היום נמשיך עם החלק השני של השיחה על מֵטָּא. התחלנו לדבר על הנושא ביום ירח מלא, והיום נדבר על הלימוד של הבּוּדְּהַה את סוטת המֵטָּא, ועל הדרך להחליף ממדיטציית מֵטָּא לתרגול מדיטציית וִיפַּסַּנָא.

כיצד נוצרה סוטת המֵטָּא

הבּוּדְּהַה לימד את סוטת המֵטָּא לראשונה לקבוצה של חמש מאות נזירים אשר כל אחד מהם נכנס אל היער עם קערות נדבה וסט של שלוש גלימות. לאחר שהלכו כמאה יוג׳נות, הם הגיעו לכפר גדול. אנשי הכפר ביקשו מהם להישאר ביער הסמוך לתקופת הוַסַּה, לריטריט של שלושה חודשים במשך העונה הגשומה. היער הגדול הזה היה רגוע ושקט מאוד, נטול מכל רעש אשר בדרך כלל נשמע בכפרים ועיירות. היער היה מלא עצים גבוהים ושיחי במבוק סבוכים והצמחייה הצפופה מנעה מהשמש להגיע לאדמה. היה גם ערוץ נחל קטן שגרם למקום לחוש נעים ושליו, ולא רחוק מחורשת הבמבוק הזו היה כפר אליו יכלו ללכת לסבב נדבות מזון. הנזירים החליטו להישאר ביער הזה כיוון שהוא נראה כמקום מאוד ידידותי בשבילם לתרגול מדיטציה. לאחר שהחליטו כך, הכפריים בנו חמש מאות בקתות והציעו אותן לנזירים, כך שיכלו לשהות שם בתקופת הוַסַּה. לאחר שסיימו לבנות את כל הבקתות, כל נזיר עבר לגור בתוך בקתה והחל לתרגל מדיטציית וִיפַּסַּנָא.

עם הגעתם של הנזירים ישויות היער שחיו בעצים פחדו להישאר שם. בעוד אותן ישויות מחזיקות בילדיהן, הן נדדו חסרי מטרה בשבילי היער. הדֵווֹת חשבו בהתחלה שהנזירים הם דיירים זמניים שלא יישארו זמן רב, רק למשך יום או יומיים ואז יעזבו. אך הנזירים לא עזבו לאחר ימים אחדים, בתחילה נשארו עשרה ימים ולאחר מכן חמישה ימים נוספים. עד מהרה החלו הדֵווֹת לסבול מהדרך שבה נאלצו לחיות, וקיוו שהנזירים יעזבו בקרוב, כך שיוכלו להמשיך לחיות בשלווה. על מנת לגרום לנזירים לעזוב הן השמיעו קולות ורעשים מפחידים והפיצו ריחות רעים. הנזירים נבהלו, וכתוצאה מהפחד הריכוז שלהם נפגע. חלק מהנזירים סבלו מחום גבוה וכאבים בעוד אחרים חשו סחרחורות. הם הרגישו שזה יהיה בלתי אפשרי להמשיך את תרגול המדיטציה שלהם. לבסוף, הם שבו למנזר גֵ׳טַבַנַה (Jetavana), היכן שהבּוּדְּהַה התגורר בזמן הוַסַּה. כאשר הבּוּדְּהַה ראה אותם, הוא שאל אותם מדוע חזרו, והם סיפרו לו את אשר קרה.

