייה באופן הזה, האם תדברו כך: ׳אנו מכבדים את המורה. אנו מדברים באופן זה מתוך כבוד למורה׳?״
״לא, אדון נכבד.״
״עם הידיעה והראייה באופן הזה, האם תדברו כך: ׳הפרוש אומר זאת, ואנו אומרים זאת בהתאם לעצת המורה׳?״
״לא, אדון נכבד.״
״עם הידיעה והראייה באופן הזה, האם תכירו במורה אחר?״
״לא, אדון נכבד.״
״עם הידיעה והראייה באופן הזה, האם תשובו למנהגים, לעימותים הסוערים, ולאותות מבשרי העתיד של הפרושים והברהמינים הרגילים, ותקבלו אותם כבסיס [של החיים הרוחניים]?״
״לא, אדון נכבד.״
״האם תדברו רק על מה שידעתם, ראיתם, והבנתם בעצמכם?״
״כן, אדון נכבד.״
- ״טוב, נזירים. הודרכתם על ידי בדְהַמַּה הזו, שניתן לראות אותה כאן ועכשיו, אפקטיבית מיידית, מזמינה לבחינה, מובילה פנימה, שעל החכמים לחוות אותה בעצמם. מאחר וזה היה בהקשר לזה שנאמר: ׳נזירים, ניתן לראות את הדְהַמַּה כאן ועכשיו, היא אפקטיבית מיידית, מזמינה לבחינה, מובילה פנימה, כזו שעל החכמים לחוות אותה בעצמם.״
- נזירים, התהוות של עובר מתרחשת הודות לשלושה דברים. הנה, יש את האיחוד בין אם ואב, אך האם אינה בתקופת העיבור, והגַנְדְהַבָּה לא נוכחת – במקרה הזה לא תתרחש התהוות של עובר. הנה, יש איחוד של אם ואב, האם בתקופת העיבור, אך הגַנְדְהַבָּה לא נוכחת – גם במקרה הזה לא תתרחש התהוות של עובר. אך כאשר יש איחוד של אם ואב, והאם בתקופת העיבור, והגַנְדְהַבָּה נוכחת, באמצעות החיבור בין שלושת הדברים הללו תתרחש התהוות של עובר.
- האם נושאת את העובר ברחמה במשך תשעה או עשרה חודשים עם חרדה רבה, במאמץ רב. אז לאחר תשעה או עשרה חודשים, האם יולדת עם חרדה רבה, במאמץ רב. לאחר שהתינוק נולד, היא מזינה אותו בדמה, מאחר וחלב אם מכונה דם בלימוד של המכובד.
- כאשר הוא גדל וגופו מתבגר, הילד משחק בצעצועים כמו כפות צעצוע לחפירה, מחבטי עץ, סלטות, שבשבות צעצוע, מאזני משחק, מכוניות צעצוע, קשת וחץ צעצוע.
- כאשר הוא גדל וגופו מתבגר, הבחור מבדר את עצמו ומוצא הנאה בחמשת החושים, עם מראות הנתפסים בעין… צלילים הנתפסים באוזן… ריחות הנתפסים באף… טעמים הנתפסים בלשון… תחושות הנתפסות בגוף אליהן מתאווים, בהן חושקים, והן מהנות ומושכות, הקשורות לתשוקות חושים, ומעוררות תאווה.
- כאשר הוא רואה צורה עם העין, הוא מתאווה אליה, אם היא מהנה. הוא לא אוהב אותה אם היא לא מהנה. הוא שוהה ללא ביסוס של קשב בגוף, עם תודעה מוגבלת, והוא אינו מבין כפי שהדבר באמת שחרור התודעה והשחרור באמצעות חוכמה, בו המצבים המזיקים והקלוקלים הללו חדלים ללא שארית. הוא מעורב במשיכות ובהתנגדויות, אילו הרגשות שהוא מרגיש – בין אם נעימות או כואבות או לא-נעימות-ולא מכאיבות – הוא מתענג על ההרגשה הזו, הוא מקבל אותה, ונתפס בה. כאשר הוא עושה זאת, עונג עולה בו. ובכן, עונג מהרגשות הוא היאחזות. עם ההיאחזות שלו כתנאי, התהוות [נוצרת]. עם התהוות כתנאי, לידה. עם לידה כתנאי, הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב, וייאוש נוצרים. כך הוא מקור כל מסת הסבל הזו.
