Mahā-Assapura Sutta || מַהָא-אַסַּפּוּרַה סוּטַּה
- כך שמעתי. פעם התגורר המכובד בארץ אַנְגַן בעיר האַנְגַנִים אַסַּפּוּרַה. שם פנה הבּוּדְּהַה אל הנזירים ואמר: ״נזירים.״
״אדון נכבד״, הם השיבו. והמכובד דיבר:
- ״׳פרושים, פרושים׳, נזירים, כך אנשים רואים אתכם. וכאשר אתם נשאלים ׳מה אתם?׳, אתם טוענים שאתם פרושים. מאחר וכך אתם מתוארים וזה מה שאתם טוענים שאתם, עליכם לאמן את עצמכם כך: ׳אנו ניקח על עצמנו ונתרגל את הדברים הללו שעושים אדם לפרוש, שעושים אדם לברהמין, כך שהתואר שלנו יהיה אמיתי ואותנטי, ושהתמיכה של אלו אשר מעניקים גלימות, נדבות מזון, מקומות מגורים, וצרכי מרפא, בהם אנו משתמשים יזכו אותם בפירות ובהטבות גדולים, ושהיציאה שלנו לפרישות לא תהיה לריק, אלא מניבה פירות ופורה.׳
- נזירים, ומהם הדברים שעושים אדם לפרוש, שעושים אדם לברהמין? נזירים, עליכם לאמן עצמכם כך: ׳אנו נהיה בעלי בושה ומורא מלעשות רע.׳ כעת, נזירים, יתכן ותחשבו: ׳יש בנו בושה ומורא מלעשות רע. זה די והותר, מה שנעשה כבר מספיק, מטרת הפרישות הושגה, אין מה לעשות מעבר לכך.׳ ותהיו מסופקים במידה זו. אך נזירים, אני מודיע לכם, ומכריז בפניכם: אתם המחפשים את מעמד הפרוש, לא מתקרבים למטרת הפרישות כל עוד יש עוד מה לעשות.
- מה עוד יש לעשות מעבר לכך? נזירים עליכם לאמן את עצמכם כך: ׳ההתנהגות הגופנית שלנו תהיה מטוהרת, ברורה ופתוחה, ללא דופי ומרוסנת, ואנו לא נשבח את עצמנו ונזלזל באחרים בהקשר להתנהגות הגופנית המטוהרת הזו.׳ כעת, נזירים, יתכן ותחשבו כך: ׳יש בנו בושה ומורא מלעשות רע, וההתנהגות הגופנית שלנו מטוהרת. זה די והותר, מה שנעשה כבר מספיק, מטרת הפרישות הושגה, אין מה לעשות מעבר לכך.׳ ותהיו מסופקים במידה זו. אך נזירים, אני מודיע לכם ומכריז בפניכם: אתם אשר מחפשים את מעמד הפרוש, לא מתקרבים למטרת הפרישות כל עוד יש עוד מה לעשות.
- מה עוד יש לעשות מעבר לכך? נזירים עליכם לאמן את עצמכם כך: ׳ההתנהגות המילולית שלנו תהיה מטוהרת, ברורה ופתוחה, ללא דופי ומרוסנת, ואנו לא נשבח את עצמנו ונזלזל באחרים בהקשר להתנהגות המילולית המטוהרת הזו.׳ כעת, נזירים, יתכן ותחשבו כך: ׳יש בנו בושה ומורא מלעשות רע, ההתנהגות הגופנית שלנו מטוהרת, וההתנהגות המילולית שלנו מטוהרת. זה די והותר, מה שנעשה כבר מספיק, מטרת הפרישות הושגה, אין מה לעשות מעבר לכך.׳ ותהיו מסופקים במידה זו. אך נזירים, אני מודיע לכם, ומכריז בפניכם: אתם אשר מחפשים את מעמד הפרוש, לא מתקרבים למטרת הפרישות כל עוד יש עוד מה לעשות.
