ההטבות של מֵטָּא

כאשר אנו מתרגלים מדיטציית מֵטָּא על פי ההוראות הללו, הרגשת המֵטָּא מתחזקת, והתודעה של האדם המתרגל מֵטָּא הופכת קרירה לחלוטין. לאחר מכן התודעה מתמלאת בתחושת התעלות, והופכת רגועה, שלווה, ושקטה. כאשר התודעה הופכת שלווה, האיבר הגופני של הלב הופך עטוף במֵטָּא, וגם הוא הופך שלו ושקט. כך בהדרגה, כל הגוף הופך ספוג בקרירות כתוצאה ממֵטָּא. בקצרה, כל הגוף הופך למקום מגורים קטן ושליו מאוד.

כתוצאה מכך שאנו מתרגלים מֵטָּא, אנו נירדם ונתעורר בשלווה, יהיו לנו חלומות נעימים. כאשר יראו את פנינו או ישמעו או קולנו, אחרים יאהבו אותנו ויחושו אחדות עמנו. נהיה אהובים על הישויות השמיימיות ועל הבְּרַהְמוֹת, והם יגנו עלינו. לא תהיה לנו סכנה מנשק, אש, או רעל, אשר יכולים לגרום למוות. תודעותינו יהיו שלוות ויציבות, ופנינו יהיו בהירות ועליזות. אנו נמות עם תודעה בהירה, מאושרת, ושלווה, וניוולד בעולמות הבְּרַהְמוֹת. כתוצאה ממֵטָּא, נהיה חופשיים מתאווה והשתוקקות, וכעסנו ותסכולנו ייעלמו. נהיה חופשיים מקנאה ומסכנות. חרדה, געגוע, דאגה, עצב, והרצון לבכות יחדלו להופיע. כתוצאה מתרגול מֵטָּא נהיה חופשיים מסכנה ונחווה שלווה. כל מי ששונא אותנו יתחיל לאהוב אותנו או לחוש חיבה כלפינו. מי שמדבר רעות עלינו יתחיל לשבח אותנו, ומי שמקלל אותנו ידבר בחביבות אלינו. אנשים עוינים או אויבים יהפכו לחברינו.

כתוצאה מתרגול מֵטָּא נצליח בקבלת קשיים והתגברות עליהם. נוכל להשיג כל מה שאנו מעוניינים לבצע, ודברים יקרו על פי משאלותינו. כתוצאה ממֵטָּא, נחווה את אהבתם, אהדתם, ומסירותם של אנשים אחרים. אחרים יבטחו בנו ויכבדו אותנו. עם התרגול של מֵטָּא, אש חמה, מים חמים, שמש חמה, ושמן חם יהפכו קרירים כמו מי מעיינות מרעננים. רעלים יהפכו כמו מזון אלים וישויות שמימיות, ואילו מקלות, סכינים, רובים ונשקים קטלניים אחרים יהפכו לניצני פרחי יסמין.

להלן סיכום של אחת עשרה ההטבות לאדם המתרגל מדיטציית מֵטָּא:

1. הוא יירדם בשמחה
2. הוא יתעורר בשמחה
3. לא יהיו לו חלומות רעים
4. הוא יהיה נאהב על ידי בני אדם
5. הוא יהיה נאהב על ידי יצורים לא אנושיים
6. הוא יהיה מוגן על ידי הישויות
7. הוא יהיה מוגן מסכנות אש, נשק, ורעל
8. הוא יוכל להתרכז בקלות
9. חזות פניו תהיה בהירה ושלווה
10. בעת המוות, תודעתו לא תהיה מבולבלת
11. אם עדיין אינו אַרַהַנְט, הוא ייוולד כבְּרַהְמַה

עלינו לזכור תמיד לשתות ולנקות את עצמנו באמצעות המים הקרירים של מֵטָּא, בין אם אנו בביתנו, בבית הורינו, או במקומות אחרים כמו הכפר, הפרבר, העיר, המחוז, המדינה, הארץ ובכל מקום בעולם. רק אז חיי המשפחה יהיו שלווים, ורק אז יהיה שלום בכפר, בפרבר, בעיר, במחוז, במדינה, בארץ, ובעולם.

בחלק מהמשפחות, חברי המשפחה לא משקים עצמם במֵטָּא, או שותים את המים המרעננים של מֵטָּא. אף על פי  שהם אולי עשירים, הם חווים הרבה סבל נפשי הנגרם על ידי המאבקים והמריבות בביתם. כאשר יש מאבקים ומריבות בפרברים, כפרים, ערים, ומלחמות בין מדינות, האם נוכל לומר שיש שלום? האם נוכל לקרוא לזה קידמה? האם יש משמעות לחיי אדם כאשר אנו חיים בחרדה יום ולילה? חיים מלאים בדאגה, צער ודיכאון הם חסרי ערך. בשל הסיבה הזו, כל המשפחות והאנשים בעולם כמו גם כל יצור חי המעוניין לחיות בלב שלו וגוף בריא צריכים להרוות את צימאונם במי המֵטָּא הקרירים והמרגיעים.

כניסה לעולם המֵטָּא למציאת חופש מסבל

המפלט שנחווה על ידי מתרגל מֵטָּא דומה למקום מנוחה נעים וקריר בצל עץ גדול. דמיינו לעצמכם עץ כזה בצד הדרך עם פיסת דשא רעננה תחתיו בה אין קרני שמש החודרות את הקרירות. האם זה לא יהיה מרענן, קריר, ומרגיע? האין כל האנשים החולפים בדרכם שם ונחים באותו מקום יחושו קרירות, שביעות רצון, אושר, ושלווה? בעודם חשים שביעות רצון שכזו, הם לא יוכלו לשמור לעצמם את המחשבות הנעימות שלהם, אלא ימצאו את עצמם קוראים: ״כמה שזה שלו! כמה שזה נעים!״ בדומה, אנו יכולים לחוש את אותה שלווה ושביעות רצון כאשר אנו נכנסים אל חיק המֵטָּא.