לאחר שהנזירים סיימו לספר, הם ביקשו מהבּוּדְּהַה להציע מקום מתאים בשבילם לתרגל מדיטציה. הבּוּדְּהַה השיב: ״נזיריי היקרים, שובו בדיוק לאותו יער בו הייתם, ותרגלו את המדיטציה שלכם שם״. כאשר שמעו זאת הנזירים, אמרו: ״אנא אל תשלח אותנו בחזרה ליער ההוא. זה בלתי אפשרי לתרגל שם מדיטציה״. כאשר הבּוּדְּהַה הבין את חרדתם, הוא אמר: ״נזירים יקרים, מכיוון שהלכתם לשם לתרגל מדיטציה ללא נשק, נתקלתם בהפרעות וקשיים רבים. אך הפעם אני אתן לכם נשק.״ ואז הבּוּדְּהַה נתן להם נשק עוצמתי – סוטת המֵטָּא. הנזירים לא העזו לסתור את בקשתו של הבּוּדְּהַה, וחמושים בסוטת המֵטָּא, הם שבו בחזרה ליער הגדול ההוא. למרות זאת, הם עדיין לא הרגישו מספיק אמיצים. הם חיו עם הרגשת פחד וחרדה מכיוון שלא ידעו אף פעם מתי יתקלו במראות מפחידים או צלילים מזעזעים.

אף על פי כן, בשל האיכות המיטיבה של תרגול המֵטָּא שלהם, הנזירים לא ראו או שמעו יותר מראות או צלילים מפחידים. בכל פעם שהדֵווֹת היו עוינות, כעסן ואיבתן נעלמו כאשר חשו את המֵטָּא של הנזירים. כאשר הרגישו את המֵטָּא, ליבן של הדֵווֹת התמלא בכבוד והערכה, והן בירכו את הנזירים לשלום וקדו בפניהם בכבוד. הן ניגשו אל הנזירים, לקחו את קערות נדבות המזון שלהם ואת גלימותיהם הנוספות, ונשאו אותן לבקתות שלהם. הן ברכו אותם לשלום כפי שמברכים הורים, אחים, ואחיות לאחר ששבו ממסע בארץ רחוקה. הן כבר לא תקפו או רדפו אותם. הדֵווֹת אף נתנו להם מחסה מסכנות אחרות ותמכו בנזירים, כך שיוכלו לתרגל מדיטציה בשלום. מֵטָּא היא ללא ספק כוח מאוד עוצמתי ומיטיב שניתן להסתמך עליו להגנה.

בפועל, כל חמש מאות הנזירים תרגלו מדיטציית וִיפַּסַּנָא עם מדיטציית מֵטָּא כבסיס. מאחר והיו יכולים לתרגל מדיטציה בשלום, כולם הצליחו לזנוח את התחלואים המנטליים ולהפוך לאַרַהַנְטִים בזמן תקופת הוַסַּה. הבּוּדְּהַה חזה זאת, ולכן הוא שלח אותם בחזרה אל היער. כאשר הנזירים הרהרו במאורעות הללו, הם הבינו שנתקלו בהרבה קשיים ומכשולים מכיוון שניסו לתרגל מדיטציית וִיפַּסַּנָא ללא ההטבה המגינה של מדיטציית מֵטָּא. לאחר שהתייעצו עם הבּוּדְּהַה, הם שמעו בעצתו ותרגלו ראשית מדיטציית מֵטָּא ולאחר מכן מדיטציית וִיפַּסַּנָא. רק אז הם היו חופשיים מכל סכנה, כך שיכלו לתרגל מדיטציה בלי הפרעות מנטליות או פיזיות ולבסוף להפוך לאַרַהַנְטִים.

בכל פעם שאנו מתרגלים מדיטציית וִיפַּסַּנָא, אנו נתקל במכשולים אף על פי שזהו מאמץ מיטיב ובעל חסד. עלינו לזכור שהתרגול של מדיטציית מֵטָּא גורם לכל ההפרעות והסכנות הללו להעלם. מהסיבה הזו עלינו לא להתעלם מהתרגול של מדיטציית מֵטָּא. עלינו להכיר בחשיבותו של תרגול מֵטָּא.

סַבַּטְּהַקַה קַמַּטְּהַנַה

בכתבים, ׳מֵטָּא קַמַּטְּהַנַה׳ (אובייקט המֵטָּא) מוסברת כ-׳סַבַּטְּהַקַה קַמַּטְּהַנַה׳ (sabbatthaka kammatthana). ׳ קַמַּטְּהַנַה׳ מיוחס לאובייקט של המדיטציה ו-׳סַבַּטְּהַקַה׳ משמעו שהוא רלבנטי או מתאים לתרגל את האובייקט הזה עם כל האובייקטים האחרים של המדיטציה. לכן מתאים לתרגל מדיטציית מֵטָּא עם כל האובייקטים האחרים של המדיטציה. למען האמת, מֵטָּא היא מדיטציה שכל יוגי צריך לתרגל.