- מה עוד יש לעשות מעבר לכך? נזירים עליכם לאמן את עצמכם כך: ׳ההתנהגות המנטלית שלנו תהיה מטוהרת, ברורה ופתוחה, ללא דופי ומרוסנת, ואנו לא נשבח את עצמנו ולא נזלזל באחרים בהקשר להתנהגות המנטלית המטוהרת הזו.׳ כעת, נזירים, יתכן ותחשבו כך: ׳יש בנו בושה ומורא מלעשות רע, ההתנהגות הגופנית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המילולית שלנו מטוהרת, וההתנהגות המנטלית שלנו מטוהרת. זה די והותר, מה שנעשה כבר מספיק, המטרה של הפרישות הושגה, אין מה לעשות מעבר לכך.׳ ותהיו מסופקים במידה זו. אך נזירים, אני מודיע לכם ומכריז בפניכם: אתם אשר מחפשים את מעמד הפרוש, לא מתקרבים למטרת הפרישות כל עוד יש עוד מה לעשות.
- מה עוד יש לעשות מעבר לכך? נזירים עליכם לאמן את עצמכם כך: ׳דרך העיסוק שלנו תהיה מטוהרת, ברורה ופתוחה, ללא דופי ומרוסנת, ואנו לא נשבח את עצמנו ולא נזלזל באחרים בהקשר לדרך העיסוק המטוהרת הזו.׳ כעת, נזירים, יתכן ותחשבו כך: ׳יש בנו בושה ומורא מלעשות רע, ההתנהגות הגופנית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המילולית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המנטלית שלנו מטוהרת, ודרך העיסוק שלנו מטוהרת. זה די והותר, מה שנעשה כבר מספיק, המטרה של הפרישות הושגה, אין מה לעשות מעבר לכך.׳ ותהיו מסופקים במידה זו. אך נזירים, אני מודיע לכם ומכריז בפניכם: אתם אשר מחפשים את מעמד הפרוש, לא מתקרבים למטרת הפרישות כל עוד יש עוד מה לעשות.
- מה עוד יש לעשות מעבר לכך? נזירים, עליכם לאמן את עצמכם כך: ״אנו נאבטח את החושים. כאשר נראה צורה עם העין, לא נאחז בסימנים או במאפיינים שלה. מאחר, ואם נותיר את חוש העין לא מאובטח, מצבים רעים ומזיקים של חמדנות וצער עלולים לפלוש אלינו, אנו נתרגל את הדרך לרסן אותה, אנו נאבטח את העין. כאשר נשמע צליל עם האוזן… כאשר נריח ריח עם האף… כאשר נטעם טעם עם הלשון… כאשר נחוש מגע עם הגוף… כאשר נתפוס אובייקט מנטלי עם התודעה, לא נאחז בסימנים או במאפיינים שלו. מאחר, ואם נותיר את חוש התודעה לא מאובטח, מצבים רעים ומזיקים של חמדנות וצער עלולים לפלוש אלינו, אנו נתרגל את הדרך לרסן אותה, אנו נאבטח את התודעה.׳ כעת, נזירים, יתכן ותחשבו כך: ׳אנו בעלי בושה ומורא מלעשות רע, ההתנהגות הגופנית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המילולית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המנטלית שלנו מטוהרת, ודרך העיסוק שלנו מטוהרת, ואנו מאבטחים את חושינו. זה די והותר, מה שנעשה כבר מספיק, המטרה של הפרישות הושגה, אין מה לעשות מעבר לכך.׳ ותהיו מסופקים במידה זו. אך נזירים, אני מודיע לכם ומכריז בפניכם: אתם אשר מחפשים את מעמד הפרוש, לא מתקרבים למטרת הפרישות כל עוד יש עוד מה לעשות.