הסיפור על וִיסַקְהַה תְהֵרַה

בזמנו של הבּוּדְּהַה היה תְהֵרַה (נזיר ותיק) בשם וִיסַקְהַה (Visakha). התְהֵרַה הזה תמיד פיתח מֵטָּא. הוא בילה ארבעה חודשים במקום אחד, ואז עוד ארבעה חודשים במקום אחר, כך שהוא עבר בשלושה מקומות שונים בשנה אחת. לאחר שעבר למקום מגורים חדש, קודם כל הוא פיתח מֵטָּא כלפי יצורים חיים בקרבת מקום ולאחר מכן כלפי כל היצורים החיים. יום אחד הוא אמר לעצמו: ״אני אחיה במקום הזה ארבעה חודשים, ובמשך ארבעת החודשים הללו, אני אתרגל מדיטציית מֵטָּא.״ ואז הוא החל לפתח מֵטָּא בישיבה, בעמידה, בהליכה, ובשכיבה. במשך כל שעות הערות הללו, הוא תמיד חי עם מֵטָּא. כאשר וִיסַקְהַה תְהֵרַה תרגל מדיטציית מֵטָּא בדרך הזאת, כוח המֵטָּא שלו קרן סביב ההר וכל מי שחי שם חש שלווה ורוגע. לא היו מאבקים ומריבות, וכולם חיו בהרמוניה. בדרך זו, הוא בילה את ארבעת חודשי הריטריט שלו.

בעוד הוא מתרגל מדיטציה בהליכה, התְהֵרַה חשב שארבעת החודשים שבילה על ההר חלפו בשלווה גדולה, והחליט שיעבור למקום אחר ביום שלמחרת. בו ברגע  שמע קול בכי עדין בקרבת מקום ושאל: ״מי בוכה שם?״

״זו אני״, אמרה ישות שמיימית ששכנה בעץ מנילה אשר גדל בקצה שביל ההליכה.

והוא שאל: ״מדוע את בוכה?״.

הישות השמיימית השיבה: ״מכיוון שמחר תעבור למקום אחר.״

״כן זה נכון. אך מדוע העובדה שאני עוזב מטרידה אותך?״
״היא ממש מדאיגה אותי, בְּהַנְטֵה, מכיוון שאתה פיתחת מֵטָּא על ההר הזה, כל הישויות השמיימיות והיצורים החיים האחרים החיים בחיק המֵטָּא שלך היו בריאים, מאושרים, ושלווים. חיינו בהרמוניה ולא סבלנו ממאבקים ומריבות. אף סכנה לא יכלה להפיג את אושרנו או להרוס את שלוותנו. אולם, אם תעזוב, אנו נשוב לסבול. לכן לבי אינו רגוע ולכן אני בוכה״, השיבה הישות השמיימית ששכנה בעץ.

מששמע זאת השיב התְהֵרַה: ״אם כל הישויות הללו חיים בשלום, באושר, ובהרמוניה בזכות זה שאני כאן, אז אשאר בשמחה ארבעה חודשים נוספים.״

כאשר שמעה זאת, הייתה הישות השמיימית מרוצה, התְהֵרַה נשאר ארבעה חודשים נוספים והקדיש את עצמו לתרגול מדיטציית מֵטָּא.

לאחר שארבעת החודשים הנוספים חלפו, ערב אחד חשב התְהֵרַה, ״כעת משחלפו ארבעת החודשים, אעבור למקום חדש מחר״. באותו ערב ממש, הישות השמיימית השוכנת בעץ הופיעה שוב וביקשה ממנו שוב להישאר. לאחר ששמע את בקשתה הכנה, הוא נשאר ארבעה חודשים נוספים. כך, אחרי כל בקשה התְהֵרַה נשאר ארבעה חודשים נוספים, ואז עוד ארבעה חודשים נוספים, עד שלבסוף נכנס לפרינִיבָּאנַה ממש על ההר הזה.

כאשר המֵטָּא של המתרגל חזקה ועוצמתית, המֵטָּא החזקה הזו מייצרת רווחה נפשית וגופנית ביחס ישר לעוצמה ולכוח של המֵטָּא כמו גם חופש מסכנה ופגע למתרגל ולכל היצורים החיים הגרים בסביבתו. זוהי עוצמת החסד של מֵטָּא. לכן זה מובן מאליו שחיק המֵטָּא יהיה אפילו שלו יותר מצל של חורשה או של הר. הדוגמא הזו לקוחה מהכתבים כדי להמחיש כמה אהובים מתרגלי מֵטָּא על הישויות השמיימיות.

הסיפור על רוֹגַ׳ה מַלַּה

מֵטָּא ניתנת להשוואה גם עם מים צלולים וזכים. אדם המתיזים עליו טיפות מים צלולים וזכים יחוש רגוע ורענן ביותר מכיוון שכל החום התפוגג. באותו אופן, כל היצורים החיים שנמצאים במגע עם מתרגל מדיטציה שהמֵטָּא שלו קורנת סביבו יחווּ שלווה ואושר בגוף ובנפש ביחס לעוצמה ולחוזק המֵטָּא של המתרגל מכיוון שחום הרגשות הבוערים יתפוגג.