באותו אופן שכל אדם רוצה להיות עשיר חומרית, כל יצור חי רוצה לחיות חיים מאושרים. על מנת להשיג את המטרה הזו, זה מאוד מועיל לתרגל מדיטציית מֵטָּא. כדי להדגים זאת אספר לך סיפור שקראתי פעם.

רק מֵטָּא

בוקר אחד, כאשר אישה אחת יצאה מביתה לתלות כביסה, היא ראתה שלושה גברים מבוגרים עם זקנים ארוכים יושבים בגינתה. על אף שהאישה לא הכירה אף אחד מהשלושה, היא פנתה אליהם בכבוד מכיוון שהיו מבוגרים ואמרה: ״נראה שכבר ראיתי אתכם פעם. האם באתם לכאן כדי לנוח? האם תרצו להיכנס פנימה ולשתות קצת תה ולאכול עלי תה?״[1] להפתעתה אחד הגברים הזקנים שאל אותה אם בעלה כבר יצא מהבית. והיא השיבה שהוא הלך לעבודה. כאשר שמעו זאת אמרו: ״אם זה המצב, אין זה ראוי עבורנו להיכנס לביתך.״ מאחר וטענתם נשמעה לגמרי טבעית, היא לא התווכחה אלא המשיכה בעבודתה. כאשר בעלה שב עם שקיעת החמה, היא סיפרה לבעלה את שארע. הוא חש רחמים עליהם וביקש ממנה לצאת ולהזמין את שלושת הזקנים לביתם. האישה הזמינה את שלושת הגברים שעדיין ישבו מחוץ לביתה להיכנס. אולם הזקנים אמרו שלא יוכלו להיכנס כולם בו זמנית. הדבר נראה לה מאוד מוזר, אז היא שאלה אותם מדוע אין זה אפשרי. כמענה לשאלתה, האיש הזקן הראשון הצביע על האיש הזקן השני ואמר: ״שמו הוא ׳בְּהוֹ דְהַנַה׳״. ואז הצביע על האיש הזקן השלישי ואמר: ״שמו הוא ׳בְּהוֹ אוֹנְגְנֵיין׳, ושמי הוא ׳בְּהוֹ מֵטָּא׳.[2] אנא אמרי לבעלך את שמותינו ואתם תחליטו מי מאתנו אתם רוצים להזמין אל הבית״. ושוב הוא הסביר שאין זה אפשרי ששלושתם יכנסו יחד. לאחר מכן הלכה האישה חזרה ואמרה לבעלה את כל מה שהאיש הזקן אמר מבלי להשמיט אף פרט.

ברגע שבעלה שמע את המילים הללו, הוא קפץ בשמחה ואמר: ״טוב מאוד! אם אנו יכולים להזמין רק אדם אחד יקירתי הבה נזמין את ׳בְּהוֹ דְהַנַה׳ מכיוון ש׳דְהַנַה׳ פירושה עושר. ואז ביתנו יתמלא בעושר.״ אולם אשתו לא הסכימה עמו. ״יקירי לדעתי עלינו להזמין את ׳בְּהוֹ אוֹנְגְנֵיין׳[3] להכנס ואז תמיד נשגשג ותהיה לנו הצלחה. נצליח תמיד בכל מה שנעשה, וכאשר נצליח, יהיה לנו גם שפע.״ אולם ברגע שהאישה סיימה לדבר, כלתה ששמעה את חילופי הדברים מפינת החדר בה ישבה הביעה גם את דעתה. היא אמרה: ״אבי היקר, אני חושבת שעלינו להזמין רק את ׳בְּהוֹ מֵטָּא׳ כי אז כל הבית יתמלא בניחוחות מֵטָּא, וכולנו נחיה בשלום ושפע״. לאחר שהכלה דיברה, בעלה של האישה אמר ״אשתי היקרה, מה שכלתנו אמרה נשמע מאוד נכון ומועיל, אז אני חושב שהכי טוב יהיה להזמין פנימה את ׳בְּהוֹ מֵטָּא׳. אנא לכי לקרוא לו.״