- מה עוד יש לעשות מעבר לכך? נזירים, עליכם לאמן את עצמכם כך: ׳אנו נהיה מתונים באכילה. נשקול את העניין בחוכמה – אנו נאכל לא לשם שעשוע או שכרון חושים, וגם לא לשם גוף יפה ומושך, אלא רק לשם תחזוקת והמשך חיי הגוף הזה, לשם סיום חוסר הנוחות, ולתמיכה בחיים הרוחניים, במחשבה: ׳כך אפסיק הרגשות ישנות מבלי לעורר הרגשות חדשות ואהיה בריא וחסר אשמה ואחיה בנוחות.׳׳ כעת, נזירים, יתכן ותחשבו כך: ׳אנו בעלי בושה ומורא מלעשות רע, ההתנהגות הגופנית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המילולית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המנטלית שלנו מטוהרת, ודרך העיסוק שלנו מטוהרת, אנו מאבטחים את חושינו, ואנו מתונים באכילה, זה די והותר, מה שנעשה כבר מספיק, המטרה של הפרישות הושגה, אין מה לעשות מעבר לכך.׳ ותהיו מסופקים במידה זו. אך נזירים, אני מודיע לכם ומכריז בפניכם: אתם אשר מחפשים את מעמד הפרוש, לא מתקרבים למטרת הפרישות כל עוד יש עוד מה לעשות.
- מה עוד יש לעשות מעבר לכך? נזירים, עליכם לאמן את עצמכם כך: ׳אנו נהיה מסורים לערנות. במשך היום, בזמן הליכה הנה והנה ובזמן ישיבה, אנו נטהר את תודעתנו ממצבים-מנטליים מכשילים. במשמורת הראשונה של הלילה, בזמן הליכה הנה והנה ובזמן ישיבה, אנו נטהר את תודעתנו ממצבים-מנטליים מכשילים. במשמורת האמצעית של הלילה אנו נשכב על צד ימין בתנוחת האריה עם כף רגל אחת על גבי השנייה, בקשב ובמודעות מלאה, לאחר שקבענו בראשנו את הזמן ליקיצה. לאחר היקיצה, במשמורת השלישית של הלילה, בזמן הליכה הנה והנה ובזמן ישיבה, אנו נטהר את תודעתנו ממצבים-מנטליים מכשילים.׳ כעת, נזירים, יתכן ותחשבו כך: ׳אנו בעלי בושה ומורא מלעשות רע, ההתנהגות הגופנית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המילולית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המנטלית שלנו מטוהרת, ודרך העיסוק שלנו מטוהרת, אנו מאבטחים את חושינו, אנו מתונים באכילה, ואנו מסורים לערנות, זה די והותר, מה שנעשה כבר מספיק, המטרה של הפרישות הושגה, אין מה לעשות מעבר לכך.׳ ותהיו מסופקים במידה זו. אך נזירים, אני מודיע לכם ומכריז בפניכם: אתם אשר מחפשים את מעמד הפרוש, לא מתקרבים למטרת הפרישות כל עוד יש עוד מה לעשות.
- מה עוד יש לעשות מעבר לכך? נזירים, עליכם לאמן את עצמכם כך: ׳אנו נהיה בעלי קשב והבנה מלאה. אנו נפעל בהבנה מלאה בזמן הליכה ובזמן חזרה. אנו נפעל בהבנה מלאה בזמן שנביט קדימה ובזמן שנביט הצידה. אנו נפעל בהבנה מלאה בזמן שנמתח ונכווץ את איברנו. אנו נפעל בהבנה מלאה בזמן שנלבש את גלימותינו ונישא את הגלימה החיצונית והקערה שלנו. אנו נפעל בהבנה מלאה בזמן אכילה, שתייה, לעיסה, טעימה ובליעה. אנו נפעל בהבנה מלאה בזמן שנטיל צואה ושתן. אנו נפעל בהבנה מלאה בזמן הליכה, עמידה, ישיבה, הירדמות, התעוררות, דיבור ושתיקה.׳ כעת, נזירים, יתכן ותחשבו כך: ׳אנו בעלי בושה ומורא מלעשות רע, ההתנהגות הגופנית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המילולית שלנו מטוהרת, ההתנהגות המנטלית שלנו מטוהרת, ודרך העיסוק שלנו מטוהרת, אנו מאבטחים את חושינו, אנו מתונים באכילה, אנו מסורים לערנות, ואנו בעלי קשב והבנה מלאה. זה די והותר, מה שנעשה כבר מספיק, המטרה של הפרישות הושגה, אין מה לעשות מעבר לכך.׳ ותהיו מסופקים במידה זו. אך נזירים, אני מודיע לכם ומכריז בפניכם: אתם אשר מחפשים את מעמד הפרוש, לא מתקרבים למטרת הפרישות כל עוד יש עוד מה לעשות.