פעם נדד הבּוּדְּהַה מאַפַּנַה (Apana) לקוּסִינַרַה (Kusinara) עם קבוצה של מאתיים וחמישים נזירים. החדשות על נדודיו התפשטו במהירות אל השרים והפקידים הגבוהים בממשלת מַלַּה (Malla). לאחר ששמעו את החדשות, החליטו לערוך פגישה. כאשר הבּוּדְּהַה ופמליתו נכנסו לקוּסִינַרַה הם רצו לקבל את פניהם אך לא ידעו כיצד לעשות זאת. הם חשו שכולם צריכים לבוא ולקבל את פניהם, ובפגישה החליטו שיטילו קנס של חמש מאות חתיכות כסף על כל מי שלא יבוא לקבל את פניהם. מהסיבה הזו, כל השרים והפקידים הגבוהים של מַלַּה באו לקבל את פני הבּוּדְּהַה ונזיריו.

בין מקבלי הפנים היה שר בשם רוֹגַ׳ה מַלַּה (Roja Malla). הוא היה אדם עשיר, הגיע ממשפחה טובה והיה בעל סמכות וכוח. הוא היה גם חבר של המכובד אַנַנְדַה בצעירותו. ברגע שתפס את מבטו של המכובד אַנַנְדַה, הוא ניגש אליו וקד בפניו. בעודו קד, המכובד אַנַנְדַה ברך אותו בלבביות, ״רוֹגַ׳ה, אני כל כך שמח שהגעת לקבל את פניו של הבּוּדְּהַה ותלמידיו. זה יזכה אותך בהרבה חסד.״ רוֹגַ׳ה, שהיה בוער מאש הדוֹסַה והגאווה השיב: ״אדוני הנכבד, לא באתי כדי לקבל את פניו של הבּוּדְּהַה מכיוון שאני מכבד את הבּוּדְּהַה, הדְהַמַּה, והסַנְגְהַה, אלא משום שאני מפחד להיקנס.״ מששמע זאת, תהה המכובד אַנַנְדַה מדוע הוא אומר מילים פוגעניות שכאלה וחש עצב. מאוחר יותר הלך אַנַנְדַה אל הבּוּדְּהַה ודיווח על המקרה, ״אדון נכבד, השר רוֹגַ׳ה הוא אדם עשיר, בעל סמכות והשפעה, ולו קרובים רבים. אם אדם כזה מגיע לכבד את הסָאסַנַה[1] זה מאוד מועיל ללימוד. לכן, אדון נכבד, אנא עשה משהו לגרום לרוֹגַ׳ה מַלַּה לכבד את הלימוד.״

לאחר ששמע את הבקשה, השיב הבּוּדְּהַה: ״אַנַנְדַה, אין זה קשה לגרום לרוֹגַ׳ה לכבד את הסָאסַנַה שלי, ואז משך הבּוּדְּהַה את המים הקרירים של מֵטָּא שהוא פיזר על אינספור היצורים החיים והתיז אותם אך ורק על רוֹגַ׳ה. כאשר רוֹגַ׳ה היה טבול במי המֵטָּא האלו, הוא חש רענן וכל להבות הדוֹסַה והגאווה שבערו בו בתוך ליבו נעלמו לחלוטין, כך שתודעתו הייתה רגועה ושלווה, וליבו היה רך ועדין.

כתוצאה מכך רוֹגַ׳ה לא יכל יותר להישאר שם מבלי לתת כבוד לבּוּדְּהַה, כך שהוא שאל את כל מי שפגש ״היכן הבּוּדְּהַה? באיזה מבנה הוא מתגורר?״ כשהוא נחוש לחפש את הבּוּדְּהַה עד שימצא אותו, הוא תר אחריו כפי שהפרה מחפשת אחר עגלה שאבד. לבסוף, מספר נזירים הצביעו למקום בו הבּוּדְּהַה התגורר, כך שהוא יכל להפגין כבוד כלפי הבּוּדְּהַה ולהקשיב לשיחת דְהַמַּה. כתוצאה מכך, הוא החל לכבד את הבּוּדְּהַה מאוד, ואף הפך לאחד התומכים האדוקים של הלימוד של הבּוּדְּהַה. אחרי הכל, האם לא היה זה בזכות כוח המֵטָּא שהרוֹגַ׳ה אשר פעם היה בוער בלהבות הדוֹסַה והגאווה והיה חסר כל כבוד והערכה ללימוד הפך לאדם מאושר ושליו ואף תומך של הסָאסַנַה? בשל חסדי המֵטָּא, ההרגשה השלווה והקרירה הזו חזקה בהרבה ובעלת השפעה ארוכת טווח יותר מהתוצאה של שתיית מים קרים ומרעננים.

לימוד המֵטָּא של סַיָאדוֹ מַהָא-גַנְדְהִיוֹן

כאשר למדתי במנזר של מַהָא-גַנְדְהִיוֹן (Mahagandhayon) שבאַמַרַפּוּרַה (Amarapura), תומכים גברים ונשים הגיעו מכל חלקי המדינה לבקר. חלקם באו מכיוון שבנם היה נזיר או נזיר מתלמד, חלקם באו מכיוון שרצו להציע עבורו דברים, וחלקם באו בשל המוניטין המצוין של המנזר, האווירה הנעימה, התלמידים המעולים, והיושרה של הנזירים. כפי שאומרת האמרה: ״הרוח נושאת את ריחות הפרחים בעוד האנשים נושאים את החדשות של אנשים אחרים״. לעיתים קרובות שמעתי את קולות התומכים שהגיעו מסיבות שונות. לדוגמא, הם היו אומרים: ״מאז שנכנסתי למנזר הזה, ליבי הפך כה שליו. נראה שהסַיָאדוֹ והנזירים מפזרים מֵטָּא בכל המנזר הזה״.