בהתאם לבקשתו של בעלה, האישה הלכה החוצה ואמרה לשלושת הזקנים שהם החליטו להזמין את ׳בְּהוֹ מֵטָּא׳ פנימה. מיד נעמד ׳בְּהוֹ מֵטָּא׳ והחל ללכת לעבר הבית. ואז שני הזקנים האחרים נעמדו והחלו ללכת בעקבותיו של ׳בְּהוֹ מֵטָּא׳. האישה המופתעת אמרה בנימוס ל-׳בְּהוֹ דְהַנַה ׳ ו-׳בְּהוֹ אוֹנְגְנֵיין׳ שהיא הזמינה רק את ׳בְּהוֹ מֵטָּא׳ אל ביתה. היא הייתה מבולבלת לגמרי מכיוון ששלושתם כבר אמרו לה שזה יהיה בלתי אפשרי לשלושתם להיכנס יחד. היא שאלה: ״הכיצד זה יתכן ששלושתכם נכנסתם פנימה יחד?״ בתגובה לשאלתה שלושת הזקנים ענו יחד: ״אם היית מזמינה את ׳בְּהוֹ דְהַנַה׳ או ׳בְּהוֹ אוֹנְגְנֵיין׳ אז שני האחרים היו מחכים בחוץ. אולם, כלתך הזמינה את ׳בְּהוֹ מֵטָּא׳. כעת הקשיבי וזכרי זאת היטב, בכל פעם שהאיכות המיטיבה של מֵטָּא נוכחת, עושר והצלחה גם הם נמצאים בקרבה, וכל היבטי החיים יתחוללו בהתאם. זכרי זאת כל חייך!״

מסיבה זו אני מדרבן משפחות, מורים ותלמידים, אנשי כפר, ואנשי עיר, לתרגל מדיטציית מֵטָּא. בכל פעם שליבנו מלא במֵטָּא, כל היבטי חיינו יתנהלו באופן חלק ואנו נצליח.

סַיָאדוֹ אוּ אוּטַּמַסַּרַה

סַיָאדוֹ אוּ אוּטַּמַסַּרַה (Sayadaw U Uttamassara) חי בגבעות סמוך לגבול הבנגלדשי והפיץ את הסָאסַנַה שם. הוא היה ידוע על ידי רבים בשל המֵטָּא שלו. הסַיָאדוֹ הזה אמר שמֵטָּא הייתה כמו התרופה הנבחרת של הרופא מַאוּנְג טְהוּ (Maung Thoo) אשר חי בתקופת אִינְווַה (Inwa). באותה תקופה, אדם בשם מַאוּנְג טְהוּ קיבל מרשם מרופא מפורסם שהייתה לו יכולת לרפא את כל המחלות. בכל פעם שמישהו חלה, הוא פשוט ערבב סבון חול, מלח, ותמרהינדי יחד, ואז הוסיף מים ושתה את התרופה. לאחר מכן המחלה שלו נעלמה די מהר. לאחר שמַאוּנְג טְהוּ קיבל את המרשם לתרופה הזו, הוא הציע את התרופה המסורתית לכל מי שביקש את עזרתו. לא משנה מה היה סוג המחלה ממנה סבל האדם ומה גרם לה להופיע. התרופה הזו ריפאה כאבי בטן, עיניים צורבות, וגם סחרחורות, בעיות עיכול, אסתמה, התקררות, וחום – כולן נעלמו.