- מה עוד יש לעשות מעבר לכך? הנה, נזירים, נזיר הולך אל מקום שליו ומבודד: יער, מרגלות עץ, הר, עמק, מערה בצלע גבעה, אדמות קבורה, מעבה הג׳ונגל, מרחב פתוח, ערמת קש.
- לאחר שהוא שב מסבב נדבות המזון, ומסיים את ארוחתו, הוא מתיישב ברגליים משוכלות, בגב זקוף, ומכונן בעצמו קשב. בזניחת חמדנות כלפי העולם, הוא חי עם תודעה חופשיה מחמדנות, הוא מטהר את תודעתו מחמדנות. בזניחת טינה, הוא חי עם תודעה חופשיה מטינה, בעל חמלה לרווחת כל היצורים החיים. הוא מטהר את תודעתו מטינה. בזניחת עייפות ועצלות, הוא חי חופשי מעייפות ועצלות, תופס אור, קשוב ומודע לגמרי, הוא מטהר את תודעתו מעייפות ועצלות. בזניחת חוסר שקט וחרטה, הוא חי לא מוטרד עם תודעה בשלווה פנימית. הוא מטהר את תודעתו מחוסר שקט וחרטה. בזניחת ספק, הוא חי מעבר לספק, לא מבולבל ביחס למצבים מיטיבים. הוא מטהר את תודעתו מספק.
- נזירים, נניח ומישהו היה לוקח הלוואה ויוזם עסק, והעסק שלו היה מצליח כך שהיה יכול להשיב את הכסף של ההלוואה הישנה ואף היה נותר לו מספיק על מנת לתמוך ברעיה. אז כאשר היה מהרהר בדבר, הוא היה מאושר ומלא שמחה. או נניח שאדם היה מיוסר, סובל וחולה אנושות, ולא היה לו חשק לאכול וגופו היה נטול כוח, אך מאוחר יותר הוא היה משתקם מהמחלה, והיה שב לו החשק לאוכל ושב הכוח לגופו, אז כאשר היה מהרהר בדבר, הוא היה מאושר ומלא שמחה. או נניח שאדם נאסר בבית כלא, אך מאוחר יותר הוא משוחרר מבית הכלא, מוגן ובטוח, ללא הפסד ברכוש. אז כאשר היה מהרהר בדבר, הוא היה מאושר ומלא שמחה. או נניח ואדם היה עבד, לא עצמאי אלא תלוי באחרים, מבלי היכולת ללכת לאן שירצה, אך מאוחר יותר הוא היה משתחרר מהעבדות, תלוי רק בעצמו, לא תלוי באחרים, אדם חופשי היכול ללכת לאן שיחפוץ. אז כאשר היה מהרהר בדבר, הוא היה מאושר ומלא שמחה. או נניח ואדם עם עושר ורכוש היה עולה על דרך מדברית, ולאחר מכן הוא היה צולח את המדבר, בטוח ומוגן, ללא הפסד ברכוש. אז כאשר היה מהרהר בדבר, הוא היה מאושר ומלא שמחה. כך גם, נזירים, כאשר חמשת המכשולים הללו לא נזנחו בו, נזיר רואה אותם בהתאמה כחוב, כמחלה, כמאסר, כעבדות וכדרך מדברית. אך לאחר שחמשת המכשולים הללו נזנחו בו, הוא רואה אותם כחופש מחובות, בריאות, שחרור מכלא, שחרור מעבדות וכארץ בטוחה.