למען האמת, סַיָאדוֹ עצמו תרגל מדיטציית מֵטָּא, ומידי בוקר הנזירים קיבלו עידוד לנצל כל הזדמנות לתרגל מֵטָּא לאחר שנאמר להם על ההטבות של מדיטציית מֵטָּא. כתוצאה מכך, הנזירים תרגלו מדיטציית מֵטָּא בכל פעם שמצאו זמן לכך מכיוון שהייתה זו בקשתו של סַיָאדוֹ שהם יעשו כך. הם נהגו לתרגל מדיטציית מֵטָּא לפחות פעמיים ביום, פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב בעת הזמירות. הם תרגלו באופן הבא:

1. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון מזרח יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.
2. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון דרום-מזרח יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.
3. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון דרום יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.
4. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון דרום-מערב יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.
5. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון מערב יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.
6. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון צפון-מערב יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.
7. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון צפון יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.
8. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון צפון-מזרח יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.
9. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון מעלה יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.
10. הלוואי שכל האנשים וכל היצורים החיים בכיוון מטה יהיו חופשיים מסכנה ופגע. הלוואי שיהיה להם טוב, ושיהיו מאושרים ושלווים.

בדרך זו הקרירות של המֵטָּא נספגה בכל רחבי המנזר, מזרחה, מערבה, דרומה, צפונה, כמו גם מעלה ומטה. היה זה ככל הנראה בגלל קרירות המֵטָּא שלבבות התומכים שהגיעו למנזר הפכו כה שלווים.

הסַיָאדוֹ במנזר מַהָא-גַנְדְהִיוֹן אשר היה מחבר מפורסם של פרשנויות-המשנה היה כפי הנראה עסוק כל הזמן בתרגול מדיטציית בּוּדְּהַה-נוּסָאטִי (הרהור באיכויותיו של הבּוּדְּהַה) ובתרגול מדיטציית מֵטָּא. זה נראה כך מכיוון שכמעט בכל פעם שהיה מוכיח את נזיריו או תומכיו, היה גם מעודד אותם לתרגל מדיטציית בּוּדְּהַה-נוּסָאטִי או מדיטציית מֵטָּא.

בשנת 1332 לספירה הבודהיסטית (1970 לספירה הנוצרית), קבוצה של מאה נזירים ממנזר מַהָא-גַנְדְהִיוֹן שבאַמַרַפּוּרַה הוזמנו להשתתף בטקס בצד המערבי של התעלה המקיפה את העיר מַנְדַלֵיי, שם הוצעו להם אוכל וצרכים בסיסיים. יום אחד לפני שהלכו לטקס, הסַיָאדוֹ הזהיר את נזיריו בזמן ההתכנסות הקבועה של הבוקר, ״מחר מאה נזירים מוזמנים להשתתף במתן מצרכים בצד המערבי של התעלה המקיפה של העיר מַנְדַלֵיי. לכן, הנזירים המבוגרים יותר יבחרו את הנזירים הבוגרים והנזירים המתלמדים שישתתפו בטקס. על הנזירים הבוגרים והנזירים המתלמדים הללו להתנהג בצורה נאותה, כך שיהיו ראויים לכבוד. טרם הטקס עליכם לתרגל מדיטציית מֵטָּא. בזמן שתקבלו את התרומות הללו ותתרגלו מדיטציית מֵטָּא, המתנות הללו יהיו יותר מיטיבות לתורמים. עבור הנזירים הבוגרים והנזירים המתלמדים שישתמשו במתנות הללו, הנדבות גם יהיו יותר מיטיבות מכיוון שהשימוש בהם יהיה נטול דופי.

עבורי התרגול הזה הפך להיות הרגל. זה היה הרגל עוד מתקופת חיי כנזיר מתחיל. אם אני מוזמן למקום מסוים, אתרגל מדיטציית מֵטָּא במשך יום או יומיים לפני שאלך לשם. אני מפתח מֵטָּא כלפי מי שחי במקומות לאורך הדרך וכלפי אלו שחיים ביעד מסעי, כמו גם כלפי מי שייקח חלק בשיחות הדְהַמַּה שלי. כך גם, כאשר אני נוסע, אני מתרגל מדיטציית מֵטָּא. זהו ההרגל לנסוע עם מֵטָּא בליבי. אני רגיל לדבר ולפעול עם מֵטָּא בליבי מעל הכול. נזירים בוגרים ונזירים מתלמדים צריכים לאמץ את ההרגל הזה. כאשר אתה מפתח מֵטָּא, יש לעשות זאת בצורה כנה, כך שהמֵטָּא תהיה אמיתית. אם כוונותיך אינן כנות, אל לך לנסות לפתח מֵטָּא. עליך לוודא שכוונותיך כנות, כך שהמֵטָּא שלך אמיתית.