חקלאי אחד ניסה למצוא את הפרות שנעלמו לו ללא הצלחה, לאחר שהתייאש הלך אל מַאוּנְג טְהוּ וביקש את עזרתו. מַאוּנְג טְהוּ נתן לו קצת מהתרופה שלו ואמר לו לקחת אותה. בעודו מחפש אחר בהמותיו, הוא הגיע אל קצה היער בסמוך לכפרו כאשר הוא החל לחוש כאבי בטן. לאחר שהביט לכל הכיוונים וגילה שהוא לבד, הוא הלך אל תוך השיחים לצד הדרך להקל על עצמו. לתדהמתו, הוא גילה את שתי פרותיו שנגנבו קשורות בחבלים לענפי עץ. תרופתו של מַאוּנְג טְהוּ אפילו עזרה לו למצוא את הפרות האבודות שלו. כתוצאה מכך מַאוּנְג טְהוּ הפך לרופא מפורסם בארמון המלך, וחייו השתנו לגמרי.

בכל פעם שמישהו ביקש את עזרתו של סַיָאדוֹ אוּ אוּטַּמַסַּרַה, סַיָאדוֹ תמיד הציע ׳מי מֵטָּא׳, מים הספוגים במֵטָּא. הספר ׳כיצד לחיות חיים שלווים׳ מתאר כיצד אנשים יכולים להיות מאושרים ומצליחים, כך שחייהם יתנהלו בקלות. הוא הדגיש את החשיבות של אימוץ מֵטָּא ותרגולה באופן עקבי מכיוון שמֵטָּא מניבה הטבות רבות ומהווה את היסודות להצלחה גשמית ורוחנית. מה הדרך הכי טובה לתרגל מֵטָּא? בתחילת היום לפני תרגול הוִיפַּסַּנָא של הבוקר, עליכם לתרגל מֵטָּא כחלק מההכנות המוקדמות. אין צורך לתרגל אותה לזמן רב, אפילו רק חמש דקות. עליכם לתרגל מֵטָּא גם כאשר במהלך תרגול וִיפַּסַּנָא אתם נתקלים באובייקטים הגורמים לכעס, אכזבה, תסכול, דאגה, חרדה או פחד. אולם ראשית, עליכם לנסות להתגבר עליהם במשך תרגול וִיפַּסַּנָא בהתבוננות ותיוג הכעס או הפחד. רק לאחר שניסיתם זאת ללא הצלחה, אז עליכם להפסיק את תרגול הוִיפַּסַּנָא ולהחליף למדיטציית מֵטָּא. עליכם להמשיך ולפתח מֵטָּא עד אשר זיהומים מנטליים כמו כעס ואכזבה ייעלמו לגמרי. לאחר שהתודעה התבהרה לגמרי והפכה שלווה, עליכם לשוב לתרגול מדיטציית הוִיפַּסַּנָא.

חוויה אישית של כוח המֵטָּא

בהקשר הזה אני רוצה לספר לך על חוויה אישית הממחישה את כוח המֵטָּא. זה אירע בשנת 1338 (לפי הספירה הבורמזית, 1976 לפי ספירת הנוצרים) בתחילת העונה החמה. לפני שעזבתי את מַנְדַלֵיי אל מרכז המדיטציה של מַהָאסִי סַיָאדוֹ בינגון לתרגל מדיטציה, הלכתי אל כפר הולדתי. לאחר שהגעתי לשם, הלכתי אל הסַיָאדוֹ של מנזר היער נֵמִינְדַרַמַה (Nemindarama) לבקש רשות לתרגל שם. כפי ששמו מרמז, מנזר היער נֵמִינְדַרַמַה ממוקם בתוך יער עבות בין עצים גדולים וקבוצות במבוק כשני מיילים מהכפר. מאחר והייתי לבדי ללא כל בני לוויה, לא העזתי כמעט להיכנס פנימה אל תוך היער בו שכנו סוגים רבים של איילים וחיות בר אחרות.