- לאחר שזנח את חמשת המכשולים, פגמי התודעה מחלישי החוכמה, מבודד מתשוקות חושים, מבודד ממצבים-מנטליים שליליים, הוא נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הראשונה, המלווה בחשיבה יזומה וחשיבה לא-יזומה, מלווה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מהינתקות. והוא גורם לתחושות ההתעלות והשמחה העילאית האלה הנולדות מהינתקות להתפרש, להיספג, לקרון ולמלא את גופו כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא תחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מהינתקות. כשם שמשרת אמבט מיומן או שולייתו היו לָשִים אבקת סבון עם מים בתוך כיור מתכת, ויוצרים מהם כדור רך, עד שהכדור העשוי אבקת סבון היה הופך לגוש סַפוּג בשמן, עטוי שמן, שדבר לא זולג ממנו. כך הנזיר ממלא, פורש, סופג וקורן את תחושות ההתעלות והשמחה העילאית בכל גופו כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא תחושות ההתעלות והשמחה העילאית האלה הנולדות מהינתקות.
- בהמשך, נזירים, עם החשיבה היזומה והחשיבה ולא-יזומה, הנזיר נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה השנייה, עם ביטחון עצמי ואחדות התודעה, ללא חשיבה יזומה וחשיבה ולא-יזומה, עם תחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מריכוז. והוא גורם לתחושות ההתעלות והשמחה העילאית האלה הנולדות מריכוז להתפרש, להיספג, לקרון, ולמלא את גופו כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא תחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מריכוז. כפי שבאגם עמוק אשר מימיו נובעים מקרקעיתו, ואין בו זרימת מים ממזרח, מערב, צפון או דרום, והוא מתמלא רק לעתים ממקלחות גשם מתונות, ועדיין זרם של מים קרים הנובעים מתוך האגם היו מתפרשים, ממלאים ונספגים בכל האגם כך שלא הייתה ולו נקודה אחת בכל האגם שאינה ספוגה במים הקרים, כך גם נזיר גורם לתחושות ההתעלות והשמחה העילאית האלה הנולדות מריכוז להתפרש, להיספג, לקרון ולמלא את גופו כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא תחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מריכוז.
- בהמשך, נזירים, עם התפוגגות תחושת ההתעלות, הנזיר שוהה בשוויון-נפש, בקשב ובמודעות מלאה, וחווה בגופו שמחה עילאית והוא נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה השלישית, עליה אומרים האציליים: 'מאושר הוא החי בקשב ובשוויון-נפש׳. הוא גורם לשמחה העילאית נטולת תחושות התעלות להתפרש, להיספג, לקרון, ולמלא את גופו, כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא שמחה עילאית נטולת תחושות התעלות. כפי שבבריכת לוטוסים כחולים, אדומים או לבנים, שבה פרחים אשר נולדו בתוך המים, צמחו בתוך המים, ומעולם לא עלו מעל קו המים, ומים צוננים פרושים סביבם, ספוגים בהם, ממלאים ועוטפים אותם עד לקצותיהם ולשורשיהם, כך שאין חלק בכל הלוטוסים הללו שאינו עטוף במים צוננים. כך גם נזיר גורם לשמחה העילאית ללא התעלות להתפרש, להיספג, לקרון, ולמלא את גופו כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא שמחה עילאית נטולת תחושות התעלות.
- בהמשך, עם זניחת הנאה וכאב, והשקטת שמחה ועצב קודמים, הוא נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הרביעית נטולת ההנאה והכאב, ומטוהרת בקשב בשל שוויון-נפש. והוא יושב, ממלא את גופו בטוהר ובבהירות מנטלית, כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא טוהר ובהירות מנטלית. כפי שאדם היה יושב מכוסה בבד לבן מכף רגל ועד ראש, כך שלא היה ולו חלק אחד בכל גופו שאינו עטוי בבד לבן, כך הנזיר יושב כשגופו מלא בטוהר ובבהירות מנטלית, כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו שאינה מלאה בטוהר ובבהירות מנטלית.