כאשר הייתי במהלך סבב נדבות המזון שלי בפַּקּוֹקּוּ (Pakkokku), נהגתי לתרגל מדיטציית מֵטָּא כלפיי האנשים ברחובות ובבתים של השכונה. ביום הראשון של סבב הנדבות לאחר שתרגלתי מדיטציית מֵטָּא, המשפחה שחיה בבית הראשון הציעה לי אורז וקארי. כאשר שמו את המזון בקערת הנדבות, הייתי מאוד מרוצה. תהיתי האם זה קרה מכיוון שהמֵטָּא שלי הייתה כל כך חזקה? בכל אופן, חשתי נדהם מהעוצמה של המֵטָּא הזו. כתוצאה מכך, ביום הבא המשכתי לתרגל מדיטציית מֵטָּא. אולם, במשך הימים הבאים הם לא הציעו עוד אורז או קארי בבית הזה, כתוצאה מכך, תהיתי מדוע הם לא הציעו שוב אורז או קארי אף על פי שעדיין תרגלתי מדיטציית מֵטָּא. אז הבנתי שהמֵטָּא שלי לא הייתה טהורה ואמיתית דיה. במקום לאחל לתורמים שלי בריאות טובה ואושר, התשוקה לקבל אורז וקארי טעימים הייתה בראש מעייניי. המשמעות של מֵטָּא היא איחולים אמיתיים לרווחתם של אחרים. זה עבור האדם האחר, לא עבור האדם עצמו. זוהי האיכות של מֵטָּא טהורה ואמיתית, ואז המֵטָּא כנה. כאשר המֵטָּא אינה כנה, היא מערבת רק דאגה של אדם לעצמו. זה כמו האמירה: ׳שהאחרים יסבלו, העיקר שלי יהיה טוב׳. מהסיבה הזו כאשר אתם מתרגלים מדיטציית מֵטָּא, עליכם לתרגל כלפי יצורים חיים אחרים עם משאלה טהורה אמיתית וכנה שיהיה להם טוב, שיהיו מאושרים ושלווים. מֵטָּא כזאת הינה כלי מאוד אפקטיבי שיוביל להצלחה בכל תחומי החיים.

כל המשפחות, המורים, התלמידים, אנשי העיר, אנשי הכפר, והאנשים החיים בעולם הזה שיש להם מֵטָּא בליבם לעולם לא יסבלו נפשית, גופם לא יחוש עייפות, והם לא יתקלו בכל קושי לבצע את מטלותיהם. הם לא יופרדו אחד מהשני אלא יחיו יחדיו בהרמוניה בדיוק כמו שחלב נמהל במים. כאשר יחיו כך בהרמוניה, הם יחושו שלווה. כאשר יבצעו את מטלותיהם בהרמוניה, כל משימותיהם יושלמו בהצלחה. כל אחד מאתנו מקווה לפגוש ׳איש-מֵטָּא׳ שכזה. תודעה המלאה במֵטָּא הינה שלווה, בהירה, מאושרת, רגועה, רכה, ועדינה. כאשר אתם מדברים או מבקרים מישהו, עליכם לדבר עם לב מלא מֵטָּא, כך שכל מי ששומע את קולכם ישמע קולות מתוקים וירגיש מאושר ושליו. כך כולם ילכו בעקבותיכם או על פי עצתכם ברצון ובכבוד, וכל הדברים יושלמו על פי הוראותיכם. זה נקרא מֵטָּא ווַצִ׳י-קַמַּה (mettā vaci-kamma).

כאשר יש לכם עניין מסוים שצריך לטפל בו, עליכם לבצע את המטלה עם מֵטָּא, לעשות את המטלה עם מֵטָּא, ולהסתייע במֵטָּא. כאשר תפעלו בדרך הזו אתם תצליחו בכל מה שתעשו. זה נקרא מֵטָּא קָאיַה-קַמַה (metta kaya-kama). כולם אוהבים, מכבדים, ובוטחים באיש מֵטָּא שכזה. אדם עם מֵטָּא כזו בליבו תמיד ייזכר לטובה. אין גבול לתחושות הכרת התודה כלפי אדם כזה, ולעולם לא תוכלו לומר מספיק על האיכויות הנעלות של אדם שכזה. בלימוד הזה סַיָאדוֹ מַהָא-גַנְדְהִיוֹן סיכם את שיחת הבוקר שלו על תרגול מדיטציית מֵטָּא.

לימוד המֵטָּא של צְ׳הַנְמְיָאי סַיָאדוֹ

בינואר 1995 צְ׳הַנְמְיָאיי סַיָאדוֹ (Chanmyay Sayadaw) הוביל ריטריט מֵטָּא קצר של שבעה ימים בצַ׳אנְג מַאי שבתאילנד. ריטריט המֵטָּא התרחש בבית נופש של אדם עשיר שחלש על שמונה דונם. האדמה הייתה ממוקמת על גבעה גבוהה יחסית, כשלושה קילומטר מצפון לצ׳אנג מאי. היה שם אולם גדול למאה יוגים ושני בתים, שבכל אחד התאכסנו עשרים מתרגלות ועוד בית נוסף בו התאכסנו כחמישה עשר מתרגלים. היה גם בית עץ גבוה עבור הסַיָאדוֹ עם שני חדרי שינה, טרקלין, שירותים, ומקלחת. ומעל לערוץ נחל קטן שזרם במורד הגבעה היה חדר אוכל שכלל חדרי נוחיות ורחצה. בתאילנדית מקום הנופש הזה נקרא ׳בַּאן פּוֹר׳ (Bann Por), ושם הבעלים היה קוּן נוֹנְגְנַד פֵּנְצְ׳הַד (Khun Nongnand Penchad).