כאשר ביקשתי את רשותו של הסַיָאדוֹ לתרגל במרכז מַהָאסִי סַיָאדוֹ, הוא אמר שכוונתי ראויה לשבח ושאני צריך ללמוד מדיטציה שם. ואז הזמין אותי לתרגל במנזר שלו למשך יום יומיים. הוא אמר: ״בסוף המתחם ישנה בקתת מדיטציה קטנה. מתבודד זקן נהג להתגורר שם אך הוא מת לא מזמן, ולכן אף אחד לא גר שם כעת. לך והישאר בבקתת המדיטציה הזו״. לאחר שנתן לי הוראות, הוא נתן לי שניים מנרותיו ומצית. מאחר וכבר השעה הייתה אחרי שש, השמש שקעה, והיה חשוך בחוץ.

הלכתי בעקבות הוראותיו של הסַיָאדוֹ אל בקתת המדיטציה הקטנה בהליכה לאורך השביל בין עצים גדולים ואשכולות במבוק. השביל הצר היה מכוסה עלים ומטפסים. בקתת המדיטציה הייתה בגודל של שלושה על שניים וחצי מטרים, והייתה עשויה במבוק עם גג סכך. ברגע שנכנסתי, הדלקתי את הנר והתחלתי לנקות. היה הרבה מה לנקות, ודי התעייפתי. לאחר שסיימתי לנקות, הנחתי את קערת הנדבות בקצה העליון של מקום השינה וקיפלתי את הגלימה הכפולה שלי, ואז נחתי על מנת להירגע. הסביבה הייתה מאוד שקטה. לעיתים יכולתי לשמוע את קולן של ציפורי לילה או נביחות כלבים מהכפרים הרחוקים, או רעשים מעגלות שוורים בסמוך. העולם החיצוני היה שרוי לגמרי בעלטה. לאחר זמן קצר, התחלתי לתרגל מדיטציה. זמן לא רב לאחר מכן הנר כבה וכל האור בבקתה נעלם.

לאחר שהנר כבה, כל בקתת המדיטציה התמלאה ברעש מחריש אוזניים. הגג נשמע כאילו סנאים רצים לאורכו בהפגנתיות, מהרצפה נשמע הד של קולות נחשים גדולים שזוחלים עליה. מהקירות נשמע קול דפיקות. ברגע אחד, כל השמחה שבבדידות (וִיוֵקַה-סוּקְהַה, viveka-sukha) נעלמה. בתחילה תהיתי אם הרעשים קשורים לעכברושים או סנאים, אך אז החלטתי להתעלם מההמולה ולתרגל מדיטציית מֵטָּא, וכך הפסקתי לתרגל מדיטציית וִיפַּסַּנָא והתחלתי לפתח מֵטָּא. לאחר שתרגלתי מדיטציית מֵטָּא כחמש עשרה דקות, כל הרעשים פסקו פתאום ונעלמו לחלוטין. נדהמתי מהעוצמה של המֵטָּא הזו. למען האמת, הייתי כל כך מופתע שקיבלתי עור ברווז. באותו רגע, שבתי לתרגל מדיטציית וִיפַּסַּנָא. לא הופיעו סכנות נוספות באותו ערב או בשני הימים שנשארתי שם. חופשי מהפרעות נוספות, תרגול המדיטציה עבר כהלכה.

מקרה נוסף שקרה לי, כנזיר צעיר ביצעתי מטלות רבות הקשורות למורה שלי. כאשר ביצעתי את המטלות הללו, עשיתי אותן בכבוד הראוי של תלמיד הדואג למורו. אולם נראה שאנשים רבים לא ראו את הדבר באור הזה. נראה היה שגם הסַיָאדוֹ לא ראה את הדברים בדרך זו, וכך קרה שהוא צעק עלי, גער בי ואמר לי שוב ושוב כמה חסר-בינה ועצל הייתי. בכל פעם שביצעתי את המטלות הללו ועשיתי משהו באופן לא נכון, הוא היה גוער בי. הוא לא קיבל טעויות כעניין מקרי, אפילו כשהגשתי לו אורז וקארי, אם נתתי לו מעט מזון, המנה הייתה קטנה מדי, אם הגשתי לו הרבה אוכל המנה הייתה גדולה מדי. בכל פעם שראה אותי היה גוער בי. בכל פעם שעשיתי משהו שגוי היה נוזף בי. כתוצאה מכך השתדלתי להיות מאוד זהיר. בכל פעם שננזפתי בגלל משהו, נזהרתי לא לעשות את הדבר שוב באופן הזה בפעם הבאה, כדי שלא אזכה לביקורת שוב. משך שנה שלמה לא היה ולו יום אחד שעבר מבלי שהוא העביר ביקורת ותוכחות. לא עבר יום אחד מבלי שיאשימו אותי או יגערו בי. כל יום הייתי צריך לסבול את הנזיפות והצעקות הללו.