עם שמיעת צליל באוזן… עם הרחת ריח באף… עם טעימת טעם בלשון… עם נגיעה בתחושה בגוף… עם תפיסת אובייקט מנטלי עם התודעה, הוא מתאווה אליו, אם הוא מהנה. הוא לא אוהב אותו אם הוא לא מהנה. הוא שוהה ללא ביסוס של קשב בגוף, עם תודעה מוגבלת, והוא אינו מבין כפי שהדבר באמת – השחרור של התודעה ושחרור באמצעות חוכמה, בו המצבים המזיקים והקלוקלים הללו חדלים ללא שארית. הוא מעורב במשיכות ובהתנגדויות, אילו הרגשות שהוא מרגיש – בין אם נעימות או כואבות או לא-נעימות-ולא מכאיבות – הוא מתענג על ההרגשה הזו, הוא מקבל אותה, ונתפס בה. כאשר הוא עושה זאת, עונג עולה בו. ובכן, עונג מהרגשות הוא היאחזות. עם ההיאחזות שלו כתנאי, התהוות [נוצרת]. עם התהוות כתנאי, לידה. עם לידה כתנאי, הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב וייאוש נוצרים. כך הוא מקור כל מסת הסבל הזו.
- הנה נזירים, טַטְהָאגַטַה מופיע בעולם – אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמיימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבְּרַהְמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה. והוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין.
- בעל-בית, בן בעל-בית, אדם כלשהו או בן-שבט שומע את הדְהַמַּה. לאחר ששמע את הדְהַמַּה, הוא רוכש אמון בטַטְהָאגַטַה. כאשר יש בו אמון, הוא חושב לעצמו: 'חיי הבית צפופים ומאובקים, חיי הפרישות חופשיים כמו מרחבים פתוחים. אין זה קל לאדם החי חיי-בית להוביל חיים רוחניים מושלמים לחלוטין, מטוהרים ומלוטשים כצִדְפַּת פנינים מבריקה. נניח שאגלח את ראשי וזקני, אלבש גלימות כתומות ואצא לפרישות מחיי-בית אל חיי חסר-בית.' ולאחר זמן מה הוא עוזב את מצבור רכושו, אם קטן ואם גדול, עוזב את מעגל מכריו, אם קטן ואם גדול, מגלח את ראשו וזקנו, לובש גלימות כתומות, ויוצא מחיי-בית אל חיי חסר-בית.
- לאחר שיצא לפרישות כך, הוא חי מרוסן על פי כללי הנזירים.
לאחר שזנח הרג יצורים חיים, הוא נמנע מלהרוג יצורים חיים. ללא מקל או חרב, בעל מצפון, מלא חמלה ואהבה לרווחת כל היצורים החיים.
לאחר שזנח לקיחת מה שלא ניתן, הוא נמנע מלקחת מה שלא ניתן, מקבל רק מה שניתן, מצפה רק למה שניתן לו, בכך שאינו גונב הוא חי בטוהר.
לאחר שזנח זוגיות, הוא שומר על חיי יחידות, חי בנפרד, נמנע מכל פעילות גסה של מיניות.
לאחר שזנח דיבור שגוי, הנזיר נמנע מלומר שקר, דובר אמת, אמין ומהימן. ניתן לסמוך על דבריו ולבטוח בהם, והוא אינו מטעה אף אחד בעולם.
לאחר שזנח דיבור מפלג, הוא אינו חוזר במקום אחר על מה ששמע במקום אחד כדי להפריד ולסכסך בין אלה, ואינו חוזר במקום אחד על מה ששמע במקום אחר כדי להפריד ולסכסך בין ההם. כך, הוא מפייס ומפשר בין המסוכסכים ומקדם אחווה בין המאוחדים, יוצר הרמוניה, שמחה, אהבה, ונועם, ומדבר בזכות השלום והשלווה.
לאחר שזנח דיבור גס, הוא נמנע מלדבר בגסות. הוא מדבר במילים עדינות, נעימות לאוזן, חביבות, נוגעות ללב, אדיבות, ידידותיות ואהובות על רבים.
