הייתה לי הזכות להשתתף בריטריט מֵטָּא עם המורה סַיָאדוֹ אוּ אִינּדַקַה (צְ׳הַנּמִייָאי מִייִנְג סַיָאדוֹ) בפברואר 2018 במרכז המדיטציה הצפוני שלו בסמוך לעיירה פִּיִין-אוּ-לְוויִן (Pyin-U-Lwin) שבמיאנמר (בורמה). הריטריט ארך ארבעה-עשר יום ונועד למתרגלים מערביים (לא-בורמזים). מרכז המדיטציה של הסַיָאדוֹ ממוקם בסביבה כפרית מבודדת ומראהו כשל גן בוטני שופע עצי נוי ופרי ומינים רבים של פרפרים וציפורים. הריטריט נערך בשתיקה אצילית ובו התמקדנו בפיתוח מֵטָּא מהבוקר עד הלילה, כשמונה שעות תרגול ביום במדיטציה קבוצתית ויחידנית. את הסַיָאדוֹ הכרתי כבר לפני כ-17 שנה כאשר הגעתי לריטריט וִיפַּסַנָא של שבעה חודשים במרכז המדיטציה של מורו המכובד סַיָאדוֹ אוּ גָ׳אנַקַה (Sayadaw U Janaka). הסַיָאדוֹ לקח אותי תחת חסותו והדריך אותי בתרגול מורכב ומתקדם של וִיפַּסַנָא אשר התקדם במהירות והניב פירות דְהַמַּה רבים. לצערי, שנים רבות לא עלה בידי לשוב לבורמה, אם כי המשכתי באדיקות בתרגול וִיפַּסַנָא וסַמַתְהַה תחת מורים שונים וטובים. בשנים האחרונות הסַיָאדוֹ מקדם את תרגול המֵטָּא ומדי שנה מוביל ריטריטים של שבועיים וארבעה שבועות, המיועדים למערביים.

תרגול מֵטָּא אמנם לא היה זר לי מאחר ומורי וִיפַּסַנָא רבים ממליצים להוסיף תרגול מֵטָּא של מספר דקות כחלק מתרגול וִיפַּסַנָא, כך שנהגתי לדקלם את משפטי המֵטָּא המקובלים כגון ״הלוואי שכל היצורים החיים יהיו מאושרים״ כליווי לתרגול השגרתי, אך מעולם לא לקחתי חלק בתרגול כה ארוך ומעמיק שהתמקד אך ורק באיכות המיוחדת הזו של מֵטָּא. להפתעתי גם עם ניסיון תרגול מדיטציה בודהיסטית של למעלה מעשרים שנה גיליתי תובנות שהיו זרות וחדשות לי תוך הכרה בכך שהמושג מֵטָּא היה מעורפל עבורי עד כה. הלימוד הבודהיסטי וההגשה הבורמזית שלו הן כה פשוטות וישירות עד שלעיתים קשה מאוד לתפוס אותן, בין אם מחוסר אמונה, יהירות, ציניות או עיוורון, ודרושה תעוזה לעשות את הדבר פשוטו כמשמעו על מנת לגלות את התופעות באופן ישיר.

מֵטָּא הוא מושג קשה לתרגום, אני נוטה פשוט לקרוא לו בנאיביות ״אהבה״, במובן הבסיסי ביותר שלה, זו שחולשת על כל ההגדרות, ובה יצור חי אחד מאחל טוב ליצור חי שני (כמו גם לעצמו). ככלל המושג מֵטָּא עוסק ביחסים בין אישיים (בין כל יצור חי למשנהו ובפרט בין בני אנוש), להבדיל מוִיפַּסַנָא בו העיסוק הוא במאפייני המציאות המוחלטת (פַּרָאמַטְהַה), כאן מדובר רק בתפיסות, שכן ״האדם השני״ לדוגמא הוא מושג נתפס, והיחסים בין אנשים הינם קונספטואליים בלבד. אך כמובן שהיחסים הבינאישיים הם ללא ספק בעלי חשיבות עצומה ותופסים חלק נכבד בחיינו, כך שפיתוח מֵטָּא, או פיתוח הרצון הטוב כלפי הזולת משמעותיים ביותר ובעלי אפקט חיובי על מחשבותינו, דיבורנו, ומעשינו.