כאשר הביטו היוגים על הנוף הם יכלו לראות גבעות קטנות בסמוך והרים גבוהים המזדקרים במרחק. עצים ופרחים כיסו את האדמה, ופלגי נחל זרמו מן ההרים אל שדות מרעה ירוקים ונהדרים מלאי רחשי ציפורים וחיות אחרות. הייתה זו סביבה נעימה ביותר ומקום מתאים מאוד לחמישים היוגים שהגיעו לעשות ריטריט מֵטָּא. במשך ששת הימים הראשונים, הסַיָאדוֹ אמר ליוגים כיצד לתרגל מדיטציית מֵטָּא על פי ההוראות המופיעות בפרשנות לוִיסוּדְּהִימַגַה.

גם לי הזדמן להיות שם ולתרגל מדיטציית מֵטָּא. ביום השביעי הוא הורה ליוגים להחליף ממדיטציית מֵטָּא למדיטציית וִיפַּסַּנָא מאחר והריכוז שלהם הפך חזק ועוצמתי באמצעות תרגול מדיטציית מֵטָּא. על מנת לעודד את היוגים בתרגול שלהם, הסַיָאדוֹ פירט על משמעות המֵטָּא ודיבר על אחת עשרה ההטבות של מדיטציית מֵטָּא תוך שהוא ממחיש אותן בסיפורים רבים מהפרשנות הפאלית. הוא דיבר גם על הניסיון האישי שלו במדיטציית מֵטָּא כמו גם על החוויות האישיות של יוגים שתרגלו מדיטציית מֵטָּא.

יום אחד צְ׳הַנְמְיָאי סַיָאדוֹ אמר: ״יש לי זיקה טבעית למדיטציית מֵטָּא, ואני נהנה ממנה מאוד. כאשר אני מתרגל מדיטציית מֵטָּא, התודעה שלי הופכת יותר שמחה ושלווה עם אַנוֹדִיסַה מֵטָּא (מֵטָּא כללית, כלפי מושא לא מסוים) מאשר עם אוֹדִיסַה מֵטָּא (מֵטָּא ממוקדת, כלפי מושא מסוים). אולם עם אַנוֹדִיסַה מֵטָּא, הריכוז אינו נעשה מאוד חזק ועוצמתי. אני תמיד מעודד את הנזירים והמתנדבים במנזר לתרגל מדיטציית מֵטָּא, ואני גם אומר ליוגים שבאים לתרגל מדיטציה במרכז המדיטציה צְ׳הַנְמְיָאי יֵקְטְהַה לפתח מֵטָּא. כאשר אני אומר להם לתרגל מדיטציית מֵטָּא, אני מבקש מהם לתרגל מֵטָּא בתחילת מדיטציית וִיפַּסַּנָא כחלק מההכנות הראשוניות, או לחילופין, אני מייעץ להם לפתח מֵטָּא במשך מדיטציית וִיפַּסַּנָא כאשר התודעה מתמלאת כעס או כשהתודעה מאוד חסרת מנוחה. לעיתים אני גם אומר להם לתרגל בּוּדְּהַה-נוּסָאטִי. לפעמים אני מדריך יוגים המנוסים בתרגול מדיטציית וִיפַּסַּנָא לפתח מֵטָּא באופן רציף במשך חודש או חודש וחצי. מספר יוגים שתרגלו באופן הזה זכו לחוות באופן ישיר את ׳טעמה׳ של מֵטָּא.

לפני זמן מה הייתי בוונקובר, קנדה, בחנות ספרים בשם ׳בַּנְיָאן בּוּקְס׳ (Banyan Books). לאחר שעיינתי בכמה ספרים, בחרתי באלה שרציתי. באותה עת, אישה כבת ארבעים בעלת גוון עור בהיר ניגשה אלי ועמדה בשקט לידי. לאחר רגע קט, היא אמרה לי, ׳אנא הרשה לי לעמוד כאן. מצב בריאותי לא טוב, ואני מרגישה חלשה גם מנטלית וגם פיזית. הרבה זמן לא הרגשתי טוב. אך כעת כשאני עומדת בקרבתך הן כוחי הפיזי והן המנטלי שבים אלי ואני מרגישה שלווה בגופי ובנפשי׳. אז נתתי לה את רשותי ואמרתי ׳עמדי כאן בבקשה׳. בעודי מביט בספרים, היא המתינה בשקט לצידי זמן די ארוך. לאחר כשעה, אני חושב שהיא חשה קצת מבוכה. בידיים שלובות היא אמרה ׳תודה רבה לך על השלווה שהענקת לי, אני כל כך מאושרת. מעולם לא חוויתי שלווה כזו בכל חיי.׳ לאחר שאמרה זאת, הלכה. אני חושב שהאירוע הזה קרה מכיוון שתרגלתי מדיטציית מֵטָּא כל יום. כתוצאה מזה, היא חשה שלווה בגופה ובנפשה ושיקמה את כוחה הפיזי והמנטלי. בתגובה לעוצמת המֵטָּא של אדם, אנשים הבאים במגע עם האדם הזה ירגישו שלווה, אושר, רוגע ועוצמה. זה לגמרי טבעי.

היה מקרה בו מספר מבקרים הגיעו למרכז המדיטציה צְ׳הַנְמְיָאי יֵקְטְהַה ביַנְגוּן. בתחילה הם לא קדו או הביעו כבוד, אך בסופו של דבר, הם החלו לקוד לכבודו. לאחר שקדו, אישה אחת אמרה: ׳סַיָאדוֹ, כאשר נכנסתי למרכז המדיטציה, תודעתי הפכה מאוד שלווה. אני חושבת שמילאת את כל המרכז במֵטָּא׳. היו מספר לא מבוטל של גברים ונשים תומכים ותומכות שאמרו לי את זה. אני תמיד אומר להם שהחוויה הזו היא תוצאה של כוחה של מֵטָּא״.