לאחר שזנח דיבור סרק, הנזיר נמנע משיחות סרק. הוא מדבר בזמן המתאים, על מה שנכון ומועיל, על הדְהַמַּה ועל שיטת המוסר והתרגול. את דבריו כדאי לזכור, הם מתוזמנים היטב, נתמכים בסיבות, מוגדרים היטב וקשורים למטרה.
הוא נמנע מפגיעה בזרעים ובצמחים.
הוא אוכל רק פעם ביום ונמנע מאכילה בלילה ובזמנים לא נאותים.
הוא נמנע מצפייה בריקודים, שירה, נגינה מוזיקה ומופעים.
הוא נמנע משימוש בזרים, בשמים, תכשיטים, קישוטים ועיטורים.
הוא נמנע משימוש במיטות ובמושבים גבוהים או מפוארים.
הוא נמנע מקבלת כסף וזהב.
הוא נמנע מקבלת תבואה או בשר לא מבושלים.
הוא נמנע מקבלת נשים ונערות,
הוא נמנע מקבלת עבדים ושפחות,
הוא נמנע מקבלת עזים וכבשים,
הוא נמנע מקבלת עופות וחזירים,
הוא נמנע מקבלת פילים, בקר, סוסים ואתונות.
הוא נמנע מקבלת שדות וקרקעות.
הוא נמנע מלשמש כשליח או כמעביר מסרים.
הוא נמנע מקנייה ומכירה, משימוש במאזני שקר ומכשירי מדידה מזייפים, מלקיחת שוחד ומשחיתות, ממעשי תרמית והונאה, מפציעה, הריגה, אסירה, מעשי שוד וביזת מזון.
- הוא הופך שבע רצון עם גלימות להגנה על גופו ועם נדבות מזון לתחזוקת קיבתו, ולהיכן שהוא הולך, הוא לוקח רק את אלה עמו. בדיוק כמו ציפור, להיכן שהיא הולכת, היא עפה עם כנפיה כמשא היחיד שלה, כך גם הנזיר הופך שבע רצון עם גלימות להגנה על גופו ועם נדבות מזון לתחזוקת קיבתו, ולהיכן שהוא הולך, הוא לוקח רק את אלה עמו. כשיש לו את הבסיס הזה של התנהגות מוסרית אצילית, הוא חווה בעצמו ברכה חסרת אשמה.
- כאשר הוא רואה צורה עם העיניים, הוא אינו נתפס בסימניה ובמאפייניה. מאחר ואם היה מותיר את חוש הראייה לא מאובטח, מצבים מזיקים של חמדנות וצער היו עלולים לפלוש אליו, הוא מתרגל את דרך הריסון, הוא מאבטח את חוש הראייה, הוא מקדיש את עצמו לריסון חוש הראייה. כאשר הוא שומע צליל עם האוזניים… כאשר הוא מריח ריח עם האף… כאשר הוא חש טעם בלשון… כאשר הוא חש תחושה בגוף… כאשר הוא תופס מחשבה בתודעתו, הוא אינו נתפס בסימניה ובמאפייניה. מאחר ואם היה מותיר את חוש החשיבה לא מאובטח, גורמים מזיקים של חמדנות וצער היו עלולים לפלוש אליו, הוא מתרגל את דרך הריסון, הוא מאבטח את חוש החשיבה, הוא מקדיש את עצמו לריסון חוש החשיבה. כשיש לו את הריסון האצילי הזה של החושים, הוא חווה בעצמו ברכה בלתי מוכתמת.
- הוא הופך למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא הולך קדימה או אחורה, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא מביט לפנים או לצדדים, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא מותח או מכופף את איבריו, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא לובש את גלימותיו ונושא את גלימתו החיצונית וקערתו, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא אוכל, שותה, בולע מזון, וטועם, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא מטיל צואה ושתן, למי שפועל בהבנה מלאה כאשר הוא הולך, עומד, יושב, נרדם, מתעורר, מדבר ושותק.