יחסים אנושיים נחלקים לסוגים רבים – יחסים בין הורים לילדים,   בין אחים, ובין בני משפחה אחרים, כך גם יחסים בין חברים, וכמובן יחסים בין בני זוג או יחסים רומנטיים (בכלל זה גם יחסים בעלי אופי מיני). לכל אחד מאלו יש אופי משלו, ולכל מערכת יחסים שיש לנו עם כל אדם בחיינו קיים צביון ייחודי. עדיין, המכנה המשותף במערכות יחסים עם אדם היקר לנו, הוא  שאנו רוצים בטובתו, והרגש הזה של הרצון החיובי לאושרו של האחר הוא מֵטָּא. לכן, במקום להתייחס למושג המורכב ״אהבה״, שבדרך כלל מועמס באינספור שכבות של פרשנויות וכתוצאה מכך נוטה להתעוות, אני מציע לזקק את המושג הזה בהקשר הנוכחי של נושא הספר ולהתייחס אליו כרגש חיובי מוגדר ותחום של ׳האיחולים הכנים לטובת עצמנו ולטובתו של אחר׳. זהו רגש שאפשר להפנות אותו כלפי יקירינו, כלפי אנשים שאין לנו בהם עניין רב, ובשלבים מתקדמים יותר גם כלפי אנשים השנואים עלינו.

רגשות משתנים באופן תדיר, גם ביחס לאדם שאנו מוקירים, יתכן שנכעס עליו ואף נשנא אותו לעיתים. כמו כן כלפי אדם שאין אנו מכירים ייתכן שנחוש רגש של הכרת תודה ורצון טוב לרגעים מספר. ארעיות הרגשות ניכרת ביחסים רומנטיים בהם הרגשות הגועשים נוטים לנוע מקיצוניות אחת למשנה, ברגע אחד בן זוג מאחל כל טוב לבת זוגו וברגע אחר הוא מלא כעס ושנאה כלפיה ומייחל לאובדנה. מֵטָּא, ככל מצב נפשי אחר מופיע ונעלם בהקשרים שונים בהתבסס על גורמים משתנים. למשל ביחסים בין הורה לילדו קיים רצון עז לשלומו, אך עם זאת מלווה לו היקשרות עוצמתית הקושרת את שלומו של הילד גם במובנים השליליים וגורמת לדאגות, ציפיות ואכזבות, פחדים, וצער רב אם הילד נפגע פיזית או נפשית. כך גם ביחסים רומנטיים בהם כל בן זוג דואג לשלום בת הזוג ולהיפך ולשניהם יש רצון טוב ואיחולים חיוביים לאושרו של האחר, התשוקה המלווה את היחסים יוצרת ציפיות רבות המובילות לאכזבות, תחושות בעלות פיזית ונפשית, קנאה יוקדת, והיקשרות המובילה לכבילה שתוצאותיה ידועות לכל אדם שחווה יחסים רומנטיים – כאב ודאגה, צער ובכי ושלל תופעות של סבל. באופן מפתיע גם היחסים של אדם עם עצמו גועשים וסוערים כל הזמן, אף על פי שנראה כי טבעי הוא לאדם לאחל לשלומו ולאושרו, אנשים מנהלים יחסים די מורכבים עם עצמם, הכוללים ציפיות ואכזבות, כעסים, שנאה והרס עצמי (בו אדם עלול אף לאחל למותו) או אהבה שלעיתים הופכת ליהירות אובססיבית. כך יחסינו עם עצמנו ועם אחרים הם סיפור מורכב בעל גורמים חיוביים ושליליים רבים. בכוחה של מֵטָּא להיטיב את שלל היחסים הללו בחיזוק ההיבטים החיוביים והחלשת הגורמים השליליים.