ביום השלישי של ריטריט המֵטָּא בתאילנד, צְ׳הַנְמְיָאי סַיָאדוֹ סיפר על יוגית שתרגלה מדיטציית מֵטָּא במשך חודש וחצי. הוא דיבר על החוויה שלה באופן הבא: ׳בשנה שעברה, הייתה אישה בצְ׳הַנְמְיָאי יֵקְטְהַה ביַנְגוּן שתרגלה מדיטציית מֵטָּא לאחר שעשתה מדיטציית וִיפַּסַּנָא. אני חושב שהיא הייתה מנהלת בבנק יַנְגוּן. היא תרגלה בהצלחה מדיטציית מֵטָּא על פי הוראותיי כלפי עצמה, כלפי אדם אהוב ומכובד, כלפי אדם ניטרלי, וכלפי אויב. לאחר שתרגלה במשך עשרים יום, היא ניסתה לפתח מֵטָּא כלפי קולגה בכירה בעבודה. האישה הזו תמיד ביקרה אותה וניסתה למצוא בה פגמים אף אם לא היו שום שגיאות למצוא. כפי שהיה עם אנשים השייכים לקטגוריות המֵטָּא האחרות, היא חוותה התעצמות הדרגתית בהרגשת המֵטָּא. במשך כל אותו יום היא רק פיתחה מֵטָּא כלפי הקולגה שלה. לאחר שתרגלה מֵטָּא במשך כחודש וחצי היא שבה לביתה. כאשר חזרה, אמר לה אחיה שהקולגה הזו הגיעה לביתה מספר פעמים בזמן שתרגלה מדיטציה, שאלה על בריאותה, וביקשה לדעת אם הכל היה כשורה בתרגול המדיטציה שלה. כאשר המתרגלת שבה לעבודה היא הבינה שהקולגה שלה השתנתה לחלוטין. היא הייתה לבבית ולא חיפשה עוד פגמים. בסופו של דבר, יחסיהן הפכו ידידותיים וקרובים, והן עבדו יחד בשיתוף פעולה צמוד.״

ביום הרביעי של הריטריט, סַיָאדוֹ הזכיר חוויה של יוגי אחר שתרגל מדיטציית מֵטָּא יחד אתו. הוא סיפר את הסיפור הבא: ״בזמן ריטריט במַנְדַלֵיי, היה יוגי שתרגל מדיטציית מֵטָּא. לאחר כעשרה ימים, הוא פיתח מֵטָּא כלפי אישה שבילתה את רוב זמנה בהפצת השמצות ורכילות עליו. כאשר הוא פיתח מֵטָּא כלפיה, הוא גילה שהרגשת המֵטָּא הפכה עוצמתית וחזקה כפי שהייתה כלפיי האנשים האחרים. כתוצאה מכך הוא פיתח מֵטָּא כלפי האישה הזו שוב ושוב. כאשר הלך לביתו, הוא גילה להפתעתו שהאישה הזו שינתה את יחסה והתנהגותה אליו והגיעה לעיתים קרובות לביתו. היוגי הזה דיווח שיחסיהם הפכו מאוד ידידותיים, ואף שהיא חדלה מלהפיץ שמועות כוזבות אודותיו.״

ביום החמישי הסַיָאדוֹ הזכיר סיפורי מֵטָּא אודות אוּטָּרָה (Uttara), סַמַבַטִי (Samvati), ומַגַה (Maga). בשל הרגשת המֵטָּא החזקה, אוּטָּרָה הרגישה כאילו מים קרים זורמים בגופה כאשר סִירִימַה (Sirima) שפכה עליה שמן רותח. הוא גם סיפר את הסיפור על המלך אוּדֵנַה (Udena) אשר ירה חץ בסַמַבַטִי (Samvati). שוב, בשל המֵטָּא החזקה של סַמַבַטִי, החץ לא פגע בה, אלא חזר ונפל לרגלי המלך אוּדֵנַה. לבסוף הוא סיפר את הסיפור אודות אדם צעיר בשם מַגַה שכמעט נרמס על ידי פיל פרא. בשל המֵטָּא החזקה שלו, הפיל נעצר מולו מבלי לדרוך עליו (הסיפורים מופיעים בסוף הספר).

ביום השישי, הסַיָאדוֹ הזכיר את הסיפור על הצייד שכיוון חנית לעבר פרה-אם. הוא תיאר כיצד הפרה אם הייתה מלאה  ברגשות כה עדינים כלפי העגל שלה שהחנית הפכה רכה כמו עלה מסולסל. היוגים בריטריט הקצר הזה היו מאוד מרוצים ושמחים ביום האחרון של הריטריט. יוגי אחד מהאי פּוֹקֵט ביקש מהסַיָאדוֹ לבוא לפּוֹקֵט בשנה הבאה ולהעביר ריטריט מֵטָּא נוסף. ומורה קַמַּטְּהַנַה (kammatthana) מבנגקוק אמר ״מעתה והלאה, בכל פעם שאעביר ריטריט מדיטציה, אלמד קודם כל את התלמידים שלי מדיטציית מֵטָּא בדרך שתרגלנו אותה פה, ולאחר מכן אלמד מדיטציית וִיפַּסַּנָא. מֵטָּא הוא תרגול טוב מאוד, אך מעולם לא תרגלתי אותו בצורה שיטתית כל כך קודם לכן.״

שלושה סוגים של אהבה

עלינו לתרגם ׳מֵטָּא׳ כ-׳אהבה׳. כאשר אנחנו אוהבים מישהו, אנחנו מעוניינים שיהיה לאדם הזה נוח, אנחנו רוצים שהאדם הזה יהיה מאושר ושליו, ואנחנו רוצים שתהיה לו רווחה בכל היבט בחייו. ישנם שלושה סוגים של אהבה: אהבה שמקורה במֵטָּא, אהבה שמקורה בטַנְהָא, ואהבה שמקורה בגֵהִסִיטַפֵּמַה (gehasitapema).