- כשיש לו את היכולת הזו של התנהגות מוסרית, הריסון האצילי של החושים, וכשיש לו את הקשב וההבנה המלאה האציליים הללו, הוא מוצא מקום שהות מבודד: יער, מרגלות עץ, הר, עמק, מערה בצד גבעה, אדמות קבורה, מעבה הג'ונגל, מרחב פתוח או ערמת קש.
- בשובו מסבב נדבות המזון, לאחר שסיים לאכול הוא יושב ברגליים משוכלות, ומכונן קשב לפניו. לאחר שזנח חמדנות ביחס לעולם, הוא שוהה עם תודעה חופשיה מחמדנות. הוא מטהר את תודעתו מחמדנות. לאחר שזנח זדון ושנאה, הוא שוהה עם תודעה חופשיה מזדון, בעל חמלה כלפי כל היצורים החיים. הוא מטהר את תודעתו מזדון ושנאה. לאחר שזנח עייפות ועצלות, תופס אור, קשוב ומודע לגמרי. הוא מטהר את תודעתו מעייפות ועצלות. לאחר שזנח חוסר-שקט וחרטה, הוא שוהה חסר טרדות עם תודעה שלווה מבפנים. הוא מטהר את תודעתו מחוסר-שקט וחרטה. לאחר שזנח ספק, הוא שוהה מעבר לספקות, חסר-בלבול ביחס למצבים מיטיבים. הוא מטהר את תודעתו מספק.
- לאחר שזנח כך את חמשת המכשולים הללו, פגמים של התודעה שמחלישים חוכמה, מבודד למדי מהנאות חושים, מבודד ממצבים-מנטליים מזיקים, הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה הראשונה… עם הרגעה והדממה פנימית של המחשבה-היזומה והחשיבה הלא-יזומה, הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה השנייה… עם התפוגגות של תחושת ההתעלות… הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה השלישית… עם זניחה של עונג וכאב… הוא נכנס ושוהה בגְ׳הָאנַה הרביעית… אשר אין בה לא כאב ולא עונג וניחנת בקשב טהור בשל שוויון-נפש.
- כאשר הוא רואה צורה עם העין, הוא אינו מתאווה אחריה אם היא מושכת, הוא אינו סולד ממנה אם היא דוחה. הוא שוהה עם קשב נוכח בגוף, עם תודעה חסרת גבולות, והוא מבין כפי שהדבר באמת השחרור של התודעה והשחרור באמצעות חוכמה היכן שהמצבים המנטליים הרעים והמזיקים הללו חדלים ללא שארית. לאחר שהוא זנח מציאת חן ואי מציאת חן, אי אילו הרגשות שהוא מרגיש, בין אם נעימות או מכאיבות או לא-נעימות- ולא-מכאיבות, הוא אינו מוצא הנאה בהרגשה הזו, אינו מקבל אותה, ואינו ממשיך לאחוז בה. כאשר הוא אינו עושה זאת, ההנאה מהרגשות חדלה בו. עם חידלון ההנאה, מגיע חידלון ההיאחזות. עם חידלון ההיאחזות, חידלון ההתהוות. עם חידלון ההתהוות, חידלון הלידה. עם חידלון הלידה, חדלים הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב, וייאוש נוצרים. כך הוא קץ מקור כל מסת הסבל הזו.
עם שמיעת צליל באוזן… עם הרחת ריח באף… עם טעימת טעם בלשון… עם תחושת מגע בגוף… עם תפיסת אובייקט-מנטלי בתודעה, הוא אינו מתאווה אחריו אם הוא מושך, הוא אינו סולד ממנו אם הוא דוחה… עם חידלון ההנאה שלו מגיע חידלון ההיאחזות. עם חידלון ההיאחזות, חידלון ההתהוות. עם חידלון ההתהוות, חידלון הלידה. עם חידלון הלידה, חדלים הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב, וייאוש. כך הוא קץ מקור כל מסת הסבל הזו.
- נזירים, זכרו את הדרשה הזו שלי בקצרה כ׳שחרור בהשמדת ההשתוקקות׳, אך זכרו את הנזיר סָאטִי, בן הדייג, כלכוד ברשת עצומה של השתוקקות, במלכודת ההשתוקקות.״
כך אמר הבּוּדְּהַה. והנזירים היו מרוצים ושמחים מדבריו של המכובד.