מֵטָּא היא גורם אחד מבין ארבעה המכונים בְּרַהְמַה וִיהָארַה (Brahma Vihāra)  והם:

1. מֵטָּא (mettā) – אהבה
2. קַרוּנָא (karunā) – חמלה
3. מוּדִיטָא (muditā) – פרגון (איחולים להצלחה)
4. אוּפֵּקְהָא (upekkhā) – שוויון נפש

ארבעת הגורמים המנטליים הללו מתייחסים ליחסים הבין-אישיים שלנו באופנים שונים. מֵטָּא היא ההכרה בכך שהאחר רוצה להיות מאושר והבעת האיחולים לטובתו, קַרוּנָא היא ההכרה בסבלו של האחר והבעת האיחולים שלא יסבול, מוּדִיטָא היא ההכרה ברצון של האחר להצליח והאיחולים להצלחתו, ואוּפֵּקְהָא היא ההכרה בכך שהאחר נתון לחוק הקרמה על פיו כל פעולה תניב תוצאה בהתאם, והאיחולים לכך שהאחר יכיר בתוצאות פועלו. כך ניתן להמשיל זאת לדאגתו של הורה לילדו – ההורה מאחל באופן כללי לילדו שיהיה מאושר (מֵטָּא), כאשר ילדו חולה או סובל ההורה מנסה לסייע לו בכל דרך אפשרית על מנת לרפאו ולהקל את סבלו (קַרוּנָא), כאשר הילד מצליח ההורה שמח בהצלחתו ומעודד אותו (מוּדִיטָא), ובכל אשר קורה לילד ההורה מכיר בכך שהילד הוא ישות עצמאית ופועל על פי דרכו, ולכן יזכה לפירות מעשיו לטוב ולרע (אוּפֵּקְהָא). להורה אין יכולת לשלוט באמת בכל פעולותיו ומעשיו של ילדו והשפעתו, גדולה ככל שתהיה, תמיד מוגבלת. כפי שאני רואה זאת ארבעת ההיבטים הללו של היחסים האנושיים יוצרים תמונה שלמה וחיובית של אופי היחסים הרצוי בין אדם לזולתו.

ניתן להבין את ארבעת אלו גם על פי הניגודים שלהם – הניגוד למֵטָּא הוא שנאה, טינה, וכעס. הניגוד לקַרוּנָא הוא אכזריות וקהות לב (אפאטיות). הניגוד למוּדִיטָא הוא קנאה וצרות עין. והניגוד לאוּפֵּקְהָא הוא סערת רגשות מול מה שקורה וחוסר היכולת לקבל את הדברים כפי שהם.

תרגול מעמיק של מֵטָּא מוביל להבנה של הרגש המופלא הזה ולחוויה ישירה של רצון טוב עוצמתי ביותר. בעת תרגול מֵטָּא אינטנסיבי התודעה סורקת מגוון יחסים מההווה ומהעבר של חיינו ״ובוחנת אותם מחדש״ לאור המֵטָּא, והתובנות המופקות מהתהליך הזה הן עצומות ומפתיעות. בכוחה של מֵטָּא לתקן יחסים שבורים, מעורפלים, או רופפים, היא מצמצמת את הכעס והשליליות המבעבעים בנו ומאפשרת לנו לראות את הטוב שבאחר. כאשר אנו נשטפים ברגש המֵטָּא, אהבה ממלאת אותנו ופורצת מאתנו לכל עבר ורצון עז לסייע לכל יצור חי נטמע בנו כטבע שני.

אני מאחל לכולם לטעום את טעמה של המֵטָּא. בכוחנו להכווין את התודעה לטוב, וכל שעלינו לעשות הוא להקדיש מספר ימים מחיינו כדי להתניע את התהליך. הלוואי וכל היצורים החיים יהיו שמחים, בריאים, ומאושרים!אני מודה מקרב לב לכל מי שסייע בהוצאת ספר זה, למורי האהוב סַיָאדוֹ אוּ אִינְדַקַה, לדוֹ אַרִייַה היקרה, לידידתי הילה הרועה שסייעה לי רבות בעריכה, למשפחתי היקרה מאוד, ולכל מי שאפשר לי להקדיש זמן יקר לתרגם ולכתוב.