- כאשר תודעתו המרוכזת כך מטוהרת וצלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה ושלווה, הוא מכוון ומַטֶה את תודעתו לידיעה של הזכרות בחיים קודמים. הוא נזכר בחיים קודמים רבים: לידה אחת, שתי לידות, שלוש, ארבע או חמש לידות, עשר, עשרים, שלושים, ארבעים או חמישים לידות, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות, תקופות רבות של התכווצות היקום, תקופות רבות של התפשטות היקום, תקופות רבות של התכווצות והתפשטות היקום, והוא נזכר: 'אז זה היה שמי, זה היה שבט המוצא שלי, זה היה המראה שלי, זה היה המזון שלי, אלה היו חוויותיי של שמחה וכאב, זו הייתה תוחלת חיי. ועם מותי במקום ההוא, הופעתי במקום אחר, שם זה היה שמי… ולאחר מותי במקום ההוא, נולדתי מחדש כאן.' כך הוא נזכר בכמה מחייו הקודמים על צורותיהם ופרטיהם. כפי שאדם היה הולך מכפרו שלו אל כפר אחר, ומהכפר ההוא שוב אל כפר אחר, ומהכפר ההוא היה חוזר אל כפרו שלו. הוא היה חושב לעצמו: 'הלכתי מהכפר שלי אל הכפר ההוא, שם עמדתי, ישבתי, דיברתי או שתקתי באופן הזה. ומהכפר ההוא הלכתי שוב אל כפר אחר, שם עמדתי, ישבתי, דיברתי או שתקתי באופן הזה. ומהכפר ההוא שבתי אל הכפר שלי.' כך נזיר עם תודעה מרוכזת… מכוון ומטה את תודעתו לידיעה של חיים קודמים, והוא נזכר בחיים קודמים רבים.
- כאשר תודעתו המרוכזת כך מטוהרת וצלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה ושלווה, הוא מכוון ומַטֶה את תודעתו לידיעה של מוות ולידה מחדש של יצורים חיים. באמצעות העין השמיימית, המזוככת, והנעלה על זו האנושית, הוא רואה יצורים מתים ונולדים מחדש: פשוטים ואצילים, מוצלחים ולא מוצלחים, ביעדים של אושר ואומללות בהתאם לפעולות שלהם, והוא יודע: 'היצורים האלה, על סמך התנהגותם הרעה בגוף, בדיבור ובמחשבה, והזלזול שהפגינו כלפי האציליים, ומכיוון שהיו בעלי אמונות מוטעות ופעלו על פי השקפותיהם השגויות – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, מופיעים בעולמות תחתונים, ביעדי אומללות, במישורי צער, בגיהינום. לעומת זאת, היצורים האלה, על סמך התנהגותם הטובה בגוף, בדיבור ובמחשבה, והכבוד שהפגינו כלפי האציליים, ומכיוון שהיו בעלי אמונות נכונות ופעלו על פי השקפותיהם הנכונות – עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הופיעו ביעדים של אושר, בעולמות שמיימיים.' כך עם העין השמיימית… הוא רואה יצורים מתים ונולדים מחדש בהתאם לפעולות שלהם. כפי שהיו שני בתים עם דלתות ואדם עם ראייה טובה שהיה עומד שם ביניהן היה רואה אנשים נכנסים לבתים ויוצאים וחולפים מכאן לשם, כך גם עם העין השמיימית, המזוככת והנעלה על זו האנושית, הנזיר רואה יצורים מתים ונולדים מחדש: פשוטים ואצילים, מוצלחים ולא מוצלחים, ביעדים של אושר ואומללות… והוא מבין כיצד יצורים חיים מתים ונולדים בהתאם לפעולות שלהם.