1. אהבה שמקורה במֵטָּא הינה חופשיה מתסבוכות. היא שלווה, היא סוג אהבה שמאחלת לרווחתם ואושרם של יצורים חיים.
2. אהבה שמקורה בטַנְהָא (השתוקקות) היא אהבה מלאה בתסבוכות. אהבת טַנְהָא היא בעירה. זוהי האהבה המתרחשת בין בני זוג.
3. אהבה שמקורה בגֵהִסִיטַפֵּמַה (תלוי-בית) היא סוג האהבה בין חברי משפחה. זוהי אהבה הכוללת קצת תסבוכת, כמו האהבה שיש להורים כלפי בנם ובתם, או האהבה שיש לילדים כלפי הוריהם, או האהבה של אחים ואחיות מבוגרים כלפי האחים והאחיות הקטנים שלהם, או האהבה שיש בין חברים. באהבה כזו, קיימת תסבוכת, אך היא אינה מאוד חזקה. מֵטָּא אמיתית שמאחלת לרווחתו ואושרו של האדם האחר, חזקה יותר.

כיצד ברור שטַנְהָא היא חלק מאהבה הכוללת גֵהִסִיטַפֵּמַה? טַנְהָא או תסבוכת הופכת ניכרת כאשר האם או האב, האח או האחות, מתים. כיצד זה מתרחש? כאשר בן משפחה מת, אנשים דואגים ובוכים. הם חשים אומללים בליבם ובגופם וכתוצאה מכך הם סובלים. הסבל נוצר בגלל התסבוכת הזו. אם לא הייתה תסבוכת, מדוע שמישהו ידאג או יבכה? האם סבל יתרחש? רק בזמנים כאלה אנחנו יכולים לדעת האם המֵטָּא שלנו טהורה ואמיתית.

כאשר אנו אוהבים עם מֵטָּא טהורה ואמיתית איננו דואגים אף אם אנו פוגשים בנסיבות שעלולות לגרום לדאגה להופיע. כמו כן, איננו בוכים אף אם אנו פוגשים נסיבות שעלולות לגרום לבכי. לבסוף, איננו סובלים נפשית אף אם אנו פוגשים בנסיבות שעלולות לגרום לסבל נפשי. יש תמיד את האיחולים לרווחה ולשלוות האדם האחר.

ההטבות המופלאות של מדיטציית מֵטָּא

מה שאנחנו צריכים לפתח היא מֵטָּא טהורה ואמיתית. אף אם נתרגל מדיטציית מֵטָּא במשך קצרצר של נקישת אצבע, עדיין יהיה לזה ערך גדול.

״באמצעות פיתוח מֵטָּא אף למשך זמן קצר של נקישת אצבע, הנזירים והמתלמדים הללו עוקבים אחר הוראותיו של הבּוּדְּהַה. הם מפיצים את הסָאסָנַה, ואינם מכלים את נדבות התומכים לריק. דבר זה מועיל כשהם אוכלים את מזון הנדבות.״

בדרך כלל כאשר הנזירים מסיימים ארוחה שניתנה להם על ידי תורמים, הם מקבלים נדבות מסוגים שונים. לאחר מכן, הנזירים מדקלמים את סוטת המֵטָּא ומפתחים מדיטציית מֵטָּא. הדקלום של סוטת המֵטָּא נעשה על מנת להבטיח שהשימוש בצרכי הנדבה הוא ללא אשמה ואינו לריק. בדרך הזו נתינת הנדבות הופכת גם מאוד מיטיבה לתורמים. כאשר משהו הוא בעל ערך כה רב, עלינו לפתח אותו, האין זאת כך? בפיתוח מֵטָּא אנחנו קודם כל מיטיבים עם עצמנו, וגם הסביבה שלנו מפיקה טוב מהמֵטָּא. כאשר אנו מתרגלים מדיטציית מֵטָּא אנו נזכה להטבות של שלווה, נוחות, ואושר.

בקהל ישנו יוגי שעובד כמתנדב במרכז המדיטציה. קודם לכן הוא תרגל מדיטציית מֵטָּא מעל חודש בזמן חודש קַסוֹן (חודש מאי/יוני) כאשר חם באופן קיצוני. לאחר שתרגל כחודש, תודעתו הפכה רגועה ושלווה. מאחר והרגיש שמח ונינוח, הוא חווה תחושות התעלות וחיוך קל הופיע על פניו. הוא היה מודע לחיוך הזה, וגם היוגים האחרים שמו לב אליו. כאשר תודעתו הפכה מאוד שלווה, הוא גם החל לחוש קרירות פיזית, ואז הוא אחז בצעיף ועטף בו את גופו. חשוב להבין שזה קרה בזמן חודש קַסוֹן כאשר מאוד מאוד חם. דבר זה ללא ספק ממחיש את עוצמתה של המֵטָּא.

[1]   סָאסַנַה (sāsana). כלל התנועה הבודהיסטית ובכלל זה הלימוד של הבּוּדְּהַה, שיטת כללי ההתנהגות, הקהילה הנזירית, וקהילת התומכים בעלי-הבית.