אך על אף הקשיים הללו, לעולם לא הפסקתי להתמיד ולשקוד. לא משנה כמה הסַיָאדוֹ גער בי וצעק עלי, החלטתי לקבל זאת. כך החזקתי מעמד עם המצב והמשכתי לבצע את מטלותיי. לא נואשתי וביצעתי את מה שהוטל עליי תוך שהשתדלתי לא לעשות טעויות. לא נכשלתי בביצוע מטלותיי. בכל יום גם פיתחתי אוֹדִיסַה מֵטָּא. אם היו לי שעה או שעתיים פנויות, פיתחתי מֵטָּא כמה זמן שיכולתי. בעצם, ככל שהרבתי לפתח מֵטָּא כך נהיה קל יותר להרגיש מֵטָּא כלפי הסַיָאדוֹ. בכל פעם שפניו של הסַיָאדוֹ הופיעו בדמיוני, פניו היו שמחות עם חיוך לבבי. לעיתים חוויתי את גופו ותודעתו של הסַיָאדוֹ כגופי וליבי שלי. במשך אותו זמן, תרגול מדיטציית המֵטָּא היה מאוד עשיר ומלא טעם.

כשתרגלתי מדיטציית מֵטָּא באופן הזה, התחלתי לשים לב לשינוי משמעותי בהתנהגותו של הסַיָאדוֹ. הוא לא צעק עלי או גער בי עוד, הוא גם לא האשים אותי או נזף בי יותר. כתוצאה מכך, התחלתי לתהות כמה אפקטיבית המֵטָּא שלי הייתה באמת. בוקר אחד במהלך ארוחת הבוקר, הסַיָאדוֹ רצה לשתות עוד תה. כאשר מזגתי לו עוד תה, רק כמות קטנה של תה יצאה מהפיה מכיוון שהחור היה חסום בעלי תה, לכן מזגתי בנמרצות רבה יותר, אך הפעם עלי התה שחסמו את חור היציאה יצאו בבת אחת ותה חם נשפך על ידיו של הסַיָאדוֹ. למרות שהוא ניער את ידיו באגרסיביות מאחר והתה היה חם מאוד, הוא לא כעס, לא צעק ולא גער בי. הוא חייך ולא אמר מילה. כאשר שאלתי אותו אם ידו כואבת מאוד, הוא אמר ״רק קצת״. הוא ביקש ממנני להביא את קופסת היוד משולחן סמוך ולשים קצת יוד על ידו. לאחר שטיפלתי בכוויה שבידו, לא הופיעו שלפוחיות. לאחר התקרית הזו, הפכתי להיות עוזרו האישי של הסַיָאדוֹ. אני מייחס את השינויים בהתנהגותו להטבות של המֵטָּא. יש לי חוויות אישיות נוספות לספר לכם, אולם אין לנו עוד זמן. חשוב שנדבר כיצד לעבור ממדיטציית מֵטָּא למדיטציית וִיפַּסַּנָא.

[1]   עלי תה מוחמצים הם חטיף בורמזי ידוע.

[2]   בְּהוֹ דְהַנַה, Bho Dhana. בְּהוֹ אוֹנְגְנֵיין, Bho Aungnaing. בְּהוֹ מֵטָּא, Bho Metta. ׳בְּהוֹ׳ היא המילה הבורמזית לסבא. זוהי גם דרך מכובדת לפנות אל אדם זקן.

[3]   ׳אוֹנְגְנֵיין׳ בבורמזית משמעו להצליח, לכבוש, לשגשג, או להשיג המון מדבר כלשהו.