- כאשר תודעתו המרוכזת, כך מטוהרת וצלולה, חסרת-דופי, נטולת פגמים, גמישה, מוכנה, יציבה ושלווה, הוא מכוון ומַטֶה את תודעתו לידיעה של חידלון התחלואים. והוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו סבל.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו מקור הסבל.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו קץ הסבל.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זוהי דרך התרגול המובילה לקץ הסבל.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'אלה התחלואים.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו המקור לתחלואים.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו קץ התחלואים.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זוהי דרך התרגול המובילה לקץ התחלואים'. וכאשר הוא יודע ורואה כך, תודעתו משוחררת מהתחלואים של תאוות חושים, מהתחלואים של קיום, ומהתחלואים של בורות. כאשר הוא משוחרר, הידיעה מופיעה בו: 'זהו שחרור' והוא מבין: 'הלידה הגיעה אל קִצַּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצַּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין יותר מזה דבר.' כפי שבערוץ נחל למרגלות הר היה אגם עם מים צלולים ושקטים, כמראה ממורקת, ואדם בעל עין חדה העומד על הגדה היה רואה קונכיות, צדפים, חול, חלוקי נחל ולהקות דגים נעות או חסרות תנועה, והוא היה חושב לעצמו: 'זהו אגם עם מים צלולים ושקטים, כמראה ממורקת, ובתוכו יש קונכיות, צדפים, חול, חלוקי נחל, ולהקות דגים נעות או חסרות תנועה.' כך גם נזיר מבין כפי שזה באמת: ׳זהו סבל׳… הוא מבין: 'הלידה הגיעה אל קִצַּהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קִצַּם, מה שהיה לעשות נעשה, אין יותר מזה דבר.'
- נזירים, נזיר כזה מכונה פרוש, ברהמין, מי שנרחץ, מי שהשיג את הידיעה, מלומד רוחני, אצילי, אַרַהַנְט.
- וכיצד נזיר הוא פרוש? הוא השקיט מצבים שליליים ומזיקים שמזהמים, גורמים לחידוש ההתהוות, מביאים צרות, מבשילים לסבל, ומובילים ללידה עתידית, הזדקנות ומוות. כך נזיר הוא פרוש.
- וכיצד נזיר הוא ברהמין? הוא נפטר ממצבים שליליים ומזיקים שמזהמים, גורמים לחידוש ההתהוות, מביאים צרות, מבשילים לסבל, ומובילים ללידה עתידית, הזדקנות ומוות. כך נזיר הוא ברהמין.
- וכיצד נזיר הוא מי שנרחץ? הוא שטף מעצמו מצבים שליליים ומזיקים שמזהמים, גורמים לחידוש ההתהוות, מביאים צרות, מבשילים לסבל, ומובילים ללידה עתידית, הזדקנות ומוות. כך נזיר הוא מי שנרחץ.
- וכיצד נזיר הוא מי השיג ידיעה? הוא ידע מצבים שליליים ומזיקים שמזהמים, גורמים לחידוש ההתהוות, מביאים צרות, מבשילים לסבל, ומובילים ללידה עתידית, הזדקנות ומוות. כך נזיר הוא מי שהשיג ידיעה.
- וכיצד נזיר הוא מלומד רוחני? המצבים השליליים והמזיקים שמזהמים, גורמים לחידוש ההתהוות, מביאים צרות, מבשילים לסבל, ומובילים ללידה עתידית, הזדקנות ומוות, נשטפו ממנו. כך נזיר הוא מלומד רוחני.
- וכיצד נזיר הוא אצילי? המצבים השליליים והמזיקים שמזהמים, גורמים לחידוש ההתהוות, מביאים צרות, מבשילים לסבל, ומובילים ללידה עתידית, הזדקנות ומוות, רחוקים ממנו. כך נזיר הוא אצילי.
- וכיצד נזיר הוא אַרַהַנְט? המצבים השליליים והמזיקים שמזהמים, גורמים לחידוש ההתהוות, מביאים צרות, מבשילים לסבל, ומובילים ללידה עתידית, הזדקנות ומוות, רחוקים ממנו. כך נזיר הוא אַרַהַנְט.
כך אמר הבּוּדְּהַה, והנזירים היו שמחים ומרוצים מדבריו של המכובד.